מאקוש גובא (עוגת לחם הונגרית)

.

לא פשוט לי להבין את הכאב שבלהיות זרה. גם מפני שאני רגילה לחשוב על עצמי כאישה שששה אליי הרפתקאות ואוהבת את תחושת הזרות והמסע, גם כי מערכת היחסים שלי עם הארץ מאוד לא פשוטה, ובעיקר כי לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה.

הבית שלי הרי היה ועודנו מקום שאני חולקת עם א' ומדברים בו עברית. האינטרנט מאפשר לי להיות בכל המקומות כולם ובאף מקום. לקרוא בלוגים וחדשות מהארץ, לראות את כל החברים שלי ברשתות החברתיות, לראות את הפנים בסקייפ.

ובכל זאת. האמת הפשוטה ואולי המובנת מאליה היא שזה לא קל בכלל להיות זרה. ושאת מוצאת את עצמך לרגעים בתוך תחושה עמוקה של תלישות, חוסר נחת. והרבה מאוד געגועים לדברים שהיו לך במקומות אחרים, וגם לדברים שלא היו לך מעולם, אבל את נכספת אליהם.

.

והנה השבוע נפלה עליי תוגת געגועים חורפית. ותחושה צורמת של זרות. באופן אירוני, אין לי שם טוב בעברית כדי להביע את ה- homesick הזה. כלומר, אין לי מילה בעברית כדי לומר גם געגועים וגם בית וגם מחלה. א' קורא לזה "מחלת בית", ואני קוראת לזה- על משקל שפעת- "גָעגָעת".

אני מתכנסת במיטה עם הספר של עלילות המומנים, בתרגום לעברית, ומלווה את מומינטרול במסעו אל החורף הקפוא. למרות שכל המומנים נמצאים בתרדמת חורף, מומינטרול התעורר משום מה באמצע החורף, והוא רואה, לראשונה בחיו, את כל אותם היצורים המוזרים שחיים בשלג הקר. הוא יוצא למסע מופלא ובודד וקשה בעולם המוכר שהפך לשונה מאוד. בית המומנים רוחש חיים. הזה שגר מתחת לכיור. ההוא שגר בארון. ההיא שלקחה את מגש הכסף של מומין אמא והיא גולשת על גבי השלג בעזרתו. בחורף כל היצורים הללו משתלטים על הבית, והוא אפילו לא ידע.

אני מתנחמת בסיפור של מומין אל תוך הלילה ושותה תה קמומיל. מומין מתנחם בסיפור שלי, ומתרוצץ בבית הריק והישן בחיפוש אחר אוכל. היצורים הזרים אכלו את כל מה שהיה ומומנים מתייאש ומוצא רק כמה קרקרים. חושבת לעצמי, חבל שהוא לא יודע על פודינג לחם הונגרי. גם במזווה ריק לגמרי אפשר ליצור עוגה חמה ומופלאה בכמה דקות.

כמה טיפים חשובים:

מי מה מו. לעוגה הזו קוראים Ma'kos Guba וזו ככל הנראה הגרסא ההונגרית לפודינג הלחם האנגלי, למאנקי-ברד האמריקאי, או לפראנץ' טוסט. נראה לי שבכל סוג של מטבח אנשים כבר חשבו על הרעיון של להשתמש בחתיכות לחם ישן מאתמול והלפוך אותן למשהו שונה לגמרי, רך ומתוק ונפלא. וכמעט בכל סוגי המטבחים האלה מנה כזו היא מאכל מובהק של ראשון בבוקר (השבת-בבוקר של כאן). מאקוש גובה כהלכתו משתמש בלחמניות בצורת סהר שנמכרות כאן ונקראות קיפלי, אבל אני בחרתי להמיר את זה לחלה, כי לא נראה לי שיש לחמניות קיפלי בארץ.

מילה אחת לסקפטיים. טעים! גם אני הייתי די סקפטית לגבי הרעיון של לקחת חלה ישנה וליצור ממנה עוגה, אבל הדבר הזה טעים בצורה שקשה לתאר, ומתקבלת תוצאה רכה ועוגתית עם טעם מודגש מאוד של פרג. זה נכון שלא מדובר בזאכר טורט גבוה ורב רושם שמגישים בסוף ארוחה חגיגית- אבל בהחלט מדובר בנישנוש אחר צהריים מענג ביותר ליד התה, ובהתחשב בעובדה שמדובר במקסימום 5 דקות של עבודה, וברשימת מצרכים זולה וקצרצרה שכמעט תמיד יש בבית (אפילו אם אתה מומין והשתלטו לך על הדירה יצורים משונים)- זה מאוד מאוד שווה את המאמץ. אם לוקחים בחשבון גם את העובדה ש(יחסית לקינוח, כן?)מדובר גם בכמויות שפויות ביותר של שומן וסוכר- אז בכלל.

פרג. אחד הרכיבים הממכרים ביותר שמגיעים למטבח הביתי, ולאחרונה גיליתי אותו מחדש בשל העובדה שההונגרים משתמשים בו בכמויות ענק. במתכון הזה אפשר להתשמש גם בפרג טחון, וגם בפרג שלם (מוכרים את זה כאן בשוק בקילוגרמים, זה נראה כמו פרג טחון רק עם כדורים קצת יותר גדולים). אם משתמשים בפרג שלם צריך לבשל אותו בחלב קצת יותר זמן.

וניל. תמצית וניל פושטית מהסופר זה בסדר, אם יש לכם תמצית וניל קצת יותר שווה זה יותר טוב, ואם יש לכם מקל וניל לגרד פנימה הדבר יהפוך ללא פחות מחגיגה. כדורי וניל קטנים יחד עם גרגירי הפרג. אושר.

