המסע מהבית הביתה, ובחזרה: טעימות ירושלמיות

jerusalem

אחד הדברים הכי משונים בלגור במקום אחר זה לבוא לביקור בארץ. להגיע כמו תיירת, להשתאות: כל מה שהשתנה וכל מה שלא השתנה, שניהם מפתיעים אותי. וגם בתוך עצמי, מפתיע להגיע לביקור קצר, כמו אורחת, אבל להרגיש בבת אחת כמה שאני שייכת פה. איך שאני מתאימה למקום הזה יותר מלכל מקום אחר שהייתי בו, מתאימה ממש, בגוף. בתנועות, בחיתוך הדיבור, בלהבין גוונים של טון כשמדברים איתי, בווליום של הצחוק שלי שמצלצל פה מדוייק יותר, לא חורג, בללכת ברחוב בקצב שבו שאר האנשים הולכים.

ויש גם תענוג ברגע הזה של להגיע כמו תיירת. יש דברים שנראים יפים יותר בביקור קצר, וגם נעים ומגרה להיות פתאום בנופש בתוך החיים, במקום שבו בדרך כלל חייתי שיגרה. זו הזדמנות שלא הייתה לי אף פעם כשגרתי פה- להיות אורחת.

jerusalem2

נראה לי שאין מקום יותר מוצלח בשביל החוויה הזו מאשר ירושלים, ובמיוחד האזורים של העיר העתיקה, שנראים כמו גלויות וכמו זכרונות מסע עתיקים. מקומות שמליוני צליינים ועולים לרגל ותיירים הגיעו אליהם בעבר, מכל מיני מקומות ומכל מיני סיבות, ונהרות של אנשים חולפים בהם, משתאים לרגע, ונעלמים.

אז יצאתי לסיור קולינארי בעיר העתיקה יחד עם ידידי משכבר הימים איתן פרי, אושיה ירושלמית ואדם שמבין דבר או שניים בטיולים, באוכל, ובכדורגל (כן כן, הפועל קטמון). מתוך זה נוצר פוסט של המלצות קולינאריות, בעיקר לעיר העתיקה אבל לא רק. משהו מהסוג שבלוגריות אוכל מעלות כשהן נוסעות לטייל בחו"ל, רק שהפעם חו"ל זה הארץ.

ובכן, הנה זה מגיע:

חומוס- אני אוהבת מאוד את חומוס לינא, אבל הפעם הלכנו לאכול בחומוס אבו שוקרי, במורד המדרגות שנקראות מעלה הח'אנקה, סמוך למפגש עם הויה דלורוזה. החומוס עצמו חלק וקליל לגמרי, ואכלנו חומוס-פול עם טחינה שהגיע בדיוק דבדיוק כמו שצריך: פול חם והטחינה קרירה ושמן זית שמחבר בינהם עם החומוס שמתחת, וכל הטעמים נמזגים זה בזה. נפלא.

jerusalem3

ממתקי ג'אפר- מקום מעולה לקנאפה ולעוד ממתקים. מדובר באחת מחנויות הקנאפה הגדולות ביותר והמיקום המרכזי גם הוא הופך אותה למקום שקל למצוא. (רחוב בית הבד- הרחוב המרכזי של השוק שמגיע משער שכם עד ההתפצלות שלו לשלושה: שוק הקצבים, שוק הבשמים, שוק הבדים)

jerusalem4

חנות התבלינים ברחוב בית הבד- אי אפשר להחמיץ את ערימת הזעתר המפוארת, שבפסגתה דגם זעיר של המסגד.

jerusalem5

החנות היפה הזו מכילה המון סוגי תבלינים, וגם קוביות שנראות קצת כמו אבנים גדולות אבל למעשה הן יוגורט מיובש, מעין גוש של גבינה קשה כמו אבן שהיא יוגורט שיובש הרבה זמן. את הגבינה הזו אפשר לגרר על גבי פומפיה ולהוסיף לסלט עגבניות עם זעתר, וזה יוצא מדהים.

jerusalem6

 

