עוגת שוקולד ודובדבנים

"בסמינרים זה דווקא בסדר גמור", הוא אומר לי ומיד מסביר, "משתמשים רק בשם המשפחה. והם הוגים עפרת במין "או-פרת" שכזה, שנשמע גרמני מאוד. ביטהשיין, הר או-פרת, אתה מוזמן לדבר."

"אבל ברגע שזה עובר להיות שמות פרטיים, הבעיות מתחילות. אף אחד לא יכול להגות "אבנר" מבלי להבין שזה שם לא מכאן. ואז שואלים מאיפה אני, ואז אני צריך להתחיל להסביר שאני מירושלים, אבל יש לי אזרחות כאן, כי המשפחה שלי במקור מגרמניה.

וככה זה. שלוש דקות של שיחה רנדומאלית ברכבת התחתית או בקפיטריה באוניברסיטה וכבר צפות עשרות שנים של היסטוריה מדממת ביני ובין האדם שמולי.

הכל משפריץ ומבעבע ואי אפשר לחזור אל הנקודה הזו, של לפני השיחה, כשהייתי עוד הר או-פרת מהאוניברסיטה.

אני מיד יהודי, ובנוסף לכל, אחד מירושלים, ואחד שהמשפחה שלו מכאן, ואחד שעזב את ירושלים ובא לכאן. ולך תתחיל למצוא שוב את הקשר".

למדנו יחד בתיכון. הוא יליד ובוגר ירושלים, חובב חתולים מושבע. אחד הכותבים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא בחיי, והבעלים של הבלוג "עוד עז".

שנינו למדנו אצל אותו מורה אגדי להיסטוריה בתיכון, והתחלנו ללמוד באוניברסיטה בתל אביב יחד, לפני שלוש שנים, בחוג להיסטוריה.

ביום הראשון הכריזו על שביתה, שנמשכה כמעט עד סוף הסמסטר. אני נשארתי שם, והתחלתי לנסות לגרד באפריל רסיסים של ידע שנותרו מהסמסטר האבוד. הוא עבר לברלין, והתחיל ללמוד שם, בפריי אוני.

עכשיו אנחנו יושבים בבר בנויקלן ומדברים על זרות, ועל בית, ועל הצורך במילים ובאהבה. הדיבור שלו נינוח כתמיד, עטוף בקול עמוק, ושלי מתפרץ ואסוציאטיבי כתמיד, מפליג בדוגמאות.

אנחנו מדברים על הדבר הנפלא הזה של ללמוד מדעי הרוח, ועל בלוגים, ועל מלחמת הקיום הבלתי-אפשרית של להיות סטודנטית בתל אביב.

שוב ושוב אנחנו חוזרים לדבר על שמות ועל שפה. הוא מעודד אותי להזמין מהמלצר בגרמנית, לבקש סיגריה מהיושבים בשולחן לידי. את אף פעם לא תדעי לדבר בשפה חדשה, הוא אומר לי, לא לפני שתתחילי.

20 אלף ישראלים גרים עכשיו בגרמניה, אני אומרת לו, רובם ככולם בברלין. אחד הישראלים שלומד איתי בסמינר עכשיו סיפר לי על זה, בהקשר של התיזה שהוא כותב על היחסים בין שתי המדינות הללו.

איך זה שכל כך טוב להיות אנחנו דווקא כאן, אני אומרת. ורק לפני שני דורות.

אני מנסה להעלות השערות על כמה שברלין מתאימה כמו כפפה ליד לישראלים שרוצים ללמוד מדעי הרוח או אומנות, הלימודים הם בחינם והמחייה זולה כל כך. זה אולי המקום היחיד באירופה שלהיות ישראלי זה יתרון בו, לפחות בחלק מהמקרים. ואפשר להביע דעות שמלאניות בלי שמישהו ימחץ אותך על זה שאתה לא מספיק "ציוני". הבון טון של השמאל בגרמניה מהסס מאוד להביע כל רעיון שלא יגבה את המדיניות הישראלית בשטחים הכבושים, אז לך, כישראלי, מותר להביע דעה שלילית או מורכבת, בלי להרגיש שאתה חיזבאללה. והפתיחות אל מבטאים זרים כשאתה מגמגם בגרמנית. ואולמות הקולנוע והתאטרון. הגלריות. והיכולת להתקיים בכבוד בלי להתרסק כל חודש לקראת סופו.