סוכר. אני חושבת שמנה כזו לא צריכה להיות מתוקה מאוד, אבל זה גם עניין של טעם אישי. תלוי גם, כמובן, האם החלה שהשתמשתם בה היא חלה מתוקה יחסית. ההמלצה שלי היא לדבוק בכמות המצומצמת של שתי כפות סוכר, ואז לקשט בסוף בעוד אבקת סוכר לפי הטעם אם לא מתוק לכם מספיק.

חלה. הקטע הוא שצריך להתחיל עם לחם יבשושי וישן, סוג של שאריות שעשויות להיות בבית. היה לי קשה לתת כמויות מדוייקות, כי השתמשתי בחלה קטנה, אבל אני חושבת שזה בערך חצי חלה סטנדרטית וגדולה מהסוג שמוכרים באנג'ל. כדי שאדע בדיוק בכמה חלה השתמשתי ונהיה כולנו באותו קו, שקלתי את חתיכות החלה במשקל המיושן והחביב שמצאתי כאן באחד הארונות כשעברנו דירה:

 

.

וכשצלצלתי לעידו לספר לו את כל זה הוא סיפר לי בדיחה:

איש אחד מת והגיע אל העולם הבא. אמרו לו, עכשיו אתה צריך לבחור אם ללכת לגן העדן או לגהינום. הוא ניגש להציץ. בגיהנום הייתה בדיוק מסיבת ברביקיו ענקית, בשרים על האש ויין שנשפך כמים. הברמן הזמין אותו מיד לכמה שוטים של טקילה. מסביב רקדו נשים וגברים, בלבוש מינימאלי, וכולם ניסו לשכנע אותו לעשות איתם סקס.

האיש יצא משם והחליט לבדוק מה קורה בגן עדן. היו שם המון אנשים נחמדים עם חולצות לבנות שבדיוק התארגנו לכנס של קריאת שירה. הם אכלו גבינה בקוביות מהבופה. מפעם לפעם מישהו התעטש, וכולם יחד אמרו לו לבריאות.

האיש הודיע לבורא עולם שהוא סבבה עם הגהינום ומתי אפשר להתחיל. באותו רגע נפערה מתחתיו קלחת לבה לוהטת, והוא מצא את עצמו נאנק מכאב ומנסה לשחות החוצה. "שטן!" הוא צעק, "מה נסגר עם הגהינום שראיתי בביקור הקודם?"

"ובכן" ענה לו השטן "אף פעם אל תתבלבל בין תיירות לבין הגירה".

.

מקווה שיהיה לכם שבוע טוב ושבע,

אתם מוזמנים לספר בתגובות על עוד שימושים יצירתיים שאתם מכירים ללחם קצת ישן,

ועוד יותר מוזמנים לספר לי על תרופות מוצלחות שאתם מכירים לגעגעת או על ספרי חורף שאתם אוהבים, כי אני עוד מעט מסיימת את עלילות המומנים ופתוחה להמלצות חדשות,

עלמה

59 Comments על מאקוש גובא (עוגת לחם הונגרית)

  1. מאיה
    8 בינואר 2012 at 12:34 (6 שנים ago)

    זה נראה כמו פינוק פחמימתי כהוגן, עם פוטנציאל טבעון מעולה!

    הספר שלי הוא לא ספר געגועים, אבל זה סתם ספר חורפי וקצת עצוב: "האהבה כמחלה חשוכת מרפא" של שי גולדן. ישן ישן (קראתי לראשונה בתיכון), אבל יפהפה. 

    הגב
    • dvarimbalma
      8 בינואר 2012 at 12:39 (6 שנים ago)

      מאיה יקרה, ידעתי שאת תאהבי את המתכון הזה (בכל זאת, חמש דקות עבודה ומעט מאוד מצרכים זה לגמרי הראש של "בצק אלים").
      את צודקת לגבי העובדה שכנראה אפשר ליצור וריאציה טבעונית (עם חלב סויה ומרגרינה), אבל אני ממש לא מחבבת מרגרינה ומשהו עם החלב והחמאה מרגיש מאוד נכון (חוצמזה שנראה לי שהונגרי שתעזי להעלות בפניו את הרעיון של טבעונות יקח את זה כעלבון אישי).
      אם לך או למישהו אחר יוצא לנסות את זה בגרסה מטובענת, אשמח לשמוע רשמים.

      הגב
      • יעל
        3 במרץ 2012 at 10:49 (6 שנים ago)

        הכנתי את המתכון הכי קרוב לטבעוני שאפשר:
        חלה מקמא מלא אורגני, חלב שקדים במקום חלב פרה ומעט טחינה גולמית במקום חמאה. את התבנית שימנתי בשמן זרעי ענבים שהוא נאוטרלי בטעמו. במקום סוכר לבן שמתי סוכר קנים וקצת מייפל, אפשר רק מייפל או אגבה או דבש או רסק בננות למשל (אנסה בפעם הבאה להמתיק בבננות).
        יצא אחלה!!!!

        הגב
        • dvarimbalma
          4 במרץ 2012 at 19:32 (6 שנים ago)

          תודה רבה שניסית וחזרת לספר! היו כל כך הרבה שאלות בנושא טבעון של המתכון הזה ואני בטוחה שתעזרי עכשיו לכולם.

          הגב
  2. קרן
    8 בינואר 2012 at 12:38 (6 שנים ago)

    הי עלמה , אני קוראת את הבלוג שלך בקביעות ונהנית כל כך מהסיפורים והמתכונים . 

    אני גרה בגרמניה עם חבר שלי ( ישראלי) בכפר קטן ליד כלום . אני כל כך מזדהה עם הרגשת הגעגועים שלך שתוקפת גם אותי מידי פעם . במיוחד עכשיו שחזרתי מביקור של חודש בארץ . 

    אני כבר שנה וחצי כאן , נהנית ממה שאני עושה אבל לא באמת שייכת וזו תחושה שיכולה להיות איומה .

