תבשיל כרובית סיציליאני

cauliflower-(293)

כבר בגיל צעיר מאוד הבנתי, שאני, אני לא יכולה לחצות את הנהר הגדול הזה של החיים

(את הים האינסופי הזה שדברים בו כל הזמן מתערבבים, אנשים נולדים ואנשים מתים, אנשים טובים מאכזבים ואנשים רעים עושים דברים יפים, הים הגדול הזה, המסוכן, של החיים, שאין לי בו מושג ולא תמיד אני מבינה, שאני עושה טעויות ועושה חטאים, ואין לי בו מספיק זמן ולא מספיק אמונה)

הים הזה של החיים- הבנתי שאני לא יכולה לחצות אותו בלי הספרים.

cauliflower-(27)

וקראתי הכל, ספרים טובים וספרים גרועים. ספרים לילדים וספרים למבוגרים.

האסופית וצ'יפופו וספרי צמרמורת והספר העצוב ההוא, האי ברחוב הציפורים. ועדיין אני קוראת. כל החיים. כדי להצליח לנווט את הסירה שלי, הקטנה, בים הזה.

כל הזמן צריכה לקרוא לא ספרי עיון אלא ספרים-ספרים, בעיקר בגניבה בלילות מאוחרים, עולמות בידיוניים, מקומות שבהם אמת גדולה, אמיתית יותר מכל האמיתות של המציאות ועמודי החדשות וספרי ההיסטוריה וטבלאות הסטטיסטיקה, נגלית אליי.

כי הספרים מלאים אנשים, ורגשות, אבל שלא כמו המציאות הם מאורגנים, מחולקים לפרקים, נפרסים אליי כמו פרוסות דקות של אבטיח, נוטפים, קרירים. מתקדמים בקצב שלהם, מהירוק אל הלב האדום וחזרה, זה לא הקצב של האינטרנט והמיילים, והוא לא פומבי כמו הרשתות החברתיות והרצון למצוא חן בעיני אחרים, הספרים הם אינטימיים, פרטיים.

cauliflower-(102)

והספרים מלמדים אותי מחדש כל פעם איך להיות בחיים, איך לאהוב אנשים, איך להאמין באלוהים, איך  בעצם אנחנו אוכלים ושותים. הסיפורים תמיד היו אלו שהצילו אותי – ועדיין – מצילים. מזכירים לי לאיפה לשוט. גורמים לי לא לפחד מקרירות המים ולא מהשמיים הגבוהים.

והספרות כולה היא מעשה כזה, של התנגדות, של אצבע משולשת מול כל מה שחרא בחיים. מול בורות ונוקדנות, מול חוסר דימיון, מול רוע של אנשים שלא מקשיבים להם והם לא מוכנים להקשיב לאחרים, מול האי-אפשרי ומול הקירות האטומים. חמלה וזמן יש תמיד בסיפורים.

cauliflower-(35)

ועכשיו יצא לאור הרומן של ענת, חברתי, שכתבה רומן בשני חלקים על אישה אחת בשם אסיה. החלק הראשון הוא סיפור שיגרה, החלק השני הוא סיפור מסע.

והספר הגיע אליי כמו נס, למרות כל הבלאגן בדואר ישראל וגם בחיים שלי באופן ספציפי. וחשבתי לעצמי החברה הזו שלי, שמכינה הכי טעים בעולם עוגת פרג והכי טעים בעולם קפה קר, איזה פלא זה שהיא נותנת לי כבר כמה שנים שלוש מתנות גדולות: אוכל, אהבה וסיפורים.

זה הרי בעצם כל מה שחשוב לי בחיים.

cauliflower-(70)

אז הנה עכשיו אני נותנת אליכם דרך האינטרנט—

המלצה על הספר של ענת, שהוא כל כולו רקמה עדינה ומדוייקת של סיפור על החיים.

ובכלל, המלצה כללית כזו שהייתי אומרת לכל אחד תמיד אם הייתי מנסחת את עשר הדיברות של החיים:

קודם כל הבריאות האהבה,

ואחרי זה: תקראו המון ספרים.

