סלט פול ועגבניות

"אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים," פתח ידידי ג' את הרצאתו המלומדת בציטוט של מורתינו ורבתינו גלוריה סטיינם. "ולכן, למרות הפוטנציאל הלסבי האדיר שלך, ומאחר וכבר התארגנת על גבר, תהיי דגיג אחראי ותשיגי אופניים כבר בשבוע הראשון שלך בברלין. זו הדרך לזוז בעיר גדולה וחדשה, ללכת לאיבוד, לראות את הרחובות".

כמו שיעידו נשות חיל רבות שמכירות אותי באופן אישי, אני דגיג אחראי ביותר. קשה לראות אותי בתל אביב בלי האופניים שלי, שיודעות לנווט את עצמן באומץ לכל אשר אחפוץ, חרף העובדה שגלגלי השיניים שלהן חורקים וההילוכים שלהן נוטים להתפרק.

זה סוג של דרך חיים: הכתמים השחורים על החצאית או המכנסיים, ההגעה לכל מקום בכוחות עצמי, המקום המסוים שבו כל זוגות המכנסיים הארוכות זוכות לאותו חתך של כבוד.

ובכן, קניתי אופניים. הן מגניבות ונוחות, יש להן הילוכים, ואפילו את שילוב הצבעים המזעזע של סגול וצהוב.

הרכיבה בעיר בשבועיים האחרונים לימדה אותי שבניגוד לתל אביב, כאן יש חוקי תעבורה ברורים, ואסור לרוכבי האופניים לעבור עליהם. יש נתיבים מיוחדים, כללים של איתות, ואפילו רמזורים.

לטובת המטיילת המתחילה בברלין באופניים, קיבצתי כאן את תמצית חוקי התעבורה הללו, כפי שלמדתי אותם מתצפית מקיפה והשתתפות פעילה:

א.      רוכבי האופניים הם העל-אדם של המאה העשרים ואחת. הם יפים, הם נחושים, יש להם כושר טוב, ויש להם לאן להגיע. בלוריתם בשומה, גופם רם ונישא, יכולתם אינה מוטלת בספק ומנצחת מראש כל מבחן.

ב.      מפני ש(א), ומפני שיש לך אופניים, הכביש הוא שלך. סעי בו.

ג.       אם יש עוד מישהו שעושה שימוש בכביש (רכב, טראם, אמבולנס, דינוזאור) זכרי ש(ב) הכביש הוא שלך, ולכן עלייך להמשיך לנסוע כאילו אין שם נפש חיה.

ד.      אין עבירות תנועה. כל עוד הוספת לזה תנועת ידיים ערטילאית, זה בסדר.

ה.      המדרכות הן שלך, סעי בהן.

ו.        אם יש עוד מישהו שמעוניין לעשות שימוש במדרכה (אישה עם עגלת תינוק, נכה בכיסא גלגלים, פנקיסטית גלוחת ראש עם קעקוע על כל הזרוע) זכרי ש(ה) המדרכות הן שלך, ואין שום סיבה שלא תשתמשי בהן. אם האנשים באים ממש בדרכך, התנגשי בהם בחוזקה. הקפידי שלא ליפול בעצמך, ודוושי הלאה משם בזעם. אם תוסיפי לזה גם "האלוו" ותנועת ידיים ערטילאית כלשהי, את ממש בסדר.

ז.       נתיב האופניים הוא שלך. סעי בו. רק תזהרי מרוכבי אופניים אחרים. הם חבורה של שחצנים אלימים ונפוחים, ויש סיכוי לא רע שתסיימי את חייך ברגע של מפגש לא מוצלח עם אחד מהם, בעודו מנופף בידיו באופן ערטילאי ומקלל אותך בגרמנית שוצפת.

"גורם לך לתהות" אמר לי השבוע ט', קולגה מהסמינר, בעודנו מדוושים בבטחה כשאוטובוס דו קומתי בולם את עצמו באמצע הכביש ומאפשר לנו לעבור, "מה היה קורה אם ליהודים היו אופניים".

ובכן, אני נמצאת עכשיו בצד הנכון של הכביש, אם לגלוש למשחק לשון צפוי משהו. אני אחת מהאובר-מנטש של העיר המוזרה הזו, אני והדו-גלגלי הצהוב-סגול שלי. באשר אפנה, בעודי מאותתת בידיי, אותם הולכי רגל או ממנועים נחותים ירכינו ראשם בכניעה ויבקשו את חסדיי.

