תבשיל קוסקוס-ירקות מהיר וקיצי

תבשיל קוסקוס מהיר וקיצי

בשבוע החולף נפלה לידי הזכות לנסוע לטיול בן שלושה ימים בגליל. זכות נדירה זו אינה דבר של מה בכך, מאחר ואל הטיול הנ"ל התלווה אליי לא אחר מאשר התלאביבי א', בחור שמתייחס בחשדנות-מה לכל הצעה או רעיון לנסוע מחוץ לעיר.


*
[בשלב זה, ההגינות מחייבת אותי לעצור את גלגולו השוטף של הדיווח, ולהסביר לקוראות מה היא "העיר" עבור א', ובמה כרוכה היציאה ממנה-

ובכן, לדידו של א', עד שתל אביב תכריז סופית על עצמאות ותדרוש ויזה מכל ישראלי שיבקש לבוא בשעריה, מתחלקת מדינת ישראל לשלושה חלקים:

1. העיר (להלן: תל אביב).

2. הנגב (להלן: כל נקודה דרומית לצומת מעריב. חול שם. יש איפשהו גמלים).

3. הגליל (להלן: כל חבל הארץ שצפוני לכיכר רבין. יש שם הרים ואיפשהו גם כינרת).

אני מוכרחה לסייג את החלוקה הדקדקנית הזו. במקרים מסוימים מסוגל א' לאגד יחד את אופציות 2+3, ולכנות אותן בקיצור "הפריפריה" או "נו, אין לי כוח לנסוע עד שם"].
יש לי סימפטיה לאנשים שמפרידים עלי אורגנו בתל אביב
בכל אופן (אם נחזור לעניין) שפר עליי גורלי והצלחתי, בדרך פלא, לגרור את א' למסע קצר בגליל התחתון. לטובת מי מהקוראים שחולק עם א' את השקפותיו באשר לתל-אביב והנסיעה החוצה ממנה, גמלה בליבי ההחלטה האמיצה לשתף אתכם בכמה דברים מעניינים שלמדתי בטיול הזה על העולם הפראי והמופלא ששוכן "מחוץ לעיר" (בבחינת "יצאנו מהעיר וחזרנו בחיים כדי לספר").

מאידך, האינטרס שלי, כמי שדווקא מאוד מחבבת את מה ש"מחוץ-ל", הוא שתרצו דווקא לנסוע לשם ולראות בעצמכם. לפיכך, בחרתי לתת לכם רק טיזר קטן, שיגרום לחלקכם לארוז ממש עכשיו: קריר שם בערב. אשכרה קריר. ממש. עם רוח, וכאלה, ובלי זיעה ולחות. תודו שמגניב.

יש לי סימפטיה לאנשים שחותכים שום בתל אביב
אגב, השתדלתי להציג זאת כטיעון-מחץ גם באוזניו של א', כשנחתנו בחזרה בתל-אביב וניסיתי למנוע ממנו לנשק את המדרכות המטונפות של התחנה המרכזית.

"אז מה אם קצת חם ולח פה", אמר א', מוחה את מצחו בעוד עיניו מתלחלחות למול הלוגו המוכר של "דן", "אני לא יוצא מפה שוב לעולם".
בצר לי, פניתי אל מטבחי וניסיתי להסתגל שוב אל המדרכות המהבילות ואל האוטובוסים שחורקים בלי קונספציה. יצא לי תבשיל קוסקוס מעולה, קיצי מאוד, שכרוך במינימום זמן בישול ובמקסימום טריות של רכיבים. טוב. אז בואו נאכל.

יש לי סימפטיה גם לסימפטיה
כמה טיפים חשובים (ואם כבר התחלנו- מרתון גרוניך!):

שיר אהבה טרי. המנה הזו טובה בעיקר כי הירקות בה חרוכים מבחוץ אבל קצת קשים מבפנים, ולכן בעיקר צרובים אבל לא מבושלים. כדי להסיג את האפקט הזה עובדים עם אש חזקה מאוד, מחבת לעניין (אני עבדתי עם ווק, ואם יש לכם, אז זה הכי מומלץ), וכמובן ירקות באמת טריים. עוד פטנט שמונע סמרטוטיות הוא לקחת עגבניות שרי, כי עגבניות רגילות שקוצצים וצולים הופכות ברגעים לרוטב. (אולה!)