מספר שלוש ברשימה: תבשלו לעצמכם אוכל טעים.

(למשל: תבשיל כרובית, כרישה וחומוס שמכניס לכם לחיים זטצצצצ של טעמים חזקים- מלוח, חמוץ, חריף, תפוזי, חרדל גרגירי, ושמן זית)

cauliflower-(100)כמה דברים שצריך לדעת על תבשיל כרובית סיציאליני

מקור. אין לי מושג אם התבשיל הזה קרוב למשהו שמישהו אי פעם אכל בסיציליה, אבל ככה קוראים לה באיזו קפיטריה טבעונית בה אכלתי אותה בניו יורק. ניו יורק היא עיר שמלאה בדברים שקוראים להם על שם מקומות באירופה באופן די רנדומלי. בכל אופן, אימצתי את הטעמים ושחזרתי את המנה בבית, אז אימצתי גם את השם. המתכון הזה משלב טעמים קלאסיים של אגן הים התיכון וזכה לאהבה גם בקרב שונאי כרובית סוררים.

בישול. שיטת הבישול כאן יכולה להראות טיפה מוזרה, אבל ניסיתי אותה מלא פעמים וזה יוצא מושלם. הנוזלים מבשלים את הכרובית ואחרי שהם מתאדים השמן זית שנותן מטגן אותה.

cauliflower-(165)

חומוס. המתכון הזה משתמש בחומוסים מבושלים ומוכנים. אני לא אהרוג אתכם אם תשתמשו בכאלה מפחית, אבל אני אעקם ת'אף. כי יותר טעים חומוסים רגילים. עוד בונוס: אם כבר השריתם ובישלתם אפשר להקפיא (כולל המים של הבישול!) בקופסאות קטנות ולטחון לעצמכם מנת חומוס ביתית מושלמת מתי שמתחשק (למשל עכשיו).

צלפים. רכיב שנוי במחלוקת שהרבה אנשים שונאים, כולל אותי ב28 השנים שלפני הרגע בו אכלתי את המנה הזו והבנתי שצלפים זה דבר נפלא. טעמם חמוץ וגס מאוד, אבל באיזון טעמים נכון בתוך מנה הם נותנים איזה קיק מיוחד של טעם ומשנים את האופי של התבשיל כולו. אני מציעה להתחיל להתנסות בזה. לכו על הביוקר כי לפעמים הזולים מזעזעים.

כרובית. מסוג הירקות שקל מאוד להשיג בכל סופר, אבל קשה להשיג באיכות טובה. הרבה מהכרוביות בסופר יהיו כבר קצת רקובות או אפילו יכילו תולעים ושאר מזיקים. כרובית בוחרים לא לפי הגודל, אלא לפי הצבע והמרקם. כרובית טובה וצעירה תהיה מוקפת עלים ירוקים שנראים רעננים וצבעה יהיה לבן צחור (או לבן עם כתמי אדמה) בלי חלקים חומים שצצים כשהירק מתחיל להרקב. מנסיוני בד"כ הכרוביות הקטנות מוצלחות יותר, וכמובן אלו שמגיעות מירקן ממש טוב או ישירות מהחקלאי. כרובית טובה אפשר לאכול בכיף גם ללא בישול. כרובית מעפנה וישנה תהיה לא טעימה אפילו אחרי בישול.

cauliflower-(132)

cauliflower-(176)בתאבון לכם, זו בדיוק העונה להתחיל לחגוג את הכרוביות!

וגם ספרו לי על עוד ספרים שאתם אוהבים בתגובות (וגם למה אתם אוהבים אותם). אני תמיד מחפשת עוד המלצות על ספרים (שלא תמיד יש לי זמן לקרוא)

עלמה

57 Comments על תבשיל כרובית סיציליאני

  1. גל
    19 באוקטובר 2015 at 9:21 (8 שנים ago)

    כמה לא מתאים לך לא לאהוב צלפים. אני שמח שהתפכחת.
    והמלצה על ספר? סיימתי לא מזמן בדמעות את "הארנבת עם עיני הענבר". הוא קצת מסטיקי, אבל כשסוגרים אותו מודים על החוויה.

