שקשוקת עגבניות אפויה

.

אני לא תמיד יודעת לזהות את הרגע המדויק, כשמשהו משתנה באופן בלתי הפיך. את הרגע שהחלמון של הביצה הופך מצהוב מבריק לצהוב עמום, וצריך לכבות את האש.

את הרגע שבו נהיה פה פתאום קר, קר באמת, ואני מתעטפת בשכבות רבות לפני שיוצאת מהבית.

.

מתישהו, אני לא יודעת מתי, כפות הרגליים שלי כבר התרגלו להליכה הקצרה מביתי אל האוניברסיטה. אני מזהה כל צעד ואבן של עשר הדקות האלה. אני יודעת איפה לחתוך שמאלה, כדי להימנע ממדרגה שהיא גבוהה מידי בשביל האופניים. מתישהו נהיה דוכן מועדף לקנות אגסים חומים בשוק. מתישהו התחלתי להתרגל.

בבוקר אני יורדת אל תחנת המטרו ורואה את הקבצן העיוור ששר את אותה נעימה מונוטונית. כשאני נותנת לו מטבע הוא לא רואה אותי, ואולי לא יכול לזהות אותי כל בוקר, אבל אני מזהה אותו ואת הניגון של המילים הזרות, בלי להבין מה הוא אומר.

.

תוכנית הלימודים שלנו היא רק לשנה. ליתר דיוק, עשרה חודשים. לא ידעתי אם יהיו לי חברים בזמן קצר כזה, והאם שווה בכלל לתת ללב להתמסר לאנשים זרים לזמן קצר כל כך. אני הרי אישה מלאת געגועים, תמיד הייתי, אז למה להתקרב עכשיו לאנשים שיתפזרו כל כך מהר לכל עבר.

אבל כנראה שהלב עושה החלטות בעצמו. בתוך הקלחת הגועשת הזו של עשרים סטודנטים מעשר מדינות, דברים קורים מהר. לאף אחד אין כאן חיים מוכרים, ואנחנו עוברים את הדבר הזה ביחד. אנשים זרים פותחים שיחה בספרייה, בקפיטריה, ביציאה מהאודיטוריום. היכרות של יומיים כבר יוצרת זיקה שבבית הייתה לוקחת כמה חודשים.

.

לפעמים אני משתבללת, מתקפלת בקונכייה שלי ומבקשת לבד. הבית שלי שונה מאוד מהעולם שבחוץ. יש שם את א', שמכיר אותי כל כך טוב, ומדברים שם עברית. יש שם תחושה ששום היכרות אינה מהירה וזמנית.

ולפעמים אני דווקא בחוץ, ממש בחוץ, פגיעה. מתישהו זה קרה, אני לא יודעת מתי. וגם לא התכוונתי שזה יקרה. אין בזה שום הגיון, בלהיפתח, אבל יש בזה שמחה.

.

ק' מחכה לי עד שאסיים לארוז את המחשב בסוף השיעור. מתישהו קרה שנוצרה לנו שיגרה, לצאת ביחד מאולם ההרצאות. אנחנו יורדות במדרגות ומדברות על השיעור שעיצבן אותי, ועל סוף השבוע, ועל בא-לך-קפה. אין לי מושג מתי זה קרה, אבל פתאום אני מבינה שהיא יודעת איך להצחיק אותי.

חום מתפשט בגופי, מהידיים שמחזיקות את כוס הקפה ועד לריסים, שנרטבים פתאום ואני מהר מנגבת. היא מחייכת אליי באמת, ואני חושבת שאיכשהו אין לי מושג מה היה הרגע המדויק שבו זה השתנה, אבל היא חברה שלי, ואי אפשר להחזיר את הגלגל בחזרה.

.

כמה טיפים חשובים:

ריקון. עגבנייה מורכבת משני חלקים: הבחוץ שמחובר גם לקליפה, והאמצע, שבו יש את כל הזרעים. כשמרוקנים את העגבנייה צריך קודם כל לקטום את הקצה שלה, כך שאפשר יהיה להגיע אל האמצע בכף. אחרי שעושים את זה, אפשר לנעוץ את הכף בחלל הריק שבין הזרעים והקליפה, ולשלוף את אמצע העגבנייה החוצה יחסית בקלות. כדאי להעביר את כל הדברים שמצאתם באמצע ישר לקערה, כדי שלא יברחו לכם כל המיצים הנפלאים.

