טופו חם-קר בסגנון ויאטנמי

.

"בלונדיני אני לא אוהבת" היא אומרת, וממששת לי את השיער, "אני אוהבת ככה, חום כהה, עבה, הרבה שיער, בשבילי זה נפלא." היא מדברת אליי לאט, מתחשבת בכך שאני עדיין לומדת את השפה, מסרקת באצבעות מיומנות.

אנחנו משוחחות קצת. על השיער שלי, ועליי, ועל הלימודים שלי פה, ועליה, ועל השיער שלה, והשכונה, ועל הילד שמנגן כל יום בחצוצרה.

יכולת הביטוי שלי בגרמנית נמוכה מאוד, ולכן שתינו מתעייפות בסופו של דבר. היא מציעה מוזיקה, שואלת אם יש לי התנגדות לטנגו, טנגו הוא הסגנון המוזיקלי החביב עליה.

'

אני עונה שבוודאי, שימי מוזיקה, ונהנית לשמוע את צקצוק המספריים, שהופך לדרמטי יותר על רקע השיר מהדיסק שהיא משמיעה. עוד ועוד מהשיער החום כהה, העבה שלי, נושר אל הרצפה. היה היה לי שיער קצר, אי שם ביולי.

התקשתי להסביר לה בגרמנית מה בדיוק אני רוצה, אז שלפתי את התמונה מתעודת הסטודנטית שלי, צילום מהשבוע הראשון שלי כאן. היא הסתכלה והנידה בראשה, שאלה אותי, איך את רוצה להראות. לא הייתי מסוגלת להגיד בדיוק, בטח שלא בגרמנית.

הצבעתי ואמרתי, ככה, אבל אחרת.

היא אמרה, מאחור זה יהיה קצר יותר, מקדימה קצת על הפנים. עניתי: בוודאי.

.

יכולת הביטוי שלי מוגבלת, בטח שבגרמנית. השיער נושר אל הרצפה בשקט, צלילי המספריים והטנגו. המילים נשארות בעברית ולכן בראשי. למשל: הידעת פראו ג', שבאתי לכאן רק באופן זמני, אבל התברר לי שהשיער ממשיך לצמוח, גם במקומות זמניים.

את מבינה, פראו ג', אני לא בטוחה איך אני רוצה להראות. את עומדת מאחורי גבי, מסתכלת על פניי במראה ועל פניי בתמונה הזעירה של הכרטיס, כמה שיער.

הרבה מים זרמו בשפריי, אם יש לכם ביטוי כזה בגרמנית. אין, הא? ובכן, התכוונתי לתחושה הזו של למדוד זמן, אבל במים, נגיד כמו להגיד הרבה שיער צמח מאז וכו', אבל בזמן.

.

הידעת פראו ג', זה שיש פה סתיו כזה עכשיו, זה בא לי פתאום. כל העלים האדומים והכתומים האלה ששוטפים את הרחובות, והרעש שלהם מתפצפצים מתחת לגלגלי האופניים. קור שנושף על הפנים, כשעולים במדרגות מהרכבת התחתית.

אף אחד לא הזהיר אותי מזה, גם בכמה חודשים אדם נושא עימו זיכרונות. אני כבר יכולה להתגעגע לאנשים שפגשתי כאן בתחילת הקיץ ונסעו. כבר צמח לי כאן השיער. עונות השנה מתחלפות.

הייתי רוצה להראות ככה, וגם אחרת, פראו ג', ואם אפשר לעבור איתך לדיבור אישי (כלומר, לדו, שזה "את" אבל בדיבור עם מישהו קרוב), אספר לך גם שאני לא ממש יודעת איך אני רוצה להראות.

.

תודה לך על שאת טובה אליי ברגע הזה המוזר הזה, עם גופך העומד מאחורי גבי הישוב. מתוך הבנה שבשתיקה ובטנגו, את טובה אליי, משילה ממני כעת, בחמלה רבה, חודשים של שיער.

ואם לעבור איתך ל"דו", כלומר, לאישי, אף אחד לא הזהיר אותי מזה, כמה שאני מפחדת לחזור לישראל, עוד שבועיים. הרבה מים זרמו, אבל בשיער, במחשבות, באנשים שפגשתי, בזמן. ועכשיו תאריך החזרה, שנקבע מראש, מתקרב בצעדים גדולים.

