דברים בעלמה

"בסמינרים זה דווקא בסדר גמור", הוא אומר לי ומיד מסביר, "משתמשים רק בשם המשפחה. והם הוגים עפרת במין "או-פרת" שכזה, שנשמע גרמני מאוד. ביטהשיין, הר או-פרת, אתה מוזמן לדבר."

"אבל ברגע שזה עובר להיות שמות פרטיים, הבעיות מתחילות. אף אחד לא יכול להגות "אבנר" מבלי להבין שזה שם לא מכאן. ואז שואלים מאיפה אני, ואז אני צריך להתחיל להסביר שאני מירושלים, אבל יש לי אזרחות כאן, כי המשפחה שלי במקור מגרמניה.

וככה זה. שלוש דקות של שיחה רנדומאלית ברכבת התחתית או בקפיטריה באוניברסיטה וכבר צפות עשרות שנים של היסטוריה מדממת ביני ובין האדם שמולי.

הכל משפריץ ומבעבע ואי אפשר לחזור אל הנקודה הזו, של לפני השיחה, כשהייתי עוד הר או-פרת מהאוניברסיטה.

אני מיד יהודי, ובנוסף לכל, אחד מירושלים, ואחד שהמשפחה שלו מכאן, ואחד שעזב את ירושלים ובא לכאן. ולך תתחיל למצוא שוב את הקשר".

להמשך קריאה »

"קשה להיות סטודנט בברלין" מפטירים לעברי בציניות ד' ור', שניים מהסטודנטים הישראלים שלומדים איתי את הסמינר.

"צריך להתמודד כל יום עם תחבורה ציבורית זולה ויעילה, או עם שכר דירה נמוך ודירה ענקית, ואז עוד עם שלוש קפיטריות שמציעות ארוחת צהריים מלאה, כולל קינוח ובירה, בפחות מחמישה עשר שקלים. קשה מאוד."

להמשך קריאה »

….

מחר בבוקר, כך אני יודעת, יהיה כאן קר. זה לא יהיה בדיוק בוקר (קצת יותר כמו אמצע הלילה) ובכל אופן, הקור המיוחד של רכיסת תרמיל.

פרננדו פסואה כתב פעם יפה כל כך על הקור המיוחד של בוקר הנסיעה, הקור הזה של שעת לילה מאוחרת או בוקר מוקדמת, הקור של התרמיל (חרדת העזיבה, צמרמורת הבשר התאב/ היוצאת מן הלב ומגיעה עד העור./ שבעצם בוכה למרות החדווה).

להמשך קריאה »

אוכל, כפי שרבות מבין נשות החיל בקרבכם בוודאי יודעות, הוא גם עניין של שילוב. מדובר במערכת יחסים לכל דבר: בזיליקום אוהב עגבניות, שמן זית אוהב חומוס חם, גבינה בולגרית אוהבת אבטיח.

ערן ועידית כתבו לא מזמן על פרויקט מגניב של כימיכאי חובב מזון שמפיק בכל פעם רשימה של שילובים מוזרים (שלפי מפתח כימי כלשהו אמורים להתאים בטעמם) ושולח אותם למגוון בלוגרים ברחבי העולם לניסוי. הכל עניין של שילוב.

יש שילובים קלאסיים, ויש שילובים מקוריים, ויש שילובים מתבקשים. כל שילוב הוא אפשרי כל עוד הוא השילוב הנכון.

להמשך קריאה »

"אולי תפסיקו כבר לשחק אותה מושב-בגליל-תחתון?" סנטה מ' לעברינו, חבורת נשות חיל שהתארחו בדירתה, אכלו פשטידה, ולמדו יחד למבחן. השיחה נסבה, כדרכן של שיחות בעת למידה משותפת למבחנים, סביב שפע של נושאים אקראיים לחלוטין שאין כל קשר בינן לבין נושא הבחינה.

בשלב מסוים, וכטוב ליבנו בפשטידה ובדיונים הפוליטיים, התחלנו להחליף טיפים על גידול צמחי תבלין במרפסות בתל אביב.

להמשך קריאה »

רוח בלהות מהלכת על פני תל אביב: רוח הבלהות של החמסינים.

