שקשוקה חצילים

שקשוקה חצילים

אם מישהי מכן, נשות חיל יקרות שלי, לומדת או למדה פעם באוניברסיטה, הסיפור הבא בוודאי יצלצל לכן מוכר:

ובכן, בשבוע שעבר הייתי צריכה לכתוב עבודה לקורס על ההיסטוריה של אירופה במאה ה-20. מאחר והיקף העבודה היה צריך להיות כשישה עמודים, בחרתי בנושא "הזרם האקסיסטנציאליסטי וההקשר ההיסטורי שלו במאה העשרים", מפני שהגעתי ביני לביני למסקנה המתבקשת ש"אקסיסטנציאליזם" היא מילה ארוכה מאוד, שתמלא לי ודאי מספר דשן של עמודים.

תקופת המבחנים, כפי שאתם בוודאי יודעים, היא תקופה עמוסה ומעצבנת, ולכן קמתי מוקדם בבוקר כדי שאספיק לכתוב הכול. הכנתי לעצמי כוס גדולה של קפה שחור, ערמתי ערימה של מאמרים על השולחן, והדלקתי את המחשב.

כשהפעלתי את המחשב רציתי קודם כל לבדוק מיילים, כדי שאם יהיה משהו חשוב לטפל בו אעשה זאת על הבוקר, ואספיק לכתוב את העבודה.

במייל חיכה לי מכתב מאהובת-נפשי ש' (המתקראת בבלוג זה גם "סאנשיין"), ועוד כשלושים הודעות קבוצתיות בתפוצת קורס של אנשים שצריכים סיכומים לקראת מבחנים. החלטתי קודם כל למחוק את כל ההודעות הללו, כדי שהראש שלי יתפנה ואוכל לגשת לכתיבת העבודה בהיסטוריה. אחרי שמחקתי את ההודעות חשבתי שבאמת כדאי שאקרא גם את המייל מש', מפני שמאחר והיא חיה ולומדת כרגע בקליפורניה, אם קרה משהו חשוב במהלך הלילה אולי השעות ביניינו לא חפפו, והיה לה לא נעים להתקשר.

בכל אופן, סיכמתי ביני לביני, עדיף שכבר אקרא את המייל, כדי שלא אחשוב על זה כל הזמן, ואוכל להתרכז בכתיבה.

הפלפליזם הוא הומניזם


ש' כתבה לי שהיא בדיוק חזרה לקליפורניה מהטיול ההוא לניו יורק, ושבמטוס היא חשבה שוב על מה שאנחנו תמיד אומרות לגבי זה שמטוסים הם בעצם פלא. כשועלת יוטיוב ותיקה, צרפה לי ש' את הלינק המשעשע הבא. לאחר שצפיתי במערכון, ובכל המערכונים שהופיעו כקשורים אליו, חשבתי שהגיע באמת הזמן לראות קצת את ג'ניס ג'ופלין, רק כדי לקבל קצת השראה. זה באמת עבד, ושנייה אחר כך פתחתי עמוד נקי ויפה בוורד וכתבתי:


אקסיסטנציאליזם


זה היה נראה לי כמו פתיחה ראויה, אבל מפני שידעתי שעליי למלא שישה עמודים שלמים החלטתי לכתוב משהו מורחב יותר, ולכן מחקתי את ההקדמה הזו וכתבתי:


האקסיסטנציאליזם


המילה הזו נראתה לי כל כך יפה ורבת רושם שלא יכולתי להחניק את החיוך שהתפשט על שפתיי. מדושנת עונג, עלתה בראשי התובנה שהשעה כבר 12, ובעצם, עדיין לא אכלתי היום, ואני מתה מרעב. כדאי שאלעס משהו, חשבתי, רק כדי שבאמת אוכל להתרכז בכתיבה.

כשניגשתי למקרר נוכחתי בעצב שאין שום דבר מוצלח לאכול, אז צריך לקפוץ לסופר לקנות פיתה, רק כדי לסתום את הרעב עם קצת טחינה ולהמשיך לכתוב.
האדם הינו מי שאינו

כשהגעתי לסופר חשבתי שאולי עדיף שאוכל משהו קצת יותר מזין, כי כידוע אי אפשר להתרכז באמת על בטן ריקה. ראיתי שהעגבניות נראות ממש טוב והחלטתי שאכין שקשוקה, כי זה מאכל מהיר ומזין ואפשר גם לאכול אותו בנוסף לטחינה ולפיתה, שזה מה שתכננתי לאכול מלכתחילה. כבר כמעט הגיע תורי לשלם, כשחשבתי על זה שאני אוכלת המון שקשוקות, ואולי הגיע הזמן לגוון קצת. חזרתי למחלקה של הירקות, וראיתי שיש חצילים שנראים די סבבה, אז החלטתי להכין הפעם שקשוקה עם חצילים.

