מרק כתום-חריף-מתוק עם ערמונים (לאפקט הוואו: מקושט באגסים מקורמלים בפלפל שחור)

יש כל מיני דברים שיכולים לקרות כשאת פוגשת חברה אחרי שלא התראיתן הרבה זמן.
יש את הטקסים של העידכונים. מה קרה בכל חזית. עוברות על רשימת מכולת. איזה דייטים או חתונות או פרידות קרו (לכן ולאחרים), מה הילד שלך כבר יודע לעשות (הולך, מדבר, התחיל גן). אתן מתישות את עצמכן כאילו שאין בשביל סוג העדכונים הזה רשתות חברתיות בעולם.
יש את הלהגיד: כמה זמן לא נפגשנו! וואו, כמה זמן! שיט יואו כמה זמן לא נפגשנו, וואו.
(בגילנו זה גם כולל כמה דברים על איך את נראית טוב, כלומר איך יחסית לא רכשת הרבה קמטים).
יש את הסיפורים שכבר סיפרת הרבה פעמים. סיפורים שממש שיכללת היטב. את משמיעה אותם במומחיות. גם היא. אתן גם טובות בלהיות קהל לסיפורים האלה. למשל שתהיה לך תשובה מאוד טובה על "איך בניו יורק".

המשך…

רשימות ניו יורק: הבייגלים הטובים ביותר

 

cg

כמו הרבה מהדברים הכי טובים שיש כאן, הבייגל הגיע לניו יורק יחד עם גלי ההגירה. וכמו כל המהגרים, גם המאפה החינני הזה המציא את עצמו בעיר הזאת מחדש. ככל הנראה מדובר בגלגול של הפראצל הקשה והדק יותר שנמכר במזרח אירופה, שבדרך גם היה ביילי למשך כמה זמן במאה ה-19 (ביילי הוא בייגל קטן שאין לו חור באמצע, כמו פיתה קטנה שבמרכזה בצל מטוגן), והיום נמכר בכל מקום בעיר ועם שלל ממרחים ומילויים.

אין לי מושג איך זה שהבייגל בניו יורק טעים כל כך, אבל הוא באמת שונה מכל מאפה אחר. האגדה מספרת שהמים בניו יורק נותנים למאפה טעם מיוחד, אבל אולי זה רק צ'יזבטים של יהודים. בכל מקרה, בייגל פה, במיוחד בקרב הקהילה היהודית (אבל לא רק) זה קטע. כמו החומוס עבור הישראלים, מרק הפו בקרב הויאטנאמים, והסושי ביפן- אנשים פה יהיו מאוד נאמנים לבייגל האהוב עליהם, וישבעו לכם שהבייגל שהם אוהבים הוא הכי טוב בעיר.

המשך…

חזרת ביתית

כל שנה, איפשהו במהלך פברואר, מתחילה להיות לי דודא מטורפת לחזרת. כמו דובי הקוטב שיודעים שאוטוטו מגיע הזמן להתעורר משנת החורף, למרות שאין להם לוח שנה או שעון, כך גם אנחנו, הפולנים, יודעים שהגיע הזמן לנגוס בדבר החריף הזה, להאנח גם מעונג וגם מהצריבה של הלשון, ולברך על כך שעברה עוד שנה ושוב הגיע החג.

אני מעריצה שרופה של חזרת, שהיא למען האמת הגירסא האשכנזית לוואסבי. וגם לזאנקס. ממרח חריף שמקפיץ טעמים ומשכך מכאובים מהנפש.

המשך…

חרוסת

וואו, לא הייתי פה איזה זמן, אבל עשיתי בירור בסטורי שלי באינסטגרם (אתם כבר שם, כן?!) ומאחר וכולם דרשו מתכון לחרוסת החלטתי לסגור לכם את הפינה הזו לחג.

זו החרוסת הכי טעימה שאני מכירה, כי יש בה גם חמצמצות וחריפות ותבלינים. ומתוק, ברור, אבל זו החרוסת שהכי לא מזכירה לי גוש טיט מתוק להחריד ומשעמם.

המתכון הוא של אחותי. ואולי אי אפשר באמת לקרוא לזה "מתכון". תקשיבו, ניסיתי כבר כמה פעמים לשחזר מאכלים שאחותי מכינה לבלוג, אבל זה תמיד די בעייתי.