    הלוואי והיה לי מתכון מנחם להחזיר לך בתגובה או עצה קטנה .. אבל אין לי ממש .. אני רק יודעת שזה עובר ובנתיים צריך להתחמם עם הרבה תה חיבוקים וסקייפ  

     

    הגב
  3. אפרת
    8 בינואר 2012 at 12:50 (6 שנים ago)

    מה יש לומר? יאמי יאמי יאמי!!
    חבל שיש לי רק לחם שיפון בפריזר…
    והמלצה מחממת לסופרים מתחילים ובכלל- בית גדול של ניקול קראוס, פשוט מקסים

    הגב
  4. דבי
    8 בינואר 2012 at 12:56 (6 שנים ago)

    אני חשבת שהתאהבתי בגרוש שלי בזמנו בגלל שאמא שלו ההונגריה היתה בשלנית בחסד ועדיין  בשבלנית מעולה. זה אחד הדברים הראשונים שאכלתי אצלהם בבית..תודה זה העלה זכרונות וניחוחות נפלאים

    הגב
  5. נעמה יערי
    8 בינואר 2012 at 12:57 (6 שנים ago)

    שלום עלמה,
    בתור בת להונגרים, פרג היה אחד המוצרים הבסיסיים בבית שלנו, בקיבוץ של הונגרים.

    גם אני שהיתי 4 שנים באנגליה עם משפחתי, והגעגעת היתה קשה לעיתים, בייחוד בחורף האנגלי.

    התרופה היתה לבשל. זו היתה נחמתי. אם חותכים בצל ובוכים, לפחות לבכות מהסיבות הנכונות…

    לגבי הונגריה, מה קורה שם עם עליית הימין? מה קורה שם עם החוקים האנטי דמוקרטים?

    אנחנו עשינו דרכונים הונגרים… ואני אוהבת את הונגריה – אבל זה כבר מפחיד… 

    הגב
    • dvarimbalma
      8 בינואר 2012 at 13:12 (6 שנים ago)

      כן, פרג הוא מוצר בסיסי כאן ועוד איך, ואני עדיין לומדת את נפלאות הדבר הזה שמשתמשים בו כאן ביצירתיות רבה (למרות שאהבתי פרג עוד בארץ).
      לגבי עליית הימין בהונגריה והחקיקה האנטי-דמוקרטית- זה ממש על הפנים. קשה לי לעקוב אחרי כל ההתפתחויות, גם כי אני לא דוברת הונגרית וגם כי במעמדי המוזר כאדם מן החוץ הקשר שלי אל הדברים הוא קצת אחר. אולי אכתוב קצת יותר על זה בקרוב, אבל בגדול, זה איום ונורא. החוקה החדשה כוללת כל מיני זוועות כמו "הזכות הקדושה לחיים כבר בשלב העיבור" (כלומר, הפלה זה רצח) וההכרזה על זה שהונגריה לא אשמה ולא קשורה למעשי הזוועה שנעשו בזמן הכיבוש הנאצי והסובייטי. כלומר, שיתוף הפעולה של כל הרשויות בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה (שהוביל לזה ש"הספיקו" לרצוח בהונגריה בשלושה חודשים את אותה כמות יהודים שלקח יותר משנה לרצוח בפולין) מוכחש לגמרי.וזה רק בנוסף להשתקת אמצעי התקשורת, פגיעה בחופש האקדמי ושינוי שיטת הבחירות.
      אותי מבאס בעיקר לראות עד כמה שהאיחוד האירופי חסר שיניים, ולא נראית איזושהי התערבות חיצונית שתוכל לשנות את המצב.
      אבל כאמור, כל זה חלקי ומבוסס על הידע שלי שהוא חלקי גם כן. אני יודעת שבארץ חקיקה מפלה ואנטי-דמוקרטית היא משהו שיותר קל לי לזהות כשהוא קורה ולהיות חלק מהשיח הפוליטי סביב זה (ללכת להפגנות וכו'). פה אני קצת מבחוץ ולא מבינה את כל המשמעויות או את המקום שלי לפעולה בתוך זה.

      הגב
  6. מירי
    8 בינואר 2012 at 12:59 (6 שנים ago)

    ומה עושה מי ששונא מאוד פרג?

    הגב
  7. נטלי
    8 בינואר 2012 at 14:29 (6 שנים ago)

    כמה יפה את כותבת. נראה טעים בטירוף!

    הגב
  8. ponetium
    8 בינואר 2012 at 15:13 (6 שנים ago)

    נראה מגניב.
    לגבי שאלת הטבעון – אפשר עם שמן צמחי וחלב קוקוס? 

    הגב
  9. נעה
    8 בינואר 2012 at 16:50 (6 שנים ago)

    נראה מעולה – ינוסה בקרוב! ובקשר לספר – ״לוליטה״ יכול להיות המלצה מצויינת – מעבר לזה שהוא יפה עד כאב, הוא מספר בין השאר על מהגר, על טיולים ארוכים ועל גילוי של תרבות חדשה. מקווה שיהיה לך חם ונעים…

    הגב
  10. טבעונית
    8 בינואר 2012 at 17:58 (6 שנים ago)

    אשמח לשמוע איך היית ממליצה לטבען את המתכון בכל זאת.. מעולם לא טעמתי אז אני יכולה לדמיין איזה תחליף יתאים פה.. (נראה מעולה ולא בא לי לוותר… 🙂 ) 
    גם אני לא ממש אוהבת את הטעם של מרגרינה אבל אני רואה שהכמות לא ממש גדולה אז אני מניחה אפשר להחליף אותה במשהו בלי שזה ישפיע יותר מידי.. השאלה מה עדיף?! מרגרינה, שמן רגיל או אולי שמן קוקוס.. כנ"ל לגבי החלב – חלב סויה, חלב שקדים או אולי מי קוקוס.. 