יציבה. עדיף שהעגבניות יעמדו בתוך התבנית בצורה יציבה, כדי שלא תשפך לכם כל הביצה אל התבנית. הדרך הכי קלה להפוך את העגבנייה ליציבה היא לחתוך ממש חתיכה קטנה מהלמטה שלה, כדי שיהיה לה בסיס ישר לעמוד עליו. זו צריכה להיות חתיכה דקה, כדי שלא תגיעו שוב אל אותו איזור שרוקנתם קודם, עומק העגבניה שיש בו זרעים, כדי שלא ישפך מילוי לכל עבר אח"כ.

ביצה. כדי להעביר את הביצה פנימה בצורה יפה, עדיף לשבור אותה קודם לתוך קערה קטנה ואז למזוג אותה בזהירות לתוך העגבניה. אם שוברים את הביצה לתוך העגבניה ישר, הרבה פעמים החלבון והחלמון מתערבבים, וכל השיק של המנה הולך לעזאזל. שימו לב שאתם ממלאים את העגבניה רק עד החצי, כי אם תמלאו יותר מידי המילוי ישפך. זו נגיד עגבניה קצת מלאה מידי:

.

יאללה למטבח! (חומרים ל-4 מנות)

  • 4 ביצים
  • 4 עגבניות גדולות ובשלות
  • 4 גבעולים של בצל ירוק
  • 2 שיני שום
  • מלח, פלפל שחור גרוס
  • כף טימין טרי
  • מעט פרמזן מגורר
.
הכנה:
  • מחממים את התנור לחום בינוני גבוה (בערך 180 מעלות).
  • מארגנים את העגבניות: צריך לחתוך את הקצה העליון של העגבניה, לרוקן את הבפנוכו שלה בכף, ואחכ לחתוך חתיכונת מהלמטה כדי שהיא תהיה יציבה.
  • חותכים את שיני השום לפרוסות, ואת הבצל הירוק לפרוסות גם.
  • את הבפנוכו המיצי של העגבניה מעבירים לקערה, כדי שלא יברחו כל הנוזלים ויקשטו את הקרש ואת השיש ואת המכנסיים שלכם (כמו שקרה לי). חותכים את בשר העגבנייה בתוך הקערה הזו קצת, רק כדי שלא יהיה בגושים ענקיים.
  • מחממים קצת שמן זית במחבת, ומטגנים את הבצל והשום עד שהם קצת משחימים. אל תוותרו על אף חלק של הבצל הירוק, שלא יהיה משעמם. מוסיפים לשומבצל המטוגן את זרעי העגבנייה ונוזליה, אבל רק בערך חצי ממה שיש לכם בקערה. יותר מזה יהיה יותר מידי, ואנחנו רוצים שיהיה מקום גם לביצה.
  • נותנים לכל מה שבמחבת להתבשל ולהצטמצם קצת, ואז מכבים את האש ומוסיפים מלח ופלפל. אני הוספתי די הרבה פלפל כי לדעתי ביצה עם פלפל זה אחלה, אבל לא חייבים. זה גם הזמן להוסיף טימין טרי.
  • ממלאים כל עגבניה במילוי המבושל, ואז בביצה. זה נשמע פשוט, אבל זה לא לגמרי ככה. צריך להשאיר מספיק מקום לכל הביצה, כי היא נשפכת בקלות. אני מציעה למלא את העגבניה ברוטב רק עד החצי שלה (תלוי בגודל העגבניה). את הרוטב שנשאר אפשר לאכול אחכ עם הפיתה.
  • אופים בתנור 10 דקות, או עד שהביצה נראית יציבה. כדאי להשאיר את החלמון קצת רך, כמו בשקשוקה של מחבת, ואז אפשר לנגב אותו עם חלה או פיתה בשמחה ובששון.
  • מוציאים מהתנור כשמוכן, ומפזרים מעל הביצה טימין טרי ופרמזן. מגישים עם פיתה או חלה לניגוב.

25 Comments על שקשוקת עגבניות אפויה

  1. ענת לוין
    18 באוקטובר 2011 at 12:59 (6 שנים ago)

    ממש אוהבת לקרוא אותך, אישה מלאת געגועים, שכותבת כמו שהיא מבשלת, מילים צבעוניות, חיות שאפשר לנגוס בהן, שמחממות את בפנים הגוף. 

