סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

היה לי פעם גם סיפור אהבה ירושלמי שהתחיל במישמשים של מאי ונגמר עם הגויאבות שאחרי סוכות.

הרבה מאוד שנים אחר כך פגשתי אותו ביפו בגשם. ישבנו אצלו במטבח ואכלנו פומלה.

דיברנו על האם תל אביב יפה בגשם או מכוערת. נהרות של מים ברחוב נחמני, למשל, והפיקוסים באמצע כל זה, איך זה יפה ומכוער. ויפו, והנמל שלה, בחורף. דיברנו על ספרים. דיברנו על חצילים. דיברנו על בני אדם אחרים שאנחנו מכירים וכאלה שאנחנו לא.

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

חשבתי על זה שזו הפעם הראשונה שאנחנו יושבים ביחד בזמן שבחוץ חורף. כלומר, מאז שהייתי בת עשרים וקטפנו גויאבות אחרי חג סוכות בבנימינה עברו במובנים מסוימים רק כמה חודשים.

במובנים אחרים עבר הרבה מאוד זמן, והוא מצליח לשרטט סביבנו מעגלים עכשיו, כאילו כל השנים כולן הן אבן שנזרקה אל הבריכה ומעלה אדוות.

הפומלה הייתה טעימה, רעננה, חמוצה קצת ומתוקה קצת, ועם ריח שנדבק אל האצבעות. בהתחלה קילפנו את הקליפה העבה מכל הפרי ואחר כך כל אחד הפריד לבדו, בשביל עצמו, פלחים מבהיקים ועירומים בני אלפי בקבוקונים מתוך הקליפות השקופות. בזמן שדיברנו הפומלה הלכה ונעלמה והפלחים המתמעטים שלה מדדו את הזמן כמו כמו ירח שהולך ומתרוקן.

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

בכלל, תמיד אפשר למדוד את הזמן העובר לפי עונות ופירות. להתעקש למדוד את הזמן ככה בעולם שבו אנשים ללא הרף משמרים דברים במלח או בסוכר או בהקפאה עמוקה, בעידן שבו הפירות מקוררים בכל העונות ואפשר לאכול בלונדון בננה שנקטפה באקוודור. ואפשר גם ששני אנשים יאכלו פומלה במטבח, גם אם שנים רבות הם לא נפגשו.

זמן פירות משתמר בנהרות הסוכר של הזיכרון. ראיתי פעם את חברתי י' מכינה גושי מרמלדה עדינים, אותם העניקה לי שאשמור במזווה חודשים אחרי שהיא עברה לעיר אחרת. היא לימדה אותי שאפשר ליצור מהזמן ומהאנשים שכלואים בו קווים מקבילים שתמיד בסוף נפגשים.

הזמן שלנו נגמר וגם הפומלה נגמרה. הקליפות שלה נשארו מפוזרות על שולחן המטבח ואז הוא אסף אותן לשקית הזבל, והיינו צריכים ללכת למקומות אחרים. הוא ליווה אותי במורד הרחוב המתפתל וראיתי את הים. בצד הכביש הוטלו, כמידי חורף בעיר, להקה של מטריות שבורות, מתנועעות ברוח כמו עורבים פצועים שמנסים להמריא.

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

כמה טיפים חשובים.

חורף. הסלט הזה הוא כולו חורף, בגלל הפומלות והתותים, אבל גם בגלל התרד שבחורף הוא עדיף וטעים במיוחד, וגם בגלל הג'ינג'ר שמחמם את הגוף בחריפותו. הקרדיט על המתכון הזה מגיע לאחותי הקטנה, אשת חיל אהובה ביותר שאוהבת טעמים חזקים ומפתיעים ויודעת להכין את הסלטים הכי יצירתיים שיצא לי לטעום.

ג'ינג'ר. אתם הולכים להירתע קצת מהשימוש המאסיבי הזה בג'ינג'ר, ואני מצד אחד אבין אתכם ומצד שני אמליץ לכם להתגבר על זה ולשים מלא ג'ינג'ר, כי השילוש של ג'ינג'ר-שומשום-פומלה הוא מה שהופך את הסלט הזה לשווה ומסעיר.

תרד. התרד המושלם לסלט הוא טרי מאוד, והעלים שלו דקים ומתוקים, נעדרי המרירות שיש בתרד כשהוא כבר לא רענן. לפעמים אפשר למצוא בשוק משהו שנקרא "בייביתרד" וזה ממש מוצלח בשביל סלטים, אבל לא תמיד קל למצוא אותו. גם תרד טורקי זו אופציה טובה, וגם הוא עדין ודק ומתאים יותר לסלט. אם במקרה אין לכם תרד ראוי, וכל מה שמצאתם זה תרד עייף ומריר עם עלים עבים ובשרניים- ותרו על התרד ותכינו את הסלט רק עם עלי בייבי ואולי גם חסה. עדיף לא להתעקש במקרה הזה כי תרד שלא מתאים לסלט פשוט לא יהיה מתאים לסלט.

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

שתיים בקטנה לסיום:

1. היו לי השבוע בעיות רבות עם התוסף ששולח התראות במייל למנויי הבלוג. אני חושבת שטיפלתי בזה, ובכל זאת, אם יוצא לכם להחמיץ עידכונים אשמח אם תספרו לי על זה ואנסה לראות מה הבעיה.

2. ממש ממש בקרוב ניסע א' ואנוכי לטיול קצר אל ארצות הברית של אמריקה, שזה מקום שלא הייתי בו אף פעם. נהיה כמה ימים בניו יורק וכמה ימים בשיקאגו, ושבוע באוקלנד, ברקלי וסן פרנסיסקו. אם יש למישהי מהקוראות (או הקוראים) המלצות על מקומות נחמדים, זולים וצמחוניים לאכול בהם באחת מהערים האלה, אשמח אם תספרו לי על המלצותיכם כאן בתגובות.

