עוגיות שוקולד עם שוקולד צ’יפס וצימוקים

העוגיות יוצאות מהתנור. גרררר

אם אתם לא מזהים את כתב היד, הסיבה הפשוטה היא שאני מקלידה כרגע מהמחשב של א'.

כן, זה קרה: אחרי כמה ימים שגרם לי בעיות, המחשב שלי שבק חיים. לא משנה כמה שהקפדתי ללחוץ "אישור" על שלל ההודעות המפחידות והמסכים הכחולים שהוא שלח לי, לא משנה כמה לחישות אהבה ואנרגיה חיובית שלחתי אליו- ידידי האלקטרוני פרפר וגווע לנגד עיניי.

.

כאשת חיל עשויה ללא חת, התמודדתי עם העניין בבגרות ובנחת. "הההההא!!!" יבבתי לי' בשיחת טלפון בהולה באישון ליל "החיים שלי נגמרו! המחשב שלי מת! מה יהיה?!"

י', יקירת-ליבי הממוזגת שהופיעה כאן בעבר, הגיבה באמפטיה מסויגת שהולמת את האקלים הארקטי השורר בדירתה. "זה באסה" אמרה, "אבל את הרי תמיד מתלוננת שהאינטרנט בלע לך את הפנאי. לפחות עכשיו את יכולה לסיים את המאובק הזה של דוסטוייבסקי שנח לך ליד המיטה. או לקרוא מאמרים על פילוסופיה יוונית. או לצאת לטייל ולראות את הירח. או להתכרבל עם אהובך ולשמוע מוזיקה קלאסית."

דממה מתוחה שררה ביננו, מותירה רק את דוק צלילי אוושת המזגן. "את צוחקת עליי, נכון?!"

"כמובן שאני צוחקת עלייך, עלמה", אמרה י'. "חיים ללא מחשב הם אומנם חיים, אבל הם תפלים, מייאשים, ואין שום הצדקה לחיותם. מיליוני מתכונים מגרים לעוגיות מועלים ברגעים אלה לרשת, ואת לא רואה אותם. מיליוני כלבים טיפשיים מבצעים להטוטים ביוטיוב. מישהו פותח בלוג חדש ומעוצב. בטח אפילו קיבלת עוד מייל קבוצתי מביך. ואת לא שם. את מבודדת בד' אמות הקיום התלוש, הנפשע והעלוב שלך. את אינך מחוברת. למעשה, בעודנו משוחחות שיניתי את הסטטוס שלי בג'ימייל צ'אט ל*LOL על עלמה*, אבל את אפילו לא יכולה לראות את זה. חיחיחי. להתכרבל עם אהובך… פחחח".

אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת יש לי כפית קסמים קטנה כפית קסמים שובבה
כל אותו הלילה כססתי אצבעות בעודי מהרהרת באי-קיומו של המחשב שלי.

הבטחתי ביני לביני (לעזאזל! בואו נודה בזה: הבטחתי לו, כן, בקול רם), שמעתה והלאה אהיה טובה אליו. אעשה לו סריקת אנטי וירוס כל שעתיים. אנקה ממנו פירורים של עוגיות. לא אשפוך עליו לעולם שוב קפה שחור. אשמע בו רק מוזיקה איכותית ואצפה דרכו רק במסות מלומדות על ביו-אינפורמטיקה רפואית.

אך לשווא. המחשב נדם, והיגון הותיר אותי ערה ועצובה.

אי-שם לפנות בוקר, בעוד אשמורת אחרונה זולגת מעבר לגגות הפיח של העיר- הרמתי טלפון לא'.

"אתה חייב לבוא מהר" הודעתי לו בלב כבד, "מעלים פוסט פרידה מהמחשב שלי. תביא לפטופ ומצלמה."

"עלמה" אמר א' בקול הלום שינה, "את לא שפויה".

"אתה עוד תודה לי" אמרתי לו "זו ההזדמנות האחרונה שלנו לפני חיים של כירבולים לצלילי ברהמס. יאללה בוא. עוגיות שוקולד הולך?"

