פבר
2009
בראוניז שוקולד-אגוזים-קפה מושחתים
"הייתה מלחמה, ולא רק שהיתה מלחמה, הייתה בצורת, וגם מכת ארבה, וכמה מגיפות, בקיצור- אנשים אכלו אותה.
השדות הושחתו. מה שלא השחית הארבה, השחיתו הארנבות. מה שלא השחיתו הארנבות השחיתו האנשים, שגם השחיתו את הארנבות.
אישה אחת, שמנה בובמה, הלכה בשבילים שבשדות היבשים וחיפשה משהו לאכול, משהו משביע."
–מתוך: האישה שהעדיפה לחפש אוכל / אורלי קסטל בלום, סיפורים בלתי רצוניים
השבוע הזה היה בהחלט פתיחה לא רעה לסיפור של אורלי-קסטל בלום. היו בחירות.
ולא רק שהיו בחירות, היה גם גשם. ולא רק שהיה גשם, גם היה לי מבחן על המאה ה-19 ללמוד אליו.
ולא רק המאה ה-19, היה גם קר, ואפור, וחמש-עשרה מנדטים לליברמן, ובדרך חזרה מהקלפי נרטבו לי הגרביים, ובערב נשרף לי הסיר הקטן, ואבדה לי איך שהוא תעודת הזהות. בקיצור- אכלתי אותה, ומה שלא השחיתו האנשים השחיתו הארנבות.
"חרא", סיכמה מ', ידידת נפשי שפגשה אותי לערק-של-שישי-בצהריים על מנת לשקם את המצב, וסיפרה שמהשבוע גם היא חלק ממעגל מובטלות המיתון, "חרא. ממש."
אוי אוי וואי ציפורה (או במלעיל: ימים קשים)
ימים קשים זה זמן טוב לבראוניז מושחתים, כאלה שמכינים מהר, בקלות, בלי כלים והקצפות, ועם מלא שוקולד. ועם מלא מלא שוקולד.
אי אפשר להסתבך, צריך משהו שאפשר לארוז בקופסא. גם כדי לקחת באופניים לביתה של מ', וגם כי מי יודע מתי יבואו לקחת אותי לבדיקת נאמנות. וצריך לקנות קודם כל קצת אגוזים.
בעודי שוברת ביצים ומזמזמת את שירי הכלא האהובים עליי, מתכוננת לרע ביותר הצפוי לי, הגיתי בסוגיית האין-נאמנות-אין-אזרחות. מעניין איך בדיוק זה הולך לעבוד. כי אם הם באים עד הבית, אולי אפשר יהיה, למרות הכל, להתגמש איתי בעניינים האלה. יכול להיות שבכלל מדובר בבדיקות אקראיות, משהו כמו הנשיפה של בדיקת אלכוהול לנהגים. זה יכול להיות מצוין, כי אפשר לשכנע אותם אולי לבדוק את הבאה בתור, ולהניח לי להתרחק. קצת בראוניז שוקולד, קצת חיוך. אולי איזה מרק. בכלל, יכול להיות שבראוניז יהפכו להיות היתרון-היחסי החדש של השמאל, מה שפעם היו הכוסיות, לפני שגם הן הצביעו ליבני.
כמה טיפים חשובים:
אגוזים. אל תוותרו על אגוזי מלך. הכנתי את הבראוניז הללו גם בלי זה, אבל אני חושבת שזו תוספת כמעט הכרחית. לדעתי זה גם נחמד בקושי לקצוץ אותם, רק שתיים-שלוש מכות או אפילו לשים אותם שלמים, ומה שנותן להם יותר נוכחות, אבל הרגישים שבינינו מוזמנים גם לקצוץ בצורה אחראית.
כלים. אחד מהדברים החביבים עליי במתכון הזה, זה שאין כמעט אף כלים לשטוף אחריו. את השוקולד, החמאה והסוכר ממסים בסיר קטן, ולשם מוסיפים כבר את כל שאר הדבר, ערבוב קצר, ולתבנית. תודו שמאגניב.
חיתוכים. את העוגה המוכנה צריך לחתוך לבראוניז רק אחרי שהיא מקוררת לחלוטין, אחרת היא מתחילה להתפורר וזה נאחס. רק כשהיא קרה, חותכים לריבועים קטנים ושמים במנג'טים.
יאללה למטבח!
350 גר' שוקולד מריר (כן!)
200 גרם חמאה
חצי כוס שמנת מתוקה
1.5 כוסות סוכר
4 ביצים
2 כפות נס קפה, מומסות בקצת מים
1.5 כוסות קמח
1.5 כפיות אבקת אפייה
0.5 כפית מלח
100 גרם אגוזי מלך
1. ממסים בסיר שוקולד, סוכר, חמאה, ושמנת מתוקה.
2. מורידים מהאש, מצננים קצת, ומוסיפים ביצים וקפה. מערבבים טוב. מוסיפים קמח, מלח, אבקת אפייה ומערבבים. מוסיפים את האגוזים לעוד בחישה- ושופכים לתבנית 30X30 משומנת היטב-היטב.
3. אופים בתנור בחום בינוני למשך בערך 30 דקות. זה תלוי מאוד בתנור שלכם, אבל תנסו לא לייבש את העוגה, כל הכיף הוא בראוני קריספי למעלה ופאדג'י באמצע.
4. מוציאים מהתנור, מקררים.
5. פורסים לקוביות ומסדרים במנג'טים.
6. בתאבון.
7 Comments על בראוניז שוקולד-אגוזים-קפה מושחתים
2Pingbacks & Trackbacks on בראוניז שוקולד-אגוזים-קפה מושחתים
-
[…] על המתכון הזה מהבלוג המצוין "דברים בעלמה". הכנה קצת מורכבת אבל […]
-
[…] על המתכון הזה מהבלוג המצוין "דברים בעלמה". הכנה קצת מורכבת אבל […]
נזידעדשים
14 בפברואר 2009 at 12:49 (16 שנים ago)וואו! איזה פוסט! מי בישלה את כל זה? וואו! איזה פוסט! מי בישלה את כל זה? וואו! איזה פוסט! מי בישלה את כל זה? וואו! איזה פ…
dvarimbalma
15 בפברואר 2009 at 0:03 (16 שנים ago)תודה תודה 🙂
אגב- אם מישהו מוצא את התעודת זהות שלי, זה יהיה ממש נחמד (היא כחולה, מרובעת, ויש שם את השם שלי ותמונה מגיל 16).
סאנשיין
15 בפברואר 2009 at 9:57 (16 שנים ago)אם יורשה להוסיף טיפ – מי שלא מכיר את הטמפרמנט של התנור שלו, שישכיל ויתקע שיפוד בבראוניז אחרי ה-30 דקות. אם יוצאת עיסה נוזלית, כנראה שצריך עוד 5-10 דקות. אם יוצא כלום, יבשתם לו ת'צורה. שאפו שיצא בין לבין.
חוץ מזה –
את עושה לי חשק לבנות תנור בוץ בחדר שלי ולהתחיל לבשל בו במקום ללכת לחדר אוכל!
dvarimbalma
15 בפברואר 2009 at 21:53 (16 שנים ago)תודה רבה על הטיפ, את צודקת בהחלט.
מוכנה לעזור לך בבניית תנור הבוץ בתמורה.
יעל
1 באפריל 2010 at 17:02 (15 שנים ago)יש תמונות שעושות לי הזדהות עם הומר סימפסון