ריבת עגבניות ווניל (ומשהו על לא לפחד מהחושך)

DSC_0303-fixedB

שקית מצרכים נשברת בדרך הביתה. צריך לכתוב "נקרעת" אבל נשברת, זו המילה שהתיישבה. במיוחד בקבוק חומץ מזכוכית שהתנפץ על המדרכה והזכוכיות שלו נועצות בושה ברחוב המטונף, בושה מול העוברים ושבים. עננת ריח דביק ומסוכן שנספגת בנעליים ובחולצה ובתיק.

ולא רק הוא. אלא שזה רגע כזה שהכל נשבר. הניתוק משם והניתוק מכאן. הגעגועים והכעסים על כל הבתים שלך, ועל כל המקומות שהם לא הבתים שלך. חרטה, אשמה, קופסת עגבניות שרי מתפזרות על המדרכה. את דורכת על אחת מהן בצעד כושל. יש חלומות שחשבת פעם שהם כדורים פורחים ונשארו כבולים אל הרגל כמו כדור כבד ורע של תותח.

אני אומרת לעדי, באמת יש בעולם כל מה שפחדנו ממנו כשהיינו קטנות: זאבים טורפים ומפלצות מתחת למיטה, ואנשים רעים, וזומבים, וחושך.

ועוד המון דברים שאפילו לא ידענו לפחד מהם: לקום בבוקר בלי חשק, עייפות, עבודה מתסכלת, לאחר לפגישה, להזדקן, רשימת מטלות אינסופית, דאגות פרנסה, להצטופף ברכבת, לאהוב אנשים שמאכזבים אותך ולא להצליח להיפטר לא מהאהבה ולא מהאכזבה, גוף, לטעות, דחייה, מבוכה, קטנוניות, ריבים טיפשיים, אחריות.

cherryTomatoJam_640x427

איור: מאיה איש שלום

וגם הסתם-קשה. סתם, ימים כאלה שפשוט הכל קשה בתוך הלחיות. סתם תסכול. סתם יום חול. סתם נקרעה לי שקית ובכיתי בדרך הביתה כי הרגשתי נכשלת ועלובה.

ובאמת לא ה-כל יהיה בסדר. מה שאני הכי שונאת בדיבור האמריקאי על הסחלה של החיים זה את האשלייה שבכל דבר יש הזדמנות. אין קשיים, יש רק אתגרים. הם מכורים לאופטימיות. אבל באמת לא כל חוויה רעה אפשר לספר בלשון עבר, לא על הכל נשקיף מהמרפסת בחיוך. לא כל הכשלונות והסבל יביאו את הרוח לכדי התעלות. אולי לא נעמוד על במת TED ונספר על הדבר הרע בטון בוטח.

לא כל הפצעים שלנו יגלידו ולא על כל הצלקות שלנו נצביע בגאווה. לא על הכל נדע לצחוק עוד שנים. לא כל חוויה רעה היא סיפור לספר לנכדים.

וגם כן האושר הזה. מאיפה התגלגל מושג כמו "אושר" למחשבה שלנו על החיים. נדבק לנעליים כמו מסטיק שהושלך מפה של מישהו אחר והופך את כל הצעדים שלך לכושלים, דביקים, מרעישים. מי אמר שאנחנו צריכים לרדוף אחריו. ומה זה בכלל אומר להיות מאושרת. למה שנחשוב כמו פרסומאים של קוקה-קולה.

הטעות לא הייתה זה שלא הגענו אל האושר, אלא זה שבכלל האמנו שהוא קיים. שיהיה איזה רגע שמישהו או משהו ידליק לי את הנורה ויהיה אור גדול (פעם שאלתי אותה איך חיים ועדי אמרה "התרגלתי ללכת בחושך").

הרי בסופו של דבר גם האנשים המאושרים מאושרים מעט מאוד מהזמן. ורוב הזמן גם הם בתוך הסתם והקשה. זמן מבוזבז וחוסר הצלחה. ופחד על הזמן המבוזבז. (ובאמת אולי הבודהיסטים צדקו: רוב הזמן החיים מלאי סבל. ואי אפשר באמת להתעלות מעליו, רק לשחות דרכו ולהצליח לנשום).

