חלת דלורית מתוקה

.

בבת אחת נהיה קר. אפור בחוץ, וגשם. איך זה קרה ככה פתאום. הרגע הזה שבו העיר מחליפה עונה. חשוך כבר בשלוש אחר הצהריים. בשוק מוכרים המון סוגים של דלועים. דלורית, דלעת, דלעת עגולה, דלעת ערמונים. לא נראה לי שיש לכל הסוגים שמות בעברית.

על פני האדמה, בני האדם שיש להם מתעטפים במעילים ובצעיפים. מתחת לפני האדמה, בתחנת הרכבת התחתית, בני האדם שאין להם נאספים בלילה.

אני חוזרת הביתה אחרי חצות ורואה את המנקים של חברת הרכבת מגרשים אותם. הם עייפים, וגם המנקים עייפים, ולכן המאבק כולו לוקח פחות מרבע שעה. הם עוזבים את התחנה השוממה, הנקייה, ועוברים לבתי הלילה שלהם.

.

פתחי החנויות שיש בהן מחסה מהרוח. נישות בקיר שהם קצת שקועות, מתאימות לגוף אנושי. חלקם סידרו שם ממש דירה קטנה. אני רואה איש עם שמיכה, שרוע תחת משקוף הבנק המרכזי, משתמש בתאורת הרחוב כדי לקרוא ספר עד שיירדם. בגומחה שנמצאת לידו בקיר מונחת מברשת השיניים שלו, מוכנה לבוקר.

לפני שנה הכריז ראש העיר של בודפשט על המלחמה נגד הומלסים. הלינה ברחוב אינה חוקית יותר. העיר תהיה נקייה. קץ לפורענות בסדר הציבורי. ברובע החמישי אוכפים את זה פחות. ברובע השמיני אנשים שלנים בחוץ מקבלים קנסות מהמשטרה.

נאסר גם שימוש לא ראוי בפחי אשפה. כלומר, נאסר על אנשים לחטט ולחפש מזון בערמת הזבל. נאסר להבעיר אש בפחי האשפה כדי להתחמם. הלילה כבר מינוס שתי מעלות בחוץ.

,

אני רוכסת את המעיל עד קצה הצוואר, ושואלת את א' אם לדעתו יש כאן יותר דרי רחוב מאשר בתל אביב.

הוא אומר שדווקא לא נראה לו, ואם כן אולי זה רק בגלל שבאופן יחסי העיר הזו הרבה יותר גדולה. אבל מה שבטוח, כאן הם צריכים להתמודד עם הרבה יותר קור. עדיין לא התחיל החורף, ועדיין אין שלג. מה יהיה איתם בשלג? מה יהיה איתם עוד חצי שעה, כשהמשטרה תתחיל לפטרל?

השאלה של ההשוואה לתל אביב אולי לא מעניינת אחרים, אבל אותי היא מעניינת מאוד. אני חושדת שמתרגלים לזה. אני חושדת שמהר מאוד אפסיק בכלל לראות אותם. אפסיק להיות מופתעת נוכח הדרכים היצירתיות שבהן כל משקוף הופך לבית קטן.

גם בדרום תל אביב אפשר באיזשהו שלב להפסיק לראות את האנשים על הספסלים. את האנשים שלנים בגינת לוינסקי. אולי ההבדל האמיתי הוא לא הקור, ולא מדיניות ה"מלחמה בהומלסים" של הרשויות, אולי ההבדל הוא שכאן אני פשוט לא רגילה.

.

עדיין לא סיגלתי לי כאן טקטיקות של התעלמות. לא למדתי לנופף בידי כשמישהו ניגש לבקש. לא למדתי באילו פינות לא להסתובב בערב. לא גידלתי שריון פלדה, שיגרום לי למשוך בכתפיים באדישות ולתמוך את כפות הידיים עמוק במעיל. שיאשים אותם בכך שהם מסוממים או שיכורים או אחרים.

אני פוחדת מהשלג שיבוא בהמשך, ומתחנת המטרו שתינעל. אני פוחדת מהעונה שנפלה עליי פתאום, ומנסה להיזכר בדברים הפשוטים והיפים של העונה הזו: דלועים, אורות כריסטמס בכיכר, תנור אפייה חם שפולט אל הבית ריח של שלווה.


