מג'דרה

דברים שאנשים חייבים להפסיק להגיד לאימהות לתינוק קטן:

"כשהוא ישן- את ישנה"

זו עצה מצויינת כי באמת אימהות מאוד צריכות לנוח ולישון. כדאי מאוד לישון כשהתינוק ישן, וגם לעשות כביסה כשהתינוק עושה כביסה, לענות למיילים כשהתינוק עונה למיילים, ללכת לבנק כשהתינוק הולך לבנק וכמובן להכין לעצמך אוכל כשהתינוק גם כבר במטבח מקפיץ טופו וירקות. בקיצור, עצה מעצבנת שלא קשורה בשיט לכמות הדברים שאת מנסה לדחוס לחצי שעת חסד שבה התינוק שלך מנמנם בצהריים.

"תהנו מכל רגע, הם גדלים כל כך מהר. איך הזמן טס. אין, אני לא זוכרת את שלי בגודל הזה"

קבלו סקופ לגבי יום שבו קמת ב4 לפנות בוקר והלכת לישון ב2 לפנות הבוקר הבא, ובאמצע היו לך עשרה מעגלים של ציצי-גרעפס-קקי-חיתול-בכי-נרדם-אבל-רק-על-אמא-על-הידיים-וקרוב-לציצי-ואם-תקומי-להשתין-הוא-יבכה-ואז-שוב-ציצי-גרעפס-קקי-וכו': הזמן עובר ממש, ממש לאט. בשעה ארבע אחהצ את משפשפת בגדים קטנים עם כתמים של קקי ירוק-צהוב זרחני, מסתכלת על השעון כל רגע ומחכה שתגיע השעה שש ואבא שלו יפתח את הדלת ותוכלי להכריז הייייי זה התינוק שלך ביייי. תפסיקו להגיד שזה שהזמן עובר ותינוקות גדלים זה כאילו משהו רע. תינוקות גדלים כי זה מה שאמור לקרות, תודה לאל.

"ילדים קטנים, צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות"

המשפט הזה נולד בפינת הרחובות "אוי איזה תובנות מעולות יש לי עם משחקי מילים" ו"בוא נחרבן למישהו את המצברוח" בדיוק בקיוסק הפינתי בו מוכרים "חוכמת חיים". המשמעות של המשפט הזה היא שברגעים של הכאוס והקושי בניסיון להתמודד עם תינוק חדש מישהי החליטה להמטיר עלייך מטוב ליבה וחוכמתה ולספר לך שכל מה שקשה לך עכשיו רק יחמיר. כשתתארי את הכאב בגב הם יגידו "חכי לילד השני". כשתדברי על הסימני מתיחה בבטן הם יגידו לך "חכי שתראי איך הציצי שלך יראה אחרי הנקה" ואם ידרוס אותך רכב הם ירוצו אחרייך בכביש כדי לספר לך שמחר הפציעה תכאב באמת. אלו טיפוסים שחושבים שהניסיון צבר בהם חוכמה אבל למעשה הוא צבר בהם רוע ומרירות. יועצי עצות מהסוג הזה צריך לרסס בK600 ולזרוק מהבית, מפני שהם באו עלייך לכלותך (טיפ לגיל שלושים פלוס: זו גם קבוצת האנשים שמתמחה בלהוסיף "לגילך" כשאומרים שנראית טוב, תיפטרי מהם כבר עכשיו)

"אה, הוא עדיין לא זוחל? בגיל שלו [שם של תינוק גנרי שאני בקושי מכירה] כבר זחל"

מה יותר עולב מלעקוב באובסס על כל פרמטרי ההתפתחות של התינוק שלך? להכניס לאובסס הזה גם תינוקות של אחרים. ואז עוד להשוות ולשגע אותך לגבי כמה הם זוקפים או לא זוקפים את הראש (ע"ע). לסוג הזה של נשמות טובות חייבים לתת לגימה מאותה כוס תרעלה שהם מוזגים לך, ולהגיד בעוז "מה, את צובעת שיער? אני עדיין בכלל לא יצאו לי שיערות שיבה".

"איזו בובה/ מתוקה/ נסיכה" / "איזה תינוק גיבור/חזק"

האם אתם חושבים שלהגיד על תינוקת שהיא חזקה וגיבורה יצמיח לה פין מהמצח מה זה החרדה המגדרית הזו תניחו לי

"את מניקה?"

לא שאלה לגיטימת אלא אם כן אתה מתכנן לבקש שלוק חלב לקפה

"הוא כבר ישן לילה שלם?"

לא שאלה לגיטימית אלא אם כן אתם סבבה עם זה שאצלצל אליכם כל שעתיים במהלך הלילה ואצרח אל הפלאפון כמה דקות רצוף

"אז מה את עושה כל היום?"

לא שאלה לגיטימית לשאול אף אמא אף פעם לעולם (אני לא מאמינה שהבלוג של אפרת נפתח עם השם הזה קצת אחרי שהיא ילדה, צריך לפתוח בועדת חקירה בנושא). הסיבה היחידה שאנשים מסוגלים לשאול אמא לתינוק מה היא עושה כל היום היא שהם בחיים, והסיבה היחידה לזה שהם בחיים היא שמישהי פעם מזמן רצה סביבם אלף שעות ביממה כשהם דחפו לפה דברים שעלולים לחנוק אותם וזחלו אל התנור והפילו את עצמם משידות החתלה וניסו לשתות אקונומיקה. רוב מה שתינוק עושה בשנתיים הראשונות לחייו זה לשחק עם אמא את המשחק "אני אנסה להרוג את עצמי ואת תקדישי מאה אחוז מהאנרגיה שלך ללהשאיר אותי בחיים".

