עוגת תפוחים ודלורית

.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שירה ופרוזה עושים לאנשים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן.

אפשר לקרוא רומן כמה שבועות, והוא נח כל לילה ליד המיטה, אבל שיר חייבים לקרוא עד תום, חייבים לגלגל על הלשון, לקרוא כמה פעמים, אם אפשר. הרבה אנשים שכותבים שירה לא כותבים פרוזה, והרבה אנשים שכותבים פרוזה לא כותבים שירה.

וגם האנשים שאוהבים לכתוב, או לקרוא, את שניהם, מרגישים שזה מפעיל אצלם את הלב ואת הגוף אחרת לגמרי.

.

בשבילי השבועות האחרונים הם לקרוא שירה. יש לזה טעם צלול וחד. אין בזה שוליים ואין בזה המשך. רק רגע אחד שבו עננים שטים בשמיים ומרכיבים לפתע צורה של דרקון ארוך, יורק אש, שצף הלאה והופך לתמנון ולארנב ולחציל ונעלם.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל גם בישול ואפייה עושים לבני אדם דברים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן. משהו בלהקציף-לערבב-ללוש, משהו בלחכות עד שיוצא מהתנור. בכל אפייה יש רגע של הפתעה ורגע של פלא: איך הרבה הופך למעט ואיך התבנית נגדשת בעוגה, ואיך דברים מתרחשים במחשכי התנור בלי שנראה ובלי שנדע והם יוצאים אחרת לגמרי.

הרבה אנשים שאוהבים לבשל לא אופים אף פעם, והרבה אנשים שאוהבים לאפות לא מבשלים ולא אוהבים לבשל. וגם אלו שאוהבים את שניהם, מרגישים לפעמים שיש משהו בשתי האהבות האלה שהוא אחר לגמרי.

.

בשבילי השבועות האחרונים היו שבועות של אפייה. משהו בקצב ובאווירה הוא אחר. לאפייה יש טעם של פנאי. היא לוקחת קצת יותר זמן בדרך כלל, ולרוב מופקים בעזרתה קינוחים, כלומר החלקים היפים והמתוקים והעודפים והמדויקים של הארוחה. אלו שעושים כשיש פנאי לחשוב עליהם ולטרוח עליהם ולחגוג אותם ואיתם.

אני מותשת קצת מהעבודה האקדמית, מותשת מהדברים שצריך והדברים שעכשיו והדברים שבזמן והדברים שיש להם הערות שוליים ורווחים אחידים. מותשת גם מהחורף הארוך והקר שמגיע אל קיצו וצוללת אל המטבח לאפייה עוגת דלורית שיש בה גם אפייה וגם שלב של בישול.

אני יוצרת לי כנפיים חדשות, מופלאות, אווריריות: כל הנוצות שלי מופנות פנימה.

.

כמה טיפים חשובים:

בישול דלורית. הכנתי את מחית הדלעת שעליה מבוססת העוגה הזו בכמה דרכים, ולדעתי בישול הוא הדרך הטובה ביותר. אפשר גם לאפות את הדלורית בתנור ואז לגרד אותה החוצה מהקליפה, אבל אז יש סכנה שהדלורית תשחים או תתייבש והמרקם של העוגה יוצא פחות טובה. אפשר גם להכין את פירה הדלעת מהבלוג של הילה ולהשתמש בו כאן, זה עובד יופי אבל לצערי צריך לקלף את הקליפה.

קליפה. קילוף דלורית הוא אחד הדברים השנואים עליי במטבח. הקליפה עבה, לא אחידה בצורתה, ואני מצליחה תמיד גם לחתוך את עצמי. בישול של הדלורית עם הקליפה חוסך את השלב המעצבן הזה, כי אחרי שהירק מתרכך אפשר פשוט לגרוף את הבשר של הדלורית החוצה מהקליפה עם מזלג.

קניות. כמו בכל סוג של מאכל שמושתת על פירות וירקות, עדיף להשתמש בפירות וירקות מוצלחים ולא בדברים בוסריים ולא טעימים. הבישול לא מעניק טעם למשהו שהיה טפל מלכתחילה. מאז שעברתי לכאן קניתי המון דלוריות אז נסיוני לימד אותי שאפשר ממש ליפול עם בחירת הדלורית ואז כשפותחים אותה היא בהירה ולא בשלה. כשבוחרים דלורית בחנות או בשוק כדאי לחפש מראש דלורית קטנה יחסית אבל כבדה במשקלה (יותר סיכוי שיש להן טעם).