ובעצם את כל זה כבר אמרה מריה במפורד. בעיקר זה שהכל בסדר וגם הכל קשה וזה חלק ממה שעושים.

 

אני לא חושבת שהקטע בלהתבגר הוא שמוצאים את האור. אני חושבת שלומדים לא לפחד מהחושך. ולומדים לחזור חזרה לסופר ולקנות עגבניות שרי חדשות ואז להכין מהן ריבה.

כמה טיפים חשובים:

  • וניל. הריבה הזו כל כך פשוטה אבל מיוחדת, בעיקר בגלל השילוב של עגבניות השרי והוניל. זה יעבוד רק עם וניל טוב ואמיתי (בשום פנים ואופן לא תמצית "טעם וניל" בשקל וחצי ובטעם של מתכת, זה יוצא נורא). בצילומים כאן השתמשתי במחית וניל שאני אוהבת לקנות כי היא לא מאוד יקרה ואיכותית כמו להשתמש במקל וניל אמיתי, אבל האמת היא שהריבה יוצאת עוד יותר טוב עם שמים בה מקל וניל אמיתי שחוצים וגורפים מתוכו את הג'ל הריחני אל הסיר. אחרי שאתם מוציאים את הוניל אל סיר שימו גם את התרמיל עצמו בתוך הסיר. הוא ימשיך לתת ארומה משגעת ואחרי זה כשיעמוד בתוך הצנצנת ייתן לכל הריבה לוק עוד יותר נסיכותי.
  • בישול. אני תמיד מכינה ריבות בסיר גדול, עמוק וכבד, כדי שכשהן רותחות ומתנפחות ועולות על גדותיהן בטירוף ומהר מאוד הן לא ישפכו לי על כל השיש. זה בד"כ עובד (ועדיין צריך להשגיח ולהנמיך את האש אם הריבה משתוללת). באופן כללי, ריבות צריכות המון זמן על הכיריים כדי לאבד נוזלים ולהיקרש, במיוחד כשמדובר בירק נוזלי כמו עגבניה, וכדאי להשגיח עליהן מפעם לפעם ולהוריד את הריבה מהאש רק כשהיא קרושה (הפוסט המעולה הזה של בצק אלים על ריבות פורסם לפני עשר שנים, ויש בו כמה טיפים מאוד יעילים על עיקור צנצנות, בדיקת הקרישות של הריבה עם צלוחית קפואה ועוד פטנטים. מומלץ).
  • עיקור צנצנות. חשוב מאוד לשמור ריבות וחמוצים ושאר דברים שסוגרים בצנצנת לתקופה ארוכה בצנצנות מאוד נקיות ותוך שמירה על חום ווואקום, אחרת יופיעו עובשים. אני מנקה את הצנצנות במים רותחים שניה לפני שמוזגת אליהן את הריבה, וגם מקפידה להעביר את הריבה אל הצנצנת בעוד לוהטת מחום. אחרי שהריבה נמזגת את הצנצנת (כדאי למלא ממש עד הסוף) אני סוגרת את המכסה חזק-חזק (זה חם להבריג אותו בשלב הזה אז תיזהרו) ואז הופכת את הצנצנות על ראשן. ההיפוך הזה עוזר לוואקום להיווצר.

DSC_0232-fixedB

 

DSC_0274B

הריבה מצויינת כמו שהיא על קצת לחם טוב, אבל יש שילובים שיקפיצו אותה עוד שלב מעלה, כמו כריך עם גבינת תום חריפה. הכי הכי טעים, ומומלץ לאלו מכם שלא נרתעים מרעיונות קצת נועזים, לשים ריבה קרירה כזו על כדור גלידת וניל טובה, ולפזר בזיליקום קצוץ טרי. אין לי שום הסבר ללמה וניל, בזיליקום ועגבניה זה שידוך עד כדי כך מוצלח, אבל תאמינו לי שזה מהשידוכים שקונים לכם שליש כרטיס לגן עדן.