תה ונרגילה ברחוב שער השלשלת- ברחוב הצר שמוביל אל מסגד אל-אקצא אפשר לשבת בצל הקריר ולשתות תה חם ומתוק עם נרגילה. אל המסגד עצמו אסור למי שאינם מוסלמים להיכנס מהכניסה הזו, ושעות הביקור בין כה מוגבלות, אבל לשבת בסמטה הצרה ולשתות תה תמיד אפשר, והנקודה הנעימה הזו מאפשרת לכם גם לגנוב מבט על היופי של המסגד.

jerusalem7

השוק בשער שכם- ממש ליד שער שכם עצמו ישנו שוק ירקות נעים ושווה במיוחד, שאפשר למצוא בו חלק מהירקות שלא מגיעים תמיד לשווקים אחרים ובטח שלא לסופרמרקטים. זה מקום מעולה לקנות במיה, עלי גפן למילוי, וכמובן שקית ענקית של הירק הכי אהוב עליי לסלט- פקוז.

jerusalem8

ממתקי זלטימו- כנסיית הקבר דחוסה באנשים ובהיסטוריה, בריחות ובבלאגן, וכשאי אפשר יותר לשאת את האוויר הדחוס שלה חייבים לצאת אל הגג, לראות את השמיים. עולים במדרגות לכיוון הכנסייה האתיופית שנמצאת על גג כנסיית הקבר, ועוברים אל החלק הפתוח של הגג דרך הכנסייה הקטנה. בגג יש מבני בוץ ששייכים לנזירים האתיופים, וזה נראה פתאום חלק מעיר אחרת לגמרי. הנה, ככה:

jerusalem9

כשיורדים מהגג במדרגות לרחוב חאן א-זית מגיעים לזלטימו, מקום קטן בלי שלט שנושא את שמו. עכשיו, המקום הזה נמצא ברשימת הסיור למרות שכשהגענו אליו הוא היה סגור, מפני שמדובר בתחנת עליה לרגל ששמעתי עליה פעמים רבות. אמור להיות מדובר במאפה מתוק ונפלא שמיוצר לאט לאט ביד אמן, ובאווירת סלואו פוד אמיתית שמתאפיינת, בין היתר, בשעות פתיחה די מצומצות. מה שזה אומר, במקרה שלי, הוא שכבר ניסיתי להגיע כמה פעמים ואף פעם לא הצלחתי להיות שם בזמן שפתוח. כשהוא סוגר, אגב, אין מה להתחנן שיפתחו לכם. ניסיתי.

עוגיות רמאדן בממתקי אל נאג'ח- אחרי שזלטימו שוב סגור, הלכנו לאכול עוגיות מתוקות באל-נאג'ח סוויטס, ברחוב הואדי או הגיא, מול ההוספיס האוסטרי. יש במקום את כל סוגי הקינוחים הפלסטיניים המפורסמים, עוגות סולת, קנאפה, וגושים עצומים של ממתקי שומשום עם בוטנים. בתקופה הזו לפני שנגמר חג הרמאדן שווה כמובן לאכול את העוגיות המיוחדות של החג (אנחנו אכלנו קטאיף (قطايف) שממולאות באגוזים וספוגות בסירופ סוכר מתוק עם מי ורדים. (הרובע המוסלמי, רחוב הואדי, אתר)

el najah sweets

ואחרי הסיור הקולינארי הזה- הנה כמה מהמקומות שאני הכי אוהבת מחוץ לעיר העתיקה:

בתי הקפה הכי נחמדים:

קפה שרגא (מרכז העיר). באחד הרחובות השקטים של מרכז העיר מתחבא לו קפה שרגא, שפעל בעבר בבקעה ומאז עבר דירה. הכריכים פשוט מדהימים, הקפה חזק ומוצלח, והסלטים מהממים. האווירה ידידותית גם למשפחות או הורים עם ילדים. (פייסבוק)

טלביה קפה ובר יין (ליד תאטרון ירושלים). אוכל טעים, מחירים יקרים, והמון שיק. בשעות היום זה יותר כמו בית קפה, ובערב יותר כמו בר יין. האווירה, בכל השעות, מפנקת ונהנתנית. אנחנו ישבנו שם בשעות האור לקפה ומאפים (שאופים במקום) והם היו ממש מעולים. (שופן 5, מתחת תאטרון ירושלים, פייסבוק).