    הגב
  11. Belvane
    8 בינואר 2012 at 18:21 (6 שנים ago)

    המתכון ינוסה בקרוב. אני מהקוראים השקטים שלך, אבל הגעגעת והמומינים תפסו אותי ואני מוכרחה להגיב. 

    אז קודם כל – מוסיקה ישראלית, אם כי אני מודה שהרבה פעמים היא מחריפה את הבעיה במקום להקל; ובכל זאת, כשאני מסתובבת לבד בכל מיני אנגליה, או פולין, ומרגישה בודדה, אני מתנחמת – הרבה פעמים במתי כספי, והרבה פעמים בזה:
    http://www.youtube.com/watch?v=pLf9q_g7mok 

    אשר לספרים, אם המומינים הם שמיכת החורף שלך, נדמה לי ש"הרוח בערבי הנחל" יודע לעטוף בביתיות, ואם את קצת יותר הרפתקנית אז גם "גילגי" מלא עליצות ועושה את העבודה – עם הגישה שלה לעיר חדשה וזרה, ואיך היא מכופפת את העולם לנוחותה בחינניות אין קץ. 

     

    הגב
  12. אבש
    8 בינואר 2012 at 18:55 (6 שנים ago)

    היי עלמה. המתכון נראה מעולה! (מנסה לחשוב על גרסה טבעונית, ללא מרגרינה, בשביל זוגתי הטבעונית).
    גם אני הייתי בטוח שאני גיבור וחובב מסעות, וחש את עצמי מנוכר גם ככה בארץ, אז בטח לא תהיה לי בעיה לחיות בארץ זרה.
    אבל זה קשה.
    כנראה שאין באמת דבר כזה, איש העולם הגדול. בכולנו טבוע משהו שמשייך אותנו לקואורדינטה על הגלובוס.
    גם בשבילי המטבח היה סוג של נחמה (אצלך יותר טוב, כי יש לך עם מי לחלוק את התוצאות, נורא קשה לבשל רק לעצמך).
    אלה תולדות|אלזה מורנטה, אם לא קראת עדיין.
    אירופה, פאשיזם, סנטימנטליות איטלקית מרגשת. טוב לחורף בארץ קרה

    הגב
    • dvarimbalma
      8 בינואר 2012 at 20:28 (6 שנים ago)

      תמיד מדהים לגלות כמה הרבה אנשים נעשים טבעונים לאחרונה. כל הכבוד!
      אני מנסה לחשוב על "טיבעון" של המתכון. לדעתי חלב קוקוס יהיה אינטנסיבי מידי, ויאפיל על הטעם של הפרג. הבעיה נותרת החמאה, ואם אצלכם גם מרגרינה אסור זה בכלל בעיה. שמן קוקוס זה משהו שמעולם לא ניסיתי..

      הגב
      • dvarimbalma
        8 בינואר 2012 at 22:40 (6 שנים ago)

        אה, ועכשיו פתאום קלטתי באיזה "אבש" מדובר! שלום לך, יקר. נחמד לראות אותך פה. ד"ש לזוגתך הטבעונית וד"ש גם לך דרך אלף אפלולי השמיים של השנים ושל האינטרנט (אנחנו באמת חיים בעידן מוזר מאוד).

        הגב
  13. דנא
    8 בינואר 2012 at 19:33 (6 שנים ago)

    לחם ופרג ביחד זאת קומבינציה חלומית… עכשיו אני רק צריכה למצוא עוד כמה אנשים שיאכלו את זה. ספר חורף נהדר הוא "שלושה גברים בשלג" של אריך קסטנר (כן ההוא מפצפונת ואנטון).

    הגב
  14. מור
    8 בינואר 2012 at 19:54 (6 שנים ago)

    נשמע ונראה מעולה. אני יושבת מתחת לשמיכה, הרוח שורקת בחוץ (יכול להיות שיורד גם גשם, אין לדעת. אני עצלנית מדי כדי לבדוק), וכל מה שבא לי זה שהפיירקס הזה שלך, מלא במאפה שככל הנראה לעולם לא אצליח לבטא את שמו (מינוס הצימוקים. אני לעולם לא אצליח להבין מה מטרתם בחיים), ישב כאן לצדי ויחזיק לי את היד.

    לפני כמה חודשים – בקיץ דווקא – קראתי ספר בשם "בדידותם של המספרים הראשוניים". התחלתי, נכנסתי לדכאון מהסיפור, וסיימתי שליש ספר בערך. אחרי יום-יומיים חזרתי אל הספר, פתחתי אותו, הרגשתי איך הנשימה שלי נעצרת והמועקה משתלטת עלי, והמשכתי. אחרי עוד פעם אחת כזו סיימתי. עצוב, מעיק, כבד, אבל כל כך יפה. לקח לי כמה שבועות עד שהתאוששתי והצלחתי להתחיל ספר אחר (שאותו, אגב, אני עדיין קוראת. וכאמור, התחלתי בקיץ…). בקיצור, הכי ספר של חורף.

    ולגבי הבדיחה, אני מכירה את גירסת ראיון העבודה, בה הפאנץ' הוא "אתמול ניסינו לגייס אותך, היום אתה כבר עובד מן המניין". 

    שיהיה חורף נעים וגעגעת קלה.. 