    הגב
    • dvarimbealma
      19 באוקטובר 2015 at 16:21 (8 שנים ago)

      אני יודעת. ממש בורות לא לאהוב צלפים. אבל לזכותי יאמר שכנראה טעמתי את המגעילים. וגם לא הבנתי איך זה אמור להשתלב באוכל

      הגב
  2. גילה
    19 באוקטובר 2015 at 16:26 (8 שנים ago)

    תיארת בצורה מושלמת את הצורך וההזדקקות שלי בספרים! ממליצה בחום על "המתיקות שבשכחה" שסיימתי אותו תוך יום אחד!את המתכון אני שוקלת לנסות כבר היום (:

    הגב
  3. ענת לוין
    19 באוקטובר 2015 at 17:20 (8 שנים ago)

    אני רוצה להכין את המתכון הזה ולפתוח בקבוק יין ולהרים כוסית עם עדי לחייך ולחיי האהבה והקריאה והכתיבה והבריאות. והחברות המעולות. נשיקות מרחוב הכלנית.

    הגב
    • dvarimbealma
      19 באוקטובר 2015 at 21:39 (8 שנים ago)

      ד"ש לעדי. חברות וקריאה זה כזה דבר מוצלח. רק להוסיף עוגת פרג וזה כבר מושלם

      הגב
  4. נסיכת הנילוס
    19 באוקטובר 2015 at 18:04 (8 שנים ago)

    איכשהו התמונות והמיקום שלהן הלמו והעצימו אף יותר מהרגיל את הכתיבה היפה שלך. החיבה של נערים ונערות לסיפורי יתומים מזי רעב ומוכי גורל לא ברורה. יש איזה מדף סטייל האסופית. המתכון ינוסה בקרוב עם הבשלת התפוזים למרות החשד כלפי הכרובית.

    הגב
    • dvarimbealma
      19 באוקטובר 2015 at 21:38 (8 שנים ago)

      כן זה נכון. אני חושבת שנעים לגהץ את החרדות שלנו דרך הספרות, ולכן נעים לפעמים לקרוא גם ספרים עם דברים נורא מדכאים כמו יתומים ומחלות. האמת שהספר של ענת ממש אפל ויש בו המון דברים די נוראיים שקורים אבל זה משהו שהספרות נותנת לו מקום מוצלח.

      לא תתחרט אם תכין את המתכון. זה כל כך טעים. ואני השתמשתי במיץ תפוזים מקופסא ולא סחוט טרי כי גם אני לפעמים רוצה קיצורי דרך

      הגב
  5. שירה
    19 באוקטובר 2015 at 20:03 (8 שנים ago)

    במתכון עצמו שתי שגיאות כתיב

    נפטרים
    כהה

    הגב
    • dvarimbealma
      19 באוקטובר 2015 at 21:36 (8 שנים ago)

      תודה! תיקנתי!

      הגב
  6. נעה
    19 באוקטובר 2015 at 23:06 (8 שנים ago)

    המתכון נשמע מעולה ואני מתה על כרובית .אבל הייתה שם שורה קטנה שצדה את עיני ואשמח אם תוכלי לפרט –
    להקפיא גרגרי חומוס מושרים עם מי הבישול שלהם ואז (להפשיר) ולטחון? איזה יחס של גרגירים למי בישול?

    וגם ממש ממש ממליצה על גדר חיה של דורית רביניאן. קראתי פעם אחת את הסיפור בנשימה אחת ואז מיד שוב, קצת יותר לאט, כדי להנות גם מהמילים.