כמה טיפים חשובים:

חלת דלעת?! כן, גם אני חשבתי שזה קצת מוזר בהתחלה, אבל אחרי שחשבתי על זה קצת הגעתי למסקנה שזה מאוד מגניב. חלה רכה ומתוקה במיוחד, עם טעם עמוק של סתיו וצבע כתום ומשוגע. הולך מעולה עם ריבת אפרסקים ביתית, כמו שרואים בתמונה, ומומלץ עוד יותר אחרי שהיא מתייבשת קצת להכין ממנה ביצה בקן. שילוב צהובים יפה וטעים.

כמויות. בשביל קילו קמח צריך בערך חצי קילו מחית דלעת. לנו יש עכשיו באורח פלא משקל שמצאנו, אז אשכרה יכולתי לשקול את מחית הדלורית לפני האפייה, אבל גם בהעדר משקל אפשר לשקול אצל הירקן את הדלורית שכקונים אותה ואז לחשב לפי זה. אם קונים דלורית במשקל של בערך 1200-1000 גרם, יהיה לכם בסוף התהליך משהו כמו חצי קילו מחית מוכנה (בלי קליפות, בלי גרעינים, בלי נוזלים).

כמויות 2. קילו קמח זה המון. יהיו לכם שתי חלות גדולות, שזה יכול להיות מעולה למשפחה גדולה, אבל עבור בית שגרים בו רק שני אנשים זה היה ממש מוגזם. אפשר להכין חצי מהכמות, ואפשר גם לחלוק עם השכנים, ואפשר גם להקפיא חלה אחת ישר אחרי שהיא מתקררת מהתנור. הטעם המופשר משמעותית פחות טעים, אבל עדיין טעים לאללה.

אידוי. כדי להכין מחית דלורית צריך דלורית ממש רכה, שמועכים במזלג. הדרך הטובה ביותר לדעתי להגיע לדלורית ממש רכה היא לאדות אותה בסיר (שזה אומר להניח אותה בתוך מסננת כשהיא חתוכה לחתיכות גדולות, לשים מתחת לזה סיר עם קצת מים ולהדליק את האש. גם המסננת של הפסטה עובדת). חשוב לתת לדלורית מספיק זמן להתרכך, כי זה משפיע לא רק על המרקם אלא גם על המתיקות. הסוכרים של הדלורית נהיים מורגשים יותר אחרי בישול ממושך, כשהצבע שלה הופך מכתום בהיר לכתום כהה ומקסים.

לישה. לפעמים נדמה לי שלא יכול להיות דבר כזה יותר מידי כשמדובר בלישה. צריך ללוש בצק באמת הרבה זמן כדי לקבל בסוף חלה אוורירית וטעימה, כי זה מאפשר לבועות אוויר להיווצר בבצק. באופן כללי, מציעה לכם לפנות חמש דקות מזמנכם ולהציץ במדריך החלות של חן שוקרון, שם יש טיפים על לישה והתפחה ועוד כמה נושאים חשובים.

קרדיט. את המתכון המופלא הזה שלחה לי צופית, קוראת של הבלוג, לאחר שהתלוננתי בקבוצת הפייסבוק שלנו על כך שקניתי דלורית ענקית במשקל ארבעה קילו ואין לי מה לעשות עם זה. צופית סיפרה לי שמדובר במתכון גרמני, ולמען האמת זה לא ממש מפתיע אותי, כי זה מאכל כל כך חורפי ומנחם שנשמע לי הגיוני שהוא הגיע מארץ קרה. תודה רבה לך צופית על רעיון גאוני לשימוש בדלורית, וגם תודה לך על שהשבת בסבלנות על כל המיילים שלי שהתעופפו עם שאלות רבות ושונות על אידוי, מעיכה וסינון של דלעת.

.
שיהיה בתאבון,
וחורף קל לכולנו,
עלמה
נ.ב.: אגב, לא ממש יצא לי לספר על זה כאן, אבל היה  גם טיול לבלגרד לא מזמן, ומצאתי שם תמונה משוגעת לגמרי. אז יצא מזה פוסט אצל ידידי שוקי, ואתם מוזמנים להציץ (אזהרה: לא לבעלי לב חלש).