אגוזים. זו עוגה מאוד נימוחה ועשירה, ואפשר לוותר בה על האגוזים. הכנתי עם, הכנתי בלי, ואני בהחלט ממליצה עליהם כאופציה אבל לא כחלק מחייב מהמתכון.

משקל. אני לא אוהבת לתת מתכונים עם משקל מדוייק כי לרוב האנשים אין משקל בבית, אבל לפעמים כשמדברים על ירקות ופירות ההבדל בין תפוח לתפוח יכול להיות חצי מהמשקל ובאמת קשה בלי מידות. לנו יש כאן עכשיו משקל פלסטיק רטרואי וחמוד (ר' תמונה), אבל אני מציעה לשקול את הדלורית ואת התפוחים אצל הירקן ולשאול מה בדיוק המשקל שקניתם.

עבודה. נכון, זו קצת יותר עבודה מסתם עוגה בחושה, בגלל הבישול של הדלורית, אבל באמת שלא מדובר בפרוייקט רציני במיוחד. לא להיבהל. רק מכינים פירה ואז מערבבים ואופים. בקטנה.

זמן. בניגוד להרבה מאפים, שמאבדים את חינם יום אחרי האפייה, העוגה הזו שייכת לסוג העוגות הביתיות והרכות ששומרות על מרקמן ועל טריותן כמעט במשך שבוע. למעשה, העוגה הזו אפילו יותר טעימה יום אחרי האפייה. מוצלח מאוד לאנשים שיודעים להתאפק ומחפשים עוגה שמחזיקה כמה ימים.

אנקדוטה משמחת לסיום:

חברתי הבשלנית ההונגריה יאנקה, שממש אהבה את העוגה, החליטה לאמץ אותה אל התפריט בבית הקפה שבו היא מבשלת בברלין. קוראי הברלינאים מוזמנים לקפוץ לבית הקפה של יאנקה, לדגום את העוגה, ולספר לי איך יצא לה. ותמסרו לה גם ד"ש חם בשמי, היא אשת חיל אמיתית.

41 Comments על עוגת תפוחים ודלורית

  1. נטלי
    20 במרץ 2012 at 14:44 (5 שנים ago)

    לא חשבתי אף פעם לשלב דלורית בעוגה, נשמע כמו שילוב מצוין עם התפוחים. 

    נטלי 

    הגב
  2. אפרת
    20 במרץ 2012 at 14:49 (5 שנים ago)

    עלמה- התגעגעתי לרשימות שלך.
    עוגה מקסימה ותנוסה בקרוב.
    ושיבוא כבר האביב! 🙂

    הגב
    • dvarimbalma
      20 במרץ 2012 at 14:51 (5 שנים ago)

      הוא מתגנב כאן לאט. בעדינות. כמו לקלף ביצה קשה שאת לא בטוחה שכבר באמת-באמת לא תנזול לך החוצה. אבל משהו מתגנב. בימים האחרונים גם הייתה שמש!

      הגב
  3. דפנה י.
    20 במרץ 2012 at 15:00 (5 שנים ago)

    קלעת בול בעניין ההבדל בין בישול ואפייה, בין בשלים ואופיונים 🙂
     
    זאת נראית כמו העוגה המושלמת עבור אלון ואני אנסה אותה בהחלט. ראית שאפיתי את החלה הכתומה שלך עם גזר? יצא מנצח.
     
    (אגב, בטיפים, בסעיף על פירות וירקות, "מושתת" במקום "מושטט")
     
    תודה! 🙂

    הגב
  4. שיר
    20 במרץ 2012 at 15:08 (5 שנים ago)

    נשמע ריחני וטעים. בהחלט אשמח לנסות. ברוח הזמנים – האם יש אפשרות להמיר למתכון כשר לפסח/נטול גלוטן?

    שיר

    הגב
    • dvarimbalma
      20 במרץ 2012 at 15:14 (5 שנים ago)

      אחחחח. לצערי לא ממש נראה לי שאפשר לוותר על הקמח. הכנתי מליון קומבינציות של זה בחודש האחרון (אני וא' לא יכולים לראות את העוגה הזו יותר, אכלנו אותה יותר מידי פעמים). אבל בלי קמח אני חוששת שזה יהיה סוג של פירה. בחיים לא ניסיתי קמח קינואה, אבל אולי זה יהיה טוב.

      הגב
  5. נעה
    20 במרץ 2012 at 15:21 (5 שנים ago)

    אני אוהבת את הכישרון שלך לנסח במילים דברים שעוברים לי לפעמים בראש- אפייה זה באמת משהו מאוד שונה מבישול, ואני אוהבת את שניהם…
    אגב, אני מקלפת דלורית עם קולפן, וזה לא רע בכלל- לוקח גג 5 דקות ויש משהו מאוד יפה בדלורית קלופה בשלמותה.