"זה כמובן הרבה יותר מורכב." אומר לי הר או-פרת, ומזכיר לי את השם ואת ההיסטוריה. ואת תחושת הזרות כשהעולם מתרחש במילים שהן לא שלך. "אני חי בברלין, עם אישה מכאן, ומדבר איתה בגרמנית. ואז באמצע הלילה מתעורר ומבקש ממנה, בעברית, להדליק את האור הקטן."

אני מדברת איתו על הזרות שלי, זו שבין האור הקטן בלילה והחיפוש אחר מילים שיביעו את הפחד ואת השינה. על חוסר היכולת שלי ללכת בירושלים, שהשתנתה לי כל כך. על הזרות שלי בארץ, אחרי המשט לעזה והתגובות של העיתונים, ועל התחושה המשפילה של ההפגנות הקטנות, מדורת השבט של שיח ג'ארח בימי שישי. ועל סילוואן. הדברים שנעשים בשמי, מבלי שאוכל להגיד שהם זרים מספיק, כי הם קרובים ובעברית.

אנחנו מזמינים עוד בירה ומדברים, איך לא, על זרות. בישראל ומחוץ לה. בתל אביב ובירושלים ובגלות הזו של החיפוש המתמיד אחר מילים. הזרות של ההתבגרות, הזרות של החלומות, הזרות של הכתיבה שבה ישנה רק את והבבואות שלך (בכל כך הרבה מובנים, אני אומרת לו, לכתוב סיפור זה כמו לעשות פרצופים מול המראה).


לשנינו יש כתובות ברורות. שלי בתל אביב, פלורנטין. שלו בברלין, ניוקלן. שתיהן כתובות שנכונות לעכשיו. חוץ מזה מעט מאוד יש לנו שהוא ברור. ככל שאנחנו לומדים יותר אנחנו מקבלים דברים ברורים פחות.

נהיה מאוחר ואני צריכה להגיע ללימודים שלי מחר. אני לא זוכרת אם מבקשים חשבון "צאלן" או "בצאלן". הוא מעודד אותי למלמל משהו.

"אתם משלמים צוזאמן או לחוד?" שואל המלצר הישראלי בעברית ובחיוך שובבי "זה יוצא שלוש תשעים".

אז עוגת דובדבנים. ודווקא מהסוג המשומר.

כאלה שיש בכל מקום. הם כל כך זרים ומוזרים שלא יכולה להיות להם זרות, או הסתגלות. האקוואריום השקוף של צנצנת הזכוכית שלהם מגן עליהם בקור ובסוכר. מי שמכיר את הבלוג הזה זמן מה יודע בוודאי שאני מתעבת באופן עמוק כל מה שקשור בשימור, ומעדיפה פירות וירקות טריים. אבל. במקרה של עוגת דובדבנים העובדה שהם יקרים מאוד, זמינים רק בעונה קצרה, ואין לאף אחד חשק לגלען אותם אחד אחד, מוביל אותי להשתמש בהם דווקא בצורה הזו. יאללה לאפות.

כמה טיפים חשובים:

דובדבנים. השתמשתי בדובדבנים מצנצנת, כי הדובדבנים הטריים יקרים עכשיו, וגם כי אין לי חשק לשבת ולגלען אותם. חשוב לסנן את הדובדבנים מהסירופ שהם מגיעים בו, כדי להימנע מכמות לא סבירה של נוזלים בעוגה. לא חייבים לשפוך את הסירופ שנשאר. אני צמצמתי אותו במחבת על אש חזקה ויצרתי סירופ מאוד סמיך שהלך מצויין עם גלידת וניל.

ביצים. כמו בכל עוגה שכוללת שוקולד מומס וביצים- הסכנה היא לקבל חביתות קטנות, כלומר, רסיסי ביצה שהתבשלו מהחום של השוקולד וישארו בתוך עוגתכם לעד. בגלל זה מוסיפים את הדובדבנים דבר ראשון, הם בדרך כלל קרירים יותר, ומצננים את התערובת.