"מתי אתם חושבים על לעשות ילד שני?"

ברגע שאסיים לזרוק אותך מהמרפסת ולהעלים את הגופה בנהר

דברים שכדאי להגיד לאימהות לתינוק קטן:

"איך יפה לך שיער ארוך"

כמו אימהות רבות, יש לי שיער ארוך כי לא הספקתי להסתפר חודשים ולא נראה שזה יקרה מתישהו, אז למה לא להפוך לימונים ללימונדה ולהחמיא על הקוקו? גם ככה רוב השיער ז"ל כבר נושר בגושים.

"איזה יופי הוא מרים את הראש"

המחמאה האוליטמטיבית לאימהות טריות היא להסתכל על הילד שלהם ולהגיד שהוא זוקף נהדר את הראש. אני לא יודעת בדיוק מאיפה באה הסגידה הקהילתית לשרירי צוואר, אבל מהר מאוד בתהליך האימהות את קולטת שזו ה-מחמאה שצריך לתת / לקבל כשיש תינוק בסביבה, ולומדת להתרגש עד עמקי נשמתך כשמישהו מפרגן לזקיפת הראש של תינוקך. ככה זה, תינוק שמרים טוב את הראש יהיה אוטוטו תינוק שמתהפך נהדר, ותינוק שמתהפך יהיה גם תינוק שזוחל, וזה כבר כידוע מנבא שהילד הזה אוטוטו אסטרונאוט זוכה פרס נובל ופרופסור בהארוורד, נו, גאון של אמא.

"הוא דומה לך בטירוף"

יש איזה עניין עם אבנר ואביתר: לא רק שהשמות שלהם דומים, אלא גם שאביתר דומה לאבא שלו עד אימה, כולל הפרצוף כשנבהלים ממשהו, מבנה הגוף והנטייה לישון על הגב בידיים שפרוסות לצדדים. היצור הזה, למרות שגדל לי בתוך הגוף ומאז יציאתו לעולם צמוד לי לשד אלף שעות ביממה, לא דומה לי בכלל, ולכן חשוב לי מאוד לשמוע מכולם שהוא כן דומה לי. כמו כל אם טרייה, גם אני חושבת שהתינוק שלי הוא כליל השלמות (אגב, שלי באמת תינוק יפיפה, באחריות, באובייקטיבי) ולכן כל שביב התייחסות לזה שהוא דומה לי זו מחמאה אדירה. תחשבו על איך מרגישה אישה סבירה כשאומרים לה וואו את מהההה זה דומה לביונסה!!! – אז ככה.

ודרך אגב אם אתם לא בטוחים מה להגיד לאימהות פשוט לכו על אחת מהקלאסיקות בנוסח

"את נראית מצויין"

"את כל כך רזה לא להאמין שילדת עכשיו"

"איך את מספיקה לעשות הכל?!"

או, הכי טוב, שלוש המילים הכי חשובות בשפה העברית,

אלו שפותחות דלתות ולבבות

והופכות את העולם לקסום יותר,

במיוחד כשאתם באים למישהי שהיא אמא לתינוק:

"הבאתי

לך

אוכל"

משפט שעובד כמו קסם.

אוכל ביתי, כשיש לך תינוק קטן, זה יותר משמח מלקבל טבעת יהלום.

מג'דרה היא אוכל קלאסי ופשוט לגמרי: כולה מבשלים אורז, מבשלים עדשים, מטגנים בצל ואז מערבבים את השלושה. זה מאכל פשוט מאוד אבל בהכנה הנכונה מדובר במעדן. הרכיבים זולים ובד"כ נמצאים בבית, קל להכין ממנה כמות ממש גדולה ולשמור במקרר (זה מחזיק יחסית הרבה זמן), והשילוב של קטניה ודגן הוא גם משביע וגם מאוד מזין. המתכון שלי מבוסס על המג'דרה של אבנר, שמצטיינת ברעננות בזכות הלימון, שמן הזית והפפריקה. אבנר בחיים לא יסכים להכין מג'דרה עם אורז מלא, אבל שיניתי כאן לאורז מלא כדי לתת בוסט של ויטמינים ובריאות לגוף שלי (ע"ע נשירת שיער של אחרי ההריון).

מג'דרה זה לא סיפור, אבל בכל זאת חשוב להקפיד בה על כמה דברים כדי שהיא תצא באמת באמת טובה:

תבלינים. מג'דרה תפלה זה די דוחה, ולכן תהיו נדיבים עם התיבול. אני תמיד כותבת כמויות במתכונים, אבל הכי כדאי גם לטעום בסוף ולתקן את התיבול לפי מה שטעים לכם. בדרך כלל אני מוסיפה מלח ממש בסוף, ודי בזהירות. תמיד אפשר להוסיף עוד מלח, אבל להוציא זה יותר קשה… אבנר נוהג לשים פפריקה הונגרית מתוקה ומעושנת במג'דרה, מה שנותן לה עוד איזה עומק וריח. התבלינים שכתבתי כאן הם הצעה, אז תרגישו חופשי לשנות לפי מה שמתאים לכם.

