, בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה. מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.
. הרגע שבו החפצים מתרוקנים מהיותנו, מאישיותינו, מהמגע. גם החפצים הקרובים, אפילו הקרובים שבקרובים (חולצת הטריקו האפורה שרך לישון בה, נעלי הבית, הדפים, המחברות, מברשת השיניים) מתרחקים מאיתנו והופכים חלולים וריקים בתכלית. שקיות-שקיות החפצים שלנו מתעטפים בלובן פלסטיק אטום, נערמים, נעשים זרים. הנה הן מתעופפות ממני והלאה- עדת ציפורים גמלוניות, מקרטעות, מתקשות בתעופה- הנה הן […]
כרובית שלמה, מצופה בתבלין פריך וחמצמץ, ואפויה בתנור. זה יוצא יותר מדהים משאפשר לתאר: פריך ושחום מבחוץ, לבנבן ומתוק מבפנים. וכמובן, זה גם הולך מצויין עם טחינה. מומלץ לאכול בצלחת עם הידיים, ואז לפרק לפרחים (יותר כיף מאשר סתם סכין ומזלג).
חציל עם טחינה, חציל עם מיונז- נראה לי שיש כאן איזושהי נוסחא. לוקחים חציל, קולים אותו, מוערכים את הבפנוכו הרך והמהמם שלו עם משהו שומני ויוצא ממרח סמיך ועשיר וטעים ומפנק. אז למה לא גם עם אבוקדו, חשבתי לעצמי. בטח שיהיה טוב גם עם אבוקדו. אבוקדו הרי זה טוב עם הכל.
בכל הנסיעות והשינויים אני חוזרת אל הספרים. ספר זה כמו חבר טוב ללב. צריך לדעת איזה ספר להזמין לאיזה טיול. עכשיו בתרמיל הרפתקאות תום סויר, כריכה של זהב ואדום, בגודל של כיס. תום שט ברפסודות ואני רוכבת על אופניים. תום שוחה בנהר המיסיסיפי ואני שוחה בדנובה. תום הולך מכות עם ילדים ואני כהרגלי מתגוששת עם […]
אני בדרך. הבוקר האפרפר פושט מעליו את כותנת העננים. נעשה מוקדם פחות וחם יותר. שדות של תירסים, שדות של חמניות. אני חושבת: אין דבר נפלא יותר בעולם הזה מאשר להיות צהובה ולפנות תמיד אל השמש.
נוסעים ברכבת והנוף מהיר וירוק וחם. בתים קטנים וא' מוציא את הראש מהחלון. לנשום אויר, לראות, לצלם. אני, כרגיל, בקושי מגיעה אל החלון, אבל מרגישה את הרוח ובעיקר את ההתרגשות שמתנשפת מגופו הארוך כשהוא מנסה לצלם את הנוף שזז מהר כל כך.
נכון, הבטחתי להעלות את המתכון הזה כבר ביום שישי, אבל העניין הוא שהייתי נורא עסוקה. ישנתי. למעשה, לישון זה רוב מה שאני עושה בשבועיים האחרונים. ביום אחרי הגשת התיזה קיבלתי החלטה שלא האמנתי שאי פעם אקבל: להתחיל לצמצם באופן יזום ובלתי מתפשר את כמויות צריכת הקפה שלי. עכשיו, בואו נשים את הקלפים על המאקינטה: אני […]
אז זהו. אנחנו נפרדות. עברו עליי הרבה מאוד ימים ולילות איתה בזמן האחרון, ההיא שהפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני ומאיך שהיום שלי נראה. בשוכבי ובקומי. ברגעים הקשים שלנו היא קראה לי "מפגרת" ואני קראתי לה "סבל". ברגעים היפים שלנו היא קראה לי "מבריקה" ואני קראתי לה "מרתקת". ברגעים הסתמיים היא חיכתה לי בשקט ואני […]
' יום אחד העיר נשטפה בשמש והנהר נעשה בהיר ותכול. כאילו צצו משום מקום, הרחובות שליד הנהר גדושים בתיירים. הגשרים מלאים בזוגות מתנשקים. מתנשקי צהריים, סמוקים משמש ומפנאי. מתנשקי בין ערביים, משקיפים אל שקיעה ואל הצבעים הכתומים מעל המים. זוגות שנתמכים במעקה של הגשר, שלא יפלו חס וחלילה בלהט הנשיקה אל המים או אל השמים […]