52 Comments על חלת דלורית מתוקה

  1. העלמה עפרונית
    22 בנובמבר 2011 at 12:02 (5 שנים ago)

    רציתי לומר שתמונת מחית הדלעת היא אחת היפות שהיו אצלך בבלוג, ואז הגעתי לזו שאחריה. שתיהן פשוט מעולות. פשוטות, נקיות, צלולות באופן שהולם מאד את הכתיבה.

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 12:04 (5 שנים ago)

      תודה רבה! אעביר את המחמאות לצלם הבית (המוכשר) של הבלוג הזה. היה קשה מאוד להוציא אותו מהפוך בבוקר הקר כדי לצלם, אבל נראה לי שהתאורה האירופאית הקצת אפלה ודרמטית דווקא יוצאת סבבה.

      להגיב
      • מורן אופיר
        23 בנובמבר 2011 at 11:12 (5 שנים ago)

        מזכיר לי את מאסטרשף שהוא יצר חלה אפויה בתוספת סלק, זה יצא לו מדהים, אליהב בהחלט היה מוכשר, כמוך בדיוק, ואפיית בצק בתוספת ירק זה דבר פשוט מדהים, והמתיקות מהממת.

        להגיב
  2. אפרת
    22 בנובמבר 2011 at 12:09 (5 שנים ago)

    וואהו נשמע מדהים!
    ינוסה בקרוב!

    להגיב
  3. גל
    22 בנובמבר 2011 at 12:18 (5 שנים ago)

    מדהים. כל כך יפה והתחממתי רק מהתמונות. 
    גם אני אוהב נורא את תמונת המחית, עם הסיר המגניב הזה, והמשבצות. זה נראה אפילו מספיק טעים כבר ככה!

    אני עדיין מפחד נורא מאפייה, אבל יום אחד אני אעיז 

    להגיב
  4. תו זמיר
    22 בנובמבר 2011 at 12:29 (5 שנים ago)

    איזה יופי, מצחיק עלמה שיוצא לי לחשוב עליך, בלי שאנחנו באמת מכירות איך שמתחיל כאן הגשם ונעשה פה אפור. המתכוון נראה מצוין, והאדישות שאנחנו מפתחים כלפי חסרי בית היא נושא חשוב לחשוב עליו , ונורא עצוב. חשבתי גם על חנה ממיכאל שלי מתארת את הקבצנים של ירושלים ועל הציורים של ליאופולד קרקואר- את מכירה?
     

    להגיב
  5. שלומצי
    22 בנובמבר 2011 at 12:38 (5 שנים ago)

    אני משתמשת רבות במחית דלעת (לפנקייקס, סקונס, עוגות…) אבל מכינה אותה בשיטה של מרתה סטיוארט – אופה בתנור (החצי החתוך למטה) עד שרכה בנעיצת מזלג, טוחנת במעבד מזון ומשאירה כמה שעות במסננת כדי להגיר נוזלים. אח"כ אני מקפיאה במנות של כוס (מתכונים אמריקאיים בד"כ משתמשים בכוסות ולא במשקל). הנוזל שיוצא מהדלעת בסינון טוב להעשרת מרקים, תבשילי קטניות וכו'.
    אולי אנסה החלה בסופ"ש אבל אחליף מחצית מהקמח בקמח מלא – אני משתדלת להימנע ככל הניתן משימוש בקמח לבן ומאוד מצטערת שלא מצאתי בישראל קמח מלא ללחם (עשיר בגלוטן). 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 12:45 (5 שנים ago)

      אה, וואו, זו נשמעת אחלה דרך להכין מחית, וגם מגניב לחשוב שיש כל כך הרבה שימושים למחית. אני צריכה לטפל בעוד הרבה מאוד דלעות למיניהן בזמן הקרוב- אז אני מקווה שאנסה עוד מתכונים מהזן הזה.

