טופו חריף עם שעועית ירוקה

.

מצד אחד, נדמה לך שאת מחוץ לישראל. שאת רחוקה ממה שקורה שם, שאת לעצמך.

שאת עשויה לשבת על שפת איזה כביש באיזו עיר ולהמתין שם לאיזו רכבת, כאחת הנשים בתחנה, כאילו תמיד ישבת כאן וחיכית לרכבת הזו.

זרות שאת מתעטפת בה כמו מעיל. את הולכת ברחוב וסביבך אנשים מדברים בשפה שאת לא מבינה. אף אחד לא עוצר אותך ושואל אם קוראים לך מיכל והייתם ביחד בצופים.

.

את חוצה את הכביש ומולך אישה זרה חוצה אל הצד ההפוך, והיא לא מכירה, ולא מזכירה, וככל הנראה גם לא עשיתן יחד את הטירונות בצריפין.

מצד שני, ואת זה יזכירו לך אינספור שיחות והיכרויות, דווקא ברגע הזה שבו נדמה לך שאת קצת מחוץ לישראל, כולם רואים אותך, קודם כל, כישראלית.

יש אמירות שאני לא יודעת איך להתייחס אליהן. מישהי שמעה, והיא די משוכנעת, מכמה מקורות, שיש המון לסביות בישראל. האם זה נכון, היא שואלת אותי בעניין. אני משיבה לה בזהירות שאני לא בטוחה, שלדעתי ישראל לא מאוד גיי פרנדלי, אולי רק תל אביב, אבל אני לא יודעת כמה לסביות זה "המון", ולמה בכלל אני אמורה להשוות.

.

מישהו שואל על הלבוש שלי. שהנעלים שטוחות, ושאני לא מתאפרת. האם ככה זה אצלכם בישראל. אני לא יודעת להשיב. אומרת לו שככה אני מתלבשת גם בישראל. זו נראית לי תשובה טובה.

אני מבינה את זה שאנשים מבקשים ממני להביע דעה. על הכיבוש, על התרבות בארץ, על האוהלים. אני מביעה.

מעולם לא ניסיתי לנתק את עצמי מהמציאות הפוליטית שסביבי, ואין שום דבר חדש בשבילי בלדבר על המצב בישראל. ובכל זאת, זה לא דומה לשיחות שאני מכירה מהבית. כאן וככה זה אחרת.

וזה אחרת לא רק בגלל הקונוטציות השונות שיש לדברים באנגלית, ולא רק בגלל שאנשים מגיעים אל השיח הזה עם כל מיני ציפיות, ודעות קדומות, ושמועות שאני לא יודעת מאיפה להתמודד איתן. זה אחרת גם כי אני עצמי עדיין מנסה להבין מאיפה באתי, ומה מתוך מה שאני מייצג מישהו שם, ובכלל.

.

יש לי תחושה שאני מבינה פחות ופחות. לא רק את ישראל, אלא את עצם הרגע הזה, המתהווה. חוצלארץ.

זה מובן מאליו, הקושי, ובו זמנית, מפתיע. ללמוד בצעד כושל את הדרך לאוטובוס, את המיקום של מדף היוגורטים בסופר, את השמות של הקפה. להתבלבל בדרך. לגעת בלב פועם בבנאלי ההכרחי של חיי היומיום, בעיר זרה. לצפות בשידורים מההפגנה הגדולה דרך האינטרנט.

על דלת ביתנו הדבקתי שלט עם השמות בעברית, שנוכל לקרוא איפה אנחנו גרים.

.

י' שואלת אותי הרבה על הבישול. האם הבישול שלי הוא בישול ישראלי, ומה זה בישול ישראלי בכלל. אני לא יודעת, אני אומרת לה, אני באמת לא יודעת. מין תערובת כזו של אוכל מזרח אירופאי ומזרח תיכוני ופלסטיני וטחינה ושניצל.

פתאום בא אליי ניסוח פחות זהיר, פחות שגרירי, יותר פיוטי. "הבישול שלי יש בו משהו ישראלי," אני אומרת לה, "כי אני מבשלת לפי זיכרונות של אנשים אחרים".