    הגב
  6. גל
    20 במרץ 2012 at 18:08 (5 שנים ago)

    הפוסטים שלך הם שירה בפני עצמם. 

    ומיד זיהיתי את עצמי אצלך. אני לגמרי בצד של המבשלים, שמפחדים ולא מעיזים לגעת באפייה. אולי יום אחד זה ישתנה.. עכשיו אני די מקנא שהשתלטת כך על שני הצדדים בכזה כשרון 🙂

    הגב
  7. גיל
    20 במרץ 2012 at 19:58 (5 שנים ago)

    עוד הבדל קריטי בין אופים למבשלים: אפייה מתגמלת את מי שיודע לעקוב אחרי הוראות, לציית לכמויות, לא לעגל פינות. פאשלה קטנה בבישול הופכת לפאשלה קטסטרופלית באפייה. רוח היצירתיות והאילתור אולי טובה בבישול, אבל באפייה היא הנפיקה לי לא מעט אסונות 🙂

    הגב
  8. אלף
    20 במרץ 2012 at 20:28 (5 שנים ago)

    אפייה בשבילי היא תרפייה. משהו לרומם רוח נכאה, להרגיע עצבים מרוטים. וגם בשביל להביע אהבה.
    כשבן הזוג היה שבועיים בחו"ל אפיתי כל יום כמעט כדי לנחם את עצמי/לשמור על שפיותי והקפאתי את הרוב (עבר כמעט חודש מאז שחזר ועדיין יש עוגות לשלוף מהמקפיא). 

    בישול זה כי צריך לאכול. ורצוי שיהיה טעים ובריא ומתאים לעונה.

    הגב
  9. דיתה
    20 במרץ 2012 at 21:52 (5 שנים ago)

    שלום עלמה, האם קמח מלא יתאים כאן? או שחייבים (ברוח כללי האפיה הנוקשים) להשתמש בקמח לבן?

    הגב
    • dvarimbalma
      20 במרץ 2012 at 21:55 (5 שנים ago)

      האמת היא שאני לא בטוחה שבאפייה יש כללים נוקשים עד כדי כך. אחרי קצת זמן לומדים לשחק עם כל מתכון, ואז כבר מתחילים לאפות לפי איך שזה נראה לך או כמה שזה נראה מוכן.
      סתם יצא לאפייה שם שהוא עד כדי כך של מדע מדוייק. זה נכון רק חלקית.
      ובאותה רוח- לא ניסיתי בשילוב קמח מלא, אבל לדעתי זה יכול להתאים. אם את רוצה ללכת על בטוח בפעם הראשונה של האפייה אז עדיף אולי חצי כמות קמח מלא וחצי רגיל. אבל בעיקרון עוגות בחושות מהסוג הזה דווקא מסתדרות יופי-יופי עם קמח מלא.

      הגב
  10. טעמים שרואים מכאן
    22 במרץ 2012 at 18:33 (5 שנים ago)

    הי עלמה,

    טיילתי להנאתי בבלוג שלך ואני חייבת לציין שהוא מקסים- התמונות יפיפיות, הכתיבה שלך קולחת ומעניינת והמתכונים מיוחדים ויוצאי דופן.
     אני מאוד אוהבת עוגות בחושות אך מעולם לא ניסיתי לשלב בהן ירקות- נראה מעניין וממש עשית לי חשק לנסות את העוגה הזו…
    מסכימה לחלוטין עם הדברים שכתבת לגבי שירה ופרוזה ולגבי בישול ואפייה

    הגב
  11. עמית - מדבר מהבטן
    26 במרץ 2012 at 13:14 (5 שנים ago)

    ניראה פשוט מהמם! אני בדרך כלל לא אופה, אבל יש לי תחושה שאת המתכון הזה אני הולך לנסות בקרוב מאוד. 
    תודה! 

    הגב
    • dvarimbalma
      26 במרץ 2012 at 14:06 (5 שנים ago)

      אתה רואה?! כל הבלשנים הכי מדופלמים מעדיפים לא לאפות. פשוט תופעה!

      הגב
  12. עוגיפלצת
    26 במרץ 2012 at 13:55 (5 שנים ago)

    שבוע אחורה: אני בוחרת בקפידה תפוחי סמית ודלורית בשוק הכרמל; עוקבת אחרי הדגשים שלך (קטנות וכבדות),שוקלת אגוזי מלך – מתפתה לקחת 100 גרם יותר "שיהיה". 
    חברה טובה מתנתקת בקרוב מהעולם החיצון לעשרה ימים (קורס ויפסאנה בצפון) ואני כל כך רוצה לשמח אותה בצידה לדרך.  "העוגה תהיה מוכנה עוד חצי שעה. אני אוספת אותך ב – 12:30 ", אני מבטיחה.
     