      להגיב
  6. עדי
    22 בנובמבר 2011 at 13:04 (5 שנים ago)

    היי עלמה. קוראת אותך כבר כמה חודשים ומאוד נהנית, מה עוד שאנחנו חולקות עיר. וגם אני איכשהו מרגישה שפה ההומלסים רבים ומסכנים יותר, למרות שאני לא בטוחה שזה נכון מספרית.

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 13:16 (5 שנים ago)

      הי עדי, נעים להכיר. הבלוג שלך יפה מאוד וזה מפתיע+משמח לגלות אנשים שגרים לידי וחווים (לפעמים) דברים דומים… ועכשיו תגידי לי- איך לעזאזל יוצאים מהשמיכה בבוקר בקור הזה? אני מנסה להמציא שיטה יעילה!

      להגיב
  7. איילת
    22 בנובמבר 2011 at 13:30 (5 שנים ago)

    שאלה מן הקוראים העצלנים: אם אני לשה את הבצק במיקסר (הקיצ'ן אייד מחמל ליבי), ולא בידיים, כמה זמן לישה ועל איזו מהירות? 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 13:58 (5 שנים ago)

      וואו, אני לא יודעת כי אין לי קיצ'נד אייד בכלל בכלל. אבל אני בטוחה שאפשר ללוש בקיצ'נאייד ושזה גם חוסך את העבודה המאומצת של שרירי כף היד. הייתי ממליצה על משהו כמו עשר דקות לישה, ועל מהירות איטית. אבל זה הניחוש שלי. אם יש רופא בקהל, או מישהו עם קיצ'נאייד, השמיעו קול והשיבו לאיילת!

      להגיב
      • חן
        24 בנובמבר 2011 at 14:45 (5 שנים ago)

        הייתי רוצה להיות רופאה (או שלא, לאור התנאים העגומים שלהם) אבל ענית נכון: כ – 10 דקות לישה במהירות נמוכה (במהירות גבוהה הקיצ'נאייד מתחיל להתעופף).

        להגיב
        • dvarimbalma
          24 בנובמבר 2011 at 17:03 (5 שנים ago)

          הא! ידעתי ששירלי נמש תושיט עזרה. תודה לך על מדריך החלות, הוא היה ממש לעניין ויש שם טיפים מצויינים לאפייה ביתית.

          להגיב
  8. ponetium
    22 בנובמבר 2011 at 14:00 (5 שנים ago)

    מתכון מהמם. צילומים מהממים. כתיבה מהממת.

    תוכלי לספר על טכניקת קליעת החלה שלך? כי כאשר ניסיתי לקלוע בשיטת הצמה חלה בעבר, היא יצאה עבה מצד אחד ודקה בשני. לא שזה משנה לטעם, אבל בכל זאת. 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 16:32 (5 שנים ago)

      נשמע לי שהבעיה הייתה שה"נחשים" שמהם קלעת את החלה לא היו באותו העובי. צריך לנסות לגלגל רצועות שיהיו בדיוק באותו העובי, ואז הבעיה הזו לא תחזור על עצמה. בהצלחה!

      להגיב
  9. carma
    22 בנובמבר 2011 at 15:11 (5 שנים ago)

    זה נראה טעים חבלז

    להגיב
  10. אולגה
    22 בנובמבר 2011 at 16:09 (5 שנים ago)

    אוף, בפעם האחרונה שניסיתי לאפות חלה יצאה לי יציקה. אפשר היה להשתמש בה בתור מעצור לדלת.
    מה את אומרת,  לנסות שוב? 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 16:20 (5 שנים ago)

      הצחקת אותי עם המעצור לדלת. אני וא' בדרך כלל מודדים מאפי יציקה לפי "האם אפשר לזרוק את זה לשמיים ולהפיל ציפורים?" אז כנראה שהפרמטר שלך עם הדלת פרקטי יותר.
      אני חושבת שההבדל בין לחם יציקה לבין לחם אווירירי וטוב זה הלישה והאפייה הנכונה, שלא תייבש אותו מידי. וכמובן גם לא לחפף עם ההתפחה השנייה, שאיכשהו כולם מזניחים. מציעה לך לפנות לעצמך חמש דקות, לשבת לקרוא את הפוסט של חן על אפיית חלה, ואז להכין את החלה. לחם בבית זה כיף!

