רשימות ניו יורק פרק 2: דאון טאון ברוקלין

(שכונות: דמבו, ברוקלין הייטס, קובל היל)

640x120 px

אם יש הליכה אחת שאני ממש רוצה שתעשו בעיר זו ההליכה על גשר ברוקלין. נכון, די מלא שם באנשים והרוח יכול להיות מקפיאה בחורף, אבל הנוף של כל העיר פשוט עוצר נשימה. ובכלל, גשרים מעל נהר זה דבר מרגש בשביל אנשי מדבר שכמונו.

ברוקלין הייטס ודמבו הן שתי השכונות הראשונות אחרי הגשר שמחבר את מנהטן וברוקלין. הן נמצאות על שפת הנהר בצורה של האות ר'. חיברתי בין שתיהן כי אפשר ללכת את שתיהן באותו ביקור, ואם תחברו את זה גם להליכה של שעה על הגשר, הגעתם בכיף לחתיכת הליכה ספורטיבית שבסיומה התיאבון שלכם יצדיק זלילה בכל המקומות כולם. אחרי זה חוצים עוד כביש ואתם כבר בקובל היל, שכונה שהיא מבחינתי סוג של אטרקציה קולינארית אחת גדולה.

כשהגענו לכאן בפעם הראשונה הייתי בטוחה שהשכונה נקראית על שם הפיל המעופף, אבל מסתבר שדמבו נקראת בשמה כקיצור ל-

Dumbo= Down Under Manhattan Bridge Overlook

השכונה הזו מטופחת מאוד ויש בה הרבה גלריות ואירועים, שעל רובם אפשר להתעדכן באתר השכונה. האתר מכיל המון מידע, גם על מבצעים ועל בתי קפה קטנים שיש בהם הנחות.

כמו הרבה מהשכונות היותר עשירות של העיר, אלו שאפשר בקלות לצפות בהן בקאדילק של מישהו, גם כאן מפוזרות הרבה תחנות של הסיטי בייק. אבסורד? כנראה שכן, אבל לפחות יעזור לכם למקרה שבא לכם לדווש בטיול בשכונה. הקצב באיזור הזה קצת יותר איטי ונינוח ממנהטן, ויש כמה חנויות וטיילות יפות לשזוף בהן את העיניים, אבל מה שבעצם רציתי לדבר עליו זה אוכל.

המשך…

קאפקייקס תה ירוק ואבוקדו

DSC_9147

פווווווווו כמה זמן שלא הייתי פה. מיליון שנה. מיליון וחצי, בעצם. מלא דברים חדשים יש לי לספר לכם וגם מלא דברים שעוד תראו בקרוב, אבל בואו ניגש קודם כל למשהו שיושב לי על הלב:

אבוקדו. זה. דבר. מושלם.

ובכן, כבר מזמן איבדתי כל בושה בכל הקשור לאבוקדו. לא, לא רק על לחם. לא רק בסלטים. לא רק עם לימון ומלח (או כמו שמאיה לימדה אותי: מניפת אבוקדו טרי עם מלח גס על טוסט שמרוח בקצת שמן קוקוס. כל כך פשוט וכל כך מענג).

המשך…

פסטה-פסטו-אפונה

DSC_8581

בזמן הזה אנחנו גרים על הירח. הנוף החביב עלינו: מכתשים.

מים: אין. כח הכבידה: איננו.

כל הזמן קר.

אנחנו מרחפים בחליפות האסטורנאוט שלנו ונראים כמו שני בלונים כסופים. מחוברים בחוט טבור אל מכונה שמספקת לנו חמצן.

אנחנו נודדים בין כמה כוכבי לכת ואיננו שייכים לשום מקום מלבד לספינת האם. מדווחים זה לזו בקודים מיוחדים את הדברים שלמדנו משני כוכבי הלכת שאנחנו נוסעים אליהם, ישראל וניו יורק.

המשך…

סלט תירס צלוי

DSC_9619

אביב באטרף. ילדים שיוצאים לשחק בחוץ. טינאייג'ריות במכנסיים קצרצרות (השנה למדתי את הביטוי בוטי-שורטס). הורים עם עגלות שיושבים על המדרגות לספוג שמש. אביב באטרף, ואחרי כל החורף הזה טמפרטורות כמו שש עשרה מעלות נראות לכולנו ממש על גבול החמסין (למרות שבארץ אקלים כזה מתוייג כחורפי).

המשך…

מאפה עלי גפן

DSC_6854

מוזר איך כתיבה של בלוג אוכל (ואולי האינטרנט בכלל) נגררים לפעמים לאיזו תצוגה מוצלחת ומצליחנית של החיים.

רעש של האשטגים וסופרלטיבים ונוטיפיקציות, רעש שמפריע לשמוע את הצליל שבאמת שמן עושה כשהוא רותח בסיר וזורקים לתוכו בצל. רעש כזה הוא רק מה שהוא:
–פטסססססס….

המשך…

רטבי סלט שישנו את חייכם

DSC_8182

אוקיי, לא ממש ישנו את חייכם, אבל היה לי חשק לכותרת יומרנית. מה שכן, הרטבים האלה יהפכו את כל הסלטים שלכם (ועוד כמה דברים שאתם אוכלים) ליותר טעימים. וזה חתיכת שדרוג.

אני מנסה לכתוב כאן כמה שיותר על סלטים, כי סלטים זו אצלי אהבת אמת. לא ברור לי איך יצא לסלט מוניטין של אוכל-עונש, משהו שמתחרז עם דיאטות, סבל, וסגפנות- הרי מדובר במנה צבעונית, מתפצחת בפה, מגוונת עד אינסוף ומרעננת.