    לילה קודם: אני בג'ט לאג בגלל עבודת משמרות מתמשכת.  לא יכולה לישון.  מניחה פרוסות דלורית בהירות וקשות בדים סאם על הפלטה החשמלית. מחכה לריכוך ארטילרי.  זה לוקח שעות… אני מקללת את בעלת הדירה שלי שלא מרשה לי להתחבר לגז. אני נוזפת בעצמי שלא יפה לקלל. בעיקר כאשר עסקינן בעוגה כזו שכולה צופנת חום בית וחברות. 
    אני מכבה את הפלטה אחרי שעות ומשאירה את הדלורית להתרכך באדים עד הבוקר.
    מתעוררת מאוחר מדי , מגלה שכדי לאפות בשלווה אאלץ להחזיר את המטבח לכשירות במהירות: כל הכלים בבית מלוכלכים, ניצבים בקרוקומבוש מפואר בכיור ועל משטח השיש המצומצם מאיימים לקרוס.  
    11:40  – סוף סוף מסתיימת עבודה מאומצת של קרצוף וגריפה במהלכה הכיור שוב דולף. ושלולית עצומת מימדים מזדחלת מתחת לכיור אל רחבי הבית אגב כך מרטיבה נעליים, רגלי כסאות וכבלי חשמל.  המרפסת הופכת למשטח ייבוש אחד גדול לאינספור כלים ואני מתחילה בעליצות לגרד את פירה הדלורית בעזרת מזלג.  צבעה כתום עז כמו התיאור במתכון, ואני מתמלאת אושר מהמרקם הרך שנוצר.  בעודי מחייכת לעצמי בלב בסיפוק המדיטטיבי של עבודת המטבח  , אני מתחכמת ונוטלת את הגאדג'ט החביב עלי לחיתוך תפוחים ואגב כך מגלחת פרוסות עדינות מעור אצבעות 3,4 ביד ימין. 
    הדם קולח וכמובן שאין לי פלסטרים בבית ונהיה מאוחר. אני מנסה לספוג אותו במגבת מטבח, בנייר סופג, בנייר טואלט ובכל אמצעי אחר הזמין לשפית הלא מאורגנת. 
    אני חושבת שוב שאולי צדקו מי שאמרו שאני חייבת לקחת ריטלין מדי פעם.
    11:55 "המילה האחרונה" בגל"צ מתקרבת לסיום. עולצת אני מתקשרת לחברתי ומבטיחה כן , שאאסוף אותה ואגיע בזמן עם כמה פרוסות מעוגת הדלורית, לדרך, לנחמה,  לפני הפרישה לויפאסנה הארוכה.  אני מדמיינת את חיוך העונג על פניה כשתנעץ את שיניה במשולש הרך והמושלם של העוגה הביתית שכולה חיבוק ממני אליה.
    12:25 "את כבר בדרך?"  -"כן, כן, אני עוד שניה יוצאת".  מכבה את התנור, הקיסם הננעץ במרכז העוגה קצת רטוב אבל אני מתעלמת, ניתן לה עוד כמה רגעים בתנור כבוי, עד שאנעל נעליים. הסוליות רטובות בגלל ההצפה מקודם.  אני שוב מקללת.  איפה שמתי את האוטו בכלל?  
    12:29 מוציאה את העוגה , שולפת אותה מהתבנית,  היא נדבקת לשוליים, ואני מבינה שרק השוליים אפויים וכל השאר הוא משהו במרקם מרשמלואי – ריחני , קינמוני, אבל מרשמלואי. אבל בכל זאת יש לו איזו סולידיות – אני תוקעת בקופסת פלסטיק כמה פרוסות שמנות, מתפרקות, יחד עם הפרעת הקשב שלי, תחושת השיבוש הממשמש. היא מתקשרת:  "נו, כבר יצאת?  כבר מחכים לי ברכבת".
    12:30 אני מדמיינת אותה למטה עם התיקים, מחכה לי.  נתקעת מאחוריי סמיטריילר. כל הרמזורים אדומים.  החבר'ה של Greenpeace בכיכר רבין מטיפים בתנועות ידיים לעוברים ושבים. "אני כבר מגיעה,  אני כבר ממש שם", אני מנסה להרגיע,   אני מכה על ההגה בעצבים ונבהלת מהתוקפנות שמתעוררת בי.
    12:38 מתקשרת אליה.  "תקחי מונית, הסתבכתי בדרך". ניסיון נואל לקצר הוביל אותי לסדרה של אין כניסות מלאות במשאיות חוסמות ושאר שיבושים.  "אוי לא, אבל ההיא כבר מחכה".  
    12:45 במונית יש לה זמן להתקשר להטיף לי מוסר.  "אי אפשר ככה,  תמיד על הקשקש, תמיד כמעט. זה סתם יוצר עצבים לכולם."  אני רוצה לבכות.  מרגישה כמו ילדה נזופה בת 7.  כל כך רציתי לשמח אותה. 
    13:00 בבית פותחת את המרפסת שיציף האור, מעמידה מקינטה. אספרסו חזק.
    היא מסמסת לי מהדרך: זה בסדר,  מחכה לעוגה שלך בחג כשאחזור. 
    עם הקפה אני חופנת פיסות עוגת דלורית תפוחים כמעט אפויה ודוחפת אותן לפה , בוכה כמו ילדה. הקינמון מלטף את פצעיי,  קוביות התפוח קופצות בפה והאגוזים מתפצחים כמו אינסוף אצבעות מרגיעות. 
     