ובאמת אני לא יודעת אם ישראלים זה ככה, או רק אני, וקצת לא אכפת לי פתאום. אבל היא מחייכת, ואני מנדבת לה מתכון לטופו שלמדתי להכין מאבא שלי, שלמד לבשל טופו רק כי הבת שלו הפכה לצמחונית. הוא משתמש בשיטות של המטבח ההודי, ואיפה למד אותן, אין לי מושג. כנראה מטיולים, מקריאה, מלאכול. מלזכור מקומות שבהם היה, ומקומות שבהם לא היה. אפשר לבשל גם מחלומות.

כמה טיפים חשובים:

טופו. כן, טופו. וכן, המתכון הזה טעים, בטירוף. כדאי לנסות גם אם אתם ממש לא מחבבים טופו בדרך כלל. אני נשבעת.

טיגון תבלינים. מדובר בשיטה מאוד נפוצה במטבח ההודי, שבה מטגנים את כל התבלינים השלמים בחמאה או בשמן לכמה רגעים. ההודים משתמשים לפעמים בכמויות היסטוריות של שמן, וכאן ניסיתי לחסוך, אבל עדיין לא כדאי להיות קמצנים מידי. הדבר החשוב ביותר הוא לשים לב שאתם נותנים לתבלינים ממש רגע וחצי בשמן החם, וזהו, אחרת יהיה להכל טעם של שרוף ולא של תבלין. אפשר לראות את התבלינים משחימים וקצת מתפצפצים, ואז להבין את המסר ולהוסיף את שאר הדברים.

תבלינים. יש כאן יחסית הרבה תבלינים, ולא הייתי מציעה לכם לוותר על זה. יכול להיות שאין לכם בד"כ בבית זרעי כוסברה, אבל האמת היא שזה מנהג שכדאי לשנות. זה כמעט תמיד רעיון טוב להחזיק במזווה הרבה סוגי תבלינים, ולאפשר ליצירתיות שלכם להתפתח.

קנולה. אני בדרך כלל מעדיפה שמן זית, גם לטיגון, אבל הפעם הלכתי על קנולה כי שמן זית נשרף בטמפ' נמוכה יותר, ולכן מתאים פחות לטיגון התבלינים שתיארתי למעלה.

דבש. שימוש במעט דבש מדגיש טעמים, ולא הופך את המנה כולה למתוקה. אבל בגלל זה צריך להחליט של מוסיפים דבש בחזירות, אחרת הוא משתלט על כל מה שיש בצלחת.

שעועית. כל סוג של ירק ירוק ורענן יהיה אחלה, לא חובה ללכת על שעועית. אפשר גם שעועית הולנדית, לוביה, ברוקולי או כל דברים אחר שטעים לכם.

 

.
שיהיה לכם שבוע טוב ונעים, ואם בא לכם קצת מוזיקה הונגרית בלקנית שאני אוהבת הנה כמה ביסים.
בתאבון,
עלמה

44 Comments על טופו חריף עם שעועית ירוקה

  1. עידית
    4 בספטמבר 2011 at 13:16 (6 שנים ago)

    ײאמ יאומ.
    אוהבת מאוד טופו
    אוהבת מאוד אוכל הודי
    אוהבת מאוד שעועית ירוקה ושאר ירקות.
    טעים לי המתכון

    הגב
  2. ponetium
    4 בספטמבר 2011 at 13:16 (6 שנים ago)

    סיימתי את קריאת הרשומה הזו בלב מתפעם והרבה ריר בפה. גם רציתי לשמוע עוד על חוצלארץ, וגם לנסות את הטופו. וגם – התשובה שלך על הבישול הישראלי שלך – גרמה לי לחשוב – מדהים!
     
    *ולזו ששאלה על לסביות – עד כמה שידוע לי, בישראל, כמו בכל מקום בעולם, יש לסביות פחות או יותר באותו יחס לאוכלוסיה הכללית. מה שכן, אצלנו הלסביות הן ישראליות ולכן הן שזופות באופן הלא מתחייב והעמוק של נשים שחיות באקלים שמשי ולא משתזפות רק בחופי הים.

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 13:20 (6 שנים ago)

      לול! כן, גם אני מנסה להבין מה זה בדיוק "המון" לסביות. ביחס לכמות הנשים בכלל? ביחס לכמות ההומואים? אולי היא מתכוונת לזה שיש בישראל קהילה לסבית יותר מפותחת או יותר מבוססת מאשר במקומות אחרים (יותר ברים, יותר פסטיבלים, יותר מסיבות)? לא ברור לי בדיוק.