עד מתי. את הקוסקוס צריך לבשל כמו ילדים טובים בדיוק לפי הוראות היצרן. יום אחד גם אני אלמד להכין קוסקוס אמיתי לגמרי בעצמי, עם סולת ועם מיליון שעות של עבודה, אבל כל עוד אנחנו מתעסקים באינסטנט מוכן- צריך להקשיב למבוגר האחראי. בד"כ מדובר בחמש דקות שבהן הקוסקוס מכוסה בקערה, ומיד לאחריהם פותחים אותה ונותנים לו איזה ערבוב שיפורר אותו (אלייך, שלמה)

מלחפלפל. אחד הדברים שניסיתי לעשות עם התבשיל הזה הוא לעבוד בעיקר עם תיבול חי (אורגנו, בצל ירוק, שום) ולא עם תבלינים טחונים ומיובשים, בגלל החשק למשהו טרי. לדעתי אפילו מלח-פלפל לא ממש צריך להוסיף (הגבינה והזיתים בד"כ מאוד מלוחים), אבל תרגישו חופשי כן לעשות זאת. בכל אופן, אני ממליצה לתבל רק בסוף כל הבישול, ואז כל אחד מוסיף בצלחתו כמה שבא לו (הי הי הי לינק לא באמת קשור)

הגליל. זה אולי לא טיפ שקשור ישירות למתכון, אבל באמת מומלץ לנסוע עכשיו (כשעדיין לא קפוא בלילה). הנה, תראו, אפילו שלמה נסע לשם עם החבר'ה, ונראה שהם נהנים (אלוהים אדירים, דב'לה גליקמן נראה ככה תמיד?)

עיר בלי קונספציה. טיח נופל. תריס מתייפח.

יאללה למטבח! (חומרים ל-3 מנות)

1 כוס קוסקוס אינסטנט מלא

1 כוס מים רותחים

1 כף שמן זית

עוד שלוק של שמן זית לטיגון

1 קישוא שמנמן, או שניים שדופים יותר

4 שיני שום

2 פלפלים אדומים

20 עגבניות שרי

15 זיתים דפוקים ומלוחים

1/2 כוס עלי אורגנו טריים

1/3 כוס בצל ירוק קצוץ

גבינה בולגרית חתוכה לקוביות קטנות, בערך 100-70 גרם

אומנות קונספטואלית

1. מכינים את הקוסקוס: מערבבים את הקוסקוס עם כוס מים רותחים, וכף שמן זית. מכסים בצלחת וממתינים 5 דקות. אחרי 5 דקות פותחים את הקערה, ומערבבים טוב, כדי לפורר את הקוסקוס כמו שצריך. מניחים בצד.

2. חיתוכים: חותכים את הקישוא לפרוסות עגולות דקות. את השום מקלפים וחותכים לאורך לפרוסות דקות ורחבות (שימו לב בתמונה על מה אני מדברת). את הפלפלים האדומים לחתוכם לפרוסות של מקלות ארוכים.

3. במחבת רחבה או בווק, מחממים שמן זית מאוד, עד שהוא מעלה עשן. זורקים פנימה את הקישואים, ונותנים להם להתרכך קצת. מוסיפים את השום, הגמבה, והעגבניות, בזה אחר זה. מוסיפים את הזיתים לעוד בישול זריז, ומכבים את האש.

4. מרכיבים את המנה כולה: מערבבים יחד את הירקות המטוגנים, את עשבי התיבול ואת הקוסקוס בווק עצמו או בקערת הגשה גדולה. מפזרים גבינה.

טו טו טו טו

בתאבון לכולם, שיהיה שבוע נהדר, בתל אביב ומחוצה לה,

עלמה

(לעוד תמונות ממתכון זה- הפליקר)

וגם

13 Comments על תבשיל קוסקוס-ירקות מהיר וקיצי

  1. התלאביבי א'
    16 בספטמבר 2009 at 1:42 (15 שנים ago)

    שקר!

    הגב
  2. אלירז
    16 בספטמבר 2009 at 16:15 (15 שנים ago)

    אוי, הקליפ על הגליל– אני עוד מתאוששת, לא יודעת מה להגיד על זה. אכן תמונות קשות. והמלים – הם כתבו את זה במושב אחורי של האוטובוס בדרך! ומה הם מנופפים שם? זה שק"ש? והמימיה הצבאית על המותניים של גידי (בשנים שבהן הגדירו את המתניים אי שם באיזור האוזניים).
    וואו.