     
     
     
     
     
     

    הגב
    • dvarimbalma
      26 במרץ 2012 at 14:03 (5 שנים ago)

      אי-זו תגובה! תודה לך שכתבת. ממש הרגשתי אותי איתך ממתינה ונזופה כמו ילדה. טוב שחזרת הביתה לאספרסו חזק ולעוגה. טוב שהפנית את הנוצות שלך פנימה.
      באשר לזמני האפייה- העוגה בהחלט אמורה להיות רכה כשהיא מוכנה, אבל מרשמלו הוא לא המרקם הנכון. כנראה שהיא הייתה זקוקה לקצת יותר אפייה. אני באמת ממליצה לפנות תמיד זמן ופנאי לדברים האלה, כי כל תנור דורש זמנים אחרים וחבל לדחוק בה. לבדוק עם קיסם עוזר להבין את המרקם, וגם קחי בחשבון שאחרי שהיא מצטננת לגמרי העוגה מתייצבת קצת יותר.
      תודה על התגובה בכל מקרה, היה לי נורא נעים לקרוא.

      הגב
  13. עוגיפלצת
    26 במרץ 2012 at 16:10 (5 שנים ago)

    האמת שאפיתי על טורבו ועוד בזמן שנסעתי השארתי אותה בתנור הכבוי אז זה כנראה כמעט הספיק ועכשיו היא ממש סבבה וונאכלה בחדווה על ידי אורחים מזדמנים .
    תודה אתה מקסים!!

    הגב
  14. עוגיפלצת
    26 במרץ 2012 at 16:11 (5 שנים ago)

    אתר מקסים התכוונתי , סליחה

    הגב
  15. dana
    31 במרץ 2012 at 2:40 (5 שנים ago)

    מנסיוני העשיר עם דלוריות עיקשות – השיטה הטובה והבטוחה לקילוף דלורית – קולפן טוב! יופי של מתכון! 

    הגב
  16. דן
    3 באפריל 2012 at 12:28 (5 שנים ago)

    לראשונה בחיי קניתי דלורית בשביל העוגה הזאת שיצאה מאוד מאוד טעימה (אם כי לא מספיק מתוקה. כנראה שלא נתתי לדלורית מספיק זמן להתבשל). בדרך כלל אני נהנה יותר מאפייה מאשר בישול, אבל אני חייב להודות שאצלי הסיבה העיקרית לכך היא התוצר הסופי – מאכל טעים שמבוסס על פחמימות וסוכר.  

    הגב
  17. אביבית
    14 באפריל 2012 at 21:22 (5 שנים ago)

    תודה על האבחנות בהתחלה. 
    מטעם משטרת הבריאות: אני מצאתי שבכל העוגות הבחושות (וגם בבלילת הפנקייקס) אפשר להחליף בשקט את הקמח הלבן בקמח מלא, כולו או 80%, ולשמור על טעם עשיר. ההבדל היחיד הוא שהקמח המלא "שותה" קצת יותר נוזלים, אז לקחת בחשבון עוד רבע כוס נוזלים בערך. זה מנקה-מצפון מצוין שמאפשר לדחוס לבטן עוד פרוסת עוגה בהתעלם מכל הסוכר שיש בה 🙂 

    הגב
    • dvarimbalma
      14 באפריל 2012 at 22:50 (5 שנים ago)

      נשמע מצויין! תודה על המידע. זו עוגה לחה ולכן לא נראה לי שתהיה בעיה עם הנוזלים

      הגב
  18. מסק
    22 באפריל 2012 at 22:47 (5 שנים ago)

    העוגה נראית נפלא אבל אם אפשר שאלה רצינית.
    את נקראת מהבלוג בחורה אינטילגנטית. לא מפריע לך לצרוך ביצים (=לתמוך בהמתת אפרוחים) ומוצרי חלב (=הפרדת עגלים מאמהותיהם)? אני באמת תוהה, כי לי זה מאד מאד מפריע ואני מנסה להפסיק לצרוך את המוצרים האלה ואני לא מבינה איך אנשים אינטילגנטים ורגישים מסביבי לא.