ארוחה שמתחילה בלחם טוב ומגוון סלטים ומזאטים יכולה להמשיך מבחינתי בעוד לחם טוב ועוד סלטים ועוד מזאטים. וקצת עארק. אני רגועה.

המשך…

מרק התפוחים של השותפה הקטאלונית של ויקי

DSC_8049

מיהי השותפה הקאטלונית של ויקי? אני לא ממש יודעת. מלבד זה שהיא הייתה השותפה שלה בזמן חילופי סטודנטים בספרד לפני שנים רבות.

אז מיהי ויקי? אני לא ממש יודעת, היא חברה של שני.

אבל מי היא שני? את זה אני יודעת היטב היטב. ועכשיו גם אתם:

שני היא אחת כזו שאיתי באמת, כזו שהיא גם נמוכה כמוני. כזו שאני מתאימה לה גם בקצב וגם בהומור וגם בבישול, וכתבתי עליה כבר כמה פעמים בבלוג.

אחת לכמה זמן היא אומרת לי: "את חייבת לנסות את הניוקי הזה" (ניסיתי, נכנס לבלוג כמובן), או "אני אוכלת עכשיו סלט עם ויניגרט מיסו, תכיני" (כמובן), והשנה אחרי ארוחת חג ההודיה היא שלחה לי מייל "תשמעי, ויקי הכינה מרק תפוחים. מרק תפוחים זה בומבה. תכיני".

המשך…

רשימות ניו יורק, פרק 1: צ'יינה טאון

640x120 px

 

אני וניו יורק זו לא ממש אהבה ממבט ראשון. היה לי קשה להתחיל פה, קשה להרגיש שזה מקום שגרים בו. בתוך  ההתנגדות ובתהליך של להתרגל אליה, התחיל לבצבץ בראשי הרעיון לכתוב על ניו יורק מדור מיוחד בבלוג.

זה נדחה וישב שם כמה זמן. כמו משהו שמבשיל. לאט לאט סימנתי לעצמי מקומות בראש. כוסות קפה, קערות מרק, נקודות תצפית. ריככתי אותה בצעידות ארוכות בחוץ. התרגלתי אליה דרך הרגליים ודרך חוויות שצברתי כאן. דרך אנשים שנכנסו אל חיי. רגעים שבהם פתאום אמרתי לעצמי שאני כל כך אוהבת לגור כאן. סימנתי לעצמי את המקומות המועדפים, וחשבתי על זה שאכתוב עליהם מתישהו, מדריך תיירים פרטי משלי. רשימות בהמשכים. מדריך קטן לעיר הגדולה, שמבוסס על דברים שאני וא' אוהבים פה, ונוכל לעדכן אותו כל פעם כשיהיו דברים להוסיף, כי ככה זה באינטרנט וככה זה כשהעיר משתנה כל רגע.

המשך…

טראפלס שוקולד-שקדים (טבעוני)

DSC_0258

שוב פעם מתכון שוקולד? אבל רק לא מזמן פורסמה פה עוגת שוקולד (מושלמת, מושלמת). אז מה הקטע?

נכון, בתור מי שמשתדלת לאכול בריא כמה שיותר, לא באמת הייתי אמורה לפרסם עכשיו עוד מתכון שוקולדי. בטח שלא ברצף. אבל בלו"ז הפנימי שלי זה בדיוק הזמן לטראפלס שוקולד-שקדים.

א'- בגלל שהפוסט הזה צולם כבר לפני כמעט שנה וחצי (!!!) אבל למרות שא' היה מרוצה מהתמונות אני לא הייתי מרוצה מהטעם וניסיתי לשחק עם המתכון, מה שגרם לכל העניין להידחות ולהידחות (קשה להשיג חמאת שקדים לבנה מהסוג הזה בניו יורק, ותודה להילה שהביאה לי מהארץ).

ב'- בגלל שקצת קריר (לפחות פה) וזה גורם לי מיד לרצות להתחפר בשמיכות ולשתות שוקו חם ולא לעבוד, ורק כדורי קטנים, שוקולדיים ומפנקים יוציאו אותי מהשמיכות וידרבנו אותי להתחיל את היום.

ג'- כי שוקולד. אז תמיד זמן לשוקולד.

המשך…

פסטה ברוטב דלעת קרמי

פסטה ברוטב דלורית קרמי

חגי תשרי בארץ מהגרים. קר ויש בחוץ שלכת וגשם. בבית הכנסת החזנית שרה על הבמה ויש להקה עם כלי נגינה. הרב נושאת דרשה ברוח אוניברסאלית. אומרת שבית הכנסת פתוח לכל אחד וכל אחת, לא משנה מין ומיגדר, אוריינטציה מינית, רמת האמונה באלוהים ורמת הידע בעברית שפת התפילה.

ככל שהיא מדברת יותר ויותר על פתיחות ואינקלוסיביות אני מרגישה יותר ויותר בחוץ, מנותקת מהיהודים הנאורים האלה והמילים שלהם באנגלית.

מההיסטוריה הספציפית מאוד שהפכה את הקבוצה הזו לחלק מזרם מסוים של היהדות, נסיבות החיים שלהם ששונות מנסיבות חיי. תפיסת האוניברסאליות והקוסמופוליטיות הניו יורקרית שאני לא חלק ממנה. החביבות שלה מזכירה לי את חביבותן של דיילות במטוס, חביבות המאה העשרים ואחת המחפה על העובדה שאנחנו תלויים באוויר בין שמים ואדמה.

המשך…

1 2 3 20