יש לסייג זאת, כמובן. איני רק נעלה וחופשייה, מדוושת ומפזזת בעולם כאילו כולו מונח בכף ידי. גם לאדונים יש מוסר. גם אני נענית, לעיתים, לחוקי הטבע ולדרכי העולם התפל של חסרי הגלגלים: הגשם מרטיב גם אותי, הרוח עלולה להפר את האיזון של גלגליי, גם אני צריכה לחכות לילה שלם כשאני משרה פול יבש.

כמה טיפים חשובים:

פול סוגים. ישנם שני סוגים של פול יבש שאני מכירה משוק לוינסקי. הסוג הראשון הוא קטן יותר, ונקרא בד"כ "פול מצרי", והסוג השני הוא גדול וענקי והמוכרים קוראים לו "פול ענק". הסוג המגניב יותר לסלט הזה הוא הסוג הענקי, כי הוא יוצר את המרקם הנחמד של ביסים גדולים.

פול השרייה. לילה שלם. לא פחות. זה נורא מבאס לאכול פול לא ממש מבושל. (אפשר לשיר לו שירי לילה טוב)

פול בישול. הבישול של הפול המושרה לוקח כשעה. כאן צריך לנסות להיות רגישים ככל האפשר, כי אם מבשלים פול יתר על המידה, הוא הופך לסוג קצת מייאש של פירה. המצב האולטימטיבי הוא פול שיהיה רך מבפנים אבל לא נימוח לחלוטין.

פול כמון. השתמשתי כאן בכמון שלם, לא טחון, שמגיע בזרעים (זה נראה כמו זרעי קימל שלמים, למעשה ממש קשה בכלל להבדיל אם לא טועמים). אני מאוד ממליצה להשתמש בכמון שלם בסלט הזה, כי הם מוסיפים יותר גם במראה וגם בטעם הסופי. בכלל, זה רעיון טוב להחזיק בבית גם תבלינים שלמים, ולא רק טחונים.

יאללה למטבח! (3-4 מנות, תלוי בחזירות)

  • 2 כוסות פול יבש
  • 8 עגבניות קטנות (הסוג המאוד אדום ויפה שנמכר כעת בשווקים תחת השם "עגבניות טעם")
  • חצי צרור של כוסברה
  • שליש כפית כורכום טחון
  • כפית גדושה של כמון שלם
  • מיץ מלימון אחד גדול, סחוט
  • 5 כפיות של שמן זית (אפשר גם יותר)
  • כפית מלח

  • משרים את הפול במים כל הלילה. בבוקר שוטפים אותו במסננת ומבשלים במים חדשים. במשך כשעה (לשים לב שזה לא נהיה יותר מידי רך).
  • כשהפולים מוכנים מסננים אותם ושוטפים במים קרים (כדי להפסיק את הבישול).
  • מערבבים את חומרי הרוטב בכוס קטנה: שמן זית, מיץ לימון, מלח, כמון, כורכום.
  • חותכים את העגבניות לקוביות. קוצצים את הכוסברה קטן-קטן (ככל האפשר).
  • מערבבים הכל עם הרוטב, אוכלים מיד.

שיהיה לכולכם שבוע מצויין. אם אתם בישראל, ומתכננים לעשות משהו חשוב, לכו למצעד הגאווה בירושלים. אם אתם בברלין, ומתכננים להידרס, הקפידו להידרס על ידי מכוניות ולא על ידי אופניים (ככה לפחות לא יצעקו עליכם תוך כדי).

להתראות בסיבוב,

עלמה

עדכון אחרון:

הופעתי השבוע במדור על בלוגים בנענע10. עם תמונה שלי והכל. מה אתם יודעים.

17 Comments על סלט פול ועגבניות

  1. יולה
    30 ביולי 2010 at 16:25 (7 שנים ago)

    ה-ל-ל-ו-י-ה

    להגיב
  2. אהרון
    30 ביולי 2010 at 18:01 (7 שנים ago)

    …ועוד אופציה לערב שבת,הפגנה בשייח ג'ראח בעד השלום

    להגיב
  3. סאנשיין
    30 ביולי 2010 at 20:46 (7 שנים ago)

    רוכבי אופניים באשר תהיו, אמרו אמן והללויה.
    כשאני רוכבת אני מדמיינת שאני מכונית שיכולה לעבור על כל החוקים.
     