    הגב
  15. נעה
    8 בינואר 2012 at 20:04 (6 שנים ago)

    עברתי לארה"ב לפני חמישה חודשים, ולמרות שאני מתחילה להצמיח כאן שורשים הססניים ורכים, התחברתי מאוד לתחושות שעלו בפוסט שלך. גם הופתעתי לגלות כמה חווית הזרות קשורה באוכל. ברור שאני מרגישה לא שייכת כשאני מנהלת שיחה עם נותן שירות אמריקאי (מאוד מנומסים, ובלי שום יכולת לחשוב מחוץ לתסריט ולנהלים הכתובים); או כשמדברים על פוטבול ועל חוויות מהקולג'; או כשאני נתקלת בתפיסה האמריקאית לגבי רווחה חברתית או ביטוח בריאות ממלכתי. אבל חלק גדול מהגעגועים שלי הוא לירקות בטעם ירקות, לדוכן הגבינות בשוק או למוכר של עשבי התיבול, לתפוזים שלא צריך לקחת משכנתא בשבילם; לחלבה וללחם נורמלי ולקפה עשוי כהלכה, לא הזוועה המקומית שיושבת שעות בפילטר. וגם, בעקבות המתכון שלך, לפרג שאינו מתומחר כמו תבלין (5$ לצנצנת של פחות מ-50 גרם, אבוי!).
    ניסיתי לחשוב על ספר שיהיה גם מנחם וגם חורפי, אבל נשארתי תקועה במחשבות על הגירה. לפיכך אני ממליצה על "ברוקלין" של קולם טויבין, שמתאר נערה אירית שמהגרת לבדה לניו-יורק בשנות החמישים. ספר קטן ויפה ועצוב.

    הגב
    • dvarimbalma
      8 בינואר 2012 at 20:25 (6 שנים ago)

      תודה על זה. מפתיע קצת לגלות עד כמה שבלוג שנכתב בעברית בעצם מגלגל סביבו גם אנשים מכל מיני מקומות בעולם שהם לא ישראל… נראה לי שיש לי לא מעט קוראים שחוויית ההגירה עברה גם עליהם. זה יפה.

      הגב
  16. T S
    8 בינואר 2012 at 20:24 (6 שנים ago)

    המומינים הזכירו לי להמליץ על רוניה בת השודד של אסטריד לינדגרן, שכר לא ניתן להשיג בעברית וממש חבל. גם כל כתבי האנס כריסטיאן אנדרסן, עטופים בשכבה עבה של קרח מדנמרק.

     

    הגב
  17. הילה
    8 בינואר 2012 at 20:49 (6 שנים ago)

    עלמה מוכשרת שכמוך-
    רק מי שידע יבין. 
    עם הטוב והרע. עם המרגש והמתגעגע.
    העניין הלא פשוט בכלל הוא, שיום יבוא ותתגעגעי לשם… 

    והמאפה הזה- הוא יבוא לי כבר היום בחלומות ועוד השבוע בצלחת. בדיוק שאהבה נפשי
    תודה

    הגב
  18. שלי
    8 בינואר 2012 at 21:48 (6 שנים ago)

    לקרוא אותך תמיד מרגיע קצת את הגעגעת,
    תודה
     

    הגב
  19. שונרא
    8 בינואר 2012 at 23:11 (6 שנים ago)

    לעניין טיבעון: חלב שקדים או חלב קשיו (אפשר גם לעשות בבית; טעים יותר עם קצת ונילה) ושמן של אגוז כלשהו (שקדים, כדי להעצים את הטעם השקדי של החלב?)

    לענין געגעת-המרחקים: אני בעד לזרום עם זה. געגועים הם עצב מתוק-מריר שטעמו מוסיף משהו לחיים.  

    הגב
    • dvarimbalma
      9 בינואר 2012 at 11:09 (6 שנים ago)

      מעניין- לפתע התברר לי שכל הקוראים בבלוג הזה הם בכלל טבעונים! העליתי את הנושא להתייעצות בפורום של "טבעוניות נהנות יותר" ולהלן תגובתה של אורי הטבעונית המקצועית בעניין:
      "היי עלמה, עשית חשק לטבען 🙂 אני הייתי מנסה להמיר את החלב אולי דווקא ב"שמנת" אלפרו לבישול או בחלב סויה באמת, זה מהסוג הלא ממותק ולא מומלח. את החמאה הייתי ממירה בשמן קוקוס – הוא המקבילה שלי בדרך כלל וזה מוכיח את עצמו. אפשר גם שמן צמחי כמו חמניות, שמשתמשים בו למשל בעוגות גזר, אבל זה אפקט אחר. כל שומן אחר (שמן זית, מרגרינה רחמנא לצלן או לחילופין שמן דקלים) פרובלמטיים לדעתי ממגוון סיבות. מי מוכן לנסות?? 🙂 "

      הראשון שמנסה לטבען- שיכתוב איך יצא לו. כך כולנו נוכל להנות מהידע…

      הגב
  20. יובל
    8 בינואר 2012 at 23:34 (6 שנים ago)

    כרגיל, המתכון נראה ונקרא משו-משו – אני חושב שהשילוב הזה של בצק ונוזלים וסוכר עושה משהו נורא מיוחד, והתוספות (צימוקים בגרסה אחת, פרג בגרסה אחרת) תמיד תמיד מוציאים את המיטב מ-"סך הכל" חלה ישנה, אבל בסיכומו של דבר (אולי הלכתי רחוק מדי) זה תמיד מתקשר לי להתנחמות שיש גם בדייסה, והרי גם דייסה היא בעצם דגנים ונוזלים בסוכר… נו שוין.

    לגבי הונגריה ולאן שהיא הולכת – כנתין (הייתי כותב נאמן, אבל זה בעצם נהנתן כי כל העניין של הדרכון הוא לשם האירופאיות ותו לו) של הממלכה האוסטרו-הונגרית אני עוקב מה קורה שם, והאמת שזה מגעיל אותי כמעט כמו מה שקורה בארץ (ר' ערך הדרת נשים ונצלנות החרדים את החילונים), במקרה או שלא התפרסמה הכתבה הבאה בנענע10 לפני כמה ימים, מעניין.

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=857255 

    הייתי ממליץ לך על כמה ספרים, אבל לא נראה לי שכלכלה התנהגותית ("לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי לדוגמה) זה הגאג שלך… בכל מקרה תשמרי על החיוך, אשת חיל שכמותך. 