איך אחותי מבשלת? טעים, ממש טעים, אבל בתשוקה, ביצירתיות, בצורה קפריזית לחלוטין ובשום אופן לא באיזשהו סדר שאפשר לשבת לכתוב ממנו מתכון. כשניסיתי לשחזר את לחמי השאור שלה היא אמרה לי "בערך כוס" על כל הכמויות. שאני מנסה להכין את הסלטים המושלמים שלה ושואלת מה היה בהם היא אומרת "הממ דברים, פומלה, ודברים", וכשניסיתי להכין את החרוסת האגדית שלה שמעתי ממנה כל פעם עוד איזה פרט שהיא שכחה להזכיר בפעם הקודמת שדיברנו על זה בטלפון.

בכל אופן, חרוסת זה מאכל של בלאגן יצירתיות מתיקות ותשוקה, אז המתכון של אחותי מעביר גם משהו מרוחה של הבשלנית. הגעתי כאן לגירסה מעולה שגרפה מחמאות על שולחן הסדר שלי, לפי הנחיות כלליות מאחותי (לא הצלחתי ליצור שחזור מדוייק).

עקרונות החרוסת של יולה
1. חרוסת היא לא ממרח, היא תערובת. צריך להיות בה צ'אנקים של תפוחים ושל אגוזים ובשום פנים ואופן המרקם לא צריך להיות חלק. החרוסת של יולה דומה לסלט רענן ומתוק ולא לממרח חום כבד ויצוק, ולכן התפוחים מגוררים גס מאוד, האגוזים קצוצים גס, וממרח התמרים מאחד את כל רכיבי התערובת.

2. חרוסת היא לא רק מתוקה. כלומר, ברור שהחרוסת מתוקה, אבל צריך להיות בה גם כמות יפה של תבלינים וריחות, המון המון לימון שיתן חמיצות, לא מעט ג'ינג'ר שיוסיף לזה את האדג' ועוד כיד הדימיון מה שמתאים לכם ויש לכם בבית.

3. מגוונים ומאלתרים. הגירסה כאן חביבה עליי והיא זו שאני מכינה לארוחת סדר כשאני לא עם אחותי, אבל כבר טעמתי חרוסות שונות של אחותי עם כל מיני דברים. לפעמים אגסים ולא רק תפוחים, לפעמים אגוז מוסקט מוצא את דרכו לתערובת, לפעמים מצטרף גם הל ולוקח את זה לכיון יותר אקזוטי, ולפעמים במקום ממרח תמרים יש תמרים שלמים שקוצצים.

 

דרך אגב, מאחר ומאז לידת אביתר עולים כאן פחות מתכונים אני משמ ממליצה לכם להירשם למנוי במייל, ולקבל ממני התראה בכל פעם שעולה פוסט חדש. אני לא מספימה (תשמעו ממני רק על פוסטים! וגם זה פעם ב-) וזו השיטה הכי טובה לא לפספס פוסטים.

חג שמח!

 

מג'דרה

דברים שאנשים חייבים להפסיק להגיד לאימהות לתינוק קטן:

"כשהוא ישן- את ישנה"

זו עצה מצויינת כי באמת אימהות מאוד צריכות לנוח ולישון. כדאי מאוד לישון כשהתינוק ישן, וגם לעשות כביסה כשהתינוק עושה כביסה, לענות למיילים כשהתינוק עונה למיילים, ללכת לבנק כשהתינוק הולך לבנק וכמובן להכין לעצמך אוכל כשהתינוק גם כבר במטבח מקפיץ טופו וירקות. בקיצור, עצה מעצבנת שלא קשורה בשיט לכמות הדברים שאת מנסה לדחוס לחצי שעת חסד שבה התינוק שלך מנמנם בצהריים.

המשך…

מאפינס בננות-אוכמניות טבעוניים וסופר פשוטים להכנה

שלושים ואחת דברים שהייתי רוצה להגיד לכל בת עשרים ואחת

(שכמובן לא הייתה מקשיבה לי)

1. את מספיק רזה.

2. כל האנשים שנראים לך מגניבים כרגע לא יראו לך מגניבים בעוד כמה זמן.

3. נכון גם לגבי: מתוחכמים, מוארים, רוחניים, מעניינים. הרבה מהאנשים האלה ימאסו עלייך.