רטבים ושמן זית. אין שום דרך להכין מג'דרה טעימה בלי לשים בה הרבה שמן זית. באופן כללי, מג'דרה היא מאכל שעלול לצאת ממש יבש ויציקתי, ולכן צריך לרענן אותה בשלב הסופי עם כמות יפה של שמן זית. אפשר להוסיף גם לימון, רוטב של טחינה יחסית דלילה, כמה עגבניות שרי חצויות, ופטרוזיליה. עוד אופציה שידידתי עדי מזור המליצה לי עליה זה להגיש מג'דרה עם רוטב יוגורט מטובל לידה, בסגנון צזיקי עם שום ומלפפונים. בכל מקרה, אל תחששו להרטיב את המג'דרה שלכם, היא תקבל רטבים באהבה. רק תזכרו שאם הכנתם אותה בכוונה לאכול במשך כמה ימים עדיף לשמור את כל הרטבים בנפרד מהמג'דרה עצמה.

בצל. ההבדל בין מג'דרה מענגת לבין מג'דרה סתם קם ונופל על הבצל המטוגן. במג'דרה טובה יהיה הרבה בצל מטוגן היטב, מקורמל ומושחם לגמרי (זה לוקח גם זמן וגם שמן זית טוב, אל תתעצלו ואל תסתפקו בבצל שקוף. צריך בצל שחום!). אני אוהבת לעבוד עם סיר-מחבת גדול שיש לו גם מכסה, כי זה מאפשר לי ממש לקרמל את הבצלים עד שהם שחומים אבל לא שרופים: המכסה שומר על הנוזלים שהבצל מהפריש בלי שהכל ישרף (היי ליהי וגילה! תודה על המחבת הזו!). את הבצל אני מטגנת עם התבלינים, כדי שהוא יהיה ממש עשיר בטעמים וישדרג את המג'דרה כולה. הטריק הסודי בשלב הזה הוא להוסיף טיפטיפונת סוכר לטיגון, כך שהסוכר נמס ומעשיר את המתיקות הטבעית של הבצל ואת תהליך הקירמול שלו.

עדשים. עדשים נוטות להתפרק בבישול ארוך, ולכן צריך להשגיח עליהן קצת. ככל שהן יהיו יותר מפורקות המג'דרה תהיה יותר עיסתית ופחות יפה וכיפית. אז שימו עין. עוד דבר שעוזר להגיע לעדשים רכות אבל לא מפורקות הוא ההשרייה הראשונית, שמרככת אותם. בניגוד לשעועית וחומוס, לא חובה להשרות מראש עדשים ירוקות כשמבשלים אותן, אבל זו כן דרך טובה להימנע מעדשים מפורקות וגם לשמור על הבטן שלכם מכאבי עיכול בסוף.

אורז. חובה שיהיה בסמטי, כל אורז אחר נמעך יותר מידי ותהיה לכם מג'דרה יציקתית. אני משתמשת לפעמים באורז מלא, כדי שהמג'דרה תהיה יותר בריאה ומשביעה, אבל במתכון המקורי של אבנר הוא מקפיד רק על אורז לבן (אורז לבן סופג יותר טוב תבילינים, כי אין לו את הקליפה של האורז המלא).

יאללה למטבח! (יוצא סיר גדול של מג'דרה)

  • חצי קילו עדשים ירוקות
  • 2 כוסות אורז בסמטי מלא או לבן
  • 2-3 בצלים (משקל של 700 גרם)
  • תבלינים לבצל: רבע כפית אגוז מוסקט טחון, רבע כפית סוכר לבן, חצי כפית קינמון
  • תבלינים בסוף (אפשר לשנות ולאלתר לפי מה שאתם אוהבים) אני שמתי:
    • חצי כפית פלפל שחור גרוס גס
    • כפית מלח
    • רבע כפית ציפורן טחונה
    • רבע כפית סומאק
    • רבע כפית גרהאם מסאלה
    • רבע כפית פפריקה חריפה
    • חצי כפית כמון

להגשה:

קצת לימון סחוט, קצת טחינה, עגבניות טריות, פטרוזיליה או כוסברה קצוצה.

הכנה:

  • משרים את העדשים בהרבה מים משך ארבע שעות. מסננים מהמים ושוטפים במים נקיים. מבשלים את העדשים בסיר עם המון מים (כמו שהייתם מכינים פסטה), בערך 20 דקות או עד שהן רכות אבל לא מתפרקות (משך הבישול משתנה לפי טריות העדשים, משך ההשרייה, ועוד כל מיני דברים אז פשוט תפעילו שיקול דעת ותבדקו מה עם העדשים כל כמה זמן). כשהן מוכנות מסננים מהמים.
  • במקביל לסיר העדשים מכינים את האורז (אני מכינה ביחס של כוס וחצי מים לכל כוס אורז כשמדובר באורז לבן ושתי כוסות מים כשמדובר באורז מלא).
  • שני הסירים של האורז והעדשים על האש? יופי, עכשיו הגענו לשלב היחידי שדורש קצת עבודה במתכון הזה, שהוא לחתוך ולטגן בצל. קולפים את הבצלים וחותכים אותן לפרוסות. מטגנים במחבת גדולה ומידי פעם בוחשים.
  • תוך כדי הטיגון שופכים את התבלינים והסוכר ונותנים לבצל הזדמנות לספוג טעמים ולהתכרמל בתוך הנוזלים של עצמו (שימוש במחבת עם מכסה ממש ישדרג את השלב הזה).
  • כשהבצל, האורז והעדשים מוכנים פשוט מערבבים את כל הרכיבים. בשלב הזה מוסיפים את התבלינים של הסוף, ועוד כמה שלוקים נדיבים של שמן זית (אל תתקמצנו פליז, שמן זית זה טעים ובריא!).
  • מגישים עם תוספים מרעננות, עלים ירוקים, טחינה ועגבניות שרי.