*

האיור היפה הזה שמופיע כאן למעלה הוא מעשה ידי חברתי הישראלית-ברוקלינאית מאיה איש שלום שיום אחד אני עוד אכתוב ספר והיא תהיה המאיירת שלו. עד אז, ממליצה לכם לעקוב אחרי האינסטה שלה והאיורים המיוחדים שהיא מעלה לשם.

בתאבון,

עלמה

33 Comments על ריבת עגבניות ווניל (ומשהו על לא לפחד מהחושך)

  1. נועה
    26 בפברואר 2017 at 19:55 (7 שנים ago)

    איזה קטע, במקרה נכנסתי לפה היום כי חיפשתי את הפוסט על הבלסמי המצומצם, רציתי לוודא שאני בכיוון. את הפוסט לא מצאתי, אבל כן מצאתי את הריבה שהכנתי לפני שלוש שנים, שני מטבחים ואהבה שעכשיו כבר לא שלי, ואיכזבה כלכך. והיא לא נפסקת, וגם לא האהבה. לא יודעת מה עבר לי בראש אז, כשהכנתי אותה, היו הרבה עגבניות שרי ובדיוק קיבלתי חבילה של מקלות וניל במשלוח והיה צרור בזיליקום ירוק ומלא שמש. היה נראה לי הגיוני לזרוק הכל יחד לסיר. זו באמת ריבה נפלאה, ותודה שנתת לי את הטעם שלה עכשיו על הלשון. לפני שעתיים אמרתי לחברה שלי שאני לא מבינה איך אני אמורה לחיות עם רשימת המטלות הלא-נגמרת, ואחרי חצי שעה הוספתי: אבל תראי אותי, מצמצמת בלסמי במטבח. אולי ככה אנחנו חיות עם הקשה, מניחות אותו רגע בצד, ומכינות ריבה.

    הגב
    • עלמה
      26 בפברואר 2017 at 20:19 (7 שנים ago)

      נכון. מכינות ריבה. או קוראות משהו באינטרנט.
      3>

      הגב
  2. הילה
    26 בפברואר 2017 at 20:05 (7 שנים ago)

    הכתיבה שלך זה חץ ישיר ללב

    הגב
    • עלמה
      26 בפברואר 2017 at 20:18 (7 שנים ago)

      תודה תודה תודה הילה.

      הגב
  3. לאה ניר
    26 בפברואר 2017 at 23:15 (7 שנים ago)

    את מקסימה !!! כותבת נהדר וקולע בול !

    הגב
  4. לימ
    27 בפברואר 2017 at 1:44 (7 שנים ago)

    כל כך מדוייק.
    לא בטוחה אגב שזה קטע אמריקאי, גם בישראל תיתקלי כל הזמן במשפט השנוא עלי והשקרי – ״הכל לטובה״.

    הגב
  5. ami
    27 בפברואר 2017 at 7:10 (7 שנים ago)

    שלום רב. מה עושים אם לא רוצים ליפול במלכודת הסוכר? יש תחליף?

    הגב
    • עלמה
      27 בפברואר 2017 at 17:46 (7 שנים ago)

      קשה ליצור ריבות ללא סוכר, בטח שלא מעגבניה שהיא מראש ירק עם מעט פקטין והרבה נוזלים.
      יש ריבות מגניבות ללא סוכר שאפשר להכין מפרודוקטים אחרים. למשל אוכמניות וזרעי צ'יה, כי הצ'יה יוצרת את המרקם במקום הסוכר

      הגב
  6. מיכל
    27 בפברואר 2017 at 11:46 (7 שנים ago)

    הכתיבה שלך נפלאה. פוגעת, נוגעת, ומעיפה…
    התגעגעתי לקרוא אותך!

