קדרת שורשים וערמונים עם אורז אדום

.

בורשטיין כתב יפה לא מזמן על עבודה והשפעה באומנות, על כך "שאולי זה בסדר לעבוד שנים, או חיים שלמים, בשביל שמישהו, במקום כלשהו, ייקח פסוק שיר אחד ויעשה איתו משהו".

זה נכון בעייני, ותקף באופן חריף יותר במאיץ החלקיקים הזה של הרשת, שבו גם רעיון קטן, זניח ושולי שמישהי זורקת איפשהו לחלל האוויר יכול לעורר משהו במישהי אחרת, שתצטט, ומישהו אחד שיתייחס, וכן הלאה. מאיץ חלקיקים.

בניגוד לכוכבי הלכת הנסתרים שעליהם דיבר בורשטיין בפוסט ההוא, אני מתייחסת עכשיו לשובל הסתמי של גרעיני המשמש שאנשים מפזרים בעולם. משהו שולי, כהה ובלתי אכיל שיכול להפוך בהרף-מקלדת לאותו הון מכושף שלא ניתן לטעות בו: "גוגואים".

,

אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את האינטרנט. תמיד יהיה שם מישהו שימצא איזה גרעין ויסכים לשחק איתך, יענה לקריאתך להשליך יחדיו, בחדוות היצירה, משהו אל עבר הקיר ולהחליט שיש בו, בחום-הסתום הזה, איזה ערך פלאי ויקר.

לשחק.

כל דבר באינטרנט יכול להיות כלי משחק. ולכן כל דבר יכול להיות פלאי. ולכן כל דבר יכול להיות מעורר השראה, מעניין.

,

מעשה שהיה כך היה:

אודטה פרסמה טור על חומוס בחמש דקות. שוקי הגיב לזה בפוסט שמפרט את הפגמים בתיאוריה של אודטה. אני הגבתי לשוקי בהומור כמעט מניפסטי ויצאתי כנגד כל הרעיון של אוכל בחמש דקות, בטוקבק שכזה, שנכתב בעיקר בלהט הרגע:

"דיבורים על אוכל בחמש דקות מלחיצים אותי. בחיים לא הבנתי מי רוצה לבשל עם סטופר שדבוק לו לנשמה. זה ממלא לי את הראש באנשים יעילים שמספיקים דברים בזמן ולא מאחרים ולא מעשנים ויש להם יחסים מעולים עם האקסים שלהם ועם ההורים שלהם והם שומרים על הבריאות ועושים ספורט ועובדים בעבודה רצינית ומדברים על מדרגות המס ועל איפה הם יהיו עוד 20 שנה, ואף פעם השקית של הזבל לא נקרעת להם כשהם יורדים לזרוק זבל, כי הם מראש לא יגדשו אותה יותר מידי. אחראיים."

איתי הרים את הגוגו הזה והתייחס אליו בפוסט משל עצמו, על אוכל משתהה ועל כמה וכמה דרכים שונות לחשוב על מסבחה מעדשים. הבלוג של איתי עובד בדרך כלל בדיוק על הרעיון הזה- לקחת משהו פשוט ואז להפוך אותו למסובך. כלומר, להשתהות, לשנות את המרקמים המקובלים, להסתקרן.

.

ועכשיו הגוגו חוזר אליי, הנה גם אני כותבת פוסט של בישול איטי. וארטישוק ירושלמי הוא אולי המופת המובהק ביותר לחוסר יעילות: המון שורשים זעירים שכל אחד מהן דורש השקעה וקילוף והתעסקות. ואיזה כיף וטעים זה, וכמה טוב ומשמח לשלב ככה עבודה, ומאמץ, וקליפות,  וחורף, ובית, ותנור.

קדרה היא התחייבות להישאר, לפחות שעה, במקום אחד.

אני מחכה לראות מי עוד יכתוב עכשיו על זמן ועל יעילות ועל אנטי-יעילות. מי יצטרף אליי ואל איתי ואל שוקי במשחק הגוגואים המתהווה.

ובינתיים קדרה חורפית, כזו מחרס כבד. אין בה בשר (מישהו מופתע?) אבל יש בה שורשים, וערמונים, וארטישוק ירושלמי, שהוא מלך-מלכי הירושלמים ואחד מהירקות המוזרים והיפים.

.