אם הכנתם וצילמתם אל תשכחו לתייג אותי בתמונה באינסטגרם או בפייסבוק. באותה הזדמנות אתם מוזמנים לשבח אותי על שרירי הצוואר של אביתר.

בתאבון!

עלמה

בא לכם על עוד מאכלים עדשים? הנה!

בא לכם על עוד תבשילי אורז? הנה!

 

61 Comments על מג'דרה

  1. איריס
    1 בדצמבר 2017 at 20:18 (2 שבועות ago)

    בעצם הבישול של האורז והעדשים בנפרד ומערבבים את הכל רק בסוף כשהכל מוכן?

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 2:49 (2 שבועות ago)

      כן, מבשלים בנפרד אורז, עדשים ובצל ובסוף מערבבים הכל ומוסיפים תבלינים. זה הסוד לטעמים הטובים ולזה שהעדשים לא יתפרקו והאורז לא יתכווצץ'. ככה שהמתכון מאוד פשוט אבל רוב העבודה היא בסוף כששוטפים שני סירים.

      הגב
  2. עדי
    1 בדצמבר 2017 at 20:39 (2 שבועות ago)

    אני מנביטה כמות גדולה של עדשים ואז זה גם מלללא ויטמינים.

    הגב
  3. אפרת
    1 בדצמבר 2017 at 21:50 (2 שבועות ago)

    עלמתי! קודם כל זה פוסט קורע וממש צחקתי, הכי עשה לי חשק לתינוק (not!!) חחח
    דייקת בה-כ-ל.
    חוצמזה, עשית לי קרייבינג מטורף למג׳דרה, התמונות מקסימות, במיוחד של הגז מלמעלה.

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 8:28 (2 שבועות ago)

      תודה אהובה. ממך מחמאות על צילום זה משהו משהו. אדווח לאבנר! אולי זה אומר שהוא ימשיך לצלם כשהוא עומד על כיסא מעל הכיריים 🙂

      הגב
  4. רעיה
    1 בדצמבר 2017 at 22:25 (2 שבועות ago)

    כייף לקרוא אותך. תמונת המג׳דרה נהדרת! תודה לאבנר ולך על המתכון.

    הגב
  5. ריבי
    1 בדצמבר 2017 at 23:06 (2 שבועות ago)

    אפילו ממרחק של 18 שנה מהמשפטים הללו הם עדיין עושים לי בעעעע… דרך אגב תינוקות כשהם נולדים דומים לאבא שלהם-זה טריק של האבולוציה כדי שהגבר יהיה בטוח שזה הילד שלו וישאר לעזור בגידול. אחר כך יוצא גם הדמיון לאמא.

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 8:27 (2 שבועות ago)

      אני מחכה כבר שיהיה דומה לי, אפילו בקצת

      הגב
  6. גיא
    2 בדצמבר 2017 at 2:00 (2 שבועות ago)

    בואי נדבר על זה רגע. אם הם יכולים במשפט אחד להצמיח לילדה פין מהמצח זה מדהים ממש וצריך לרתום אותם למחקרים מדעיים ועכשיו!

    הגב
  7. מיכל
    2 בדצמבר 2017 at 7:58 (2 שבועות ago)

    פשוט ענקית עלמה!!! את נפלאה ונהדרת, וקורעת…! (וצינית – אש! מה קרה לעלמה הקודמת?)
    כל כך לא מפתיע שמהרגעים האלה יוצאים להם טורי מופת שכאלה. עשית לי את היום!

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 8:00 (2 שבועות ago)

      עלמה הקודמת היא כמו טיילור סוויפט, מתה ועכשיו צפה באמבט יהלומים

      הגב
      • עלמה
        2 בדצמבר 2017 at 8:02 (2 שבועות ago)

        סתם, בתכלס תמיד משלבת בין סגנונות. עוד יגיעו פוסטים מהורהרים בסגנון של פעם, פשוט החודש האחרון שבו הילד שכח איך לישון הוציא ממני הומור

        הגב
  8. נירית
    2 בדצמבר 2017 at 8:27 (2 שבועות ago)

    גם ממרחק של הרבה שנים לא שוכחת את האפקט המצטבר של לילות טרופים והימים שאחריהם💖
    והתגובות והאמירות האלה…כתבת מבריק!
    ועכשיו..איפה את גרה? בא לי להביא לך אוכל!!😘
    וחוצמזה את מקסימה ונהדרת, המתכונים שלך נפלאים והכתיבה שלך תמיד מצוינת.
    הצילומים עושים חשק והבלוג הכי כיפי.
    אז שבתשלום בינתיים ושתשני קצת מתישהו🌹

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 17:42 (2 שבועות ago)

      גרה בניו יורק אז זה טיפה רחוק הייתי אומרת. אבל גם פה אנשים שואלים שאלות מפגרות כמו
      is he a good baby?
      does he sleep through the night?

      הגב
  9. מור
    2 בדצמבר 2017 at 8:29 (2 שבועות ago)

    WORD!!!!