    הגב
  21. dana
    8 בינואר 2012 at 23:38 (6 שנים ago)

    הי עלמה! גנבו לי את האופניים לפני שבועיים וישר חשבתי עליך..! סתם חשבתי שאולי זה ינחם אותך (לא שגנבו לי את האופניים, אלא שישר חשבתי עלייך), דנה

    הגב
    • dvarimbalma
      9 בינואר 2012 at 0:42 (6 שנים ago)

      אוי ואבוי! (שגנבו לך את האופניים). איום ונורא ואיום. בחיי. זה לא געגעת אבל זה באסת (במשקל "אדמת") רצינית ביותר. כנפגעת מנוסה של באסת אני ממליצה מיד פחמימות ושוקו ולשמוע מוזיקה משמחת ולשקול ברצינות לעבור לאופניים הציבוריות הירוקות האלה.

      הגב
  22. יפה
    9 בינואר 2012 at 11:00 (6 שנים ago)

    געגעי הבית נגעו לליבי. אני בטיול של שנה לאוסטרליה וניו זילנד וגם אני חשבתי שכאוהבת נדודים לא יהיה לי קשה וכמובן שגם אותי זה תקף, או יותר נכון לאמר הזדחל לנשמתי הכאב הזה. לא מצאתי לזה מרפא. זה בא והולך בלי קשר לכלום. למדתי לחיות עם זה כמו שלמדתי להתגבר על קורסים משעממים בלימודים של משהו שאני מאוד אוהבת.

    שתי המלצות לספרים חורפיים:  פרויקט לזרוס-אלכסנדר המון, קרקע לא מוכרת – ג'ומפה להירי

    הגב
  23. עלילות סאנשיין בארץ הקודש
    9 בינואר 2012 at 11:17 (6 שנים ago)

    הבדיחה של עידו כל כך קולעת ומדהימה שאני מופתעת שלא שמעתי אותה לפני כן.

    משמח אותי מאוד לראות את הפוסט הזה שכן זה נושא שדשנו בו אני ואת הרבה וכל הזמן ומעניין לראות תגובות מהחוץ.

    הגב
  24. יערה
    9 בינואר 2012 at 15:37 (6 שנים ago)

    המתכון והתמונות שבצידו שכנעו אותי להכין את המאפה כבר לשבת, בניגוד לחלת דלורית שהיא קצת גוזלת זמן- פה בצ'יק צ'ק אפשר להתנחם- ואני חולת פרג.
    ממליצה על 'כל השמות' של סאראמוג -ספר פשוט טנוגע ללב, ו'אשתו של הנוסע בזמן' של אודרי ניפנגר -ספר על סוג אחר של הגירה- מקסים וסוחף.
     

    הגב
  25. שנה
    9 בינואר 2012 at 21:28 (6 שנים ago)

    היי עלמה, נסי לקרוא סיפורים של אליס מונרו. היא אחלה

    הגב
  26. נטע
    9 בינואר 2012 at 23:11 (6 שנים ago)

    לקח לנו כמה חודשים טובים של לחיות בבודפשט ולאכול מאקוש גובה בכל מיני מסעדות עד שהבנו שהקינוח המקסים הזה הוא בעצם לחם של אתמול… כמה טעים!

    קרמבו ובמבה קצת עוזר לגעגעת (אפשר להשיג בחנות הישראלית ברחוב Dob). 
    עוזר גם לזכור שהדירות בבודפשט מחוממות הרבה יותר טוב מאשר הדירות בארץ, וכאן לא צריך לחכות למים שיתחממו בדוד 🙂

    לגבי קריאה- אשתו של הנוסע בזמן של אודרי ניפנגר. מעורר געגוע מסוג אחר… 

    הגב
  27. יעל
    10 בינואר 2012 at 0:10 (6 שנים ago)

    אני ניחמתי את געגועי השבת ברוקוט קרומפלי…געגועים להורים שאינם עוד.
    מאקוש גובא נשמע נהדר..ינוסה בהתקף הגעגוע הבא..
     

    הגב
  28. תמר
    10 בינואר 2012 at 0:22 (6 שנים ago)

    איזה יופי של פוסט. ואיזה מאפה מלבב. אנסה בהקדם (לא בגרסה מטובענת, אבל אולי בגרסה משוקלדת).

    מצטרפת בחום להמלצות על "הרוח בערבי הנחל", שמביא קצת מניחוחות האביב אל החורף, ועל "שלושה גברים בשלג" המקסים. ומוסיפה גם את כל הג'ראלד דארל-ים, ובייחוד את "קרובתי רוזי", שיש בו גם פילים, גם הרפתקאות, גם אהבה, וגם פשטידות נימוחות עם קרום מתפצח. וגם את "האחים לב-ארי" של אסטריד לינדגרן, שיש בו גיבור ושמו "צימוקי לב-ארי", קצת עצב עצוב וקצת עצב מתוק, וגם דרקון.

    הגב
  29. גל
    10 בינואר 2012 at 11:58 (6 שנים ago)

    אמנם באיחור, אבל עדיין עם התלהבות של גילוי מאוחר – אני מת על פודינג לחם (ועל "אוכל שאריות" בכלל). והרעיון לשלב בו פרג נשמע נהדר, כי גם אותו אני אוהב נורא ופשוט לא מוצא לו מקום במטבח שלי מקום מה.
    די מפתיע שאין בזה ביצים ושמנת ונראה לי שאני הולך לנסות 🙂 

    הגב
  30. תמר
    10 בינואר 2012 at 17:28 (6 שנים ago)

    איזה כיף. לקרוא את הבלוג שלך תמיד עושה לי תחושה של בית. התרופה שלי לגעגעת: ספרי ילדים מכל הסוגים. ומוזיקה מהבית, במיוחד רונה קינן. השיר הזה במיוחד מדבר על חורף אמיתי, מהסוג שאין בארץ, ומרגע ששמעתי אותו לראשונה ידעתי שהוא זה שילווה אותי בחורף הראשון שלי בחוצלארץ.
    http://www.youtube.com/watch?v=ud7K7gX_D-U 