    הגב
  7. יעל
    27 בפברואר 2017 at 19:00 (7 שנים ago)

    אחות את דייקנית ומוכשרת כל כך

    הגב
  8. גיא
    27 בפברואר 2017 at 23:07 (7 שנים ago)

    איזה כיף לקרוא אותך שוב!
    הכתיבה שלך כל כך נוגעת שאני נכנס כל כמה ימים לבדוק אם במקרה הוצאת פוסט חדש. תודה 3>

    הגב
    • עלמה
      28 בפברואר 2017 at 2:21 (7 שנים ago)

      תודה! הבלוג הזה התעדכן מעט מאוד לאחרונה (מסיבות שונות ומוצדקות!) אבל אני שמחה שיש עוד מי שבודקים ונכנסים לקרוא

      הגב
  9. אולגה
    28 בפברואר 2017 at 6:52 (7 שנים ago)

    עלמה, איזה טקסט מרגש ועוצמתי! הליכה בחשיכה מבחינתי שווה לחיפוש תכלית. לדעתי מה שאת מתארת פחות קשור לפסימיות (כנגד לאופטימיות הכרונית), אלא סימן של בגרות נפשית ומתנה גדולה. לגלות שלא הכל מואר אומר בראש ובראשונה לדעת שהאור קיים, וגם לדעת לא סתם להתהלך בבטחון בחושך, אלא לזהות את מקור האור וללכת אליו.

    הגב
  10. רחלי
    28 בפברואר 2017 at 8:11 (7 שנים ago)

    את כותבת מופלא וחודר והריבה נראת ממש מגרה. הכי נכנסה לטו דו ליסט.

    הגב
    • עלמה
      1 במרץ 2017 at 1:04 (7 שנים ago)

      תודה רחלי 3>

      הגב
  11. אסנת פורג
    28 בפברואר 2017 at 11:11 (7 שנים ago)

    תודה אהבתי

    הגב
  12. דנינו
    1 במרץ 2017 at 8:26 (7 שנים ago)

    אהבתי למרות שאין פה מהפכה…לפעמים דברים פשוטים הם טובים וטעימים, כמו שאמר הנסיך הקטן בפיו של אנטואן דה סנט אקזופרי.

    הגב
  13. רעות פרנקל
    1 במרץ 2017 at 10:20 (7 שנים ago)

    איך כתבת יפה. (ובכלל איזה כיף שכתבת, כבר נכנסתי כמה פעמים לבדוק כי חשבתי שמשהו התפספס ואני כבר לא מקבלת עדכונים על פוסטים חדשים..)

    החיים האלו. באמת החוכמה היא ללמוד ללכת בחושך. ואולי להניח שהמצב הטבעי הוא קושי ועייפות והרבה תסכול, ודווקא אז כשמבליח איזה רגע של אור יש פתאום אושר גדול, כי זה מפתיע ולא מצופה. לא?

    הגב
  14. marjorie morningstar
    1 במרץ 2017 at 12:31 (7 שנים ago)

    אני עוד לא יודעת איך להגיב, צריכה לחשוב על זה. כל פוסט שלך נוגע במקומות נכונים כל כך וראוי לתגובה מנוסחת היטב. אבל בינתיים רוצה להראות סימן חיים ואהבה, אז מגיבה כאן בלי לכתוב בעצם כלום. פשוט כי אני שמחה שהעלית פוסט חדש.

    הגב
    • עלמה
      3 במרץ 2017 at 12:59 (7 שנים ago)

      תודה. זה הרבה.

      הגב
  15. בר וו.
    1 במרץ 2017 at 21:40 (7 שנים ago)

    שמחה שחזרת לכתוב. התגעגעתי לקרוא.