      הגב
  3. יונתן
    4 בספטמבר 2011 at 16:06 (6 שנים ago)

    שאלה של מתחילים: קניתי טופו לפני משהו כמו שבוע וחצי, ומאז נותר חצי הגוש ביריעת הפלסטיק הקרועה שלו במקרר. יצוין שהוא העלה מה שאין לי דרך אחרת לתאר מאשר ארוכה קרומית למדי. האם עדיין אפשר לאכול?

    על כל היתר – בהמשך 

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 16:22 (6 שנים ago)

      אוי, זה נשמע נורא. אל תאכל את זה, שלא תקבל קילקול קיבה נורא. כפותחים את עטיפת הואקום של הטופו צריך להעביר אותו לקערה עם מים, ולשמור את זה במקרר רק כשהטופו עטוף במים. את המים מחליפים כל יום, וזה חשוב, כי טופו מתקלקל בקלות לאללה.

      הגב
  4. חנדי
    4 בספטמבר 2011 at 16:55 (6 שנים ago)

    אני לא בטוחה שגם באתר הזה צריך לדון בנושא הלזביות. יש לנו מזה מספיק בכל פינה. רוב האוכלוסיה היא סטרייטית ולא מעלים את הנושא על השולחן יחד עם האוכל, הלא כן?

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 17:30 (6 שנים ago)

      חנדי יקרה,
      מערכת "דברים בעלמה" חרטה על דגלה מיום הקמתה את תענוגות החיים בכלל, ובפרט את אלו שיש בהן אהבה (כגון בישול, סקס, וכתיבה).
      אהבה באה בעולם הזה בכל מיני צורות, כולן יפות, טעימות ומבורכות.
      בנוסף, הבלוג הזה הכריז על עצמו לא פעם ולא פעמים כבלוג פמיניסטי, שאוהב בנות ובני אדם. ככזה, לא יהיה בו מקום להשפלה של נשים, גם לא בתגובות.
      להגיד "לזביות" ו"יש לנו מספיק" ובבקשה "לא ליד השולחן" זה להשפיל אוכלוסייה שלמה ויקרה של נשים, רק בשל ההעדפות המיניות שלהן.
      לידיעת הקוראים והמגיבים:
      תגובות נוספות שישאו איזשהו אופי הומופובי, או לסבו-פובי, או שוביניסטי, ימחקו לאלתר.

      הגב
      • einavina
        3 באוקטובר 2011 at 17:23 (6 שנים ago)

        חבל שאי אפשר לעשות לייק על התגובה שלך (מאז אופציית ה"לייק" שכחנו מדברים אחרים וחיינו אינם חיים).
        מילים כדורבנות, כתובות באופן מעורר הערכה.

        הגב
  5. גגג האחת
    4 בספטמבר 2011 at 19:15 (6 שנים ago)

    נראה מתכון מוצלח וכיפי. כצמחונית אני שמחה בכל מתכון צמחוני חדש שנראה שווה 🙂

    ולגבי החיים בחו"ל, אני משערת שחיים בכל מסגרת חדשה ובלתי מוכרת היו מעוררים תהיות ובחינה מחודשת של המובן מאליו. אבל בח"ל, כשגם לא מבינים את השפה יש לזה מן הסתם השפעה רחבת היקף במיוחד.

    פוסט מרתק.

    תודה רבה!!!      

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 19:19 (6 שנים ago)

      תודה. יש שיר כזה של יונה וולך שהיא אומרת שהיא לא הייתה בחוצלארץ, אלא חוצלארץ הייתה אצלה. זה איכשהו מרגיש לי הגיוני (אבל אין לי פה את הספר אז אני לא יכולה לצטט מהראש).

      הגב
  6. עדי
    4 בספטמבר 2011 at 19:21 (6 שנים ago)

    עלמה הפוסט שלך מקסים והמתכון נראה נהדר! לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לי ממש חשק שכזה לאכול טופו:) 

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 19:26 (6 שנים ago)

      תודה יקירתי, וסחטיין על בלוגך החדש והמלהיב. חשבתי על זה שאת נקראת בג'ימייל דבריםש ואני נקראת דבריםב, אז אולי אנחנו קרובות משפחה?