סיר כפול. זו באמת השיטה האהובה עליי ביותר להמסת שוקולד. אני יודעת שרוב האנשים כבר ממיסים במיקרו, אבל לדעתי זה בעצם לא מסובך יותר להמיס בשיטת הסיר הכפול (סיר קטן שיושב בתוך סיר גדול יותר. הסיר הגדול מלא במים, בסיר הקטן השוקולד מתחמם לאיטו והדבר מונע הישרפות). שוקולד שלא הומס כהלכה, וחומם קצת-קצת יותר מידי, הוא יצור די עצבני, גבישי, ולא ממש טעים. ושוקולד נשרף ממש ממש בקלות (זה לא צריך להיראות בוער וחום, כן? גם שוקולד שפשוט איבד את מרקמו החלק ואת הגוון החום-מבריק שלו זה כבר שוקולד שרוף). לכן, הערבוב שלו במזלג בתוך סיר כפול מאפשר לעקוב מקרוב אחרי מה שקורה לו ולא לחמם אותו יותר מידי. חוצמזה, זה לא באמת יותר פצ'קרי מבחינת הכלים, כי את הסיר עם המים לא צריך לשטוף, ואל הסיר השני אני יוצקת אחרי שהשתמשתי בשוקולד את המים הרותחים, כך שממש קל לנקות אותו (בד"כ יותר קל מלנקות קערה שנדבק אליה שוקולד שרוף במיקרו).

שוקולד. כמובן, עדיף שוקולד טוב על שוקולד לא טוב. פעם חשבתי שזה עניין של מחירים, אבל עם הזמן הבנתי שזה יותר עניין של לדעת איפה לחפש שוקולד טוב לאפייה במחירים מוצלחים. בסופו של דבר יש לי בסטה מועדפת בשוק לווינסקי שאפשר להשיג בה שוקולד בלגי משובח ביותר לאפייה, ובמחיר של 3.5 שקלים למאה גרם (פחות מהשוקולד הכי מעפן שתמצאו בסופר).

יאללה למטבח! (תבנית אינגליש קייק)

  • 150 גר' חמאה
  • 2 כפות רום או ליקר שבא לכם עליו
  • 200 גרם שוקולד
  • צנצנת של דובדבנים חמוצים בסירופ, מסוננת (זה יוצא 350 גר' דובדבנים)
  • 2/3 כוס סוכר
  • 2 ביצים
  • קמצוץ מלח
  • כוס + כף קמח
  • 2 כפיות אבקת אפייה

קרם שוקולד:

  • 100 גרם שוקולד
  • חצי כוס שמנת
  • 10 גר' חמאה (אפשר לראות לפי הקיווקוים על אריזת החמאה)

הוראות הכנה:

  • עוגה:
  • מתחילים לחמם את התנור.
  • ממיסים את השוקולד, החמאה והרום בסיר כפול, תוך כדי ערבוב, עד שהשוקולד נמס אבל עדיין מבריק וגמיש.
  • מוסיפים את הדובדבנים המסוננים, ומערבבים.
  • מעבירים את התערובת לקערה. מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים והמלח, ומערבבים לתערובת חלקה.
  • מערבבים פנימה את הקמח עד שהתערובת אחידה.
  • מוזגים לתבנית אינגליש קייק משומנת ומקומחת היטב (הסברתי פעם כאן איך עושים את זה). אופים כחצי שעה בחום בינוני-גבוה.
  • אחרי שהעוגה מתקררת, הופכים אותה למגש של ההגשה.

קרם:

  • ממיסים את כל הרכיבים בסיר כפול, מערבבים במזלג. מוזגים כשזה עוד חם על העוגה, ונותנים לרוטב לנזול על העוגה מכל צדדיה.

    39 Comments על עוגת שוקולד ודובדבנים

    1. תו זמיר
      23 ביולי 2010 at 1:06 (7 שנים ago)

      יפה, מה שאת כותבת על התחושות בעיר החדשה.

      הגב
      • יפעת
        20 בינואר 2017 at 9:35 (7 חודשים ago)

        את כותבת נפלא! ומעניין! אני כבר כמה שנים מכינה את העוגה הזו כעוגת יום הולדת הקבועה לארבעת ילדיי! וכל פעם שאני פותחת את המתכון אני ת מ י ד קוראת מההתחלה. תודה רבה לך!

        הגב
        • עלמה
          29 בינואר 2017 at 15:06 (7 חודשים ago)

          תודה רבה! נורא כיף לשמוע. מסוג התגובות שעושות לי חשק לכתוב עוד ועוד

          הגב
    2. רויטל
      23 ביולי 2010 at 11:19 (7 שנים ago)

      הגעתי לכאן דרך כתבה שקראתי עליך בנענע והופתעתי לגלות בלוג פשוט מדהים.
      העוגה הזו בהחלט הולכת לככב אצלי במטבח שבוע הבא.