(זו לשון פיגורטיבית, הצעדים, בעברית זה עובד יפה, אני לא יודעת אם בגרמנית. לזמן אין רגליים, כמובן, הכוונה היא להרבה, אבל בפסיעות, כלומר, כמו להגיד "הזמן מתקרב" אבל להניח אותנו זה מול זו בצעדים שניתן למדוד, כמו שני אויבים באיזה מערבון, מתרחקים בצעדים שלופי אקדח).

הרבה זמן, ארבעה חודשים, נוצרה לי כאן שיגרה. יש מקומות שכבר אכלתי בהם כמה וכמה וכמה פעמים. יש מנת טופו וייטנאמית שאכלתי כל כך הרבה פעמים שכבר החלטתי להכין בבית.

.

כמה טיפים חשובים:

כאן-שם. אוקיי, אז אני קוראת לזה ויאטנמי, אבל מתבססת כאן על מנת ויאטנאמית שאוכלים בברלין, כן? אני משערת שהיא לא זהה למה שיש בויאטנם באורגינל, אבל אשמח לקפוץ לשם מתישהו לבדוק זאת מקרוב. המסעדה שבה הכי נהניתי מהמנה הזו נמצאת כאן, למקרה שאתם בסביבה. (כאןשםבכלמקום)

חם-קר. העניין כאן הוא השילוב של הטופו, שנופל ישר מהמחבת, חם מאוד ועם הרבה רוטב, והסלט החי. הסלט צריך להיות חתוך לחתיכות קטנטנות במיוחד, כדי שהרוטב החם יבשל אותו קצת. האורז צריך להיות גם הוא חם מאוד, כדי שהכל אשכרה יתבשל לו יחדיו בצלחת. הירקות בסופו של דבר, כשמערבבים הכל ואוכלים, צריכים להיות עדיין פריכים וחיים, אבל גם קצת מבושלים. כשמגישים את המנה במסעדה היא מגיעה בקערה, כך שהחום של הטופו נשמר והירקות הם מלמעלה. (שיוופשיוופ)

גם-וגם. אפשר בהחלט לגוון את סוגי הירקות שאתם מכניסים. זה הולך נהדר גם עם נבטים, שלא השגתי ביום שצילמנו את הפוסט, עם חסה, ועם עוד ירקות כיד הדמיון הטובה עליכם. בתפקיד הגרעינים מככבים כאן בצילום גרעיני חמנייה, אבל לדעתי טעים יותר עם בוטנים, אפילו כאלה שקצת מלוחים.

או-או. אני כל כך מקנאה בכם, שתוכלו להכין את זה עם מלפפון נורמאלי. כל מה שיש כאן זה או את המלפפון הענק וחסר הטעם, או מלפפונים קטנים יותר, גם כן לא משהו בטעמם, שעולים פי שלוש. מצד שני, בקרוב אהיה גם אני בארץ לאכול את המלפפונים הטובים, וחוצמזה קנאה אף פעם לא הביאה אותנו רחוק מידי. את מידות הירקות, בכל אופן, כתבתי לפי מה שיוצא בסוף כשהם קצוצים, כדי שנדע להבדיל בין המן ובין מורדכי, או בין מלפפון עצום ומלפפון טעים.

יאללה למטבח!

  • כוס אחת של רצועות כרוב אדום דקיקות
  • כוס אחת של רצועות כרוב לבן דקיקות
  • גבעול אחד של בצל ירוק, קצוץ דק לעיגולים
  • 3/4 כוס של רוקט קצוץ (צרור קטן)
  • 3/4 כוס כוסברה קצוצה
  • 1 גמבה אדומה חתוכה לרצועות דקות
  • 1 גזר קטן, מקולף לרצועות דקות בעזרת קולפן ירקות
  • 2 גבעולי סלרי חתוך לפרוסות דקות בצורת חצי סהר
  • 2 כוסות מלפפון קצוץ לקוביות קטנטנות
  • קליפה מגוררת מלימון אחד
  • 800 גרם טופו
  • 2 שיני שום
  • כפית ג'ינג'ר טרי, קצוץ לקוביות
  • רבע פלפל ירוק חריף (אפשר גם יותר, תלוי באומץ ובמידת החריפות של הפלפל שלכם)
  • 1 פחית חלב קוקוס (17 אחוז שומן)
  • 4 כפות סויה
  • 3 כפות יין לבן
  • 2 כפיות דבש
  • רבע כפית צ'ילי יבש גרוס
  • שברי בוטנים או גרעיני דלעת, להגשה
  • אורז לבן, להגשה

.