כשהגעתי לדירה ראיתי שכבר די מאוחר, ולכן הכנסתי מהר את אחד החצילים לתנור, כדי שאספיק לכתוב. אחרי שהפעלתי את התנור חשבתי על זה שהאפייה תיקח לי לפחות 40 דקות, ולכן כדאי שלא אתחיל שוב לכתוב כי עד שאכנס לזה כבר אצטרך להתחיל לקלוף את החציל. בינתיים, אמרתי לעצמי, אפרק את הקניות וכך יהיה לי סדר בראש להתחיל לכתוב. כשפרקתי את הקניות שמתי לב שהחציל השני שקניתי נראה כמו פרצוף בפרופיל, וזה די מצחיק, אז החלטתי להוסיף תמונה שלו לבלוג. אחר כך חשבתי שאולי גם אוסיף לו עיניים, ויצאו לי כמה תמונות מצחיקות:

חצילו!
טוב, בואו נקצר את הסיפור ורק נאמר שבאיזשהו שלב באותו ערב, ובעודי מנקה את שאריות השקשוקה מהמחבת ומשתעשעת בצילומי החציל, הגעתי למסקנה שאולי עדיף שאכתוב את העבודה כבר מחר, כי בבוקר אני הרבה יותר יעילה גם ככה.
והפעם בשל לחץ הבחינות, רק טיפ אחד:

המיתוס של סיזיפוס. יש משהו קצת סיזיפי בניסיונות לקלות חציל על הגז. אני ממש מעדיפה לעשות זאת בתנור, והשיטה עם נייר הכסף היא בעיניי הדרך הטובה ביותר לצלות חציל, כי מלכלכים יחסית מעט דברים. תנסו לאמץ את השיטה הזאת, גם בשביל חצילים בטחינה או ביוגורט. מה שחשוב לעשות זה לדקור את החציל במזלג ולעשות את החורים האלה, ואז לעטוף בנייר כסף ולדחוף לתנור. החציל צריך הרבה זמן שם בפנים, לפחות 40 דקות ויותר מזה יהיה רק יותר משובח.

הזולת הוא הגיהנום, שמור על ניקיונו

יאללה למטבח! (חומרים לבערך שלוש מנות)
1 חציל גדול
1 בצל גדול, חתוך לקוביות
3 שיני שום, חתוכות לעיגולים
1 פלפל ירוק, חתוך לקוביות קטנות
2 עגבניות קטנות, חתוכות לקוביות קטנות עוד יותר
קצח
פלפל שחור
מלח
פפריקה מתוקה
3 ביצים
קצת בצל ירוק

1. מכינים את החציל: דוקרים אותו במזלג מכל הכיוונים, עוטפים בנייר כסף, מניחים על תבנית שטוחה ומכניסים לתנור על חום גבוה (200 מעלות).

2. אחרי לפחות 40 דקות מכבים את התנור, מוצאים את החציל, ונותנים לו קצת להתקרר. פותחים את נייר הכסף וקולפים, באצבעות, את החציל האפוי מהקליפה. חותכים את בשר החציל בסכין לקוביות קטנות (זה יוצא יותר כמו עיסה, וזה ממש בסדר, אנחנו רק משתדלים שזו תהיה עיסה מחתיכות קטנות ולא מגוש אחד).

3. מטגנים במחבת את הבצל והשום. מוסיפים את הפלפל הירוק ומערבבים. נותנים לעסק להתבשל טיפה.

4. מוסיפים עגבניות ומבשלים קצת. מוסיפים את החציל ומערבבים את הכל עד שיש מן רוטב חציל סמיך. מטבלים. יוצרים בתוך החציל שקעים בשביל הביצים, ושוברים אותן פנימה.

6. מכסים את המחבת, מבשלים כמה רגעים (עד שהלבן מבושל, אבל שהצהוב ישאר רך). מקשטים בקצת בצל ירוק.

7. אוכלים עם פיתות או לחם לבן.

החציל הראשון

אני מצטערת על כך שהעליתי מתכון די פושט, אבל פשוט לא ממש היה לי זמן השבוע. המון מבחנים ועבודות… אינשאללה עוד כמה ימים עולה מתכון הרבה יותר מושקע.

שיהיה לכולכם סופשבוע נפלא,

עלמה

(ואם לא בזבזתי לכם כבר מספיק זמן-לימודים, קבלו לינק למישהו שיעשה זאת טוב יותר)

12 Comments על שקשוקה חצילים

  1. א"ח בפני עצמו
    3 ביולי 2009 at 20:01 (15 שנים ago)

    מי זה החתיך הסגול הזה??!! יש לו מישהי? (או מישהו)

    הגב
  2. ליר המלך
    4 ביולי 2009 at 18:49 (15 שנים ago)

    אכן ימים קשים לסטודנטים שבנינו, לגבי הלינק לprocrastination, אני חייב להמליץ על אחד אחר http://www.youtube.com/watch?v=4P785j15Tzk
    שסרטון אחד מתוך סדרה שלמה ונפלאה!
    8)

    הגב
  3. בת דב
    4 ביולי 2009 at 21:46 (15 שנים ago)

    אוף אוף אוף!
    כל הפוסט אני מריצה את הסרטון הנהדר מסדרת הסרטונים ההו כה מדוייקת של הבחור הזה לב
    ואני חושבת כמה תהיי גאה בי שהכרתי לך אותו
    כי הוא מדהים
    ומדוייק
    ובדיוק על זה מדובר
    כל זה רק כדי לגלות שאיזה "מלך" (לא אישי)
    המליץ לפני!
    אוף אוף אוף תקופת המבחנים הזו מוציאה אותי מדעתי!