כמה טיפים חשובים: (והפעם: פסקול שירי החורף החביבים עליי, נכון לשבוע זה)

שים אותי בקדרה שלך. השתמשתי כאן בקדרת חמר גדולה וכבדה, מהסוג שנקרא גם "קערה ספרדית". ישנה שמועה שלפיה צריך להשרות את זה במים לפני השימוש, אבל לדעתי זה יוצא סבבה פלוס גם בלי עניין המים. (שים אותי במזוודה שלך, דבנדרה בייבי).

האורז יש לו סוף. אורז אדום הוא בן לוויה מושלם לקדרה הזו, בגלל הצבעים ובגלל שהוא אוהב שמישהו עוטף אותו ברוטב. אפשר לקנות אורז אדום בכל דוכן קטניות בשוק, או בחנויות הטבע למיניהן. כמו כל אורז, הכנתו לא מסובכת, אבל צריך להיות מאוד נאמנים להנחיות, כי זה נוטה להיות דביק אם לא. (ויש בזה נחמה)

ערמון-כחול-מפורסם. אחד מהדברים הנחמדים ביותר לגבי ערמונים זה שלא חייבים לקלוף ולקלות אותם, אפשר לקנות אריזות ואקום עם ערמונים קלופים וקלויים, וזה אפילו זמין כבר כמעט בכל סופר או מכולת. (מממ)

 

הערות המערכת לסיום:

1. חדות העין שבינכן בוודאי הבחינו שהוספתי תוסף חדש שמאפשר להדפיס רק את המתכון. כמובן שהדפסה זה קקה ומזהם את כדור הארץ וכו', אבל הגעתי למסקנה שאם כבר אנשים מדפיסים מתכונים (לפעמים זה לא לעניין לרוץ בין המחשב והמטבח) עדיף כבר שיהיה תוסף מוצלח בשביל זה. אשמח לשמוע את דעתכם, ואם זה לא עובד טוב נחליף למשהו יותר נוח.

2. כפי שסיפרתי כבר בדף הפייסבוק שלי, תחרות המקררים נסתיימה, ואנחנו עדיין מחכים להכרעה הסופית לגבי הזוכה (נו, מה לעשות, בסוף היו המון משתתפים ורק אחד/אחת יקבלו סכין). תודה רבה לכל מי שהשתתף ונתן הצצה לעולמו, בקרוב אפרסם פוסט שיוקדש לתמונה הזוכה. בינתיים הוספתי בעמוד "מן התקשורת" של הבלוג את הקישור לראיון שלי בגל"צ על המקררים. למען האמת, הייתי כה עייפה ומבולבלת שכמעט שכחתי להסביר בכלל שיש לי בלוג בישול ושהוא חלק מהקטע. נוט טו סלף: בפעם הבאה שאת מנסה לקדם את הבלוג שלך דרך ראיון בכלי תקשורת כלשהו, נסי לזכור לדבר על הבלוג שלך.

49 Comments על קדרת שורשים וערמונים עם אורז אדום

  1. גיל
    11 בינואר 2011 at 12:24 (13 שנים ago)

    זאת בדיוק הקדירה שחיפשתי לשבוע הבא, אחרי המבחן הגדול, כשיהיה לי זמן לשבת במטבח, לקלף, לחתוך, לשתות תה ולנוח. סוף סוף. היא נקראית ונראית נהדר.
    יחד עם זאת, אי אפשר בלי להוסיף כמה שאלות:
     
    אין לי קדירת חרס (וחבל) 🙁 האם אפשר להכין הכל בסיר גדול? אני חושבת, כבר זמן מה, להוריד ידיות לאחד מהסירים שלי ולהכניס אותו לתנור וזו הזדמנות פז.
    ואם בכל זאת לא אכניס לתנור, האם זה יתבשל, לדעתך, בסדר גמור גם על גז?

    הגב
  2. גיאחה
    11 בינואר 2011 at 13:27 (13 שנים ago)

    אני אוהב לבשל בחמש דקות, או באיזה רבע שעה, ולא כי אני אחראי (God forbid) אלא פשוט כי אני, אפעס, קצת עצלן.
    בשבת האחרונה הכנתי משהו דומה לקדרה שלך, אבל בגרסת הסיר על הכיריים ולא החרס בתנור. הייתה שם ערימה של שורשים שמחים (גזר, שורש סלרי, בצל, שום וגם תפוח אדמה), ערמונים מלוא החופן, ואפילו שתי עגבניות, שוחות בעליזות ביין אדום. אבל כל זה היה קישוט לחופן בשר הזנב (בקר) שנכנס לשם, שהוא אולי הדבר הכי חורפי שאני מכיר. שלוש שעות על הגז, אורז לבן, וזה נטרף תוך רבע שעה על ידי שישיית חברים מורעבים.
    האמת היא שאלמלא החברים היו כבר מורעבים (וגם אני), הייתי נותן לזה עוד שעתיים בתנור על חום חמיני שכזה.