  • מכינים קודם כל את הסלט. קוצצים את כל הירקות הכי קטן שאפשר, ומערבבים בקערה. אני בעד לערבב עם הידיים. הירקות שנכנסים לסלט הם המלפפון, הגמבה, הכרובים, הבצל הירוק, הרוקט, הכוסברה, הגזר, הסלרי. את השום והג'ינג'ר, בקיצור, תשאירו לאחר כך.
  • מגררים מעל הסלט את גרידת הלימון (זה עובד אחלה עם פומפיה).
  • בשלב הזה מתחילים לבשל את הטופו, וכדאי לקדם במקביל את האורז הלבן, כדי שהכל יהיה חם בדיוק באותו זמן.
  • מחממים מחבת כבדה עם קצת שמן זית. חותכים את הטופו לקוביות בגודל של בערך 1X2 ס"מ, ומטגנים אותו כך שיזהיב. מוסיפים אליו את השום, חתוך לפרוסות עגולות, ואת הג'ינג'ר והפלפל החריף בקוביות קטנות.
  • משקשקים קצת את פחית חלב הקוקוס (חשוב! כי אחרת הנוזל יכול להיפרד מהחלקים ששוקעים) ושופכים אל המחבת. מנמיכים את האש. זה הזמן להוסיף את שאר חומרי הרוטב: יין, דבש, סויה וצ'ילי יבש גרוס. מבשלים על אש קטנה ונותנים לרוטב 4 דקות להפוך לאחיד וקצת יותר סמיך. אבל קצת, כי הרוטב צריך להיות עדיין די נוזלי כשמגישים את המנה, כדי לבשל את שאר הירקות בצלחת.
  • מסדרים את המנה בצלחות: כמות יפה של טופו ורוטב למטה, חופן סלט מעל זה, ואורז לבן ליד. אנחנו דחסנו את האורז לכוס ואז הפכנו אותו אל הצלחת, מה שיוצר ערימה יפה כמו בתמונה. הצלחת האידיאלית למנה כזו תהיה קצת שקועה, כי כך הרוטב שומר על חומו, ובעצם רואים בצלחת בזמן ההגשה רק סלט ואורז. מגישים עם 2 כפות בוטנים קצוצים או גרעיני חמנייה קלופים.

.

הודעה מנהלתית לסיום:

אלו מכם שמכירים את נשות החיל שמאחורי הבלוג הזה יודעים בוודאי שא' ואנוכי נוטים להתייחס בחשדנות מרובה לחברה בכלל ולרשתות חברתיות בפרט. יחד עם זאת, א' החליט להחיות קצת את הנעשה בדף הפייסבוק של הבלוג, בעיקר מפני שהרבה אנשים הצטרפו אליו לאחרונה. אתם מוזמנים לקחת חלק במהומה, לחלוק חוויות ותמונות ממטבחכם, לספר לנו על דברים שאכלתם ובכלל. יש שם דף מהמם במיוחד עם תמונות של כל המתכונים שצולמו עד כה. מאחר והחזית הפייסבוקית שלנו מנוהלת בעיקר על ידו, תהיה זו גם הזדמנות טובה עבור הציבור הרחב להציע לאדון הצעות מגונות עד מגונות-למחצה מאחורי גבי.

שבוע טוב ונעים שיהיה,

עלמה

עוד תמונות? בתאבון!

17 Comments על טופו חם-קר בסגנון ויאטנמי

  1. תו זמיר
    11 באוקטובר 2010 at 21:34 (7 שנים ago)

    אני פעם חשבתי שכל מקום שאתה הולך בו ברגל הופך להיות יותר קרוב אליך מקודם, אפילו אם זאת עיר זרה. וכל מקום שאתה ישן בו, נעשה לך קצת בית, אפילו אם זה המשרד שלך בצבא…ותמיד יש איזו צביטה כששגרה מסוימת משתנה.
    אפילו את הדירות שהכי רציתי לעזוב, הצטערתי קצת שעזבתי.