    הגב
    • dvarimbalma
      24 באפריל 2012 at 14:03 (5 שנים ago)

      הי מסק,

      תודה על התגובה. זו שאלה קשה ואנסה לענות כמה שיותר בכנות.
      באופן כללי, אני חושבת שזה רעיון טוב מאוד להקדיש הרבה תשומת לב למה שאוכלים ולאיך שזה קושר ביננו לבין העולם.
      אני מבינה טבעונים שמעדיפים לא לצרוך בכלל מוצרים מהחי בגלל הסבל שתעשיות כאלה גורמות לבעלי חיים, וחושבת שאפשר וכדאי להוסיף למשוואה של הדיון באכילה מצפונית עוד שאלות (למשל, באיזה סוגי עסקים היית מעדיפה לתמוך כשאת עושה קניות, איך אפשר לצמצם את הזיהום בקנייה עצמה על ידי שימוש בשקיות רב פעמיות, איזה סוגים של סבל אנושי או כלכלי נגזר ממוצרי מזון מסויימים, מאיפה ועל ידי מי האוכל מיובא, כמה מתוך מה שאת קונה את מסוגלת למחזר, וכו').
      בתוך סך כל השיקולים והמחשבות על איך אפשר לגרום פחות נזק לעצמי ולעולם בהקשר של מה שאני אוכלת, בחרתי כל מיני סוגים של בחירות מצפוניות שעיצבו את מה שאני אוכלת וקונה. אם את מכירה את הבלוג הזה, למשל, את יכולה לראות שהוא צמחוני לגמרי (למעט תקופה מסויימת לפני כמה שנים שבה אכלתי מדי פעם דגים), ויותר ממחצית מהמתכונים בו גם טבעוניים. כלומר, קיבלתי את הבחירה לצרוך מעט מאוד מוצרים מהחי (אני לא באמת אוכלת עוגות כל יום) אבל כן לאכול מהם לפעמים, כי זה מתאים לי יותר בתוך כל מיני שאלות והתלבטויות שהחיים הביאו אליי.
      אני גם חושבת שבני אדם שונים זקוקים לתזונה שונה, וצריכים לאכול דברים שטובים להם ונכונים להם מבחינה מצפונית, אז אי אפשר לקבוע חד משמעית שאנשים "אינטיליגנטים ורגישים" צריכים להימנע מביצים ומחלב באופן גורף. יכול להיות שבתוך מערכת האמונות שלהם הם דווקא יותר צריכים, למשל, להימנע מללבוש מעילי עור או מלקנות מוצרים של ההתנחלויות, או מלקנות בירה שהפרסומת שלה סקסיסטית. אנשים יכולים להאמין בכל מיני דברים, וברור שזה לא או-או, אבל בהחלט אפשר להעדיף דברים מסוימיים ולהחליט שהם בשבילך העיקר.
      בשבילי כרגע דברים מסויימים שחלקם מוכרזים בבלוג (כמו הצמחונות) וחלקם לא- הם העיקר. זה עוד יכול להשתנות.
      אני לא רואה את עצמי כדמות חינוכית והבלוג שלי נמנע מלהטיף גם כשהוא נוגע בנושאים שמאוד קרובים לליבי. אני חושבת שמי שקורא פה לאורך זמן כבר למד להכיר אותי ואולי קלט גם קצת מאיך שאני חושבת ורואה את העולם, אבל אני לא חושבת שיש לי איזו משנה סדורה להטיף אליה. הדעות שלי משתנות לאורך הזמן. וחלק ממה שנחמד בבלוג זה שהוא מתנהל לאורך זמן, כלומר יש בו מקום לשאלות ושינויים וספקות וגדילה. ממש כמו בחיים. וזה כיף.

