דברים בעלמה

"תשאירו עוגה" אמר א' כשסיימתי להכין את העוגה הזו "אני אחזור לצלם אחר כך כמה פרוסות בשביל השלב האחרון". א', הצלם המוכשר של הבלוג הזה ואשת חיל בפני עצמו, ידע כנראה עם מי הוא מתעסק.

"אין שום בעיה" השבתי בארשת רצינית שסיגלתי לעצמי בדיוק לשם מצבים שכאלה, "מי כבר יאכל את כל זה?! תבוא מחר, מחרתיים, בטוח יישאר".

מבעד לעדשת המצלמה א' החל לנוע באי נחת. "אולי פשוט נפרוס עכשיו?" הוא שאל, "נצלם ונגמור עם זה". "נו באמת", עניתי לו, "אני לא הולכת לתת לס' עוגת יום הולדת שכבר פרסתי. יש גבול". "טוב" הוא נכנע באי חשק "אז אני אחזור בערב לצלם. תשאירי פרוסה".

"מזל טוב!" אמרתי לס', ילדת היומולדת, ידידת נפשי, ושותפתי לדירה מזה שנתיים, בהגיעה הביתה מעט מאוחר יותר "הכנתי לך עוגת גבינה".

"תודה" היא אמרה "אבל עזבי עוגה, תני חיבוק. אני פשוט מפוצצת. אחרי זה אולי.

"תגובתה של ס', הידועה ברבים כחובבת מושבעת של עוגות גבינה, הרטיטה את ליבי לרגע: הייתכן כי הזקנה המופלגת של גיל 26 כבר ניתקה אותה הלאה מהנאות הגוף ושמחות הנפש? הייתכן והיא איננה כתמול-שלשום? היהפוך נמר חברבורותיו לעניבה מצויצת מהמשביר-לצרכן?

קולות הרשרוש מבעד לדלתי לאחר דקות מספר הוכיחו לי, לרווחתי כי רבה, שטעיתי. חבטת דלת חדרה של ס', דלת המקרר, מצמוץ השפתיים: הו, סימפוניה נשגבת. יריית הזינוק הנכספת במרוץ היישור.

מבעד לדלת המוגפת הרהרתי בשמחה בהסבר הפשוט לתגובתה הראשונית של ס': עוגות גבינה, גבירותיי ורבותיי, לא אוכלים. עוגות גבינה מיישרים.

ברגע שנכנסה ס' בחזרה לחדרה, זינקתי אל עבר המקרר ליישר את העוגה שנפרסה, בודקת את דיוקו של הסכין ואת יכולות חישוב הזוויות שלי. ברגע שסיימתי, וחזרתי לחדרי ללמוד (כלומר, להעמיד פנים שאני לומדת ולגלוש באתרי בישול), נשמע שוב הרצף: דלת, מקרר, שפתיים. ס', שכנראה מצאה שוגג ביישור שיצרתי, ניסתי להעמיד את הגיאומטריה על דיוקה.

המתנתי בחדרי בשקט לשמוע אותה חוזרת שוב לחדרה, ושבתי אל המטבח לבחון את העוגה. אכן, הרהרתי בליבי, ייתכן שנפלה כאן טעות. צלע אחת של המשולש שהותרנו קצרה יותר מן השנייה. כמתמטיקאית חובבת, כאזרחית נאמנה, ומעל לכל- כאשת חיל, לא יכולתי כמובן להותיר מצב קטסטרופאלי כזה על כנו.

הבית התנהל באחר הצהריים ההוא סביב רוטינה שלווה של רחישות ויישורים, כשכל אחת מאיתנו מתמסרת ללימודיה בחדרה. דלת נפתחה, דלת נטרקה. שפתיים לוקקו, סכינים ננעצו וישרו, אצבעות קילפו פירורי בצק מהתבנית. (הו, סטודנטיות חרוצות שכמותנו. הו, נשות מעשה בריאותיות ומאוזנות שכמונו. הלאה לכולסטרול, הבו לנו קינואה).

כשא' הגיע לדירה באותו הערב, מתאמץ ליצור צילום מוצלח עם מעט העוגה שנותרה, כבר ליקקנו שאריות מהתבנית.

כמה טיפים חשובים:

שמנת. בניגוד לחוק הברזל שאליו חינכה אותי סאנשיין, לפיו מוצרי חלב חייבים להיות שמנים, התברר שדווקא כאן עדיף להשתמש בשמנת שמכילה רק תשעה אחוזי שומן, ולוותר על זו הקלאסית, שמכילה עשרים ושבעה. האופציה השמנה יותר אולי מפנקת יותר בכפית, אבל בערבוב בעוגה היא לא מתנהגת יפה, והתערובת לא יוצאת מספיק אחידה.