      הגב
    3. זהבית
      23 ביולי 2010 at 13:05 (7 שנים ago)

      הזדהיתי עמוקות עם התחושות והרגשות.
      לעיתים כל כך מתחשק לארוז הכל וללכת.
      אבל, ממרומי שנותי(שככל הניראה הן כפולות משלך) אני יודעת שאין אין לי ארץ אחרת.לצערי.על אף העןבדה שיכולתי להשיג דרכון גרמני לא רציתי בו כי זכורים לי דברי אבי שאמר שלמקום שזרקו אותו ממנו ולא רצו בו אין לו שום רצון לחזור, למרות הזיקה החזקה למורשת ולשפה.
      אני נוסעת לברלין לעיתים מזומנות. והעיר אכן מסבירת פנים, פתוחה,מקבלת,לא גזענית (בניגוד מביש לגזענות הנהוגה במקומותינו)ומתמודדת עם העבר בצורה מאוד מאוד מרשימה ולא מתחמקת, אבל עדיין זה לא שלי ואין איש שיערוב לנו ששינית רומא לא תיפןל.
      לכן עלינו לעשות כל שביכולתנו להמשיך לשמור על המקום הזה שפוי.
      גם אם זה אומר להרגיש דון קישוטיות במאבקים לצדקת הדרך שלנו.
      אני חושבת שאני מכירה את התסכול שלך,אבל בכל זאת צריך להמשיך, לא להתייאש. 
      אני מאמינה שבסופו של דבר ידה של השפיות תהה על העליונה
      זהבית 

      הגב
    4. יובל
      23 ביולי 2010 at 14:18 (7 שנים ago)

      אני אמנם לא מתגורר בחו"ל, אבל נוסע מדי פעם. הרבה פחות בתקופה האחרונה, אבל בתקופה שהייתי נוסע כל חודש-וחצי לחו"ל, תמיד היה לי את הצורך להסביר לסביבה שלי ש-"ישראל האמיתית היא לא ישראל-של-סי-אנ-אנ". מיד יש את הרצון הזה להגן על מעשי המדינה. במקרה של המשט זה היה ברור למדי, אבל לפעמים קופצים כל מיני אירועים שאפילו אני לא הייתי מודע לאיזה היקף הם הגיעו מבחינת כיסוי בעולם.

      ובכל זאת, עוגת דובדבנים… אני מת על השילוב הזה של חמוץ מתוק, נראה לי שיחוק אמיתי.

      הגב
    5. zippa
      23 ביולי 2010 at 17:00 (7 שנים ago)

      באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה.. התחלתי לקרוא כדי להגיע למתכון ומצאתי את עצמי מרותקת למסך. ממש מעניין.
       
      ואפשר עוד פרטים על הדוכן הספציפי בלוינסקי, בבקשה?

      הגב
      • dvarimbalma
        23 ביולי 2010 at 17:36 (7 שנים ago)

        לצערי לא אגיע אליו בארבעת החודשים הקרובים, והזיכרון שלי לא מספיק טוב כדי לתת כרגע הכוונות מדוייקות. חבל, כי מדובר באיש מאוד נחמד שמוכר שוקולד ממש מעולה וגם עוד דברי אפייה (נוגט, אגוזים) באיכות מעולה ובמחירים מצחיקים. אם תשלחי לי מייל בנובמבר אשמח לשלוח לך את ההכוונות הברורות 🙂
        סליחה

        הגב
        • דיתה
          14 בדצמבר 2010 at 1:06 (7 שנים ago)

          שלום
          אני מצטרפת לבקשת הכתובת הנ"ל. רציתי לכתוב בנובמבר – והנה כבר דצמבר….
          כמובן, אשמח גם עכשיו לקבל את הכתובת של "האיש המאד נחמד שמוכר שוקולד ממש מעולה וגם עוד דברי אפייה (נוגט, אגוזים) באיכות מעולה ובמחירים מצחיקים."
          בתודה.

          הגב
    6. עדי
      23 ביולי 2010 at 22:03 (7 שנים ago)

      איך משמרים זיכרון?

      הגב
    7. יולה
      24 ביולי 2010 at 14:09 (7 שנים ago)

      קוטן- זה בהחלט מצטרף לרשימת הפוסטים היפים ביותר שלך
      אני כל כך אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת
      ואני כל כך אוהבת אותך
      מתגעגעת מלא

      והעוגה הזאת הייתה אחת העוגות היותר מפנקות שהגשתם לי כשבאתי לביקור 

      הגב
    8. ענתוש
      24 ביולי 2010 at 14:35 (7 שנים ago)

      קראתי עכשיו את הפוסט והמתכון לקיש והמשפט "אביב דמיקולו" קרע אותי מצחוק..
      מתאים לי גם קיץ דמיקולו….איזה חום ולחות פה בע…בע.   גיליתי שחוץ מהמזגן
      החבר החדש שלי מזה שנתיים זה וינטלטור שאני גוררת אחרי בכל רחבי הבית..
      ותפסתי את עצמי מתבוננת בו במבטי אהבה. המצב שלי מחמיר……

      לגבי הפוסט על גרמניה וברלין יש לי כל כך הרבה תובנות שאני לא מציפה לך את הבלוג.