    הגב
    • dvarimbalma
      10 בינואר 2012 at 18:54 (6 שנים ago)

      כן! רונה קינן היא המשוררת של הזרות ושל החורפים (רונה קינן ועוגת שמרים זה בכלל שילוב מופתי).
      תודה על ההמלצות של כולכם. יש כאן אחלה רשימת קריאה חורפית. ואיזה כיף לי שמגיעים לבלוג שלי אנשים שאוהבים אוכל ואוהבים ספרים טובים ואוהבים געגועים ואוהבים להיות בחו"ל ואוהבים להיות בבית. זה מאוד משמח לחשוב שיש כאן כל כך הרבה אנשים שחולקים איתי את התחביבים האלה 🙂

      הגב
  31. נעמה
    11 בינואר 2012 at 12:21 (6 שנים ago)

    הקיפלי בפוסט שלך הזכירו לי מיד את הפֹּוז'וֹנִי קיפלי, סהרוני הקינמון המופלאים של סבתא שלי, אלה שהייתי לוקחת בשקית לכל המקומות שגרתי בהם ושומרת בפריזר. 
    בין מאכלים שלה שהצלחנו לשחזר (אמא שלי הגיעה לדיוק ושלמות ברוקוט קרומפלי וקוקוש) למאכלים שפאדיחה להודות שאנחנו מתגעגעים אליהם (פגשת שם טֶפֶּרְטוּ?) למאכלים שההזכרות בהם היא טקס בפני עצמו (חצילים מטוגנים של סבתא, זה תמיד מתחיל מדיון על סביחיות ומגיע לאגדות מימי האוניברסיטה) את הפוז'וני קיפלי כמעט שכחתי ועכשיו כל מה שמתחשק לי לעשות זה להתקשר לסבתא שלי ולומר לה שנגמרה לי השקית עם הקיפלי בפריזר. 
    מסתבר שאפשר לחטוף געגעת גם כשנמצאים בבית. 

    הגב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2012 at 13:28 (6 שנים ago)

      וואו! טוב, אם יש לך מתכונים מעניינים של אוכל הונגרי, אשמח אם תשלחי לי למייל ואוכל אולי לנסות ולהכניס גם לבלוג בעתיד…

      הגב
  32. A
    11 בינואר 2012 at 12:29 (6 שנים ago)

    כלא-בשלנית מדופלמת הבלוג שלך הפך לאחד האהובים עליי בזכות הסיפורים היפים, מהארץ או ממקום מושבך הנוכחי. 

    כטבעונית למחצה שמחתי גם לראות את כמויות הטבעונים שעונות ועוזרות ומכוונות.

    לעניין הספר- stoner הוא ספר חורפי מושלם אך עצוב, אני מניחה שתוכלי להשיג אותו גם משם 🙂 אם לא, תכתבי לי ואשמח לסייע לנפש ספרותית להעביר את החורף ההונגרי עם הספר.

    הגב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2012 at 13:25 (6 שנים ago)

      תודה תודה. ותודה. זו תגובה מאוד משמחת.

      הגב
  33. נועה
    12 בינואר 2012 at 5:51 (6 שנים ago)

    אוי. המתכון, הפוסט והתגובות כולם עושים לי מין חום בבטן. ועכשיו אני מתגעגעת יותר.
    גם אחרי כמעט שבע שנים פה (קנדה), תחושת הזרות לא עברה לגמרי… אני מנסה להנות מהגעגועים, כשהם באים.
    תודה עלמה.

    הגב
  34. תמר
    13 בינואר 2012 at 17:43 (6 שנים ago)

    ה-מתכון הראשון, השימושי והבר-קיימא ביותר שקיבלתי מסבתא שלי הוא ללביבות לחם– גם הוא מתחיל מלחם/ חלה מאתמול שמשרים במים עד שמתרכך ואז סוחטים היטב ומערבבים עם ביצים, שמנת מתוקה ומלח פלפל. מטגנים בכמות נדיבה של שמן ואוכלים עם שמנת חמוצה. טעים להפליא.

    הגב
  35. ענתוש
    13 בינואר 2012 at 23:15 (6 שנים ago)

    אהבתי את המאקוש הזה  שלך באמת הזכיר לי אינגליש פודינג. לחם ישן זה אחלה לקרוטונים בעיקר בחורף להוסיף למרקים ובכל השנה לסלטים. אפשר גם לפורר ולהכין אחלה פרורי לחם.
    יש מרק איטלקי ידוע בשם ריבוליטה שמכניסים לתוכו המון לחם וזה טעים טעים.
    לחם ישן מתאים לטוסטים, קציצות ירק ואחרות ולמילוים שונים.
    אם התגעגעת אלינו לארץ ישראל אז אומנם זה לא הקור של בודפשט אבל קררררררר…פה..אפילו יורד שלג בחרמון…כן כן..אצלינו בארצינו הקטנטונת עם השפם.
    ויורד גשם וממטרים…אפילו חזקים…אבל מה שאין "לכם" שם בבודפשט זה דוכיפת נכון? נכון?. כי אותנו אימצה אחת כזו יפה עם נזר על הראש שמנקרת כל יום בגינה. ואני עומדת בשקט מביטה בה נפעמת. אפילו צילמנתי 'אותה בחשאי. יקירתי תחזיקי מעמד והסרט שעשיתם מחווה לויצו פשוט מטרף. הקריין פיגוז פיגוז ואת י-פ-י-פ–יי-ה.

    הגב
    • dvarimbalma
      14 בינואר 2012 at 0:14 (6 שנים ago)

      תודה ענתוש! מזמן לא ראיתי אותך פה, נחמד שחזרת.