jerusalem10

 

זיגמונד (רחביה). הזיגמונד הוא מוסד ירושלמי לכל דבר, ואפילו בעיצוב יש לו צורה עם מימד מיתולוגי: מבנה של קיוסק קטן על הפינה של רחובות עזה והאר"י, שהוא בית קפה צנוע ונעים, שאפשר לקרוא בו גם ספרים ולשבת בשקט ובשלווה אופיינית. ביום חורף קר סיידר תפוחים חם שסוחטים במקום זו האפשרות הכי נעימה שיש. בערב חם כיף גם לשתות בירה, ומגישים בזידמונד הרבה בירות מהסוג שמיוצר במבשלות קטנות ושוות במיוחד (אני אוהבת את הסוג שמייצרים בשריגים, אבל יש שם עוד כמה). במצטבר לאורך חיי, נראה לי שישבתי בזיגמונד כבר מלאנתלפים פעמים. (עזה 29, פינת האר"י)

jerusalem11

 

שוק מחנה יהודה:

קשה להמליץ על משהו אחד כשמדברים על השוק, כי יש שם כל כך הרבה מקומות מדהימים וכל האזור הוא חוויה קולינארית אחת גדולה.

jerusalem12

אבל, אם בכל זאת לצמצם לכמה המלצות בודדות—

מורדוך. מסעדה ותיקה מאוד על רחוב אגריפס עם ממולאים ומרק קובה שנודעו למרחקים, ובצדק רב. חובה כמובן לא לוותר על כל הסלטים הקטנים שפותחים את הארוחה ונותנים לה תוספת טרייה, צבעונית ומגוונת. ביום שלישי יש גם קוסקוס ירקות. (אגריפס 70, אתר)

jerusalem13

טחינה המלך- טחינה שטוחנים במקום. אטרקציה לכל חובב טחינה מושבע כמוני- אבן ריחיים ענקית שטוחנת מול עינייך טחינה. זה סוג של דיסנילנד לאוהדי הטחינה, ואכן תמיד עומדים שם כמה אנשים משתאים ומתלהבים מהמראה. יש במקום המון המון סוגים של טחינה בטעמים, חלקם מוזרים למדי (טחינה עם צ'ילי מתוק- יאק!), אבל הטחינה הבסיסית והרגילה הכי טעימה. (רחוב עץ חיים, אתר)

jerusalem14

קפליקס– הקפה המושלם של יפו (מתחם נוגה) פתח סניף גם בירושלים, וכמובן שהוא נמצא בשוק מחנה יהודה כי אם כבר, אז כבר. הקפה הזה, למקרה שעדיין לא יצא לכם לטעום, הוא פשוט מושלם: מדויק, עשיר, טעים וחזק. תענוג לקנות קפה במקום שמתמחה בקפה, ולדבר עם אנשים שמבינים המון על סוגים של קפה ועל הטעמים שעוטפים אותו (הרגשתי קצת כמו בחנות יין כשדיברתי עם הבריסטה על טעם חמצמץ לעומת מריר לעומת פירותי). (רחוב האפרסק 20, פייסבוק)

jerusalem15

האגס אחד- יש מצב שמדובר בממולאים הכי טעימים בשוק.

jerusalem16

יש המון מקומות נוספים, אני הכנסתי פה בעיקר את הדברים שאליהם הכי התגעגעתי ויצא לי לבקר בהם בביקור הנוכחי. למתקדמים, אי אפשר שלא להמליץ על המדריך השלם והמושקע של עמית ב"מדבר מהבטן"- קריאת חובה לפני שנוסעים לירושלים. ובכלל הבלוג של עמית, אם אתן עדיין לא מכירות, זה תענוג. הרצינות והאופן שבו אוכל באמת ובתמים מרתק אותו מעוררת השראה.

jerusalem17
חוץ מזה, קחו סוודר כשאתם נוסעים לירושלים. אפילו ביולי בערב נהיה ממש קר. אני רצינית.

נתראה עוד מעט עם פוסט רגיל ועם מתכון חדש—-

ע.