    הגב
  4. dvarimbalma
    4 ביולי 2009 at 22:13 (15 שנים ago)

    א"ח-
    כן, הוא חתיך. למעשה אני עובדת על פואמה להללו תחת הכותרת "מזמור לחציל האציל, בעודו מצטלם בפרופיל".

    ליר, בת-דוב-
    תודה לכם על התגובות, אנא בלי תחרות ובלי עוינות. הכרתי את הלינק ההוא של הבחור ההוא לב גם לפני כן. למעשה, חרשתי עליו אי-שם בסמסטר א', כשעוד הייתי צעירה ויפה.

    מה שכן, אני חייבת לציין שלפי מהירות התגובות, לכולכם יש איזשהו מבחן גדול במיוחד השבוע.

    הגב
  5. בת דב
    5 ביולי 2009 at 1:00 (15 שנים ago)

    קל שיש מבחן גדול השבוע
    קל שיש כמה כאלו
    קל שאני אצפה בכל המערכונים הקיימים של שרה סילברמן, רובין וויליאמס ובכל רוסט שהועלה אי פעם לרשת לפני שאני אסיים לקרוא סיכום!

    קל שמרוב שהתרגזתי מלשבת בבית כל היום ולהתמודד עם התעלקויות של מיני אנשים שכרגע לא אחשוף את זהותם, שעשיתי מעשה והתקשרתי לטל.
    קל שאני מצטערת על זה.
    קל שקבעתי איתו ארוחת ערב.
    המבחנים האלו פשוט חייבים להסתיים!

    הגב
  6. Drazick
    5 ביולי 2009 at 23:11 (15 שנים ago)

    העלית שוב נוסטלגיה, לא יודע על החצילים אבל מחר שקשוקה תהיה גם בבית שלי…

    הגב
  7. מיכל
    9 ביולי 2009 at 10:54 (15 שנים ago)

    לאפרים קישון יש מסה על דחיית כתיבת הומורסקה שמזכירה את מעשיות החצילים – מהדברים המעטים שיש בהם כדי להקל על כאב הפרוקרסטינייטורז. חוצמזה, אל תתנצלי – שקשוקה זה תמיד משמח, והוראות הכנת החצילים הן מידע חשוב.

    הגב
  8. מאיה
    10 ביולי 2009 at 21:50 (15 שנים ago)

    נו אז מה קרה בסוף עם העבודה??

    הגב
  9. dvarimbalma
    11 ביולי 2009 at 11:41 (15 שנים ago)

    נו, אז כתבתי אותה בסוף, ומצאתי עוד כמה חובות לימודיות מרנינות אחרות להתחמק מהן. אני חושבת שאני משכללת את זה לדרגת אומנות. מעניין אם אפשר לקבל BA בפרוקרסטיניישן. או לפחות תואר אצולה.
    (דרך אגב, האתר שלך היה אחד ממבצרי הדחיינות שלי כנגד העולם, במיוחד כי תהיתי רבות לגבי ריבועי הדובדבנים שהעלית, שעוררו את תאבוני במשך כמה שעות. טיפ של אלופים: נבירה בקרביים של אתרי בישול היא השלב הראשון בדרכם לדחיינות ראויה לשמה! ווהוו!)

    הגב
  10. מאיה
    20 ביולי 2009 at 22:05 (15 שנים ago)

    אני שוקלת ללכת לקורס באוניברסיטה של דחיינות בחינות. אצלי זה פתולוגי, במיוחד כשאני צריכה לאסוף חומר לכתבה בעיתון וזה תירוץ נהדר לבשל כל דקה "פנויה"

    הגב
  11. נעמה
    18 בינואר 2010 at 20:10 (14 שנים ago)

    אבא שלי, המלך, מכין מדי שבת סלט חצילים בכמות משפחתית עד שבטית (תלוי כמה צאצאים מתעתדים להגיע לארוחת השבת).
    תחזיקי טוב. הוא יוצא לחצר, מדליק אש ושורף עליה את החצילים. ממש כך.
    פלא שאני לא מוכנה לגעת בחצילים בבית שלי? יש משהו שאני יכולה לעשות איתם שיגיע לרמה הזאת?
    (מה שמזכיר לי, להתחנף לאמא שתכין לי מוסקה…)

    הגב

Leave a reply to נעמה לבטל

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.