    להגיב
  4. מיכל♥ג'וש
    30 ביולי 2010 at 21:12 (7 שנים ago)

    הכי פיזוז. גם המתכון. והבי לי את בגדי הגוף בצבע כוסברה, בבקשה

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 ביולי 2010 at 21:41 (7 שנים ago)

      אז בבקשה, גברת ג'וש. קבלי את ה-פיזוז של החיים. גברים נאים, חצילים, ומוזיקה משובחת. רגעים קטנים של אושר http://bit.ly/c8ZDbr

      להגיב
  5. barva
    30 ביולי 2010 at 22:39 (7 שנים ago)

    כתבה משובחת . אהבתי את תמונת הפול לפני ואחרי ההשריה.
    הןט ודאי מרגיש כמו בשיר: כתבו עליו בעיתון והוא בכלל לא ידע שהוא כזה…
    (לא אתן קישור ליוטיוב, כי כבר הגזמתם עם זה)

    להגיב
  6. סלים
    30 ביולי 2010 at 22:44 (7 שנים ago)

    היו טיוב של החציל-  ואללה. הדה מניח. הז- זלמה ולמוסיכה על ערבייה.
    תפדלי אלע ביתנא פי פלסטין, לאזם תאכלי בנדורה בלאדיה

    להגיב
  7. שוקי
    31 ביולי 2010 at 3:47 (7 שנים ago)

    יופי של תמונות, יופי של סלט ויופי של פוסט.

    להגיב
  8. אורן
    31 ביולי 2010 at 14:38 (7 שנים ago)

    אז אני מבין שאני היחיד שהאמין באמת ובתמים שאת מתכוונת לקצוץ את התמנון הארור. טוב, גם קטניות הולך.

    להגיב
    • dvarimbalma
      2 באוגוסט 2010 at 10:01 (7 שנים ago)

      חכה חכה, כל תמנון ביג'י יומו

      להגיב
  9. הדר
    31 ביולי 2010 at 17:03 (7 שנים ago)

    היי עלמה, אני קוראת סמי-סמויה כאן, הבלוג נהדר! ואני מגיבה דווקא על הלינק (אני לא יודעת לרכב על אופניים. ולשרוק. ולהכות באצבע צרדה. כן, אני כן יודעת את הביטוי "אצבע צרדה")- איזה יופי הפרסום שעשו לך בנענע! שמחתי לגלות שאת סטו' לספרות באוני' ת"א, חשבתי שכן כמה פעמים במהלך הקריאה בפוסטים, אבל  לא הייתי בטוחה.. גם אני סיימתי תואר ראשון בספרות בת"א ומתחילה שני באוקטובר. ידעתי שאת אשת חיל גילמנית, יש לי רדאר לזה 🙂

    להגיב
    • dvarimbalma
      2 באוגוסט 2010 at 10:00 (7 שנים ago)

      כל הקוראים והכותבים הם סמי-סמויים באיזשהו אופן, לא? (בכלל, הבושה והקרבה והזרות ותחושת החדווה).
      תודה לך על הפירגון. יש מצב טוב מאוד שיצא לנו להשלים רב מערכתיות של פערים יחד, או משהו דומה, כי גם אני סיימתי את הב"א שלי השנה.

      להגיב
  10. הילה
    1 באוגוסט 2010 at 21:17 (7 שנים ago)

    עלמה!בלוג מדהים,אני תמיד קוראת כן..והייתי הפעם חייבת להחמיא לך שאת גם נראית מצוין!
    תמשיכי לפרסם את הדברים המדהימים האלו 🙂

    להגיב
    • dvarimbalma
      2 באוגוסט 2010 at 9:59 (7 שנים ago)

      אוי… עכשיו אני לא יכולה שלא להגיב באינטונציה פולנית ידועה:
      תפסיקי… תפסיקי… (תמשיכי)
      תודה

      להגיב
  11. הילה
    1 באוגוסט 2010 at 21:17 (7 שנים ago)

    כאן*

    להגיב
  12. אנה
    7 באוגוסט 2010 at 12:01 (7 שנים ago)

    פשוט נפלא ! גם הפוסט וגם המתכון
    אין דרך טובה יותר לפתוח את השבת

    להגיב
  13. fairy_mi
    18 בספטמבר 2011 at 22:49 (6 שנים ago)

    לקראת נסיעה בברלין עברתי אצלך
    ונקרעתי מצחוק 🙂
    את כותבת מוכשרת בחסד 🙂

    להגיב

כתיבת תגובה