17 Comments על המסע מהבית הביתה, ובחזרה: טעימות ירושלמיות

  1. איילת
    7 ביולי 2014 at 11:00 (3 שנים ago)

    כיף לקרוא פוסט ומדריך על הבית 🙂
    והמלצה לעתיד – מפעל הטחינה ליד שער שכם.
    זה מפעל בן 120 שנה, ואם תמצאי אותם במצב רוח טוב בני המשפחה יספרו סיפורים על פתיחת המפעל, רכישת מערבלי בטון ואיך התמודדו בכל המלחמות שהיו כאן (או מה קציני המנדט אמרו על הטחינה).
    במקום מייצרים טחינה מדהימה – טחינה רגילה וטחינה אדומה (את גרגרי השומשום קולים עד שהצבע שלהם מאדים ואז ממשיכים בתהליך הייצור).
    החנות נמצאת ברחוב א-שיח' ריחאן והמפעל הוא של משפחת ג'בריני.

    הגב
  2. סיון
    7 ביולי 2014 at 11:20 (3 שנים ago)

    תודה על הפוסט! כמו שכתבו לפני, כיף לקרוא על הבית. ואמנם מוזר קצת להגיב בימים שהיער העתיקה נראית רחוקה מתמיד, אבלבכל זאת….
    זלטימו אכן נורא טעים, למאפה שלו קוראים מטבקה והוא עולה 15 ש"ח, ממולא בגבינה או באגוזים. לא ממליצה לקנות שתיה כי איכשהו המחירים מאמירים פתאום מאוד (קרה כבר לכמה חברים).
    מקום מעולה לחומוס וגם לאוכל טעים ומבושל הוא אבו טאהר בשוק הקצבים (לא רחוק מכנסיית הקבר).
    עוד חומוס מעולה הוא עכרמאווי שנמצא מחוץ לשער שכם, חנות שנייה מהתחלת השוק (אם באים מכיוון שער שכם. למי שיורד בנביאים זה בסוף השוק. דרך אגב שוק הירקות לא פתוח כל יום, נראה לי רק בשבת אולי גם בשישי).
    ומחוץ לעיר העתיקה — שכחת את בית הקהווה! לטעמי בית הקפה הכי טעים ונעים בירושלים, ברחוב ינאי 3 (הרחוב של שרגא).

    הגב
    • dvarimbalma
      7 ביולי 2014 at 14:01 (3 שנים ago)

      תודה על ההמלצות! עדיין לא ישבתי אף פעם בבית הקהווה. הנה משהו לרשימה לביקור הבא.

      הגב
    • joe
      7 ביולי 2014 at 22:12 (3 שנים ago)

      הוצאת לי את המילים מהפה! אנחנו מסתובבות ואוכלות באותם המקומות כנראה..
      ממליצה בחום על זלטימו רק מאפה ללא שתייה, על עכרמאווי ובית הקהווה וללכת לראות את "ירושלים על הצלחת" של יותם אוטולנגי ב BBC- תענוג בכלל ולירושלמים בפרט..

      עלמה דבר נוסף- בשבת ישבתי וקראתי את כל הפוסטים שלך.. מההתחלה התחלה.. תענוג צרוף ומרגש את אמנית הכתיבה והתיאור.

      הגב
      • dvarimbalma
        8 ביולי 2014 at 0:07 (3 שנים ago)

        תודה! ממש נוגע ומשמח לשמוע. הפוסטים מההתחלה זה כבר איזה 200 פוסטים!

        הגב
        • סיון
          22 במאי 2015 at 7:22 (2 שנים ago)

          לצערי בית הקהווה החליף ידים, וחוץ מהשם ומהמיקום הנעים הוא כבר לא אותו מקום…. עדיין חביב אבל לא מה שהיה

          הגב
    • אייל
      2 באוגוסט 2014 at 2:36 (3 שנים ago)

      תיקון טעות: שוק הירקות ליד שער שכם פתוח כל יום. ממליץ על החנות שנמצאת בכניסה להוסטל שנקרא palm hostel. מוכרים נחמדים וסחורה מעולה. בכלל שוק חביב ונעים לקנות בו.