    הגב
  3. barva
    18 בספטמבר 2009 at 21:36 (15 שנים ago)

    גרוניך ודאי ישמח לא ידע שככה תיבלת את השירים שלו. אמממממ…

    הגב
  4. נטלי
    8 באוקטובר 2009 at 11:42 (14 שנים ago)

    זה נראה מעולה 😛 איך אני אוהבת קוסקוס על כל נגזרותיו… גרררר

    נטלי

    הגב
  5. נעמה
    21 בינואר 2010 at 16:57 (14 שנים ago)

    הלכתי לפליקר, קיוויתי לגלות בו רמזים על הגליל התחתון בו הייתם אבל היו בו רק תמונות של אוכל. נשארתי עם כל סימני השאלה כמו קודם.
    הבלוג שלך פתוח אצלי בדפדפן וכל יום אני מפנקת אותי בפוסט או שניים. היום הסתכלתי במקרר על הקישואים הצהובים שהבאתי הביתה השבוע וחשבתי שכדאי לי לעשות אצלך חיפוש מה את מציעה לעשות בהם (אני לא מרחיקה מעבר לקליה שלהם בתנור. זה הכי מחמיא להם וכל דבר מעבר לזה בדרך עושה מהם גיבעץ'). ואז נכנסתי לפוסט היומי והנה בא לי הקוסקוס ירקות הזה. ואפילו יש לי קוסקוס אינסטנט בבית (קוסקוס מלא שזה מצד אחד אוקסימורון, כי סולת מתיחסת לחלקים הלבנים של הגרעין ומצד שני סתם מגעיל). 
    נשארה לי רק ההתלבטות אם להכין קוסקוס ירקות לארוחת הערב כי בצהרים, עד שהכנתי לילדות קינואה, הן אכלו שאריות אורז מאתמול. אם אני סוגרת להן את היום עם קוסקוס (וכמובן, לחם, לחם עם חמאה, לחם עם אבוקדו ולחם עם חמאה ודבש) אתחיל לתמוה אם אני מגדלת ילדות או תרנגולות.
    ועם אוסף סימני שאלה זה אצא לי החוצה רגע לפני החושך לבדוק אם יש לי איזה אורגנו או זעתר או משהו גלילי אחר בחצר הגלילית שלי.

    הגב
  6. נעמה
    21 בינואר 2010 at 22:37 (14 שנים ago)

    טוף. בלי גבינה ובלי עגבניות וצרבתי את הירקות כל אחד בנפרד (אחרת הם מתחילים להתאדות לי. האש שלי לא סוסה). יצא מ-עו-לה. תודה 🙂

    הגב
  7. dvarimbalma
    21 בינואר 2010 at 23:51 (14 שנים ago)

    תשמעי נעמה, זה כבוד גדול לזכות לכל כך הרבה תגובות!

    בעניין הילדות או תרנגולות: זו בהחלט סוגיה מורכבת, ולכן הייתי מציעה לך להדחיק את הבעיה ככל יכולתך ולהתחיל לדאוג רק אם תגלי שהן מותירות ביצים ברחבי הבית.

    ולסיום שאלת תם: את לא ביפן? כי אם את ביפן אני לא מבינה את הקישואים..

    הגב
  8. נעמה
    22 בינואר 2010 at 1:28 (14 שנים ago)

    אמשיך לעקוב (בענין ההטלה ברחבי הבית) ואעדכן אם יהיו התפתחויות.
    אני לא ביפן, לצערי הרב. ביפן היינו לפני 4 שנים אבל עוד נשוב. אני מקווה. בינתיים אנחנו בגליל.
    הכל זמני.

    הגב
  9. dvarimbalma
    22 בינואר 2010 at 9:18 (14 שנים ago)

    אה, הבנתי, כי הבלוג שלך על יפן, אבל עכשיו באמת רואה שהתאריכים בו קדומים מאוד..

    הגב
  10. סשה
    10 באוקטובר 2011 at 13:17 (12 שנים ago)

    אני אסתכן בחילול הקודש ואשאל- מה אם אני לא אוהבת קישואים? מה אפשר לשים במקום?
     

    הגב
    • dvarimbalma
      10 באוקטובר 2011 at 21:42 (12 שנים ago)

      זוקיני את אוהבת? וגם קוביות של דלעת אפשר

      הגב
  11. סשה
    11 באוקטובר 2011 at 11:02 (12 שנים ago)

    דלעת נשמע מעולה! תודה! 🙂

    הגב
  12. יעל
    17 באוקטובר 2022 at 0:19 (שנה 1 ago)

    חזרתי לפוסטים קדמוניים שלך בהתקף נוסטלגיה ומצאתי ציטוט שהצחיק אותי בתור קוראת נאמנה שיודעת שמאז עזבתם את תל אביב ועוד איך: ״אז מה אם קצת חם ולח פה", אמר א', מוחה את מצחו בעוד עיניו מתלחלחות למול הלוגו המוכר של "דן", "אני לא יוצא מפה שוב לעולם".
    אני קוראת את עלמה בת העשרים ומשהו ונזכרת בעצמי בת העשרים ומשהו

    הגב

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.