      עונג לקרוא כל פוסט. את פשוט נפלאה.

      הגב
    9. נטלי
      24 ביולי 2010 at 18:29 (7 שנים ago)

      אמאלה. כנראה שלא סתם אומרים great minds think alike… השבוע בדיוק הכנתי עוגה ממש ממש דומה. נראה יאמי לגמרי, אני מתה על השילוב עם הדובדבנים!

      הגב
    10. דולי
      28 ביולי 2010 at 16:43 (7 שנים ago)

      העוגה יצאה טעימה, אבל לגמרי גלשה. בדיעבד זאת כמות שמספיקה לשתי תבניות אינגליש קייק. אולי יש גדלים שונים של תבניות אינגליש קייק?

      הגב
      • dvarimbalma
        30 ביולי 2010 at 9:56 (7 שנים ago)

        אוי! את כמובן צודקת. אני השתמשתי בסוג הגדול יותר. אני מצטערת, להבא אכניס את הגודל הספציפי

        הגב
      • dvarimbalma
        30 ביולי 2010 at 9:48 (7 שנים ago)

        תודה 🙂

        הגב
    11. אסתי
      28 ביולי 2010 at 23:35 (7 שנים ago)

      אוי איזה באג. סליחה על הכפילויות.
      🙂

      הגב
    12. עוגת שוקולד מפתיעה
      30 ביולי 2010 at 15:13 (7 שנים ago)

      העוגה יצאה מפתיעה למדי. לא ציפיתי ליותר מידי, אבל השילוב של החמוץ והמתוק ביחד פשוט משגע. תודה, תודה 🙂

      הגב
    13. גדי
      23 באוגוסט 2010 at 18:18 (7 שנים ago)

      יש לי שני וידויים:
      1. יש כמה דברים שאני לא יכול לעמוד בהם ואחד מהם זה עוגת שוקולד.
      2. אף פעם לא אפיתי עוגה
      כנראה שעד שבוע הבא רק אחד מהם יהיה נכון. נחשו איזה 😉

      הגב
    14. מירי
      18 באוקטובר 2010 at 13:06 (7 שנים ago)

      כשאת כותבת שוקולד בלגי, את מתכוונת לשוקולד מריר או חלבי?

      הגב
      • dvarimbalma
        18 באוקטובר 2010 at 22:32 (7 שנים ago)

        שוקלד מריר עם אחוזי קקאו גבוהים, מהסוג שמשמש לאפייה.

        הגב
    15. דיתה
      14 בדצמבר 2010 at 1:13 (7 שנים ago)

      העתקתי את הבקשה שלי למקום הנכון הפעם. מקווה שתגיע אליך. בטעות הגבתי קודם בהמשך לתגובה שלך לZIPPA-

      שלום
      אני מצטרפת לבקשת הכתובת הנ"ל. רציתי לכתוב בנובמבר – והנה כבר דצמבר….
      כמובן, אשמח גם עכשיו לקבל את הכתובת של "האיש המאד נחמד שמוכר שוקולד ממש מעולה וגם עוד דברי אפייה (נוגט, אגוזים) באיכות מעולה ובמחירים מצחיקים."
      בתודה.

      [להגיב]

      הגב
      • dvarimbalma
        14 בדצמבר 2010 at 9:25 (7 שנים ago)

        ובכן, לאיש קוראים יוסף ויש לו דוכן בלוינסקי 55. הוא מוכר שוקולד טוב מאוד לאפייה שמגיע בשבבים כאלה של שוקולד צ'יפס, במחיר האטרטיבי של 35 שקל לקילו (בשביל שוקולד עם 50 אחוז קקאו) ו40 שקלים לקילו כשזה שוקולד של 70 אחוז קקאו.
        חוצמזה יש לו הרבה דברים של אפייה במחירים די טובים ובאיכות גבוהה, כמו תמצית וניל אמיתי, נוגט, מייפל אמיתי, וכו'.
        תמסרי ד"ש ותגידי שעלמה שלחה אותך

        הגב
    16. מרקוביץ'
      27 בדצמבר 2010 at 14:22 (7 שנים ago)

      ניסיתי, אפיתי, ויצא מעולה.
      כל התגובות היו משתפכות.
      אז תודה על המתכון, וגם הפוסט, כהרגלך, נהדר 🙂

      הגב
    17. ליזוזום
      10 ביוני 2011 at 13:25 (6 שנים ago)

      בתנור ומריח נהדר!
       
