אביב באטרף. ילדים שיוצאים לשחק בחוץ. טינאייג'ריות במכנסיים קצרצרות (השנה למדתי את הביטוי בוטי-שורטס). הורים עם עגלות שיושבים על המדרגות לספוג שמש. אביב באטרף, ואחרי כל החורף הזה טמפרטורות כמו שש עשרה מעלות נראות לכולנו ממש על גבול החמסין (למרות שבארץ אקלים כזה מתוייג כחורפי).

ארבע וחצי לפנות, בדרך חזרה ממסיבה בברוקלין. הגוף והנפש והפנים מרוקנים מרוב מאמץ להתחבב, להתנחמד, להשתרבב לתוך איזו פקעת אנושית צפופה שבה כולם דוברים את השפה, שפת הגוף ושפת הפה, ורק אני כבדה ולא שייכת. משובללת אל גוף מרוב המאמץ להציג את עצמי כמישהי מגניבה מאוד, וגם הבדידות שמאחורי כל העירבוביה הזו. הכל מבפנים שורף […]