      להגיב
  11. אמילי
    22 בנובמבר 2011 at 16:45 (5 שנים ago)

    גרמת לי לבכות! ממש מרגש, אני בטוח מנסה להכין את החלה בסופ"ש

    להגיב
  12. נעמה
    22 בנובמבר 2011 at 17:43 (5 שנים ago)

    היי עלמה,
    מתכון מקסים. נראה כמו משהו שהאמריקאים ימציאו לחג ההודיה/האלווין (מינוס הקטע היהודי של החלה 🙂 )
    האם אפשר פשוט להכין את מחית הדלורית במיקרו?
    אני מכינה ככה פירה ויוצא סבבה ויש פחות התעסקות עם כלים.

    מה דעתך? 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 18:03 (5 שנים ago)

      וואו, אין לי מושג. זה דווקא רעיון לא רע, שעשוי לחסוך הרבה זמן בתהליך. אם את מנסה- ספרי לכולנו. אם לא- אני אנסה בעצמי מתישהו בקרוב ואספר. אבל זה עשוי לקחת לי קצת זמן, כי יש גבול אפילו לכמות הלחם שאנחנו יכולים לאכול בבית הגרגרן הזה!

      להגיב
  13. טלי
    22 בנובמבר 2011 at 19:29 (5 שנים ago)

    יש אולי תחליף לקמח? כמו שקדים טחונים?
    לא אוכלת פחמימות 

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 23:23 (5 שנים ago)

      הי טלי, הרבה פעמים אפשר לאפות עם שקדים טחונים כשמדובר בעוגיות, אבל לחם ללא קמח זה לא ממש עובד. לצערי…

      להגיב
  14. טל
    22 בנובמבר 2011 at 20:12 (5 שנים ago)

    קצת קשה לי להגיב על החלה לאחר קריאת הפוסט הנורא עצוב הזה. התחושה הזו התעמקה כשקראתי את התגיות. אני מאד טיפוס של חורף בד"כ והפעם תפס גם אותי דכדוך קיומי, שלדעתי לא בהכרח קשור לחורף.
    אבל אני לא אחפור כאן כי החלה כרגע יותר מעניינת אותי-זה נראה פשוט אדיר. ביצוע מהמם! תמיד התלהבתי ממתכונים של חלות דלעת וממש עשית לי חשק לנסות,אז אני שומרת את זה ואנסה כשיהיה לי זמן! 

    להגיב
  15. אלכס
    22 בנובמבר 2011 at 20:41 (5 שנים ago)

    רעיון מגניב וטעיםםםםםם

    להגיב
  16. איילה
    22 בנובמבר 2011 at 21:59 (5 שנים ago)

    וואוו נראה מדהים ומיוחד, אשמח למתכון לריבת האפרסקים שנראית טעימה לא פחות.

    להגיב
    • dvarimbalma
      22 בנובמבר 2011 at 23:21 (5 שנים ago)

      מתכון מנצח שאשמח לחלוק:
      1. השיגי לעצמך ידיד הונגרי עם שסבתו גרה בכפר.
      2. שלחי אותו לביקור אצל הסבתא קצת אחרי עונת האפרסקים.
      3. בואי לבקר בביתו "במקרה" יומיים אחר כך.
      4. ווהו!

      להגיב
  17. א. נעמה
    22 בנובמבר 2011 at 23:15 (5 שנים ago)

    כתיבתך על ההומלסים שמגרשים אותם מתחנת הרכבת החמה נגעה לליבי.
    קשה לי לקרוא באותו יום גם את התיעוד של עניי העיר בחורף הקפוא וגם את תיאור החלה החמה והמפנקת. אקרא מחר את החצי השני. יש לך יכולת מופלאה להחזיק את שני הקצוות של החיים באותה כתבה. אולי נכון יותר לאפות חלת דלעת ולצאת לחלקה להומלסים של תל אביב או של בודפשט.

    להגיב
  18. דפנה י.
    23 בנובמבר 2011 at 3:03 (5 שנים ago)

    נראה מעולה, ינוסה בקרוב.
    הכנתי בשבת את רוטב העגבניות הצלויות מהפוסט הקודם. יצא ריחני ומדהים והיווה בסיס לשקשוקה מפנקת של מוצ"ש.
    תודה על כל הרעיונות המקסימים והמילים המעבירות אותם.