    אל תשכחי את "חכי למוצקים" ו"חכי" באופן כללי. ואת ה"אח, איך הייתי מאכילה אותך בקציצות/גלידה/כל דבר שהוא לא חלב אם, הדבר שהכי מומלץ לך כרגע, כי אתה תינוק, וזה מה שתינוקות אוכלים, אבל למי אכפת, אני רק רוצה כבר לפטם אותך באוכל של גדולים" של כל סבתא/קרובת משפחה מבוגרת באזור.

    אגב, הילד שכח איך לישון — גם אצלכם משבר ארבעה חודשים התמזג עם כאבי שיניים?

    לסיכום, ילדים זה שמחה, והילד שלך מושלם. גם שלי מושלם. אובייקטיבית.

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 8:33 (2 שבועות ago)

      אנשי ה"חכי" הם בדיוק אלו שאת צריכה לרסס בספריי הדברה, רק שלא יחזרו
      "חכי חכי כמה רע עוד יהיה לך"
      מי מסוגל לדבר ככה ולהיחשב בנאדם ולא זיהום סביבתי?!
      וכן, משבר ארבעה חודשים נמשך כבר בערך חודש… שכח איך לישון

      הגב
  10. שרה
    2 בדצמבר 2017 at 9:25 (2 שבועות ago)

    עלמה, כמה טוב לקרוא אותך שוב… יצרת געגועים לכתיבתך ולמתוכנים הנהדרים שלך… וגם הזדהות אפילו ממרחק השנים, במיוחד לכמיהה לאוכל מבושל שלפעמים מתחרה אפילו בשינה 🙂 בהצלחה באתגר… תודה על השדרוג המג'דרה, בטוחה שבפעם הבאה אצליח בה יותר… תמשיכי לפרוק ושלתף זה טוב שני הצדדים..

    הגב
  11. נטלי
    2 בדצמבר 2017 at 9:35 (2 שבועות ago)

    כמה שאת נפלאה! כל כך אוהבת לקרוא אותך והפוסט הזה הרג אותי מצחוק. והמג'דרה נראית נפלאה, בטוח שננסה בקרוב ♥

    הגב
  12. נטע
    2 בדצמבר 2017 at 9:58 (2 שבועות ago)

    הפוסט הזה הוא היסטרי, אני אדפיס ואדביק למקרר ולדלת….. ככה שיהייה ברור 😘

    הגב
  13. חיה פיינגלרנט
    2 בדצמבר 2017 at 10:22 (2 שבועות ago)

    כל הכבוד על הכירים הצחורים. האם את משחימה את הבצל במחבת מכוסה כל הזמן, ורק בוחשת לעתים?

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 17:52 (2 שבועות ago)

      מנקה כיריים בעיקר לפני צילומי פוסטים ולפני שבאים אורחים 🙂
      ברגיל הבית די בכאוס

      הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 17:53 (2 שבועות ago)

      כן. משחימה אותו במחבת שהיא הרבה סגורה ורק קצת פתוחה. זה שונה ממחבת למחבת אז תאזני לפי עוצמת הגז אצלך וסוג המחבת, אבל בגדול המטרה היא ליצור בצל כמה שיותר עשיר בטעמים, שחום היטב אבל לא שרוף, ושיהיו לו את הנוזלים שהוא מפריש בטיגון. האיזון בין מכסה פתוח ומכסה סגור עוזר לי עם זה

      הגב
  14. חיה
    2 בדצמבר 2017 at 10:40 (2 שבועות ago)

    נהדרת שאת ומדויקת , כל הקלישאות האלה באים מאנשים שלדגל ילד זה כמעט הסל הכל שנצבר לזכותם , אז לא להשתמש ? חילול ממש !
    אבל בהחלט הבאת פה טיפים מה להגיד אם לא רוצים לשתוק .

    הגב
  15. חיה
    2 בדצמבר 2017 at 10:42 (2 שבועות ago)

    יצאו לי מלא שגיאות , ואני לא מגדלת תינוק 😊

    הגב
  16. תמי
    2 בדצמבר 2017 at 11:33 (2 שבועות ago)

    פוסט נפלא.
    מצטטת את אחותי הגדולה והנהדרת: יום שעובר לא חוזר.
    אם ל3 בנים גדולים שככ שמחה שגדלו.

    הגב
  17. מיכל
    2 בדצמבר 2017 at 16:13 (2 שבועות ago)

    אני כל כך שמחה שנתקלתי הבלוג שלך, גם מהאוכל, וגם מכל השאר 🙂 כל כך כיף (וטעים!) פה 🙂

    הגב
  18. שיר פורטל
    2 בדצמבר 2017 at 16:24 (2 שבועות ago)

    וגם: את עוד תתגעגעי לרגעים האלה, תתרגלי לא לישון/ גם כשהם יגדלו את לא תשני (יו תודה!!)
    והקלאסיים: הוא נושם שם במנשא? אולי אין לך מספיק חלב? הוא נרדם בעגלה שתדעי לך, אצלי בשמונה וחצי הם במיטות, אין חכמות.
    חזקי ואמצי. את כותבת כל כל נהדר תמיד.