    להגיב
  2. barva
    11 באוקטובר 2010 at 22:03 (7 שנים ago)

    המנה הזו , עם החום והוקר , מאד מתאימה לסתיו כשחם עד שרבי ביום וקריר בלילה , ולמי שקורא אותך בשרב הצהרים הישראלי לעומת הקור שמכה בפנים כשאת עולה מתחנת רכבת בברלין.   אפשר ממש לחוש זאת מתיארוייך המקסימים.
    כתיבתך מרגשת ומעוררת תיאבון גם יחד

    להגיב
  3. עדי
    12 באוקטובר 2010 at 0:31 (7 שנים ago)

    כמו במערבון, בדיוק. ואולי יש לו רגליים: לפעמים אפשר לשמוע אותו מתקתק על עקבים, או מזדחל, ויש לו אפילו עקבות (נכון יש את הזמן הזה שבטוח העקבות שלו הן בחול, ויש את זה שבבוץ אחרי הגשם)

    להגיב
  4. הילה
    12 באוקטובר 2010 at 3:10 (7 שנים ago)

    נראה מצוין 😀
    מזכיר קצת את מתכון הטופו ברוטב בוטנים שפרסמת פעם והכנתי-כמובן שיצא מעולה
    ננסה גם את זה בהקדם 🙂

    להגיב
    • dvarimbalma
      12 באוקטובר 2010 at 7:31 (7 שנים ago)

      אחלה, ספרי איך יצא. זה שונה מהטופו ההוא בעיקר בגלל שיש כאן ממש סלט שמתבשל, ולא ירקות שמקפיצים במחבת.

      להגיב
  5. דיתה
    12 באוקטובר 2010 at 17:29 (7 שנים ago)

    חסר לי הצ'ילי האדום שפתאום מופיע באופן ההכנה :- "זה הזמן להוסיף את שאר חומרי הרוטב: יין, דבש, סויה וצ'ילי אדום." לאיזה צ'ילי אדום הכוונה? 

    להגיב
    • dvarimbalma
      12 באוקטובר 2010 at 19:12 (7 שנים ago)

      התכוונתי לפלפל הגרוס, אדום, יבש. א' קורא לזה צ'ילי… תיקנתי במתכון בכל אופן. תודה על ההערה

      להגיב
  6. ארבל
    13 באוקטובר 2010 at 18:55 (7 שנים ago)

    נשמע מפתה במיוחד לארוחת הצהרים הקרובה 🙂

    רק לא כתבת לכמה מנות זה מספיק בערך – זה נראה כמו כמות עצומה של ירקות וטופו… יש הערכה?

    להגיב
    • dvarimbalma
      14 באוקטובר 2010 at 1:47 (7 שנים ago)

      אוי! צודקת! (או אולי צודק? אני תוהה אם הכינוי הזה הוא לאיש או לאשת חיל)
      בכל אופן, אני מעריכה את זה ב-4 מנות, מאחר ולי ולא' לקח בערך שעה לכלות את כל הכמות, והאכילה שלנו מתחרה רק בזו של ארבה.

      להגיב
  7. רותי
    13 באוקטובר 2010 at 21:53 (7 שנים ago)

    תשמעי, את נהדרת.
    אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, אני לא יודעת איך את עושה את זה אבל את מצליחה כל פעם לפרוט לי על מיתר אחר בנפש. זה באמת אחד מבלוגי האוכל הבודדים שבהם המתכונים (המעולים כשלעצמם) הם תוספת נחמדה אבל המנה העיקרית היא הכתיבה הנהדרת!
    זהו, הייתי חייבת להוציא את זה… תודה!

    להגיב
    • dvarimbalma
      14 באוקטובר 2010 at 1:45 (7 שנים ago)

      וואו. תודה. אני תמיד תוהה מה מידת היחס של הסיפור לעומת המתכון בבלוג הזה, מבחינת הקוראים. אז תודה תודה תודה.
      כיף לשמוע, במיוחד היום, עקב הכישלון החרוץ שלי במבחן בגרמנית (כנראה שזה יותר קל להסתפר בשפה מאשר לכתוב בה מבחן)

      להגיב
  8. ענתוש
    14 באוקטובר 2010 at 16:49 (7 שנים ago)