    הגב
    • dvarimbealma
      19 באוקטובר 2015 at 23:11 (8 שנים ago)

      אני תמיד מכינה חומוס (כשזה ממרח חומוס) מגרגירים + קצת ממי הבישול + טחינה + לימון.
      אם מבשלים כבר כמות גדולה כדאי להקפיא לך בקופסא גרגירים בתוך המים שלהם כדי להכין ממרח חומוס טרי כשרוצים

      הגב
      • dvarimbealma
        19 באוקטובר 2015 at 23:12 (8 שנים ago)

        ואין לי כמויות מדוייקות לזה. פשוט לפי העין ולפי המרקם. אם זה לא מספיק נוזלי מוסיפים מים.

        הגב
  7. אפרת
    19 באוקטובר 2015 at 23:22 (8 שנים ago)

    פוסט פשוט כל כך מקסים ומדוייק ואני כל כך לא קוראת מספיק..
    והתמונות יפהפיות,
    והמתכון..

    *נשיקה*

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 3:57 (8 שנים ago)

      תודה אפרת! הכי כיף זה לקרוא תאמיני לי. במיוחד אחרי שמתמכרים לאינטרנט ומגלים איזה כיף זה לקרוא ספרים

      הגב
  8. שרה
    20 באוקטובר 2015 at 8:52 (8 שנים ago)

    נשמע כמו משהו שיכול לרוץ במשפחה שלי. התאהבתי.
    מצטרפת להמלצה על המתיקות שבשכחה. וגם – המפתח של שרה. וגם – ללכת בדרכך של ג'וג'ו מויס

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 16:15 (8 שנים ago)

      תודה!

      הגב
  9. ענת (אחרת...)
    20 באוקטובר 2015 at 9:28 (8 שנים ago)

    עלמה!
    אני קוראת (ומבשלת) אותך כבר כמה שנים טובות, אבל לא בטוחה אם אי פעם הגבתי…
    אז מגיבה הפעם.
    כדי לומר שאת נהדרת.
    בכתיבתך ובבישולייך.

    אני במהותי תולעת ספרים.
    כמעט לא קוראת מאז שנולדו ילדי.
    מייחלת ליום שאוכל שוב לשקוע לספר ולשכוח מהעולם שבחוץ…
    אני חושבת שהוא מתקרב!

    זהו.
    הולכת לקנות את הספר.
    שיהיה לי למה לחכות…

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 16:16 (8 שנים ago)

      תמיד נעים כשאנשים מגיבים.
      וכן, זה מוזר כמה קשה לקרוא לפעמים. אני מרגישה באופן אישי שיכולות הקריאה שלי (למרות שאני באמת די תולעת ספרים) ממש נשחקו בגלל האינטרנט והסמרטפון. זה כאילו היכולת להתרכז 3 שעות במשהו פשוט בקושי קיימת כבר…

      הגב
  10. איתמר
    20 באוקטובר 2015 at 13:32 (8 שנים ago)

    יה איזה יפה את כותבת. תודה.

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 16:14 (8 שנים ago)

      תודה!

      הגב
  11. רננה
    20 באוקטובר 2015 at 20:41 (8 שנים ago)

    עלמה יקרה..
    אני חייבת להגיב הפעם… המילים שלך נגעו בי עמוק. הכאיבו ואז ריפאו.
    כנראה מה שמשתולל לנו פה ליד הבית כל כך מודחק, שכשקראתי את דברייך בלי שום הגנות
    פתאום הכל צף ועלה בלי אזהרה..
    האמת שלאחרונה אני "מגהצת את החרדות שלי" עם סדרות, כל ערב פרק.
    אבל בכל זאת, הרי אין כמו ספר טוב.
    אז הנה ההמלצות שלי:
    השען מסמטת המזלות/אביגדור וגבריאל דגן
    אילן גדל בברוקלין/בטי סמית
    ועד הים הגדול/אסתי קון
    וכמובן כמובן… הקפות ביער של דלין מתיה.

    והמתכון נראה כיפי ובהחלט ינוסה! אולי לכבוד שבת (:

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 21:18 (8 שנים ago)

      תודה. וכן, יש משהו של כאב בכל המילים האלה. וגם באמת אני יכולה רק לשער איך זה מרגיש עכשיו בארץ. בעיקר בירושלים. אגב, יש סדרות מומלצות?