    להגיב
  19. אדם
    23 בנובמבר 2011 at 10:37 (5 שנים ago)

    עוד דרך לרכך את הדלורית (או דלעת בכלל) היא לחתוך אותה לשני חצאים שווים, לפזר עליהם קצת מלח גס ולהניח עם הבשר כלפי מטה על תבנית אפיה (עם נייר אפיה, כמובן) ולצלות עד שאפשר להחדיר מזלג דרך הקליפה בקלות.
    כשמוכן, מוציאים שיתקרר עד שאפשר יהיה לגעת ואז מגרדים החוצה את הבשר עם כף. 

    להגיב
  20. רוני
    23 בנובמבר 2011 at 15:43 (5 שנים ago)

    וואו, נראה מושלם. 
    משפט אחד שתפס אותי בפוסט: "כדאי לשים את זה בחלק יחסית חם של הבית, באיזור שיש הסקה, למשל." אז כמה שאני יודעת שקר איפה שאת חיה כרגע – הרבה יותר מפה – *פה* יותר קר! פרדוקס שכזה. כשהייתי בברלין במינוס 11, וכשחייתי באוסטריה בתור ילדה והמעלות הגיעו גם למינוס 20, הכל היה סבבה לגמרי. הסקה, הסקה, הסקה, שטיחים מקיר לקיר ובגדים מתאימים. כרגע אני מחבקת פה רדיאטור עלוב ומקללת את רצפות האבן הנוקשות.

    נראה לי שאכן דברים ממחית הדלורית שלך. פנקייקס נשמע מצוין. תנור אין לי, אז מתכון החלה יעבור ישר לאחותי המאובזרת. 

    להגיב
  21. נטלי
    23 בנובמבר 2011 at 21:51 (5 שנים ago)

    וואי וואי זה נראה מטורף, עד לפה מריחים!

    נטלי 

    להגיב
  22. חן
    24 בנובמבר 2011 at 14:41 (5 שנים ago)

    נראה מצוין! מאוד אוהבת את השילוב של הצבע הכתמתם יחד עם הרכות של החלה. לגמרי עושה חשק לבצוע ממנה חתיכה ולהתנחם.
    מקווה שצליחי לגרש בקלות את העצבות החורפית שנחתה עלייך.

    להגיב
  23. וויני
    24 בנובמבר 2011 at 19:52 (5 שנים ago)

    אני חושבת שחלת דלעת היא מאדדדדדדדד  טעימה, ומחית הדלעת מוסיפה רכות למרקם.
    כך שאני מצטרפת להמלצה לנסות אותה
    הכנתי ממש לא מזמן חלות מדלעת והיתה להם הצלחה מאד גדולה במשפחה שלנו.
    אני את הדלעת דווקא הכנתי בתנור, ואח"כ ריסקתי אותה בבלנדר 

    אלה חלות הדלעת שאני הכנתי
     http://winnish.blogspot.com/2011/11/blog-post_08.html

    להגיב
  24. מירי
    6 בדצמבר 2011 at 15:02 (5 שנים ago)

    הי עלמה. איך ניתן לקבל עדכונים למייל כאשר מתפרסמת רשומה חדשה?

    להגיב
    • dvarimbalma
      6 בדצמבר 2011 at 23:26 (5 שנים ago)

      הי מירי, את יכולה להוסיף את המייל שלך כאן.

      להגיב
  25. שגיא
    11 בדצמבר 2011 at 14:22 (5 שנים ago)

    הי.. בעקבות עודף במחית דלעת והמלצה של חברה טובה על הבלוג שלך – ינוסה המתכון וידווח 
    🙂

    ובלי שום קשר, אם את מחפשת מתכון לדלעת, הבא הוא ריזוטו של "מל ומישל" מצריך דלעות ערמונים (שימי לב למתכון האחרון). יכול להעיד מנסיון אישי שעשיתי אותו והוא מהמם.
    🙂

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4155919,00.html

    תהנו בבודפשט
    שגיא 

    להגיב
  26. מסעדות באשדוד
    13 בדצמבר 2011 at 9:26 (5 שנים ago)

    נשמע אעים במיוחד,איזה השקעה בפירוט ובתמונות,אני חייב לנסות את זה.