    הגב
  16. יעל
    3 במרץ 2017 at 12:06 (7 שנים ago)

    אחד הדברים שהיו לי הכי קשים כשגרתי בארה״ב הוא אובדן הלגיטימציה להתלונן. מזל שהיתה לי חברה גרמנית ויחד תבענו בחזרה את זכותנו להתלונן על הבירוקרטיה, הקור, על מעברי דירה תכופים שמונעים מאיתנו חיים נוחים ועל חוסר הגשמה עצמית בגלל קשיים בהשגת אישור עבודה.
    לא להתלונן זה לא טבעי. זה כמו הפרק בסיינפלד שבו אבא של ג׳ורג׳ חוזר על המנטרה Serenity now. אי אפשר להיות כל הזמן אופטימיים ורגועים, זה מתכון לשיגעון…

    הגב
  17. יעל
    9 במרץ 2017 at 15:09 (7 שנים ago)

    תודה שכתבת, התגעגעתי.
    אהבתי כל מילה, כמו תמיד את כותבת בחכמה ובכנות על דברים שאוהבים להסתיר ולחנחן.

    הגב
    • עלמה
      9 במרץ 2017 at 21:43 (7 שנים ago)

      תודה רבה. זו תגובה שממש כיף לקרוא

      הגב
  18. תמי
    15 במרץ 2017 at 13:20 (7 שנים ago)

    יפה.
    והאושר הוא עוד אשלייה הוליוודית מערבית.. אני מחפשת את הנחת. ואם מוצאת – דייני.

    הגב
    • עלמה
      15 במרץ 2017 at 23:47 (7 שנים ago)

      אמן

      הגב
  19. שרה
    15 במרץ 2017 at 13:35 (7 שנים ago)

    כתבת מרגש ונועג בצעב האמת…
    תודה על השיתוף…

    לידיעה, ניסיתי לענות לך במייל והוא חוזר עם הודעה שהכבתות אינה ידועה

    הגב
    • עלמה
      15 במרץ 2017 at 23:46 (7 שנים ago)

      תודה רבה על העדכון. היו לי המון בעיות עם שליחת מיילים לאחרונה אז אני מנסה לתקן הכל ולפעמים דברים מתגלצ'ים ולא עובדים. אבדוק עכשיו מה גרם לזה…

      הגב
  20. רוני
    15 במרץ 2017 at 16:18 (7 שנים ago)

    איזה מזל ששלחת את הפוסט הזה שוב במייל, הוא אכן לא הגיע אלי בפעם הראשונה. את נהדרת, באמת. המילים הפשוטות והסיטואציה היום-יומית הזאת שהצלחת לתאר בכזה דיוק. בתוך בליל הכתיבה הרגשית מדי שיש היום, כמה כיף לקרוא אותך. אני מחכה כבר שתכתבי ספר.

    הגב
    • עלמה
      15 במרץ 2017 at 23:46 (7 שנים ago)

      תודה רבה, איזו תגובה משמחת ביום סערה מושלג 🙂 (ניו יורק התחרפנה השנה)

      הגב
  21. נועה
    21 במרץ 2017 at 12:54 (7 שנים ago)

    עלמה, הגיע הרגע. גיליתי את הבלוג שלך לפני כמה חודשים, והתאהבתי. כמה כיף שבבלוגים יותר קל להתאהב מאשר באנשים. אני טבעונית כבר שנה ומאז שהכרתי את המתכונים שלך חיי הטבעונות שלי עשירים, טעימים ונעימים מתמיד! אני מאד אוהבת את ההסברים הפשוטים שלך לגבי המתכונים ואת הצורה שבה שאת כותבת את המתכונים וכמובן אוהבת את הסיפורים והתובנות שלידם. תודה רבה! תמשיכי! נועה

    הגב
    • עלמה
      21 במרץ 2017 at 18:41 (7 שנים ago)

      שמחה מאוד לשמוע! לחיי הרבה בישולים טעימים לאורך הרבה מאוד זמן

      הגב
  22. אמירה
    4 באפריל 2017 at 8:54 (7 שנים ago)

    נכנסתי לראות איזה הפתעות הכנת לפסח… ונפלתי מהפוסט הזה!!! אמא'לה!!
    החיים שלי מתחלקים לשניים מ ע כ ש י ו !!
    את מלכה 🙂

    הגב

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.