      הגב
      • רננה
        20 באוקטובר 2015 at 21:28 (8 שנים ago)

        אממ.. כרגע התמקמתי ב'סרוגים'.
        אחר כך מתכוונת לראות מחדש את שטיסל שהיא מצויינת.
        (אבל לא יודעת אם זה ידבר אלייך, אני דוסית וגם הסדרות הנ"ל)
        (-:

        הגב
        • dvarimbealma
          20 באוקטובר 2015 at 22:47 (8 שנים ago)

          ממש אהבתי את סרוגים בזמנו. לדעתי צריך לעשות לזה רימייק של ניו יורק. עם עולם הדייטינג של יהודים דתיים באפר ווסט סייד.
          השבוע למדתי ממישהי שיש פה סוג של "טינדר" דוסי-יהודי!

          הגב
  12. אלישבע
    20 באוקטובר 2015 at 22:38 (8 שנים ago)

    כדאי לך קרוא את "את כל הילדים בעולם" הרומן הראשון של המשוררת והמתרגמת טל ניצן, נראה לי שתאהבי אותו
    ותודה על המתכון הזה וכל המתכונים המקסימים במשך השנים
    נראה לי משהו בטקסט הזה שלך נוגע באנשים וגורם גם לקוראים אנונימים שלעולם אינם מגיבים להגיב הפעם

    הגב
    • dvarimbealma
      20 באוקטובר 2015 at 22:46 (8 שנים ago)

      זה נשמע טוב! לא היה לי מושג שהיא כתבה גם רומן. חשבתי שרק שירה.
      וכן, פתאום כל מיני אנשים מגיבים. זה ממש נעים. אולי כי זה טקסט כזה על קריאה ועל כתיבה וזה גורם לכל הסיפור להיות פתאום יותר מודע…

      הגב
  13. הילה
    21 באוקטובר 2015 at 9:10 (8 שנים ago)

    את קוראת גם באנגלית? אני מוצאת שזו חווית 'קריאה כפולה'. מחד, קצת מרוחקת, כי זו לא שפת האם שלי ומאידך, יש בזה מתחושת האינטימיות והקונספירציה ביני לבין הטקסט. הטקסט יאתגר אותי ואני אנסה לפצח אותו, לקלף מעליו את כל המשמעויות הלשוניות והתרבותיות וההומור המיוחד של המחבר/ת ואנסה להתחבר. לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. אבל זה אתגר מעשיר.
    והכי חשוב: 'האדם מחפש משמעות' מאת ויקטור פרנקל. ספר משנה חיים.

    הגב
    • dvarimbealma
      21 באוקטובר 2015 at 15:46 (8 שנים ago)

      כן, אני אוהבת לקרוא באנגלית. החוויה דחוסה יותר ואיטית יותר. זה נותן משהו אחר.
      אבל לקח לי הרבה זמן להיכנס לזה, להכניס את האנגלית למיטה שלי לפני השינה (ואז לתוך החלומות). רק אחרי שנה ומשהו של לחיות באמריקה הבנתי שגם ספרים לכיף (לא ספרים של האוניברסיטה) אני אקרא באנגלית. וזה התחבב עליי

      הגב
  14. שירה
    21 באוקטובר 2015 at 11:08 (8 שנים ago)

    הבנות שלי ירשו ממני את אהבת הקריאה (כולנו לא מבינות איך באופן פרקטי נרדמים בלי לקרוא) וחיבה גדולה לכרובית.
    שמחה גדולה

    הגב
    • dvarimbealma
      21 באוקטובר 2015 at 15:44 (8 שנים ago)

      כן, להירדם בלי לקרוא זה מוזר!

      הגב
  15. יעל
    21 באוקטובר 2015 at 12:07 (8 שנים ago)

    תודה לך על המתכון המוצלח ועוד יותר על מה שכתבת על קריאת ספרים. מדוייק כל כך… אני מתחברת מאד לתחושותיך (גם בענייני כרובית). ממליצה מאד על ספריו של ניאל וויליאמס ובמיוחד על ״ארבעה מכתבי אהבה״.
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=8630

    הגב
    • dvarimbealma
      21 באוקטובר 2015 at 15:39 (8 שנים ago)

      תודה, לא שעמתי עליו ועכשיו אני סקרנית!