4. טוב לב, לעומת זאת, היא תכונה שעומדת במבחן הזמן.

5. תתרגלי לא לפחד מהקול של עצמך.

6. אם את חושבת שהוא חצה גבול, הטריד מינית או הקריפ- כנראה שהוא בדיוק חצה גבול, הטריד מינית והקריפ. את לא הוזה. את צודקת.

המשך…

יומן הריון. פרק שביעי ואחרון.

פתאום נהיה קיץ והזמן נמתח כמו צוף וזיעה וחופש גדול וריח של אולטרסול ואבטיח.

איך הזמן מתגלגל מהר. הרי בתחילת הסתיו התעטפתי במעיל ונסעתי לדאון טאון לספר לו באמצע היום שאני בהריון. אכלנו מרק חם במקום הזה של הויאטנמים. בכינו וצחקנו. חום שטף לנו את הפנים בבת אחת, וגם רעדנו. הכל היה סתיו וחדש. אכלנו את המרק והתיז לנו הנודלס. אחר כך הוא הלך לאיבוד בדרך למשרד וחתם על משהו מהדברים שמחתימים אותך ברחוב אם אתה יותר מידי מבולבל, ואז לך תבטל את הדבר הזה שנרשמת אליו ויורד לנו עכשיו מהחשבון בהוראת קבע. וכל הזמן הזה שהתקשרנו וניסינו לבטל את ההחתמה התינוק המשיך להיווצר בתוך גופי ולרקום את עצמו להוריו המבולבלים שלא הבינו עדיין כלום.

המשך…

יומן הריון. פרק שישי.

אני ואבנר מדברים על המוות. למות זה משהו שהורים עושים. ילדים הם הדור הבא, כלומר אנחנו הדור הקודם. מעולם לא חשבתי הרבה כל כך על סוף החיים כפי שאני חושבת עכשיו, דווקא כשחיים חדשים נובטים בתוכי.

איפה נמצא המוות? בכל מעבר חציה, בכל דיווח על מלחמות או פיגועים, בכל קרן רחוב חשוכה בעיר. וקודם כל הוא נמצא בתוך הגוף שלנו. בהזדקנות שלנו. רק למול יצור שגילו מינוס שמונה שבועות אני מסוגלת להבין כמה זקנה אני בגיל שלושים.

המשך…

יומן הריון. פרק חמישי.

בספר על ההריון כתוב שבתקופת ההריון תרגישי יפה וזוהרת. העור קורן והשיער מתעבה. את מרגישה נשית.

יום אחד עמדתי מול המראה באמבטיה ופרצתי בבכי. הגוף הוא לא גופי והשדיים אינם שדיי וההליכה הכבדה אינה ההליכה שלי. זה מעורר פלצות. בלילות אני מתעוררת מגל גואה של צרבת שעולה מן הקיבה, והקיבה נמצאת עכשיו איפשהו באיזור הצלעות.

זרקתי לפח את ספר ההכנה להריון. לקחתי מהספרייה את הספר על מטאמורופוזות במיתולוגיה הרומית ועכשיו אני מתעוררת בלילות וקוראת על אלים ועל שינויים ועל אנשים שהופכים לחפצים ולחיות ולצמחים ולעונות השנה.

המשך…

יומן הריון. פרק רביעי.

חלקים שלמים ביומן הפכו להיות כאלה שאני כותבת אל הילד או הילדה שיהיו לי. מאחר ולא ביקשתי לבדוק את מין העובר לפני הלידה אני פונה אליה לפעמים ב"את", לפעמים ב"אתה". אני כותבת אני אוהבת אותך, אני מחכה לפגוש אותך, את ביתי ואני אימך. או שאני כותבת לה כמה שאני מפחדת.

אחר כך אני קוראת וחושבת שמוזר לכתוב לילדה שלך. לא מפני שהיא עדיין לא נולדה, זה דווקא החלק הקל, אלא מפני שאחרי שהיא תיוולד תהיה לעד נפרדת ממני ושייכת לעצמה. האם תדע לפצח את כתב ידי? האם תדע בכלל לקרוא עברית? האם תתעניין לקרוא את היומן שלי מהעבר? האם תבין אותי?

המשך…

1 2 3 22