דברים בעלמה

אם מישהי מכן, נשות חיל יקרות שלי, לומדת או למדה פעם באוניברסיטה, הסיפור הבא בוודאי יצלצל לכן מוכר:

ובכן, בשבוע שעבר הייתי צריכה לכתוב עבודה לקורס על ההיסטוריה של אירופה במאה ה-20. מאחר והיקף העבודה היה צריך להיות כשישה עמודים, בחרתי בנושא "הזרם האקסיסטנציאליסטי וההקשר ההיסטורי שלו במאה העשרים", מפני שהגעתי ביני לביני למסקנה המתבקשת ש"אקסיסטנציאליזם" היא מילה ארוכה מאוד, שתמלא לי ודאי מספר דשן של עמודים. להמשך קריאה »

"אם וכאשר אתחיל ללכת לאנליטיקאי, אני מקווה מאוד שיראה את הנולד ויצרף רופא עור להתייעצות. מומחה לידיים. יש לי צלקות על הידיים מנגיעה באנשים מסוימים. פעם, בפארק, כשפראני הייתה עדיין בעגלה, הנחתי את ידי על כיפת הראש הפלומתית שלה, והשארתי אותה שם זמן רב מידי. פעם אחרת, ב"לואס" ברחוב 72, עם זואי בסרט מפחיד. הוא היה בן שש או שבע, ונכנס מתחת למושב כדי לא לראות איזו סצנת אימים. הנחתי את ידי על ראשו. ראשים מסוימים, צבעים ומרקמים מסוימים של שיער אנושי, משאירים עליי סימנים לצמיתות. גם דברים אחרים. שרלוט ברחה ממני פעם, מחוץ לאולפן, ותפסתי בשמלה שלה כדי לעצור אותה, להשאיר אותה לידי. שמלת כותנה צהובה שאהבתי כי הייתה גדולה עליה. עדיין יש לי סימן צהוב לימוני על כף יד ימין. הו, אלוהים, אם אני בכלל משהו עם הגדרה קלינית, אני מין פרנואיד במהופך. אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר".

להמשך קריאה »