      הגב
  16. מורן
    21 באוקטובר 2015 at 13:42 (8 שנים ago)

    כמה הייתי קוראת פעם.. הייתי מסיימת ספר ביום. מאז האימהות ועבודה מול מחשב כל היום כבר לא מוצאת כמעט את הזמן והחשק, כי אני יודעת שאשאב לזה.. בחופשת לידה קראתי את "לבד בברלין", תוך כדי הנקות 🙂 . אם יש לך מקום בלב לספרים עצובים אז מומלץ ביותר, אף פעם לא חשבתי על השואה מהצד של האדם הגרמני הפשוט..

    הגב
  17. דורין
    21 באוקטובר 2015 at 21:52 (8 שנים ago)

    הי עלמה,
    גם לי ממש את הפופיק 🙂 והתחשק לי נורא להגיב.
    ספרים זה המפלט שלי בשנים האחרונות מאז שמצאתי עצמי עם תינוקות מכל עבר ולא היה עם מי לדבר… צללתי חזרה לתרפיית ספרים שבזכותה צלחתי את שנות העשרה והעשרים המבלבלות. גם אני מנווטת עם ספרים, וחייה בעזרתם בכמה עולמות בו-זמנית. בלי כרטיס טיסה או בייביסיטר, אני במאה ה-13 לשבוע ואז בניורק של שנות השמונים ואיפה לא? ספר מטלטל ומרתק לאין שיעור שקראתי השבוע (לאחר חצי שנה שרק הסתכלתי עליו מרחוק) הוא "טירת הזכוכית" סיפור אוטביוגראפי של הסופרת, על משפחתה המאד לא שגרתית. טרילוגיית הספרים שגרמו לי להזיל דמעה או להתפקע מצחוק עז, הם ספריו של גיל חובב על משפחתו הירושלמית. כל ספר בסידרה משלב מתכונים, סיפורים פיקנטיים, קללות בלאדינו והמון אהבה וסיטואציות אנושיות שקורעות לך את הלב! נראה לי שאת תמותי על זה. אם כבר בענין טרילוגיות-יש את הסדרת מתח השוודית של הנערה עם קעקוע דרקון. מדביק אותך למיטה עם עיניים פקוחות עד אור ראשון. חוצמזה יש את הביוגרפיה "החיים של לאונרד כהן" מאת סילבי סימונס, וספרה של הזמרת פטי סמית "רק ילדים" ואת "הקתדרלה ליד הים" "שדה קרב ארץ" של רון האברד וקלאסיקות כמו "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" או "כמעיין המתגבר"… כל אלה ועוד רבים הם חברי נפש עבורי. מורים שלימדו אותי את מה שבאמת רציתי לדעת. איזה מזל שיש ספרים בעולם! ואיזה כיף לספר על כך בפומבי 🙂 תודה על הפוסט המרגש. דורין

    הגב
    • dvarimbealma
      22 באוקטובר 2015 at 8:50 (8 שנים ago)

      הקלות הבלתי נסבלת הוא באמת ספר-חבר.
      תודה על התגובה!

      הגב
  18. טלי
    21 באוקטובר 2015 at 22:12 (8 שנים ago)