      הגב
  36. רחלי
    14 בינואר 2012 at 12:00 (6 שנים ago)

    ספר זרות נהדר (ילדים ונוער) – "המכשפה מאגם הקיכלים" של אליזבת ג'ורג' ספיר. ספר נדודים נהדר (ילדים ונוער) – "מי גנב את השפן הורוד" של ג'ודית קר. ספר חיפוש בית נהדר (ילדים) – "רסמוס והנודד" של אסטריד לינדגרן. וכמובן היידי בת ההרים ולאסי חוזרת הביתה, ספרי הגעגעת האולטימטיביים. אני גרתי שנה בסידני והייתי מוצאת מפלט קבוע בגן הבוטני המדהים שעל שפת המפרץ עם עצי ענק מכל רחבי אוקיאניה. באופן כללי אני מוצאת שמקום אהוב בחיק הטבע תמיד עוזר לרכך רגשות שנראים לחלוטין בלתי פתירים בינות לבניינים. נגיד, פיקניק שייט בנהר בשבת שמשית עם מאכלי ארץ ישראל הישנה והטובה. או תצפית כוכבים על ראש הר מיוער עם יין חם ומתוק ועוגיות מבית סבתא.

    הגב
  37. טל
    15 בינואר 2012 at 15:49 (6 שנים ago)

    אז תודה על המתכון הנהדר, שכבר נוסה וזכה להצלחה וימשיך לזכות להצלחות נוספות על חמימותו, מתיקותו ופרגו הרב (מלשון פרג, כן?)נזכרתי בעוד ספר חורף ארצי. "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז שהוא מדכא וחורפי להפליא מהעטיפה שלו שמשתייכת לתקופה הכחולה של פיקאסו ועד הטקסט השנון, החד והעצוב. ספר חורף במיטבו. לא ניתן לקרוא אותו מחוץ לפוך  עם עננים אפורים מחוץ לחלון.

    הגב
    • dvarimbalma
      20 בינואר 2012 at 9:25 (6 שנים ago)

      אוי! איזה כיף שניסית ויצא טעים!

      הגב
  38. אנה פרויד
    19 בינואר 2012 at 15:52 (6 שנים ago)

    ההגדרות שלך, כגון מחלת הגעגעת, מעידות על הבנה מופלאה ומדויקת בנפש האדם. יכולת הביטוי שלך מדהימה וממיסה כל הגנות והדחקות. 

    הגב
  39. דן
    23 בינואר 2012 at 12:46 (6 שנים ago)

    הכנתי את העוגה בסוף השבוע  והיה ממש ממש טעים. מתאים מאוד לארוחת בוקר בשבת חורפית וגשומה. עם כוס קפה ותוך כדי קריאה של בספר המיוחד (המלא תאורי חורף מדויקים ומצמררים) "פרויקט לזרוס" מאת אלכסנדר המון.

    תודה רבה!

    הגב
    • dvarimbalma
      23 בינואר 2012 at 23:01 (6 שנים ago)

      תודה. כיף לשמוע שיצא כה טעים!

      הגב
  40. אביבה
    31 בינואר 2012 at 11:39 (6 שנים ago)

    זה נראה נפלא, ויש לי חלה במקרר. חלב הסויה נגמר הבוקר, אבל שמנת צמחית יש (גם אני בנמנעים ממוצרי חלב). הממפ. 
    המלצת החורף שלי היא "אישה כלב ים" של קתרין הריסון, זה לא בדיוק מתרחש באווירה חמימה, אלא באיסלנד של 1915, אבל הסיפור כבר גרם לי לעצור נשימה מרוב יופי וצער יותר מפעם אחת. מומלץ מאוד. אם את במקום שיש רק ספרות זרה, חפשי את ספר הקיץ העצוב The Saddest Summer of Samuel S. גם הוא עוסק במהגר (אמריקאי בווינה) שמתקשה למצוא את עצמו, ובעצם גם לקום בבוקר.  

    הגב
  41. אביבה
    1 בפברואר 2012 at 23:07 (6 שנים ago)

    אויש, תיקון. לא איסלנד אלא אלסקה… 🙂 

    הגב
  42. ביאנקה
    31 במרץ 2012 at 21:29 (6 שנים ago)

    אני קוראת קבועה שלך ולא נוהגת להגיב באתרים אבל לפעמים מדהים כמה אוכל יכול לקרב… מזדהה מאוד עם הגעגוע, לחורף ולפרג (הגרתי עם בן זוגי לברזיל לפני חצי שנה).
    את "סיפור על אהבה וחושך" קראתי לפני שבועיים,לא מתחת לפוך לצערי, אך קשה להתלונן על שמש כמעט נצחית. 
    המלצתי לגעגוע בדומה לכותבים מעלי היא מוזיקה- רדיו 88 או רדיו אחר, עם פרסומות ישראליות 🙂
    תודה על המתכונים הנפלאים!!
     

    הגב
  43. עדנה
    3 באוגוסט 2012 at 17:14 (5 שנים ago)

    אישטנם, את יושבת בהונגריה כל הזמן? אז אולי תלמדי אותי איך עושים בוקטה. פעם, פעם בילדות אמא שלי עשתה והידע הזה הלך לאיבוד.
    האמת שגם פלודני לא יוצא לי כמו שצריך למרות כל המתכונים והנדיבות במילוי
    .

    הגב
  44. איילה
    29 בספטמבר 2012 at 11:33 (5 שנים ago)

    התאהבתי!
    שלום עלמה, חיפשתי ברשת מתכון לעוגת לחם וזה שלך קפץ בראש הרשימה. ישר התאהבתי! בסגנון הכתיבה, בעולם האסוציאציות וכמובן במתכון עצמו. אז הצטרפתי מעכשיו!  

    הגב

כתיבת תגובה