    הגב
  19. יניב
    2 בדצמבר 2017 at 17:36 (2 שבועות ago)

    פוסט מעולה. למדתי הרבה מה לא להגיד לאמהות טריות 🙂 (האמת שאף אחד מהדברים האלה לא הייתי אומר גם ככה. אולי חוץ מהבובה/מתוקה – אבל אני אומר בוב/מתוק גם על תינוקות זכרים!)
    ואם אפשר לחלוק טיפים משלי על מג'דרה, כי זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני מבשל בקביעות בשנים האחרונות (ועם דיסקליימר שאני עצלן אז בדרך כלל מבשל את האורז והעדשים ביחד – מוסיף את העדשים המושרות מסוננות לאורז אחרי שרתח. יוצא פחות מדוייק אולי אבל חוסכים בסיר לשטוף!)
    * תיבלון 1: כמון כמון כמון. מג'דרה עם מלא כמון זה נורא טעים.
    * תיבלון 2: אחרי שהאורז רותח, שמים שניים-שלושה פולים (שלמים) של הל בסיר. זה עושה לכל המג'דרה ריח משגע. צריך לזכור לשלות אחרי הבישול.
    * וריאציה 1: במקום אורז – בורגול עבה. זה גם מקצר משמעותית את זמן הבישול (בטח ביחס לאורז מלא).
    * וריאציה 2: בשביל הבריאות – חצי מכמות הבצל להכין יחד עם האורז (לטגן קלות לפני הבישול) וחצי לטגן בנפרד ולהוסיף אח"כ.

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 17:51 (2 שבועות ago)

      עצות מג'דרה מצויינות, תודה!
      צודק מאוד לגבי הכמון

      הגב
  20. נעה
    2 בדצמבר 2017 at 19:01 (2 שבועות ago)

    פוסט מעולה ומדויק! קראתי אותו בזמן שאני מרדימה פה את הקטנה בת ה3 חודשים. אני כ"כ מזדהה!

    ואני רואה שכתבו זאת לפני, אבל באגף התבלינים לגמרי כמון!

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 5:01 (2 שבועות ago)

      צודקת, הוספתי במתכון עצמו.

      הגב
  21. אפרת
    2 בדצמבר 2017 at 20:01 (2 שבועות ago)

    הי עלמה, פוסט מעולה.
    אני מנהלת בפרדס חנה דף פייסבוק של סירי לידה (https://www.facebook.com/%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%A8-380570145329520/) את מרשה לי לפרסם שם לינק לפוסט הכל כך רלבנטי ומרגש שלך?
    אגב, הייתי שמחה לארגן לך כמה סירים 🙂

    הגב
    • עלמה
      2 בדצמבר 2017 at 20:26 (2 שבועות ago)

      בטח, אשמח מאוד להתארח בעמוד שלכן!

      הגב
  22. מיכל
    2 בדצמבר 2017 at 20:21 (2 שבועות ago)

    כיף לקרוא אותך ומאד הזדהיתי בתור אמא ל4.
    אני עושה מג'דרה בתנור והממתיק שאני שמה הוא סילאן. בנוסף, מפזרת למעלה מקלוני שקדים או אגוזי ברזיל חתוכים

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 0:31 (2 שבועות ago)

      לפזר שקדים נשמע לי נפלא. ולגבי היותך אמא ל-4: ריספקט!
      זה כמו להיות מנכ"לית

      הגב
  23. יהודית
    3 בדצמבר 2017 at 0:01 (2 שבועות ago)

    עלמה, תמיד כיף לקרוא אותך ולבשל את המתכונים הנפלאים שלך. אני חסידה גדולה של הממרחים…מפוסט הממרחים.
    את המג׳דרה שלי אני מכינה כבר תקופה ארוכה לפי המתכון המעולה של הילה קריב – ״ביסים״.
    מחכה כבר להזדמנות להכין את הגרסה שלך למג׳דרה.
    לגבי שינה של התינוק – ממליצה לך מכל הלב לדבר עם יוליה טמיר (פסיכולוגית ויועצת שינה). תחפשי קצת באינטרנט עליה – sleep all night.
    פניתי אליה לאחר המלצת זוג חברים (שניהם רופאים בתל השומר והכירו את יוליה) כאשר ילדיי היו בגיל 5 חודשים. זה לקח 3 ימים וישנו רצוף 12 שעות בלילה. מאז (5 שנים) הפניתי אליה את כל מי שרק יכולתי ולמעט זוג אחד, כולם מאושרים ומודים לה כל יום (וגם לי :)). אני יודעת שהיא נותנת את אותו הייעוץ דרך הטלפון גם למי שגר בחו״ל. ואין לי שום אינטרס בעניין למעט הניסיון והידע והלילות ללא שינה עד שהגעתי אליה.
    בהצלחה!

    הגב
  24. אבנר
    3 בדצמבר 2017 at 5:13 (2 שבועות ago)

    הי מה קרה לכמון שלי באמת? אין מצב שבמג'דרה שלי אין רכיב כל כך בסיסי. ברור שזה היה במתכון המקורי

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 17:50 (2 שבועות ago)

      אני לא מאמינה שהגבת בבלוג! פעם ראשונה אחרי תשע שנים!

      הגב
      • עלמה
        3 בדצמבר 2017 at 17:51 (2 שבועות ago)

        בסדר אתה צודק, הוספתי כמון במתכון. טעות שלי! ואל תתחיל עכשיו בלוג מתחרה הא?!