    בא לי לבקר בספריה שלך…
    פעם הייתי תולעת ספרים. ואז משהו קרה אצלי ולא הצלחתי יותר להתרכז בקריאה.
    ניסיתי הרבה ספרים ולא הצלחתי לשרוד מעבר לפרק הראשון. ואז לפני שנה, ביום עם הרבה דמעות, פתאום מצאתי את עצמי מול חנות ספרים. ונכנסתי. ויצאתי עם שלושה ספרים.
    "המתיקות שבשכחה" החזיר לי את חדוות הקריאה. אחרי פרידה של כמה שנים פתאום לא הצלחתי להירדם בלי לקרוא כמה עמודים. מאז היו גם "מלכת היופי של ירושלים" שהחזיר אותי לקטע הזה של להיכנס חזק לתוך סיפור ולדמיין גם את הסצנות שלא נמצאות בספר, ו"שבע אמהות", סוג של קריאה מחודשת ונשית בתנ"ך.
    ועכשיו אני עמוק בתור "הקוסמת מפירנצה", ההוכחה שלפעמים צריך לתת הזדמנות שניה כי זה אחד הספרים שלא הצלחתי לקרוא לפני כמה שנים.
    וזה כיף. כל כך כיף.
    מבטיחה לנסות את הכרובית בהזדמנות…

    הגב
    • dvarimbealma
      22 באוקטובר 2015 at 8:49 (8 שנים ago)

      תודה על ההמלצות. לא קראתי אף אחד מהספרים האלה.
      וזה מוזר איך לפעמים היכולת לקרוא היא חלק אחר מהסיפור. כלומר, יש איזשהו מאמץ יצירתי גם בלהצליח לקרוא, לא רק בלכתוב.
      הספרייה שלי כרגע קטנטנה. כי אני עוברת הרבה דירות. וכי אני אוהבת להשאיל ספרים מספריות ציבוריות 🙂

      הגב
  19. תמיש
    21 באוקטובר 2015 at 23:03 (8 שנים ago)

    במה אפשר להחליף ת׳דבש? סילאן אולי?

    הגב
    • dvarimbealma
      22 באוקטובר 2015 at 8:47 (8 שנים ago)

      סילאן או מייפל. האמת שסילאן נשמע לי יותר טעים אבל אני בד"כ משתמשת במייפל כי יותר קל להשיג באמריקה

      הגב
  20. מיכל
    21 באוקטובר 2015 at 23:08 (8 שנים ago)

    עלמה יקרה באמת תהיתי מה אעשה בכרובית שבמקרר אם מרק או בתנור. תודה על השראה והריענון.
    אני עכשיו חזק באיה פלוטו. וגיליתי ש"מעשה בחמישה בלונים" זה ספר איום ונוראי מימוש כל החרדות בזו אחר זו. ראיתי שבחלק מהתגובות יש דווקא צורך בספרות מדכאת אז עופו על זה.

    הגב
  21. הלה
    22 באוקטובר 2015 at 5:48 (8 שנים ago)

    לפעמים אני חוצה בעזרת בלוגים, במיוחד אם יש בהם מתכוני כרובית וצלפים ותמונות.

    הגב
    • dvarimbealma
      22 באוקטובר 2015 at 8:46 (8 שנים ago)

      אוח, תודה לך. אשריי

      הגב
  22. דביר
    23 באוקטובר 2015 at 18:23 (8 שנים ago)

    נראה טעים, אנסה…
    הספר הכי טוב שקראתי לאחרונה הוא among others של jo walton (עדיין לא תורגם לעברית).
    לכאורה זה ספר פנטזיה, אבל בעצם אולי בכלל לא…
    ואני חושב שכל מי שאוהבת ספרים כמוך תמצא את עצמה בספר הזה ותהנה מאוד 🙂

    הגב
  23. דפנה גונן
    24 באוקטובר 2015 at 11:36 (8 שנים ago)

    היי עלמה
    בקשת המלצה לספר ואני ממליצה על "ארמונות של חול " בהוצאת ספרי צמרת. ספר שכל ישראלי יזדהה ויתרגש ממנו. אחלה ספר .בענין כרובית אני מאד אוהבת אותה ושמחה על המתכון החדש. אכין אותו מיד כאשר תהיינה כרוביות יותר יפות.

    הגב
  24. נועה
    8 בנובמבר 2015 at 21:56 (8 שנים ago)

    נשמע מצוין, אני בדרך לפרק כרובית 🙂
    שאלה: אני גרה בניו יורק מתקשה למצוא בורגול. באיזה את משתמשת ואיפה אפשר למצוא? תודה רבה.