אני רוצה לשחות בתוך כזה
העוגיות המההמות הללו דומות קצת לעוגיות שוקולד צ'יפס, אבל המרקם שלהן שונה ויש בהן פינוק של צימוקים. נורא שמחתי שהצימוקים פה הם מהסוג הצהוב הענקי, שזה בעצם הרבה יותר כיף מהסוג שבד"כ שמים בעוגיות (הקטנטנים השחורים האלה).  אה, והן מפוצצות בשוקולד. מדובר בעוגייה קצת קשה מבחוץ ומאוד רכה מבפנים, שנחמד לדעתי לאפות יחסית עד שהיא כבר וול דאן ולכרסם.

מערבבים את הקמח פנימה ביסודיות

כמה טיפים חשובים:

מכשירים. נתחיל ישר מהחדשות הטובות: לא צריך. כלום. סופסוף מתכון לעוגיות שלא צריך בו לא מיקסר, לא מעבד מזון. נאדה. איזה כיף! מערבבים את הכל בהתחלה במזלג, אח"כ בכף עץ.

עיצובים. את הבצק אפשר לעצב לעוגיות בשתי כפיות, כשמחליקים גוש של תערובת מכפית אחת לשניה. חשוב להשאיר מרווחים הגונים בין גוש לגוש כי העוגייה מאוד מתפשטת.

קפה. בדרך כלל, משתמשים באפייה בקצת נס קפה מומס במים כדי להוסיף טעם של קפה. אני חושבת שנס קפה זה לא קפה, ובטח שלא נס, ולכן הכנסתי כפית של קפה שחור. זה יצא מאוד טעים, ובגלל שמדובר בכמות גדולה של בצק, לא מרגישים גושים.

קמח. השתמשתי בקמח תופח, סתם כי היה לי בבית. בעיקרון תמיד אין בעיה לעבוד עם קמח רגיל ולהוסיף כפית של אבקת אפייה על כל כוס קמח.

קירור. בצק עוגיות קל יותר לעבד כשהוא עובר קירור של כמה דקות בפריזר. אני דחפתי את קערת התערובות למקפיא לבערך עשר דקות לפני שהכנתי את העיגולים, וזה עשה את העבודה.

טורפים את הביצים והסוכר עם מזלג

יאללה למטבח! (יוצאות 40 עוגיות בגודל בינוני)

250 גרם שוקולד מריר, שבור לקוביות

50 גרם חמאה, חתוכה לקוביות (חצי חבילה סטנדרטית)

3/4 כוס סוכר

3 ביצים גדולות

1 כפית קפה שחור (או 2 כפיות נס מומס במים, אם אתם לא סומכים עליי)

1 כפית תמצית וניל

1 כוס קמח תופח

1/4 כפית מלח

1 כוס פתיתי שוקולד צ'יפס לאפייה

3/4 כוס צימוקים זהובים גדולים

1. מחממים את תנור האפייה לטמפרטורה של 180 מעלות. ממיסים בסיר כפול (סיר מלא מים ובתוכו סיר קטן) את השוקולד והחמאה. שוקולד נשרף מהר מאוד והופך לבאחסה שחורה ומבאסת, ולכן מומלץ לעבוד בשיטה הזו ולערבב היטב במזלג כדי שהכל יימס אבל לא יישרף. מכבים את האש.

2. בקערה: מערבבים עם מזלג סוכר וביצים (וווהו! לא צריך מיקסר!).

3. מוסיפים בהדרגה את תערובת השוקולד המומס לקערה. למה בהדרגה? כי אנחנו עובדים כאן עם ביצים ועם משהו מאוד חם, ולא בא לכם חתיכות חביתה בעוגייה. כדאי לתת לתערובות השוקולד להתקרר טיפה, ואז להוסיף ממנה כל פעם כף לתערובת ולערבב טוב. כך הטמפרטורות של שתי התערובות יתקרבו זו לזו, בלי שאחת תבשל את השנייה.

4. מוסיפים את כל שאר הרכיבים ומערבבים לתערובות אחידה. את הצימוקים והשוקולד צ'יפס מוסיפים ממש בסוף, ומערבבים עד שהם נבלעים בתערובת. עכשיו אפשר לשטוף את הסיר, ובזמן שעושים כלים להקפיא את הבצק לכמה רגעים.

5. על נייר אפייה בתבנית שטוחה מניחים גושים מהתערובת שמעצבים בשתי כפיות. כל גוש יהיה בערך בגודל של כפית גדושה. שמרו על רווחים.