    ואי איך הזמו רץ אז שאמרת נובמבר זה נשמע לי אחרי עידן הקרח טרום עידן החשמל והנה
    עוד דקות אתם חוזרים. לא יודעת אם עידכנו אותך (צמחוניה שכמותך) אבל מה שקורה פה בנושא המחירים של הירקות זה לא מה שהיה כשנסעת.
    קילו עגבניות הין  15-20   שקלים 
    קילו כרוב  10 שקל
    קילו מלפפונים 10 שקל

    במחירים האלו אפשר לטוס לויאטנם לאכול ארוחת ערב ולחזור ועוד לקנות משו בדיוטי.
    אחרי העדכון הפולני בנושא מחירים נעבור לעיקר .
    את משהו !!!!!!!!!!!!! זה הכל.
    עונג לקרוא כל פוסט פשוט נפלא ..נו כבר אמרתי מליון פעם.
    תני קומפלימנט ל א' המהולל על הצילומים – מקסימים
     מצטערת לשמוע שנכשלת במבחן בגרמנית.

    להגיב
    • dvarimbalma
      15 באוקטובר 2010 at 9:22 (7 שנים ago)

      כן, שמעתי על העלייה במחירי הירקות מא', שחזר כבר לארץ לפני כמה ימים. נורא ואיום. זה, יחד עם תרגיל הטרסנפר וחוק הנאמנות, מדכא מאוד לחזור הביתה. אני מקווה שאין עלייה במחירי הטחינה, לפחות

      להגיב
  9. בריאה ושמחה
    14 באוקטובר 2010 at 22:44 (7 שנים ago)

    בישלתי ויצא מצוין . הרגשתי כמו איזה שף אמיתי, כי המנה ממש מקצועית ומוצלחת. הסוד זה להקפיד בדיוק על המרכיבים וההוראות שלך. במקרה היה השבוע במשלוח האורגני גם רוקט וכוסברה כך שממש קלעת. כרוב אכן עולה הון, אבל שווה. הסלט נפלא גם כסלט נפרד, מגוון ומעניין. עשיתי לי למחרת רק את הסלט, בלי מלפפונים, ואז זה עשוי רק מירקות קשים שיכולים להחזיק כמה שעות טובות, התאים לי לקחת בקופסת פלסטיק לעבודה והיה טעים ובריא ומרענן.  כל הכבוד, שדרגת לי את המטבח השבוע.

    להגיב
  10. מיטל
    23 באוקטובר 2010 at 11:04 (7 שנים ago)

    למרות שאת כבר עוזבת אולי יצא לך לבקר במסעדה הויאטנמית הזאת בפעם הבאה שלך בעיר. מסעדה מעולה, תמיד יש שם תור והאוכל מדהים – Monsieur Vong.
    מפה – כאן.


     

    להגיב
  11. גם בהולנד
    24 באוקטובר 2010 at 3:49 (7 שנים ago)

    בהקשר לירקות בצפון אירופה, בנימין תמוז כתב פעם: העגבנייה הבריטית, וכן המלפפון הענקי, רק מעמידים פנים שהם עגבנייה ומלפפון; למעשה אינם אלא מים ורודים שנקרשו וקלח ירוק שטעמו כטעם סחבת-המטבח, לאחר שניגבו בה צלחות שלא הודחו כראוי.

    הבלוג שלך מעולה. עשית לי חשק לברלין. אני אעבור לגור שם בנובמבר.

    להגיב
  12. לארה
    3 בנובמבר 2010 at 21:07 (6 שנים ago)

    כשהייתי בברלין בקיץ, כל יום אכלתי שם במסעדה ויאטנמית אחרת והחוויה הייתה מדהימה. אוכל קליל ומשביע שמשאיר טעם של עוד. אז היום ניסיתי.. אבל קצת שידרגתי. הוספתי קארי ותערובת של גראם מסאלה, ובוטנים מעל. היה מעדן. מזג האוויר בחוץ היה קריר וחורפי, וכשהשותפה שלי ואני חזרנו מהלימודים לקח לי בדיוק חצי שעה לתקתק את הכל ולהאכיל שלושה פיות מורעבים. דברי הבנות: טעים, קליל, ואפילו לא נשארו שאריות לנשנש (בקושי). בעסה 🙁

    להגיב

כתיבת תגובה