    להגיב
  27. נופר
    16 בדצמבר 2011 at 14:18 (5 שנים ago)

    איזה בלוג טעים וממכר, את כותבת נהדר. אני ממש שמחה שמצאתי אותך 🙂
    בדיוק התחלתי להתנסות בבצקים, אמנם יותר לכיוון החיטה המלאה, אבל אני חושבת שאחרוג מהקטע הבריא לטובת הכתום היפה הזה.

    להגיב
    • dvarimbalma
      16 בדצמבר 2011 at 22:30 (5 שנים ago)

      תודה שמצאת אותי 🙂 חיטה מלאה זה מעולה, אבל אני חייבת לומר שבאפיית לחמים בבית עם קמח מלא אני מוצאת את עצמי לרוב עם יציקה שאי אפשר לנגוס בה..

      להגיב
  28. אני
    3 בפברואר 2012 at 23:06 (5 שנים ago)

    נוסה היום, חלות יפהפיות, מרקם נפלא וצבע מהפנט.
    אבל לצערי יצאו ממש תפלות. לדעתי צריך להוסיף עוד סוכר ומלח (הייתי צריך לחשוד שרבע כפית מלח לקילו קמח זה מעט, וגם סוכר בבצקי לחם רגילים בד"כ שמים יותר מכף סוכר).

    בקיצור – יכול להיות שהיה יוצא הרבה יותר טוב עם מינון אחר של התבלינים.

    להגיב
    • dvarimbalma
      4 בפברואר 2012 at 10:17 (5 שנים ago)

      האמת היא שאני מסכימה איתך, תוספת של סוכר מאוד משדרגת אותן, אבל ניסיתי לקצץ מטעמים בריאות… בכל אופן, טוב שחזרת להגיב, ככה אנשים אחרים ידעו להחליט אולי קצת אחרת במינון הסוכר. אני בכל זאת מעדיפה להכין עם פחות סוכר (ולנסות לבחור דלורית יחסית בשלה ומתוקה שתביא איתה סוכר טבעי), אבל זה עניין של בחירה אישית

      להגיב
  29. שירי
    24 בפברואר 2012 at 7:39 (5 שנים ago)

    ניתן ללוש במיקסר עם וו לישה ?

    להגיב
    • dvarimbalma
      24 בפברואר 2012 at 10:07 (5 שנים ago)

      אפשר, אבל כדאי לבדוק לאורך הלישה את המרקם ולוודא שלא יוצא דביק מידי.

      להגיב
  30. סוניה
    18 בינואר 2013 at 9:03 (4 שנים ago)

    אהלן עלמה! 
    לרגישים לחלב (גם סויה) מה אפשר להוסיף במקום? 

    להגיב
    • גבי לוין
      3 באוקטובר 2014 at 16:04 (3 שנים ago)

      לדעתי אפשר עם מים. כל החלות הקנויות עשויות עם מים, כדי שיהיה פרווה. אני גם חושבת שאוסיף שמן קנולה.

      להגיב
  31. סמדר
    27 בספטמבר 2014 at 13:43 (3 שנים ago)

    אפשר להחליף את הדלורית בבטטה?

    להגיב
    • dvarimbalma
      27 בספטמבר 2014 at 16:30 (3 שנים ago)

      לא, זה לא יעבוד, המרקם לא בדיוק מתאים

      להגיב
  32. נטאשה
    27 במאי 2016 at 15:59 (11 חודשים ago)

    מתכון מעולה. הוספתי טיפת מלח ועשיתי עם כמה דלעות ערמונים שהיו לי בבית ויצא מטורף. מזכיר מאד בריוש. את נהדרת! שבת שלום 🙂

    להגיב
    • dvarimbealma
      27 במאי 2016 at 17:44 (11 חודשים ago)

      שמחה לשמוע! שבת שלום

      להגיב

1Pingbacks & Trackbacks on חלת דלורית מתוקה

כתיבת תגובה