      והערה אחרונה כי כבר יצאה לי תגובה ממש ארוכה- בקרוב מאוד יפורסמו כאן כמה מאפים טבעוניים שאחותי הקטנה לימדה אותי לאחרונה, למקרה שאת מחפשת מתכונים מומלצים לקינוחים טבעוניים.
      יום טוב,
      עלמה

      הגב
  19. עדי אביגיל
    26 באפריל 2012 at 10:49 (5 שנים ago)

    עלמה, התשובה שלך מקסימה ומאוד כנה.
    אני חושבת שזה מקום לא פשוט כשנכנסים לדיון של מי אינטלגנטי ומוסרי ומי לא. גם לי קשה עם הסבל של החיות ואני מאוד משתדלת להמנע ממוצרים מן החי אבל בתוך החיים יש כל מיני אנשים ויש צורך להמנע משיפוטיות. צריך להמנע מלמנוע סבל של בעלי חיים אבל לא בעזרת גרימת סבל לבני אדם. לכל אחד ואחת יש את הדרך שלה והכי הרבה שאנחנו יכולים לעשות זה ללכת בדרך שלנו המדויקת לנו ולעזור לאחרים בדרך שלהם. לשנות תזונה זה לא דבר פשוט ואני לא חושבת שזה בהכרח קשור לאינטלגנציה או מוסריות. יש הרבה אנשים נפלאים שאוכלים בשר. זה שאני מצאתי את הדרך שלי שאני מרגישה בה טוב לא אומר שכולם צריכים ללכת בדרך הזו.
    עלמה- אני מודה לך על הבלוג הזה, על הפוסט הזה ועל המתכונים הנפלאים! המטבח שלי והשמחה מבישול הגיעו בעקבותיך…
    עדי 

    הגב
  20. אבש
    26 באפריל 2012 at 11:27 (5 שנים ago)

    אני מאוד מסכים עם הדברים שנאמרו, במיוחד לגבי הטפה.
    בתור צמחוני חדש (יחסית), נראה לי שכשאתה יוצא ממצב ההדחקה שרובנו נמצאים בו כשאנחנו אוכלי-כל, ז"א התחלת להכיר בהשלכות של הבחירות התזונתיות שלך על בעלי חיים ועל העולם בכלל, קשה להמשיך להצדיק (בפני עצמך) אכילת מוצרים מן החי. יש דואליות מסויימת בהחלטה לא לאכול בשר אבל כן לאכול חלב וביצים, כי קשה להצדיק את הבחירה המוסרית הזאת (גם אם אתה מתנגד רק להרג, שכן בתעשיית הביצים הורגים חצי מהאפרוחים). אני למען הסר ספק עדיין אוכל מעט ביצים וחלב, כי אני לא מרגיש מוכן לעשות את המעבר, אבל נראה לי נכון שהצעד הבא בהתנערות מההדחקה הוא טבעונות. כמובן שזה אישי, אבל אני מאמין שכל אחד ירגיש טוב יותר אם הוא ייקח אחריות על מה שהוא אוכל, גם במובן של לעשות טוב לעצמו. נשיקות לעלמה 

    הגב
  21. מסק
    26 באפריל 2012 at 15:23 (5 שנים ago)

    לעלמה תודה על התגובה! משום מה לא הצלחתי להגיב לתגובה שלך אז אני מגיבה כאן.
    התגובה שלך אכן מאד כנה ואני מאד מעריכה אותה. זה לא מובן מאליו שאנשים מגיבים לנושא הזה ברצינות ולא מרגישים מותקפים.

    אני מבינה את הגישה שלך ואפילו מסכימה איתה חלקית. יש לי רק שתי הערות. קודם כל בהרבה מקרים זה מאד קל להחליף מוצרים מן החי במוצרים מן הצומח, למשל במקום חלב חלב סויה (או חלב אורז, או חלב צמחי אחר) במקום יוגורט יוגורט סויה. למשל במתכון קודם שלך לסלט ירקות עם חומוס ורטב יוגורט השתמשתי ביוגורט סויה ויצא מעולה. הערה שניה היא הצעה במקום לרשום "ביצים" לרשום "ביצי חופש" כדי להעלות את המודעות.  בסופו של דבר זה הבלוג שלך וההחלטה שלך כמובן אבל נראה לי שהמטרה שלנו משותפת – להפחית את סבל בעלי החיים. אני חושבת שהרבה אנשים לא מודעים לתחלופות הפשוטות שיש הרבה פעמים למוצרים מן החי.

    לגבי אינטילגנציה, לא ניסיתי לומר שטבעונים אינטילגנטים יותר אם כך השתמע, אלא שאנשים אינטילגנטים חושבים באופן ביקורתי על מה שהם אוכלים (וצורכים בכלל).

    חג- שמח!
    מסק          

    הגב
  22. עוד הצעה
    26 באפריל 2012 at 16:07 (5 שנים ago)

    לגבי הביצים – עוד הצעה: לכתוב "ביצים (עדיף ביצי חופש או אורגניות)". יותר מרוכך, אם כי קצת מגושם.
     