החל מאוטובוסים של דן, דרך אולם הקולנוע וכלה בחדר ההרצאות באוניברסיטה, כל המעצמות הממוזגות חברו יחד כדי ללחום עד חורמה ברוח הבלהות הזו. זו אולי הסיבה לכך שביום ממוצע בתל אביב אשת חיל שרוצה להיכנס לחלל סגור כלשהו צריכה להצטייד בסוודר וכפפות, כשהפער בין הטמפרטורה בפנים לבין זו שבחוץ נע לרוב סביב חמישים מעלות צלזיוס.

דברי ימיה של כל שהייה בחדר סגור ביוני בתל אביב הם דברי ימים של מלחמת מעמדות! עבי הבשר לעומת הדקים, לובשי השרוול הארוך לעומת באי הגופיה, אלו שבדיוק הגיעו מבחוץ נוטפי יזע ואלו שבדיוק יצאו רעננים מהאמבט- או בקיצור- הקפואים והנמסים.

ואם נהיה כנים יותר, הנמסים והקפואות.

להמשך קריאה »

אז העניין הוא כזה:

שלושה חודשים, לפחות 100 כוסות קפה שחור, 117 הערות שוליים, 3 התקפי יאוש, 2 שינויים מוחלטים של נושא הכתיבה שהחזירו אותי לנקודת המוצא, כמה נסיעות מיותרות לארכיון בירושלים, כ-80 שעות במצטבר של קונטרול טאבים וצפייה במערכונים מדובבים ביוטיוב, ובסוף, 33 עמודים כתובים. סיימתי לכתוב את עבודת הסמינר הבלתי נגמרת שלי על מלחמת העולם הראשונה.

האמת, היה גרובי.

או בכנות, היה מלא סבל וייאוש, התקפי זעם ושעות של טרחנות מתישה בתיקון הביבליוגראפיה, אבל גם מעניין.

להמשך קריאה »

יום אחד, אחרי שאעשה את המיליון הראשון שלי, יהיו באמתחתי בוודאי כמה וכמה אפשרויות תחבורה. בעיני רוחי אני מסוגלת כבר לראות את הכיתוב הצבעוני על מטוסי הפרטי (יקראו לו, וזה אך-טבעי, "אל-עלמה"), שבו אצא לסופי שבוע עתירי חופים, קוק וסיאוב באיי-הבאהמה.

ככל הנראה, ובהתחשב בעובדה שאני סטודנטית מוצלחת, ועוד למדעי הרוח, היום הזה קרוב במיוחד.

זו גם הסיבה, איך לא, שכבר ביקשתי מא' שידאג מבעוד מועד למנחת מוצלח למטוסי "אל-עלמה" על גג דירתנו הקטנה בפלורנטין.

עד אז, ובעודי נעה ונדה באופניי האדומות והמקרקשות בכבישי תל אביב, הן ימשיכו להתפרק אחת לשבוע-שבועיים, ואז יש סיכוי לא רע שתפגשו אותי באוטובוס. כך, למעשה, יצא שפגשתי לפני בערך שמונה חודשים את מאיה-מבצק-אלים בקו 25.

להמשך קריאה »

-

אשרי אשת החיל שעיתותיה בידיה.

אשת חיל שכזו, שהזמן אינו דוחק לה, יהיו רכים בקריה ועמוקים חלומותיה, מסודר שולחנה ונקיים חדריה (והציפורים שבחלונה, הו הציפורים הללו, ישוררו לה נעימת בוקר טרייה שתתיר את קורי חלומותיה בעדינות).

אשרי אשת החיל הזו, אשריה ואשרי ביתה. תברך היושבת במרומים את שנת הצהריים שלה, את הספסל המזדמן שהיא עוצרת בו לנוח ולהרהר, ואת השעות הארוכות שבהן היא משוטטת על הטיילת, מונה עפיפונים בעודם משתדלים לחמוק אל הירח.

להמשך קריאה »

יום אחד, כשאגיש סופסוף את אחרונת העבודות שמסרבות לכתוב את עצמן ואזכה לסיים את התואר, עוד אערוך חשבון נפש אמיץ אודות ההרגלים הרעים שפיתחתי באוניברסיטה.

הרשומה ההיא, שסביר מאוד להניח שבעקבותיה אשנה את דרכי ואהפוך את עצמי, כמו גם את רבבות קוראיי, לסטודנטית יעילה, חרוצה וחיובית,  תמנה אחת לאחת את כל תופעות הדחיינות, הבכיינות, ורגשות האשם והנחיתות שכרוכים במשעולי הדרך האקדמית.

להמשך קריאה »