        הגב
  25. נירית
    3 בדצמבר 2017 at 8:23 (2 שבועות ago)

    הי 😍

    כתבתי תגובה אתמול ישר כשקראתי, כנראה פיספסת😃, בגדול הרבה הבנה,והזדהות וחיבוק
    ורצון לבוא אלייך עם סירים💖
    חוצמזה, באופן פלאי, כתבת את הפוסט בול כשהחלטתי להכין למשפחה מג'דרה מעולה לסופ"ש… אז הכל התחבר, והכנתי מג'דרה מהסרטים, עם אורז אדום והוספתי גם כמון…
    וכשהמחבת הגדולה התמלאה בתבשיל החום והמבריק, אז חשבתי גם עלייך ושמחתי😍
    מאחלת לכולם ימים טובים וקצת שקט ושלווה.
    ולכל האמהות העייפות,
    שיהיו להן סביבן מלאכים שיודעים.. 💫

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 17:51 (2 שבועות ago)

      תודה! שבת שלום!

      הגב
  26. הגרה
    3 בדצמבר 2017 at 10:34 (2 שבועות ago)

    גדול..אני אמא ל3 קטנים, ונקרעתי…מזדהה עם הרוב
    חייבת להוסיף שאלה שתמיד עצבנה אותי עד מאוד
    "נו, איך הוא? הוא ילד טוב?" כשהכוונה שתינוק טוב= תינוק שלא בוכה הרבה/שנותן לך לישון בלילה, וכו'
    כאילו שהבכי שלהם הוא משהו רע, מעיד על רוע..כן, זה קשה, כן אני מותשת, גמורה, עייפה, אבל מה הקשר לילד טוב או רע?? מה אני אמורה לענות לשאלה כזאת?
    ועוד שאלות מהסוג המתערב: "הוא נושם שם?" (=כשהוא במנשא) ו "לא קר לו?"

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 17:52 (2 שבועות ago)

      שואלים פה כל הזמן
      is he a good baby?
      שאלה ממש מוזרה. קודם כל כי הוא הראשון והיחיד שלי אז אני לא באמת משווה
      דבר שני כי הם לא יכולים להיות באמת גרועים או באמת טובים, הם פשוט תינוקות וזהו. הם מעייפים כי הם תינוקות

      הגב
      • הגרה
        3 בדצמבר 2017 at 18:32 (2 שבועות ago)

        אז זאת לגמרי גם שאלה שנשמעת בישראל..פשוט בעיקר מפי הדור של ההורים והסבים, לא תשמעי בני גילנו שואלים את זה…אולי כי הם עוד זוכרים או חווים את זה בעצמם, ואולי באמת כי משהו בגישה של ההורות השתנה במהלך הדורות..

        הגב
        • עלמה
          4 בדצמבר 2017 at 3:22 (2 שבועות ago)

          שאלה נורא משונה. אנסה לענות עליה להבא "לא הוא תינוק לא טוב, אפשר את שלך במקום?"

          הגב
  27. הגרה
    3 בדצמבר 2017 at 10:48 (2 שבועות ago)

    והכי ראיתי את עצמי בשפשוף כתמים שלל קקי זרחני, ופה יש לי טיפ- שהציל את חיי- לשפשף עם סבון כלים! רצוי- fairy צהוב- זה הדבר שהכי מיגר את הכתמים האלו..נסי ..

    הגב
    • עלמה
      3 בדצמבר 2017 at 17:53 (2 שבועות ago)

      כן זה טיפ מציל חיים. גם אני עושה את זה כבר כמה שבועות רק עם סבון כלים

      הגב
  28. גל
    3 בדצמבר 2017 at 10:58 (2 שבועות ago)

    פוסט נהדר, באמת. יש סיכוי יותר גדול שאכין מג׳דרה משאגדל ילד בקרוב, אבל הזדהתי מאד

    הגב
  29. קרן
    3 בדצמבר 2017 at 14:45 (2 שבועות ago)

    צחקתי בקול גדול, זה כל כך לא משתנה במהלך השנים כך שהפוסט הזה יישאר רלוונטי לנצח נצחים,
    ולא רק בגלל המג׳דרה המהממת שלך.

    הגב
  30. שוקי
    3 בדצמבר 2017 at 15:32 (2 שבועות ago)

    טיפ: את הבצל כדאי לאדות על אש קטנה קטנה במשך הרבה הרבה זמן, עד שהוא מתקרמל יפה ומקבל צבע חום עמוק. זה מעלה את המג'דרה לגבהים אחרים.

    הגב
  31. שירה
    3 בדצמבר 2017 at 21:06 (2 שבועות ago)

    כנראה שאני עולב עולבי עולבים, כי אני מטורפת על גרף ההתפתחות של הבן שלי ולא כאקט השוואתי . יכול להיות שבגלל שהוא כבר מחר בן שנה וכל יום לומד משהו חדש וכבר מפתח אישיות משלו הדבר הכי מגניב זה לראות את תהליך הלמידה שלו,(ויכולה לדבר על זה כל היום, מי שנשאר אחרי זה הוא חבר אמת)עולב כבר אמרתי.
    ואם כבר מג'דרה, את חייבת לנסות קיצ'רי שזו המג'דרה העיראקית יש לה טעם שומי כמוני (שום וכמון) נוכח ובועט, אוכלים את זה עם כף שמנת חמוצה וזה טעים
    ובירושלים היה לנו דבר כזה שנקרא כיבוד יולדת אבל עזבתי עוד לפני הלידה, אז חייתי על קוסקוס של אמא ומרק בטטה(כנראה שהיה שם עוד משהו אבל לא יכולה לשחזר הרבה מהתקופה הזו)

    הגב
    • עלמה
      4 בדצמבר 2017 at 3:21 (2 שבועות ago)

      את לא עולב! והילד שלך מרים את הראש יופי!