      הגב
  7. חנה
    4 בספטמבר 2011 at 20:55 (6 שנים ago)

    כרגיל- פוסט מקסים, סיפור מקסים, ומתכון שנראה מצוין.
    רציתי להתייעץ איתך בענייני טופו- משום שאת מרבה לכתוב עליו (וככל הנראה גם לאוכלו).
    קפאו לי 2 קוביות טופו במקרר- סוג של ייסורי התרגלות למקרר החדש. שמעתי שאפשר להשתמש בו, אך זה משנה את המרקם. יש לך ניסיון (אולי ניסיון מוצלח) עם טופו קפוא- או המלצות?
    תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 21:07 (6 שנים ago)

      לעזאזל, נראה שלכולם יש השבוע תאונות טופו שונות ומשונות. האמת היא שיצא לי לאכול פעם אחת בחיי טופו מקולקל, וזה היה כה נורא שמאז אני מאוד נזהרת עם טופואים חשודים.
      כאשר קפא לנו במקרר הקודם גוש טופו, א' שכנע אותי לזרוק אותו לפח, למען בטחוננו האישי.
      כך שאין לי מושג מה התשובה לשאלתך, מעולם לא הרהבתי עוז 🙂
      אם מישהו פה ניסה פעם להפשיר טופו קפוא ולבשלו- נשמח לעצתכם!

      הגב
  8. שרון
    4 בספטמבר 2011 at 21:05 (6 שנים ago)

    זה בטח אומר משהו כשאני, שאין שום סיכוי שאוכל טופו, נוטה לנסות את התמכון. בלי ספק בגלל כל היופי שסביבו. ובפרט התיאור של הבישול הישראלי כבישול לפי זיכרונות של אחרים. איזה יופי של שירה על הצלחת!

    הגב
    • dvarimbalma
      4 בספטמבר 2011 at 21:09 (6 שנים ago)

      תודה. אני ממש מחבבת טופו, אפילו ככה קוביות במרק, אבל זה באמת מתכון שמומלץ גם למי שלא מתים על טופו. באמת-באמת.
      אפילו אבא שלי, שהוא ממש לא מעריץ של טופו, העיד אחרי שבישל את זה בפעם הראשונה: "כנראה זה הכי גבוה שטופו [מבט מהורהר של גועל] יכול להגיע".

      הגב
  9. יערה
    4 בספטמבר 2011 at 21:54 (6 שנים ago)

    התמונה האחרונה יפהפיה..

    הגב
  10. אלה
    4 בספטמבר 2011 at 22:43 (6 שנים ago)

    אני מאוד מזדהה עם עמדת הדוברת שאת פתאום מקבלת כשאת לא בישראל. כאילו, פתאום אני צריכה לדברר את המבצע ואת מה שקורה? ובכלל אני בחורה אחת, עם דעות פוליטיות מסויימות, ורעיונות שלי לגבי העולם, ואין לי בעיה לחלוק אותם, אבל אני תמיד מפחדת שהאדם שמולי לא מבין שאלו הדעות שלי, האישיות. ואז, לפעמים, אני מעדיפה כבר לא להגיד כלום.
    עדיף פשוט לבשל את האוכל שלי ולקוות שמזה כבר מבינים.
     

    הגב
  11. א. נעמה
    4 בספטמבר 2011 at 22:59 (6 שנים ago)

    לחנה ולעוד בעלי טופו שקפא
    מכיון שטופו מתקלקל מהר אני שמה אותו עמוק במקרר, ליד הקיר האחורי , ולכן לעיתים קרובות הוא קופא.
    רק אם זה עדיין תוך שבוע מיום הקנייה (וכמובן בתאריך שעוד לא פג תוקף) אני מפשירה אותו מיד לפני הבישול ומבשלת. במתכון כמו הנתון פה, זה ממש לא משנה . אני מפשירה בתוך אריזת הואקום תחת מים חמים מספר דקות, ואז חותכת אותו חצי קפוא לקוביות ומשליכה באומץ למחבת רוחשת. מרוב תבילינים הודיים ושאר ירקות לא מבחינה בהבדל במרקם.
    ולמתכון טופו מהסוג הנ"ל אני מוסיפה הרבה יגורט, זה הודי וגם טעים. אפשר להוסיף יוגורט בבישול או סתם בצלחת.

    הגב
  12. מרקוביץ'
    4 בספטמבר 2011 at 23:13 (6 שנים ago)

     
    אויש עלמה, יש לי כל כך הרבה מה לכתוב, בערך על כל פסקה שכתבת…
    ממש מדגדג לי לכתוב פוסט שלם כתגובה על זה.