6. אופים בחום 180 מעלות למשך בערך 16 דקות. (ישבתי עם סטופר וזה מה שיצא, אבל כרגיל אני ממליצה שגם תשבו ליד התנור ותראו מה שלום העוגיות כל הזמן). צריך לחכות עד שהלמעלה של העוגייה קצת מתפקע.

7. מצננים את העוגיות על הרשת של התנור שמניחים על השיש, כדי שיתייבשו גם מלמטה. בתאבון!

בתאבון!

קח יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו

8 Comments על עוגיות שוקולד עם שוקולד צ’יפס וצימוקים

  1. tabularasa
    23 ביוני 2009 at 19:14 (8 שנים ago)

    לא רק שעלצתי מזה שהעלית את המתכון, ושלא צריך מכשירים, ושקרעת אותי מצחוק לאורכו, אז גם גיליתי קישור אליי! אני אשה מאושרת, אם כי מכורה. :*

    הגב
  2. dvarimbalma
    23 ביוני 2009 at 20:46 (8 שנים ago)

    תודה 🙂
    מאוד אהבתי את הקונספט של הבלוג שלך. יש משהו פסיכי בתיעוד-קעקועים (שהרי הם עסוקים מאוד בלהיות תיעוד של עצמם)- כאילו כל מסגרת (הגוף, העור, הבלוג, האינטרנט, המילים, הזיכרון) מתחרה סביב האפשרות (או התשוקה) לחיי נצח…
    אם היה לי קעקוע הייתי באה להתארח, אבל לא נראה לי שזה יקרה (אם יהיה ספשייל צלקות מתנורי אפיה אני הראשונה להרשם!)

    הגב
  3. בת דב
    24 ביוני 2009 at 2:28 (8 שנים ago)

    התאהבתי בך מהמשפט הראשון
    (כי באמת כתב היד שלך נראה לי זר פתאום)
    (אגב זה שקר. כי התאהבתי בך ממש הרבה לפני זה)

    אני וסברן היום ישבנו ואכלנו אוכל מצויין והיללנו אותך.
    רק אחרי זמן מה היא הבינה איפה אני מופיעה בעלילה המורכבת של נשות החיל.
    חוצמזה- אהבתי את אבחנתך בעניין הקעקועים. לא חשבתי עליהם בהקשר חיי נצח, הם תמיד נראו לי כמו סוג של זיכרון חי. שזה באיזה אופן בדיוק להפך.
    כלומר, התיעוד שלהם דווקא על העור הולך לשני כיוונים. הרצון לחיות לנצח- שהזיכרון ישאר. עם הידיעה המאוד ברורה שהגוף הולך למות. ואיתו הזיכרון שהקעקוע מייצג.
    לא יתלו את האמנות הזו במוזיאון.
    וזהו לילה טוב. 😳

    הגב
  4. יולה
    24 ביוני 2009 at 19:57 (8 שנים ago)

    או! צ'ילי!

    הגב
  5. טבעוני רעב
    28 ביוני 2009 at 0:10 (8 שנים ago)

    לפוסט הזה יש גם ריח, בייחוד לתמונות עם הנוזל החום הכהה הזה,ממממממממממ
    זה הריח שיונתן גפן שר עליו
    http://www.youtube.com/watch?v=fjLVJOalxUk

    הגב
  6. נטלי
    11 ביולי 2009 at 11:43 (8 שנים ago)

    וואי, העוגיות האלה נראות מושחתות להפליא, בדיוק כמו שאני אוהבת:)
    תודה!

    הגב
  7. נעמה
    18 בינואר 2010 at 19:52 (8 שנים ago)

    אם את רוצה שהשוקולד לא ישרף כדאי שהקערה העליונה לא תשב בתוך המים אלא על האדים. עם שוקולד לבן צריך להזהר גם בשיטה הזאת כי הוא נשרף אפילו מזה שמסתכלים עליו במבט חם (מניסיון של חצי קילו שהלך לפח).
    וכל זה היה רק בשביל לא להגיד
    אוההההההההההההההההההה
    חרגת אותי.

    הגב
    • dvarimbalma
      19 בינואר 2010 at 9:50 (8 שנים ago)

      חרגת אותי גם, סיס.
      שוקולד לבן זה באופן כללי לא ממש שוקולד ולא ממש טעים, אז אני משתדלת להימנע (אולי רק לפעמים, בשביל הקישוטים).

      הגב

כתיבת תגובה