12 Comments על סלט חורף עם פומלות וג'ינג'ר

  1. שונרא
    25 בפברואר 2013 at 1:27 (4 שנים ago)

    בסן פרנסיסקו: Greens שהוא לגמרי לא זול אבל שווה כל סנט, כי זו מסעדה שמחברת את התפיסה של מסעדה מפוארת עם התפיסה של צמחונות. חמישה כוכבים מבחינתי.
    עוד בסן פרנסיסקו:  מכירה את הרעיון המוזר של המסעדות הסיניות שיוצרות אוכל שמאוד-מזכיר בשר אבל אינו בשר? מהז'אנר הזה (ולא יקרה מדי) יש את Golden Era. סבירה, אבל אם לא נתקלת בזה בטיוליך – מומלץ. 
    בעיקרון, בכל מקום (כמעט) יהיו אופציות צמחוניות. זה פיצ'ר של קליפורניה, העניין הזה.

    והמלצה על רשת בתי קפה: Samovar מטורפת ונפלאה. יקרה. עוגות. כולל עוגות עם הל וכאלה.  

    להגיב
  2. אילת
    25 בפברואר 2013 at 20:53 (4 שנים ago)

    בשיקגו: לא יקר ונחשב למקום צמחוני וטבעוני מעולה… ויש להם גם מילקשייקים טבעוניים שאנשים מתים עליהם: The Chicago Diner

    http://www.veggiediner.com/

     

    להגיב
  3. אביגיל
    25 בפברואר 2013 at 21:25 (4 שנים ago)

    אבל איפה משיגים ג'ינג'ר לא מתקוע??

    להגיב
  4. אלה מתוקי
    25 בפברואר 2013 at 23:48 (4 שנים ago)

    אח! ניו יורק! כמה כיף. 

    כל כך הרבה מקומות הם צמחוניים, ותראו שהמודעות כאן מאוד מאוד גבוהה, ובכל זאת, כמה מהאהובים עלי:
    Angelica Kitchen -מהחוויות היצירתיות ביותר עם ירקות. 
    Gustoorganics- לא רק צמחוני, אבל עם דגש רב על אורגניות ומקומיות המזון.
    Balade- מסעדה לבנונית שיש בה גם בשר, אבל יש בה כבוד לירקות ושורשים ועשבים ופירות… וגם לקפה.
    Gobo- חובה! אוכל יצירתי ונפלא.
    Red Bamboo- רק אם אתם בקטע של בשר שאיננו בשר- בזה הם מאוד טובים.

    יש עוד הרבה, אני אגיד אם אזכר. וגם- אם חסרים לכם מדריכי טיולים, אני מתנדבת 🙂 

    להגיב
  5. גגג האחת
    25 בפברואר 2013 at 23:52 (4 שנים ago)

    גרמת לי אושר גדול עם הסלט הזה. מייד בהתחלה כשראיתי ג'ינג'ר ופומלה ידעתי שאוהב אבל  התותים המיסו אותי לגמרי 🙂

    שאפו לאחותך וכמובן גם לך שהבאת!

    תודה רבה והמשך ערב מקסים

    ♥      

    להגיב
  6. יפה
    26 בפברואר 2013 at 11:31 (4 שנים ago)

    סוף סוף התחברתי לטכנולוגיה (מעבר דירה, חו"ל וכו') וכמה כיף שהגלישה הראשונה שלי היא לאתר שלך שמדגים את היכולת של הוירטואליה לחבר אותנו למציאות. כל כך פשוט, יפה, ארצי ורוחני גם יחד. תודה

    להגיב
  7. יניב
    26 בפברואר 2013 at 17:03 (4 שנים ago)

    שיקגו – מסעדת Green Zebra היא צמחונית נחשבת, ולא מאוד יקרה (יחסית לזה שמדובר במסעדה).

    להגיב
  8. atarah
    27 בפברואר 2013 at 5:24 (4 שנים ago)

    בניו יורק יש מסעדה בשם: Caravan of Dreams. לא לפספס!!

    להגיב
  9. Niv
    4 באפריל 2013 at 15:29 (4 שנים ago)

    הסיפורון המקסים שלך לפני המתכון המקסים שלך הזכיר לי אחד משלי:
    פעם בחור שיצאתי איתו נתן לי לטעום ריבה שהכינה דודה שלו שנפטרה לא מכבר. זה היה מוזר, כמעט קינקי, כי הריבה שהכינה היתה נפלאה, אבל היא כבר לא היתה איתנו כדי להנות מהמחמאות, והרגשתי קצת לא נעים להגיד כמה הריבה טעימה, כי אין בעצם כבר למי להגיד…. הריבה שלי היתה מעין ירושה חיה, הכי גשמית שאפשר.

    להגיב
  10. שירה
    7 בנובמבר 2013 at 18:16 (3 שנים ago)

    ראשית, את כותבת נפלא! באמת שהוקסמתי מהסיפור המקדים לפחות כפי שהוקסמתי מהצבעים במנה.
    שנית המתכון נראה מדהים ברעננותו החורפית, אגש לנסותו בהקדם. תודה רבה!

    להגיב
  11. יעל
    27 בנובמבר 2014 at 18:56 (2 שנים ago)

    אני כל כך אוהבת את איך שאת כותבת. בכל פעם מתעורר בי רגש אחר בזכותך, הפעם עוררת בי געגוע

    להגיב
    • dvarimbalma
      28 בנובמבר 2014 at 21:50 (2 שנים ago)

      תודה רבה מאוד מאוד.

      להגיב

כתיבת תגובה