גשם יורד על פני תל אביב. אם הייתי אלתרמן הייתי אומרת משהו על המיית השדרה המתרחצת. אם הייתי ויזלטיר הייתי אומרת שהעיר מיללת לרחמים. אבל אני לא, ובכל זאת, הגשם בעיר הזאת מעורר גם בי תערובת של פליאה ופלצות.
הגיע הזמן לדבר על זה: אשרי אשת החיל שיש בבעלותה קפה ראוי לשמו. שהרי אשת חיל, אם יש בבעלותה קפה ראוי לשמו, יהיו רעננים בקריה וארוכים לילותיה, ריחניים חדריה ומרוצות חברותיה, מוכתמים ספרייה ומוארות עיניה באור יקרות שחרחר וגרגירי.
אם אי פעם ניסיתם להפסיק לעשן- [לא. שנייה. תנו לי לנסח את זה אחרת:] אם אי פעם ניסיתם להפסיק לעשן וגם להפסיק לשתות קפה באותו שבוע- [לא. רגע. הנה:]
"על מה את חושבת?" שאלה אותי מ' הגלילית ברגע דומם אחד, מספר ימים לאחר שנפגשנו לראשונה בבסיס הצבאי "באס"ה 504" בו שרתנו יחד כמש"קית נאחס ומש"קית דמע. "לא ,באמת, עלמה, על מה חשבת עכשיו?" היא שאלה שוב. נראה לי שהשאלה הזו הפתיעה אותי לחלוטין, לא רק מפני שהייתי שקועה עמוק בשרעפי, אלא גם משום שיש […]
כשעזבתי את בית הורי, הנמצא בישוב קהילתי פסטורלי באזור חיוג "צלול-כיין", וטלטלתי מיטלטלי ל"עיר-בלי-קונספציה", זימן אותי אבא לשיחה על החיים. "עלמושקה", הוא אמר לי בפנים חמורות, "כל מה שאת צריכה בחיים זו סכין מטבח אחת טובה. כל השאר זה מסביב".
"הייתה מלחמה, ולא רק שהיתה מלחמה, הייתה בצורת, וגם מכת ארבה, וכמה מגיפות, בקיצור- אנשים אכלו אותה. השדות הושחתו. מה שלא השחית הארבה, השחיתו הארנבות. מה שלא השחיתו הארנבות השחיתו האנשים, שגם השחיתו את הארנבות. אישה אחת, שמנה בובמה, הלכה בשבילים שבשדות היבשים וחיפשה משהו לאכול, משהו משביע." –מתוך: האישה שהעדיפה לחפש אוכל / אורלי […]