    הגב
  23. Boogie Man
    26 באפריל 2012 at 20:06 (5 שנים ago)

    שיר עידוד לעלמה:

    השמש זורחת, הגינה שלי פורחת
    הטבעונות מדהימה, אך הצדקנות –
    מכוערת פי כמה. 

    הגב
  24. ענת
    17 באוקטובר 2013 at 10:04 (4 שנים ago)

    אהלן,
    פעם ראשונה שמגיבה – אז קודם כל – אני מאוד נהנית מהבלוג כבר תקופה ארוכה, פשוט נחבאת אל הכלים 🙂 את  מהווה השראה אדירה לכתיבה ואהבת אוכל אמיתית, אז תודה.
    ועכשיו לפרקטיקה – האם אפשר לקצץ בכמות החמאה (לטובת שמן ו/או רסק תפוחים) וכמה? – רגישות ללקטוז וכו'..
    תודה 🙂

    הגב
  25. ענת
    17 באוקטובר 2013 at 12:16 (4 שנים ago)

    קודם כל – זה הזמן להתוודות – אני קוראת אדוקה של הבלוג ומאוד נהנית ממנו – פשוט נחבאת אל הכלים 🙂 אז קודם כל תודה על תענוג צרוף – כתיבה קולחת וכיפית ואהבת אוכל שעושה חשק 🙂
    ועכשיו לתכל'ס – תהיתי אם אפשרי יהיה להמיר את החמאה (או חלק ממנה) במתכון בשמן/רסק תפוחים לטובת הרגישים ללקטוז..
    תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      17 באוקטובר 2013 at 17:47 (4 שנים ago)

      תודה רבה על המחמאות המשמחות!
      אני לא בטוחה שזה רעיון טוב להחליף את החמאה, כי היא עובדת טוב עם הדלעת לריכוך שלה. אבל אפשר לנסות להחליף אותה בשני שליש כוס שמן קנולה

      הגב
  26. ענת
    19 באוקטובר 2013 at 21:21 (4 שנים ago)

    אז אני חוזרת עם תוצאות לדווח – אחרי ריכוך רציני של הדלורית (הקטנה יחסית) וקבלת גוון כתום עמוק, במקום החמאה הוספתי 1/2 כוס שמן קנולה וכוס רסק תפוחים; עבד יופי – העוגה יצאה מאוד רכה, עסיסית וטעימה, אם כי ייתכן שכוונת המשוררת הייתה לטעם דלורית מודגש יותר ופחות תפוחי (אבל מאחר והייתה בבית דלורית אחת קטנה אז זרמתי עם מה שהיה)
    קיצר – כולם היו מבסוטים וגם אני 🙂 תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      20 באוקטובר 2013 at 0:26 (4 שנים ago)

      יש! איזה כיף שחזרת לדווח. תמיד כיף ללמוד מניסיונם של בשלנים נוספים. תודה על האינפורמציה שאני בטוחה שתשמח הרבה מהקוראים כאן

      הגב
  27. דנה
    13 באוקטובר 2014 at 17:17 (3 שנים ago)

    הי עלמה, האם היית מנסה גם סוג אחר של דלעת כאן? יש לי דלעות ערמונים (ותפוחים לא ירוקים…) בבית. האם לוותר או לנסות? תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      14 באוקטובר 2014 at 6:32 (3 שנים ago)

      לגמרי אפשרי ויהיה טעים! רק עלול להיות יותר מאתגר להיפטר מהקליפות של הדלעת

      הגב
      • דנה
        16 באוקטובר 2014 at 0:49 (3 שנים ago)

        תודה, עלמה! בסופו של דבר הגיעה דלורית בסל האורגני אתמול אז השתמשתי בה. היתה סאגה שלמה, כי שכחתי לתקוע מזלג והוצאתי את העוגה מהתנור לפני הזמן ופרסתי אותה והיא היתה נוזלית ולא ידעתי מה לעשות, אבל באומץ רב החזרתי לתנור לכמה דקות והיא יצאה טעימה בטירוף. זו הפעם הראשונה בחיים שאני אופה וזה פשוט מסב לי אושר. תודה!

        הגב
        • dvarimbalma
          16 באוקטובר 2014 at 1:51 (3 שנים ago)

          איזה כיף לשמוע! האפיה הראשונה זה קצת יותר קשה, אבל עם הזמן זה נעשה ממש קל. שיהיה בתאבון ועוד הרבה אפיות טובות!

          הגב
  28. קרן פישביין
    4 בנובמבר 2015 at 19:40 (2 שנים ago)

    היי! בטטה הולך? ואם כן כמה?

    הגב

כתיבת תגובה