      הגב
  32. דקלה
    4 בדצמבר 2017 at 0:21 (2 שבועות ago)

    קודם כל קבלי חיבוק. השנה הראשונה בחיי האם הטרייה זו תקופה קשה מאוד.
    וחשבתי שאם לא גרים בארץ לא צריך לסבול את כל חכמת החיים של כל הנשמות הטובות…

    ומה שהכי עזר לי היה לדעת שזה נהיה יותר קל. זה באמת נהיה יותר קל.

    הגב
    • עלמה
      4 בדצמבר 2017 at 3:21 (2 שבועות ago)

      אה, קחי בחשבון שבניו יורק גרים בערך שבעה מיליון ישראלים 🙂
      וגם פה יש כמה דברים מאוד מוזרים שאנשים אומרים לך. במיוחד הקטע הזה ששואלים is he a good baby?

      הגב
  33. דקלה
    4 בדצמבר 2017 at 16:04 (2 שבועות ago)

    הוא דומה לא א שלו, כי האבולוציה לא רצתה שתזרקו שניכם אחרי הלידה מהמערה, עוד מעט זה משתנה.
    (כמו הביצים הענקיות שהם סוחבים בהתחלה, גם זה עובר)
    אני משדרגת את המג׳דרה עם תוספת של בצל ירוק חי, כאשר מערבבת את האורז עדשים ובצל מטוגן.
    מזל טוב !

    הגב
  34. שם*
    4 בדצמבר 2017 at 17:57 (2 שבועות ago)

    אביתר דומה לך בול!!!!😉
    מעריצה אותך על שהצלחת למצוא זמן ופניות נפש לכתוב בבלוג- זה מחמם את הלב! ! 😘

    הגב
    • עלמה
      6 בדצמבר 2017 at 2:59 (שבוע 1 ago)

      תודה רבה. זה באמת כמעט בלתי אפשרי למצוא זמן לכתיבה ובכלל להתקלח או להיות עצמי, אז ממש כיף לקרוא את התגובות ולראות שאנשים עוד קוראים ומחכים לפוסטים 🙂

      הגב
  35. יעל
    5 בדצמבר 2017 at 0:55 (2 שבועות ago)

    נכון! המתכון נפלא והפוסט נפלא ומדויק להפליא.
    וזה מצחיק כי אני כבר כמה שבועות חושבת לעצמי איך את מצליחה להעלות פוסטים פה ובפייסבוק עם תינוק כזה קטן.
    וגם נכון מה שאמרו לך שזה נעשה יותר קל – הצרות הגדולות האלה של הגדולים הן פשוט מסוג אחר אבל בטח לא מתישות באותו אופן מרתוני של השנה הראשונה.
    וגם לסיום – המג'דרה שלנו נורא דומה רק שבשלי יש בעיקר בהרט (שזה תכלס די דומה לתערובת התבלינים שלך בכל מקרה). תודה נראה לי שנכין את זה בקרוב שוב.

    הגב
  36. יעל
    5 בדצמבר 2017 at 21:24 (שבוע 1 ago)

    בלוג מהמם! ויומן ההריון עצר את נשימתי.
    ומזדהה עם כל מילה..
    ולגבי הקקי.. לאחר חודשים של שפשוף מכנסיים קטנים ויאוש שעל זה אני מבזבזת את דקות השקט המעטות כל כך, עם בני השני קיבלתי עצה מזהירה!
    אם שמים את הבגד בשמש תוך כמה שעות אין כתם! הסיבה היא שהצבע הצהוב של הקקי הוא החומר 'בילירובין' שצובע הכל בצהוב אבל קרני השמש מפרקות אותו. מאותה סיבה שמים תינוקות עם צהבת מתחת לגריל עם אור שמחכה קרני שמש…
    אם שמשי עכשיו בניו יורק הרווחת. אחרי שהכתם נעלם נותר רק לכבס.
    וכמו שחברה שלי אמרה לי בעיצומה של קפיצת גדילה: "מחזקת את שדייך"
    תודה תודה לך!
    יעל

    הגב
    • עלמה
      6 בדצמבר 2017 at 2:57 (שבוע 1 ago)

      וואו. מחזקת את שדייך זה ביטוי גאוני! אימצתי!

      הגב
  37. סתם אני
    13 בדצמבר 2017 at 23:17 (2 ימים ago)

    אוי, עלמה, מעולהההההה. כמה הזדהיתי (:
    ממרום 30 ומשהו שנותיי וארבעת ילדיי (המהממים, אובייקטיבית), אני יכולה לומר לך שזה רק משתפר ונהיה יותר טוב ויותר כיף- את תצברי יותר בטחון כאם, את והקטנצ'יק תלמדו להכיר אחד את השני, הוא ילמד לישון, להמהם, לזחול, לדבר, ללכת… והתקשורת והאהבה ביניכם רק ילכו ויתעצמו. ילד שני זה יותר קל, שלישי כבר ממש כיף, כשאת מצוידת בשני עוזרים קטנים, והרביעי – מגדל את עצמו. סתם, לא, נסחפתי (;
    בקיצור, יקירתי, תהני מהרגעים הטובים, וכשקשה, תדעי שזה בסדר, מותר שיהיה קשה לפעמים. ועצה אמיתית, מנסיון אישי (ושאזכה ליישם בעצמי)- את עמוד התווך של הבית. תדאגי ותטפלי בעצמך, זה לא מותרות- זה מאסט, ולטובת כולם

    הגב

כתיבת תגובה