    אני מזדהה לגמרי. לדבר על ישראל ועל ישראליות כשאתה מחוץ למדינה, גורם לך לחשוב ולנסח ולעבד, ובעיקר לנסות למקם את עצמך בתוך כל ההקשר הזה.
    באופן אישי, מפתיע אותי לגלות כמה אני משתמש במילה "קומפליקייטד" ובאנחות בלתי רצוניות כשאני מסביר דברים על ישראל. וכמה אני אמביוולנטי, וכמה אני מצייר כללים, ותוך כדי מוציא אותי מהדופן שלהם רק כדי לנסות להחזיר את עצמי לתוכם.

    ולגבי הבישול הישראלי, אלוהים אדירים.
    המון פעמים הצגתי את עצמי בתור טבח שעובד במסעדות שף ישראליות. תמיד השאלה הבאה תהיה, מה הן מסעדות שף ישראליות? ומיד אחר כך, מה זה איזאראלי קוייזין?
    ברוב הפעמים הסבלנות שלי מאפשרת הסברים ארוכים על קיבוץ גלויות, על אוכל ערבי, ועל השפעות אירופאיות וצפון אפריקאיות.
    לפעמים, אני סתם אומר, תבואו בערב, אבשל לכם שקשוקה.

    חוצמזה – איזה כיף שגם בחו"ל את ממשיכה לכתוב 🙂
     

    הגב
  13. גלית
    5 בספטמבר 2011 at 12:19 (6 שנים ago)

    אוהבת טופו. אוהבת את הבלוג שלך ומאוד מאוד מאוד נהנתי מהפסקול. תודה 🙂
     

    הגב
  14. micha
    5 בספטמבר 2011 at 18:43 (6 שנים ago)

    אז אוקיי, אני בהודו. הטיגון איננו בהכרח בכמויות גדולות של שמן, וגם במאכלים בהם מוסיפים תבלינים מטוגנים – בסוף הבישול עצמו לא בהכרח נעשה בטיגון בשמן, כמו למשל באפייה בתנור, בכלי חרס.  

    טסתי מעל ארץ מדברית מאוד, עם דיונות שחבל על הזמן. ארוכות, מתעקלות אחורה כמו קרואסון, כמו השפם של דאלי בתמונה המצחיקה ההיא. דיונות מושלמות עם מדרונות תלולים בצד אחד ומתונים בצד הפונה לרוח. הטיסה מזרחה מקצרת מאוד את משך זמן השקיעה, והחושך יורד מהר. ואז צריך להחליט אם לעבוד או לנסות לישון..
    כמו עכשיו, בעצם. לילה טוב

    הגב
    • dvarimbalma
      5 בספטמבר 2011 at 20:00 (6 שנים ago)

      אוי תודה לך על הדימוי עם השפם של דאלי, עשית לי חיוך נעים!

      הגב
  15. hadasa
    6 בספטמבר 2011 at 16:26 (6 שנים ago)

    פוסט שכורם לך לחייך לקום לעשות.. אז איפה קונים טופו רך? של איזו חברה? זו לי פעם ראשונה לקנות טופו… תודה

    הגב
    • dvarimbalma
      6 בספטמבר 2011 at 20:40 (6 שנים ago)

      פעם ראשונה זה תמיד נחמד!
      את גרה בתל אביב? אני וא' היינו קונים בחנות בשוק לוינסקי שנקראת "דרגון" (יעני, דרקון). מוכרים שם טופו עם התווית שלהם, יעני, נארז במיוחד בשבילם. וזה ממש ממש טעים וגם המחיר שלו ממש טוב. חוצמזה, יש טופואים בכל חנות טבע, אבל למען האמת לוקח זמן למצוא אחד שאת באמת אוהבת…

      הגב
  16. גרפומנית
    6 בספטמבר 2011 at 23:27 (6 שנים ago)

    זהו. זה קרה.
    כחכחתי בגרון, גירדתי את העין ואני מתגעגעת נורא נורא.
    אפילו גרמת לי לחשוב על זה שאולי את תחזרי רק כשאני כבר אסע, ובינינו יפרידו שנים ואוקיינוסים, ואפשר לדבר מרחוק, אבל אי אפשר לאכול טופו חריף ביחד.

    לעזאזל איתנו. 