      תודה על המתכונים המצויינים 🙂

      הגב
    18. אמוץ
      26 ביוני 2011 at 18:46 (6 שנים ago)

      את טובה!!!
      אכלנו את העוגה המעולה הזו קיץ שעבר אצל יול, אי שם באמסטרדם ובעקבות מבט בתמונות נזכרנו, נכנסנו, והנה ריח האפייה מציף את הבית…
      זה בטוח יהיה טוב במיוחד, ומעלה זכרונות טובים, כך שלא צריך יותר מזה
      אגב, השתמשנו בקמח כוסמין — מומלץ ביותר!!
       

      הגב
      • dvarimbalma
        26 ביוני 2011 at 23:23 (6 שנים ago)

        תודה! כיף לשמוע. אם אין אמסטרדם, שיאכלו עוגות

        הגב
    19. הדר
      5 בנובמבר 2011 at 16:45 (6 שנים ago)

      הי, התלהבתי מהמתכון אבל אני מחפשת להכין עוגה למישהו שיותר מסמפט שוקולד לבן.
      את חושבת שזה ילך? 

      הגב
      • dvarimbalma
        6 בנובמבר 2011 at 14:13 (6 שנים ago)

        הדר יקרה,
        אני די בורה בכל הקשור לשוקולד לבן, כי זה לא אחד המועדפים עליי. מה שכן, העליתי את שאלתך לדיון בקהילת "דברים בעלמה" בפייסבוק, ויש כמה תשובות מעניינות.
        הנה
        ע

        הגב
    20. שרית
      4 בדצמבר 2011 at 22:18 (6 שנים ago)

      היי…המתכון נראה ונשמע מאוד מפתה….אך אני חייבת להיות מהמציקים ולשאול:
      האם אפשר להחליף את הקמח בקמח כוסמין? והאם את הסוכר בסוכר חום? ואת החמאה בשמן? אומנם זה שינוי מאוד משמעותי אבל עדיין, איך לדעתך תצא העוגה?

      תודה רבה מראש

      הגב
    21. אמוץ
      4 בדצמבר 2011 at 23:25 (6 שנים ago)

      ‏הי 
      אני השתמשתי בכוסמין ויצא מעולה
      חגבי השמן, לא הייתי עושה זאת, זה חבל, לא רק הטעם, בעיקר הבריאות.
      אם כבר שמן אז רק "שמן בכבישה קרה"!! 
      בהצלחה 

      הגב
    22. שירה
      15 ביולי 2012 at 11:09 (5 שנים ago)

      שלום,
      העוגה נראית מופלאה, האם ניתן לעשות אותה גם עם דובדבנים טריים? אם כן מה הכמות בערך?

      תודה   

      הגב
      • dvarimbalma
        15 ביולי 2012 at 19:04 (5 שנים ago)

        כן, אפשר לעבוד עם דובדבנים טריים. אבל צריך לגלען אותם. אני חושבת שמדובר באותה הכמות, כלומר 350 גר דובדבנים.

        הגב
    23. פני
      23 באוקטובר 2012 at 20:31 (5 שנים ago)

      עלמה שלום, את חושבת שאפשר יהיה להכין את העוגה בתבנית מפרקת כבסיס לעוגת יום הולדת? תודה

      הגב
    24. נטלי
      20 ביולי 2013 at 22:06 (4 שנים ago)

      הכנתי את העוגה, במקסימום רבע שעה, חיכיתי יותר זמן לתנור שיתחמם.
      אני עשיתי גם בתבנית אינגליש הרגילה והיא באמת גולשת קצת, אך זה ממש לא פוגם בטעם.
      מתכון מעולה ופשוט
      אהבתי
      תודה

      הגב
      • dvarimbalma
        21 ביולי 2013 at 22:55 (4 שנים ago)

        שמחה לשמוע!

        הגב
    25. הילה
      4 בדצמבר 2015 at 16:11 (2 שנים ago)

      שלום, מה חום התנור?
      תודה,

      הגב

    כתיבת תגובה