    הגב
  2. יובל
    18 באוקטובר 2011 at 13:06 (6 שנים ago)

    זה כיף, לקרוא אותך!
    גם ההקדמה והסיפור והכתיבה היפה שלך, וגם המתכונים. 

    הגב
  3. אלכס
    18 באוקטובר 2011 at 13:38 (6 שנים ago)

    איזה מגניב. אני עשיתי כמה פעמים עם בשר.
    חג שמח 

    הגב
  4. שרי
    18 באוקטובר 2011 at 14:27 (6 שנים ago)

    כן. אנשים שנכנסים אחד ללב של השני במהירות זו חוויה מיוחדת (:

    הגב
  5. מרקוביץ'
    18 באוקטובר 2011 at 17:04 (6 שנים ago)

    מהדברים האלו, שאתה אומר לעצמך,
    איך לא חשבתי על זה קודם.
    לייק לגמרי 🙂

    הגב
  6. טל
    18 באוקטובר 2011 at 18:34 (6 שנים ago)

    ואווו
    רעיון גאוני!!!! 

    הגב
  7. גגג האחת
    18 באוקטובר 2011 at 19:16 (6 שנים ago)

    שהות יחד במסגרת משותפת – גם אם זמנית מאד מחברת. כך קרה לי גם כסטודנטית בארץ, אבל אז זה היה ארוך טווח וגם בקורס ההכנה ללידה שהיה קצר בהרבה אפילו מעשרת החודשים שלך.

    ואם אפשר לשאול – בתום התקופה את חוזרת ארצה?

    רשומה מקסימה ומתכון מפתה! 

    תודה רבה לך! 

    הגב
    • dvarimbalma
      18 באוקטובר 2011 at 20:18 (6 שנים ago)

      אפשר לשאול, אבל אני לא ממש יודעת לענות 🙂

      הגב
  8. אלה
    19 באוקטובר 2011 at 5:15 (6 שנים ago)

    איזה מדליק!
    זה נראה הכי טעים בעולם ואני הכי רוצה להכין את זה ברגע זה בדיוק.

    הגב
  9. יפה
    19 באוקטובר 2011 at 9:46 (6 שנים ago)

    מקסים! מקורי ומחמם את הלב. גם המתכון וגם הפוסט

    הגב
  10. carma
    19 באוקטובר 2011 at 10:43 (6 שנים ago)

    נראה טעים, הגעתי כי חיפשתי מתכון קליל עם פיטריות(ומצאתי :-))
    את כותבת נפלא! 

    הגב
  11. גלית ז.
    19 באוקטובר 2011 at 12:00 (6 שנים ago)

    רעיון פנטסטי

    הגב
  12. אלון
    19 באוקטובר 2011 at 12:14 (6 שנים ago)

    מנת גמר למאסטר שף, מדהים!
    מזכיר את הפרק ההוא שאבי הכין רולדת בשר- הוא לקח עוף, הוריד העור שלו, ואז חתך את הבשר לחתיכות ועטף אותו בתוך העור.
    בסוף יצא עוף.

    פעם אחרונה שאני מזכיר כאן בשר, מבטיח. 

    הגב
  13. שקד
    19 באוקטובר 2011 at 14:36 (6 שנים ago)

    נשמע טעים, קל וכיף. רק תיקון אחד קטן- בפסקה הראשונה את מדברת על החלבון של הביצה נהיה צהוב פחות בוהק. מן הסתם התכוונת לחלמו…

    הגב
    • dvarimbalma
      19 באוקטובר 2011 at 18:19 (6 שנים ago)

      צודק! אתקן

      הגב
  14. pninit
    19 באוקטובר 2011 at 15:47 (6 שנים ago)

    אם לא הייתה לי להיום מנה ראשונה -הייתי מכינה את העגבניות שקשוקיות האלו- ממש מטריף

    הגב
  15. יערה
    19 באוקטובר 2011 at 16:43 (6 שנים ago)

    נראות חמודות ומסודרות, אני משקשקת מלאכול חלמון רוטט ולא מבושל עד הסוף, אז כנראה שאני אאפה אותן למוות 🙂