    הגב
    • dvarimbalma
      6 בספטמבר 2011 at 23:51 (6 שנים ago)

      אוי. איזו תגובה משמחת-מעציבה.
      אחפש אותך בסקייפ לאיזה פטפוט. את יודעת, זה פלא, האינטרנט, כמו בציורים של קלה, כשהכל קרוב (העיר, והירח, והבנינים, וגגות הבנינים, הכל קרוב אצלו). אני חושבת שדווקא אהיה בארץ לפני שתסעי, אבל ניכנס לתאריכים כבר בשיחה…
      נשיקות

      הגב
  17. רותם
    7 בספטמבר 2011 at 17:09 (6 שנים ago)

    טופו לא נמנה בין חברי הקרובים, את יודעת, כזה שלום שלום. לרוב כשמשדכים לו חברים מוצלחים הוא יודע איך לא להפריע ועם זאת לתת נפח למנה. אבל עזבי אותי מטופו, אני שמח לראות שאת ממשיכה איתנו…
    לגבי החו"ל והשאלות -בחו"ל, כל אחד מאיתנו מרגיש איפשהו כמו שגריר. יש צורך בלתי נשלט לאחריות על מוצא פינו. כל מחשבה אותה היינו פולטים מבלי לשים לב, נשקלת בקפידה, שלא נעשה פדיחות.
    תכלס, במהלך השנים (5 וחצי) שחייתי בחו"ל, חוויתי את תופעת השאלות פעמים רבות. לפעמים זה משעשע, לפעמים מעיק, ולפעמים מותיר אותך עם שאלות פתוחות. זה חלק מחווית החו"ל שלך, תהני ממנה, תאמצי אותה ובדרך אולי תגלי דבר או שניים על עצמך ועל המדינה המשוגעת שלנו.
    hasta la proxima

    הגב
  18. תמר
    8 בספטמבר 2011 at 19:53 (6 שנים ago)

    יצא אחלה, אם כי לא מספיק חריף ומתובל לטעמי. בפעם הבאה פחות אפחד מהתבלינים השלמים ולא אתקמצן עליהם. מה שכן, מאחר וזה התבשיל המושקע הראשון שהכנתי בדירתי החדשה, נוצרה סיטואציה מעט מוזרה שבה יש לי במטבח זרעי כמון, תרמילי הל וזרעי כוסברה, אבל עדיין אין לי נגיד סוכר, או תפוחי אדמה.
    בכל מקרה, סוף סוף יש לי מתכון טופו מוצלח שיוצא מהשטאנץ של רוטב סויה-סילאן-שמן שומשום ולהקפיץ. תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      8 בספטמבר 2011 at 20:09 (6 שנים ago)

      יששש (אני שמחה שהכנת ושיצא לך טעים). אבא שלי באמת מכין את זה לעיתים יותר חריף, אבל אני קצת חששתי לשלומו של הציבור הרחב (כנראה שאת מהאמיצות).
      ואני מאוד מזדהה עם מה שאמרת על המטבח. גם אני מתאקלמת לאיטי בדירה החדשה בבודפשט. יש לי סויה וחומץ, אין לי סוכר, ואין לי קולפן ירקות. אבל מה יש לי, מקינאטה, זנגביל, אבקת זנגביל, והרבה שום. כנראה שמתחילים בחלקים קצת אקראיים כשבונים מטבח חדש.

      הגב
  19. תמר
    9 בספטמבר 2011 at 4:46 (6 שנים ago)

    טוב, רוטב סויה ושום זה הבסיס של הבסיס. הרבה יותר מסוכר או קולפן.
    אל תשכחי להצטייד בפפריקה המקומית, שהיא הרבה יותר בהירה ועדינה (ובעיני מוצלחת) ממה שיש בשווקים בארץ. ואם את בקטע של תיבול הונגרי, יש שם מוצר  שנקרא גויאש קרם- זה נראה כמו שפופרת של משחת שיניים עם ממרח אדום בתוכה, וזה נותן טעם פפריקתי לכל תבשיל. בכלל, יש להם קטע עם תבלינים באריזות שנראות כמו משחת שיניים.
    מוצר מקומי נוסף ששווה לשים לב אליו בבודפשט הוא ערמונים מעוכים לכדי מחית דחוסה – גסטניה מאסה. זה ארוז במלבן כזה, כמו חבילת חמאה גדולה, ואחרי ש"מאווררים" את זה אפשר להכין מזה קינוחים ממש כיפיים של מחית ערמונים.