      הגב
  3. אפרת
    7 ביולי 2014 at 13:18 (3 שנים ago)

    ממש כיף לקרוא על ירושלים שלך וגם היה כיף להפגש!
    להתראות!<3

    הגב
  4. רעות
    7 ביולי 2014 at 13:31 (3 שנים ago)

    נהניתי מהפוסט ואשתמש בהמלצות אבל הייתי חייבת לומר משהו…
    מרגישים שאת באת כתיירת… להביא כאלה המלצות לעיר העתיקה בירושלים בימים טרופים אלו, מי בכלל יכול להתקרב לשם?
    סתם נקודה למחשבה…

    הגב
    • dvarimbalma
      7 ביולי 2014 at 14:03 (3 שנים ago)

      מבינה את הנקודה… נראה לי שמבחינה רגשית לא הופכים ל"תיירים" כל כך מהר. לי לפחות, זה לא ממש קרה. כל מה שקורה בארץ יושב לי על הלב ועל הראש. צילמתי את הפוסט לפני כמה שבועות והפרסום שלו לקח זמן, וחשבתי בכל זאת לפרסם עכשיו, גם מתוך אופיטימיות וזה שאני באמת מקווה שבקרוב מאוד דברים ירגעו בעיר היפה והמורכבת הזו.

      הגב
      • רעות
        7 ביולי 2014 at 15:26 (3 שנים ago)

        עכשיו זה מובן… לפני כמה שבועות הכל היה נראה כאן אחרת..
        מצטרפת לתקווה שהעניינים ירגעו מהר, גם לי פינה חמה בלב לירושלים – אחרי הכל ביליתי שם ארבע שנים של לימודים…

        הגב
  5. שרון
    7 ביולי 2014 at 13:35 (3 שנים ago)

    התיאורים שלך על הביקורים בארץ ממש מזכירים לי את שלי. אקח את הרשימה שלך לפעם הבאה בעיר.

    הגב
  6. הדר
    9 ביולי 2014 at 14:02 (3 שנים ago)

    עשית לי חשק להיות תיירת בעיר של עצמי 🙂

    הגב
  7. עוד אחת שקוראת
    17 ביולי 2014 at 9:32 (3 שנים ago)

    כתיבתך אדירה כתמיד. חידשת לעיני את הצבעים העזים של ירושלם.

    מרק טווין כתב לפני 150 שנה את מסע תענוגות לארץ הקודש

    להלן תיאורו את ירושלים
    "…מצורעים, נכים, סומים ומטורפים מסתערים עליך מכל עבר, ומסתבר שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת – 'בקשיש' נצחי. למראה המוני הנכים, בעלי המומים והחולים המתקהלים במקומות הקדושים וחוסמים את השערים, עשוי אדם לחשוב שימי קדם חזרו, וכי מלאך אלוהים עתיד לרדת בכל רגע ולהרתיח את המים בבריכת בית חסדא. ירושלים עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים. לא אחפוץ לחיות בה."

    הגב
  8. נעמי
    30 ביולי 2014 at 18:06 (3 שנים ago)

    עלמוש,
    כמה עצוב שהתפספסנו והביקורים לא חפפו! הייתי מוכנה לפגוש אותך בכל אחד מהאתרים הירושלמיים הריחניים האלה.

    יש לי הערה אחת לגבי אבני היוגורט. פלסטינים מייבשים וממליחים אותם באזורים ללא אפשרות לקירור (אני נפגשתי בהם בדרום הר חברון לראשונה) ובדרך כלל מחזירים אותם למצבם היוגורטי לפני אכילה – מפוררים כמות קטנה, מוסיפים מים פושרים ומערבבים מלא עד שזה שוב יוגורט.

    נשיקות,
    נעמי

    הגב
    • dvarimbalma
      31 ביולי 2014 at 0:07 (3 שנים ago)

      מעניין. אני אהבתי לגרד את זה לתוך הסלט אבל זה נשמע די מדליק גם ככה.
      בכל מקרה ננסה להיפגש בפעם הבאה שאני בארץ! מתגעגעת אלייך מאוד

      הגב

כתיבת תגובה