    הגב
  16. ליר המלך
    20 באוקטובר 2011 at 10:07 (6 שנים ago)

    חברות זה מושג מופלא ומרתק בעייני. החברות איננה תוצר של הסכם. היא איננה מוסד שהכניסה אליו כרוכה בחתימת חוזה המפרט את החובות והזכויות של כל אחד מהצדדים. החברות קורית לנו… בשלב מסוים בדיעבד, אנחנו אומרים על עצמנו שאנחנו חברים. קשה לכן לתת תשובות חד משמעיות לשאלות דוגמת "מתי נהפכנו לחברים", או מה בדיוק כונן את הקשר. מעם היותה של החברות מערכת דינאמית ומתפתחת, בניגוד למערכת חוזית מסודרת וקבועה, לא ניתן לקבוע לה הגדרות גורפות וקבועות. חברות היא טובה באמת כאשר הצדדים אינם דנים כלל בזכויותיהם: כאשר החבר מבין באופן ספונטאני מהי זכותו של חברו ופועל כדי להגשים אותה. מצד אחד ברור למשך יש משמעות ומצד שני, כמו שאת מספרת תפקיד שזה אינו הכרחי. 
    אני תמיד שם כמויות של כמון בשקשוקות, ונראה שאנסה להוסיף למלית מעט טחינה. הורננתי 
     

    הגב
  17. מדלן
    20 באוקטובר 2011 at 11:05 (6 שנים ago)

    פשוט מדהים!!
    אני מדברת על הכתיבה שלך, את המתכון עוד לא הכנתי..
    איך את תמיד יודעת לרגש ככה?!
    חג שמח!!

    הגב
  18. ponetium
    20 באוקטובר 2011 at 22:05 (6 שנים ago)

    מנה מהממת לחלוטין, וכתיבה מהפנטת לחלוטין.

    אני מדמיינת שיום אחד תכתבי ספר ובין הסיפורים יהיו מתכונים צבעוניים על דפים מבריקים, אותם אוכלים הגיבורות והנבלות, תוך חייהם המסופרים. 

    הגב
    • dvarimbalma
      20 באוקטובר 2011 at 22:45 (6 שנים ago)

      וואו, תודה! איזה כיף. הלוואי שזה יקרה פעם.

      הגב
  19. הילה
    21 באוקטובר 2011 at 20:08 (6 שנים ago)

    שף מפורסם אמר פעם שחבר טוב הוא מישהו שיש לו לתת לך את מה שאתה צריך ולקחת את מה שיש לך לתת.
    לחיי חברים בהווה ושבדרך ולמתכונים כאלו- מוכרים אבל שונים לגמרי
    כמו תמיד את ממוגגת אותי לגמרי 

    הגב
  20. Andra Franciscato
    22 באוקטובר 2011 at 13:01 (6 שנים ago)

    יצא טעים מאוד !! תודה רבה !!

    הגב
  21. צ'ילי
    1 בנובמבר 2011 at 10:53 (6 שנים ago)

    היי.

    רק רציתי לספר לך שממש ריגשת אותי עם המתכון הזה.

    לא הבנתי בדיוק את המצב שלך – אבל אני מבין שאת לומדת בגולה ומבשלת להנאתך.
    אני בערך באותו מצב – עברתי להולנד כדי ללמוד ובינתיים אני טבח פה בבית קפה.
    וגם לי יצא להכין מתכון כזה כשהתחיל להתקרר פה – אצלי זה היה עגבניות ממולאות באורוגולה, אגוזים גבינה כחולה, זעתר ועוד כל מיני דברים נחמדים.
    וגם אצלי זה קרה כי פתחתי את הלב שלי לאנשים שאני לא יודע מתי ואם אראה שוב בחיי.

    דרך צלחה.
    תהני מהכל. אני אתחיל לקרוא את שאר המתכונים, ואת הדברים המוזרים שעשיתי מאז שהגעתי למדינה הזו את מוזמנת לראות כאן – https://picasaweb.google.com/117806271325380468468/pqHbFH 

    הגב
  22. אביבה
    5 בנובמבר 2011 at 8:22 (6 שנים ago)

    תועפות ריר מייצר הפוסט הזה. עשה לי חשק לארוחת בוקר. ובכלל לחיות טוב. 

    הגב

כתיבת תגובה