    הגב
    • dvarimbalma
      9 בספטמבר 2011 at 9:13 (6 שנים ago)

      תודה, תודה תודה! כיף של המלצות, ומחר סופסוף נגמר השבוע ויהיה קצת שקט ללכת לשוק. אעקוב אחר הטיפים שלך

      הגב
  20. D!
    9 בספטמבר 2011 at 12:19 (6 שנים ago)

    וואי
    נהדר
    ובדיוק בזמן..
     

    הגב
  21. ענבל
    9 בספטמבר 2011 at 23:39 (6 שנים ago)

    שלום שלום, 

    הגעתי לבלוג ממש במקרה ואני שמחה מאוד על הגילוי, תודה על המתכון!

    ולעניין הטופו: אני תמיד קונה המון טופו במקום זול ורחוק מהבית ומקפיאה אותו מיד. לפני השימוש אני מפשירה וסוחטת היטב, ולא נרשמו בעיות מיוחדות במקרם (ובטח לא בטעם)
     

    הגב
  22. רוני
    1 באוקטובר 2011 at 22:37 (6 שנים ago)

    הי עלמה,
    מה שאני אוהבת במיוחד במתכונים שלך – זה הוורסטיליות שלהם.
    מצחיק, כאילו אני יודעת מראש שגם אם אין לי מרכיב או שניים, זה עדיין יכול לצאת טעים.
    וכך היה:
    לא היתה לי כרישה, וגם לא בצל (בדיוק נגמר), לא היו לי זרעי כוסברה  ולא תרמילי הל. כן היו לי פטריות, וגם אבקת קארי של תבליני פרג משוק לוינסקי (אני בדר"כ לא אוהבת תערובות תבלינים מוכנות, אבל במקרה של פרג אני מופתעת כל פעם מחדש לגלות שזה לא רע בכלל וחוסך הרבה צער במקום מרכיבים חסרים).
    בקיצור – יצא טעים לאללה, גם אם לא חריף במיוחד (אה כן, גם צ'ילי יבש לא היה לי).
    תודה רבה 🙂 

    הגב
  23. einavina
    3 באוקטובר 2011 at 17:29 (6 שנים ago)

    החזיר לי ניחוחות ומראות של חיי בבייג'ינג, ודוכן הטופו ההזוי בשוק השכונתי.
    טופו חום, ספוגי, צהבהב, חלקלק, לבן כמו חלב ועוד ועוד… שאף פעם לא ממש היה לי אומץ לנסות 🙁
    נעם לי הפוסט שלך. נעים להכיר!

    הגב
  24. דנה
    25 בספטמבר 2014 at 17:14 (3 שנים ago)

    בלת"ק: האם את קולה את השקדים? תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      26 בספטמבר 2014 at 17:36 (3 שנים ago)

      לא, לא קולה. אין צורך

      הגב
      • דנה
        27 בספטמבר 2014 at 20:00 (3 שנים ago)

        תודה רבה, יצא טעים בטירוף!

        הגב
        • dvarimbalma
          28 בספטמבר 2014 at 1:02 (3 שנים ago)

          תודה שחזרת לספר! שמחה שהיה טעים

          הגב
  25. שרון
    25 במרץ 2015 at 22:47 (2 שנים ago)

    היי עלמה, המתכון נראה נהדר 🙂
    יש לי הל טחון – באיזו כמות עלי להשתמש במקום 6 תרמילים?

    הגב
    • dvarimbalma
      28 במרץ 2015 at 23:02 (2 שנים ago)

      תודה על המילים החמות.
      לגבי ההל- אהבתי כאן את האפקט של תרמילי ההל השלמים, כי הם נשארים כמו פצצות קטנות של טעם שמופרדות משאר הטעמים ומתגלות בזמן שלהן. אפשר להחליף בכפית אחת של הל טחון, לדעתי, כי כשזה טחון זה הרבה יותר מורגש

      הגב
  26. גיא
    23 במאי 2016 at 0:54 (שנה 1 ago)

    היי!
    למי שלא בקטע של דבש, במה אפשר להחליף אותו? סילאן? סוכר? כמה?
    תודה 🙂

    הגב
    • dvarimbealma
      25 במאי 2016 at 17:44 (שנה 1 ago)

      סילאן או מייפל יעבדו יופי. אותה כמות כמו הדבש. בתאבון!

      הגב

כתיבת תגובה