    הגב
    • dvarimbealma
      8 בנובמבר 2015 at 22:43 (8 שנים ago)

      אני מצאתי בהרבה מקומות בורגול, כולל טריידר ג'ו ופיירוואי. אבל בורגול טוב לא כזה קל למצוא. אני קניתי במכולת של לבנוני בקווינס

      הגב
  25. שלומי
    15 בנובמבר 2015 at 14:39 (8 שנים ago)

    אכלתי משהו ממש דומה בסניף התל אביבי של חומוס אבו צ'יצ'ו, לא היה לי מושג שמדובר במשהו סיציליאני, לא בטוח שלמי שהכין היה מושג, אבל יצא ממש ממש טעים.

    הגב
    • dvarimbealma
      20 בנובמבר 2015 at 20:38 (8 שנים ago)

      אני ממש בספק אם הדבר הזה סיציליאני באיזושהי צורה! לדעתי סתם הנפצה ניו יורקית אבל אימצתי את השם כי כך הכרתי את המתכון 🙂

      הגב
  26. גל קטן
    23 בינואר 2016 at 22:26 (8 שנים ago)

    חייבת להמליץ על שניים שנחקקו בי בזמן האחרון הראשון Cloud Atlas של דויד מיטשל. זה ספר לא פשוט, וחלקו לא משהו בכלל (זה כמה חלקים שמשתלבים זה בזה) אבל חלקו מדהים ומעורר שאלות ומאתגר. כדאי.
    את השני אני קוראת עכשיו במנות קטנות קטנות כי הוא ממש מרגש ועוצמתי. for the time being של רות אוזקי (לא נראה לי שכבר תורגם לעברית). הוא פשוט מעולה. מעולה מעולה מעולה.
    אה, והמתכון? ינוסה בהקדם :-*

    הגב
    • dvarimbealma
      29 בינואר 2016 at 21:42 (8 שנים ago)

      יש! 🙂

      הגב
  27. מירי
    30 בינואר 2016 at 9:38 (8 שנים ago)

    עלמה היקרה ממליצה לך על שני ספרים שבדים עתיקים ונפלאים: אגדת סן מיקלה של מונטה וירושלים של סלמה לגרלף שהיא האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות. ספרים מעוררי השראה לא מהזמן הזה. סופר נפלא נוסף הוא סמרסט מוהם שכל מה שכתב נפלא והוא אומן הסיפור הקצר

    הגב
  28. יובל
    10 בפברואר 2016 at 8:06 (8 שנים ago)

    מותר להגיב בדיליי?
    אולי קראת את הספר הזה כשהיית נערה אבל אולי, כמוני, לא ידעת איך לקטלג את הספר ולכן נמנעת להוריד מהמדף: מובי דיק של הרמן מלוויל. מיוחד ביותר

    הגב
    • dvarimbealma
      20 בפברואר 2016 at 21:20 (8 שנים ago)

      לא קראתי, וזו נחשבת קלאסיקה. אולי הגיע הזמן באמת

      הגב
  29. מירב
    10 בפברואר 2016 at 10:01 (8 שנים ago)

    טעים מאד. אם קודם אופים את הכרובית זה אפילו עוד יותר טעים

    הגב
    • dvarimbealma
      20 בפברואר 2016 at 21:20 (8 שנים ago)

      יאמי, נשמע כמו שידרוג

      הגב
  30. יעל
    3 במאי 2018 at 19:16 (6 שנים ago)

    שני דברים יש לי לכתוב:
    1. זה מאוד טעים גם בגרסת ברוקולי.
    2. בעקבות אחת התגובות למעלה, רציתי לבשר שאכן יצרו סרוגים גרסת ניו-יורק, אם עוד לא נתקלת. מיני-סדרה חמודה מאוד בשם soon by you.

    הגב
    • עלמה
      7 במאי 2018 at 19:15 (6 שנים ago)

      אחפש!

      הגב

Leave a reply to שרה לבטל

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.