אפייה. אחת הבעיות הרציניות עם אפייה של עוגות גבינה היא שהן נוטות להיות מאוד עדינות. בד"כ המלית מכילה חלבונים, וכל המבנה עלול להתפקשש אם לא אופים בדיוק כמו שצריך ("כמו שצריך" בהקשר הזה, יכול לכלול מערכת שלמה של כללים, החל באפיית העוגה בתוך אמבט של מים או שינוי הטמפרטורה חמש פעמים, וכלה בתפילה לאלים וריקוד לפידים). לא לעניין. מה שנחמד במתכון הזה הוא שבגלל שהמלית לא מכילה קצף ביצים, די קשה לאפייה להרוס אותה. תנסו לאפות בערך את הזמן שכתבתי, ויהיה בסדר. כדאי להוציא את העוגה מהתנור גם אם היא לא נראית לכם לגמרי יציבה אחרי 30-40 דקות, כי היא מתייצבת עוד במהלך הקירור אחר כך.

זמנים. למרות שיש בעוגה הזאת לכאורה שלוש שכבות (בצק, מלית, ושמנת) לוקח מעט מאוד זמן להכין אותה. יחד עם זאת, ההמלצה במתכון של אמא של יוני מדברת על לצנן את העוגה כשעתיים לאחר האפייה. יכול מאוד להיות שזה באמת כדאי, אבל אני בספק אם ניתן לקיים את ההוראה הזו. בעיניי היא גם טעימה אחרי כרבע שעה של צינון.

בצק. את הבצק הפריך הכנתי בידיים הפעם (מה לעשות, לא תמיד אפשר לסנג'ר ממישהו מג'ימיקס). הדרך הטובה ביותר לעבד אותו היא לחתוך את הקוביות של החמאה הקרה קטן-קטן, ואז למחוץ אותן עם החומרים היבשים בין האצבעות. הרעיון הוא ליצור פירורים, ולא להתעקש יותר מידי (עיבוד יתר פוגע בפריכות הבצק). חשוב גם לקרר את הבצק טיפה לפני שמשטחים אותו בתבנית, מה שמאוד יקל על כל העסק.

וגם- תזכרו: לא פורסים, מיישרים. וזכות הצעקה מועברת למלכה הבלתי מעורערת שתמיד לוקחת עוד איזו פיסה מליבי. ואז חוזרת לעוד פזמון ליישר.

יאללה למטבח!

לבצק:

150 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות

כוס וחצי של קמח לבן

כפית וחצי אבקת אפייה

שליש כוס סוכר לבן

גרידת תפוז/ לימון

למלית:

500 גרם גבינה לבנה פושטית של 5%

1 גביע שמנת 9%

כפית תמצית וניל

3 ביצים

3 כפות קמח

חצי כפית אב' אפייה

שלושת רבעי כוס סוכר

למעלה:

1 גביע שמנת 9%

כף סוכר

הכנה:

1. בהתחלה שמים בקערה את הקמח ואבקת והאפייה ומערבבים. אחר כך מוסיפים את שאר חומרי הבצק, ומעבדים באצבעות כמה דקות לגוש אחיד פחות או יותר. מכניסים לפריזר לקירור של רבע שעה.

2. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. משמנים תבנית אפייה עגולה מס' 26.

3. מערבבים את כל חומרי המלית בקערה.

4. מוצאים את הבצק מהפריזר, ומשטחים שכבה דקה על הבסיס ועל חלק מהדפנות של התבנית.

5. שופכים את המלית פנימה.

6. מכניסים לתנור לאפייה של בערך 30 דקות.

7. אחרי 30 דקות מוציאים את העוגה, ומורחים מלמעלה את השמנת מעורבבת עם כף סוכר. מכניסים לתנור לעוד 5 דקות אפייה (אנחנו לא רוצים שהלבן יהרס).

8. מכבים את התנור ונותנים לעוגה עוד איזה רבע שעה ככה. אחר כך אמורים לתת לה להתקרר שעתיים מחוץ למקרר, ואז להגיש. כן בטח.

גילוי נאות:

העוגה הנחמדה הזו הועברה אליי מי', מאמן קונג פו, אופה חובב, והאיש שזכה בתחרות הסיפור הקצר והמזעזע של "הארץ". י' טרח לציין בפניי שהמתכון הגיע אליו מ"אמא-של-יוני", ושאני מוכרחה לתת לה את הקרדיט.

אז הרי הקרדיט המבוקש, וכמובן שגם אתם מוזמנים לשלוח לי מתכונים נחמדים וקלים להכנה. פתחתי כתובת חדשה לענייני הבלוג, ואתם מוזמנים. דודה שולה מעפולה כבר קפצה לביקור (כן, הייתי מוכרחה להכניס את הלינק הזה).

שיהיה סופשבוע שבע ומאושר,

עלמה