    הגב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2011 at 13:39 (13 שנים ago)

      לא חשדתי שאתה אחראי, מיסייה חג'ג'!
      נראה לי שהתשובה שלך עונה פחות או יותר לשאלה של גיל.
      אני כמובן ממש לא זורמת עם הקטע של הבשר, אבל, נו. צמחונות וזה.

      הגב
      • גיל
        11 בינואר 2011 at 14:05 (13 שנים ago)

        אני מניחה, אם כן, כי התשובה היא "כן" לשתי השאלות. איזה יופי!
         
        לשאלות הבאות כבר לא חייבים לענות (אני מרגישה שפה אני מעמיסה), אבל האם על הכיריים כדאי לבשל בחום נמוך? או בחום גבוה, כמו בתנור?
        אני קצת מבולבלת, כי למעט נסיוני כשמבשלים חמין זה נעשה, גם בתנור, גם בגז וגם בכירה, בחום די נמוך אם לא נמוך מאוד.

        הגב
        • dvarimbalma
          11 בינואר 2011 at 14:17 (13 שנים ago)

          אני הכנתי את הקדירה הזו פעמיים השבוע (צריך לנצל את החורף הקצרצר כאן כמה שיותר) אבל בשתי הפעמים זה היה בתנור (נורא התלהבתי מקדרת החרס שקיבלתי מההורים במתנה).
          כך שנראה לי שעל שאלות הגז ראוי שגיאחה יגיב, או מישהי אחרת מהקוראות שיצא לה לבשל את זה על גז..

          הגב
  3. ליאה
    11 בינואר 2011 at 14:06 (13 שנים ago)

    בלסמי בקדירה. גם אני קיבלתי פעם טיפ מחבר להוסיף מעט מעט בלסמי למרקי ירקות/עדשים, ומאז הטעם השתבח פלאים. יש לך הסבר ?

    הגב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2011 at 14:18 (13 שנים ago)

      הממ אין לי הסבר ממש מדעי, אבל נראה לי בלסמי זה פשוט מאוד טעים, והרבה פעמים המתיקות שלו עוזרת להדגיש טעמים. מה שכן, צריך להיזהר עם חומץ, לא הייתי מוסיפה את זה לכל דבר.

      הגב
  4. גיאחה
    11 בינואר 2011 at 15:56 (13 שנים ago)

    גיל – במתכון הזה, שהוא לא חמין, לא השתמשתי בתנור בכלל, כל הבישול היה על הגז והכל יצא אחלה בחלה. החום היה בינוני-נמוך, אחרי הרתיחה. חמין זה סיפור אחר.
    למיטב ידיעתי הלא-אחראית, כמעט כל תבשיל כזה אפשר לשכן בתנור לכמה שעות טובות או לילה שלם על חום די נמוך (150 כזה) כדי לתת לו אופי חמיני, בהנחה שמוודאים מראש שיש בו מספיק נוזלים כדי להחזיק כל כך הרבה זמן בתנור בלי להתייבש או חלילה להישרף.
     

    הגב
  5. תו זמיר
    11 בינואר 2011 at 17:27 (13 שנים ago)

    הירקות נראים נורא נורא יפים אחרי הבישול בקדירה….

    הגב
  6. איתי
    11 בינואר 2011 at 17:54 (13 שנים ago)

    איזה כיף שיש אינטרנט. עד כמה שהוא שותה לי הרבה מהזמן הפנוי, קורים בו המון דברים משונים ויפים.
     
    ובקשר לקדרה, ארטישוק ירושלמי וערמונים זה באמת הכי חורף שיש. וארטישוק ירושלמי הוא ירק באמת מופלא ומגוון (שלא ברור לי איך הוא עוד לא ביקר בבלוג שלי).
    אבל אם אנחנו כבר מתפלפלים עד הסוף על הקשר שבין אוכל איטי למהיר, אז גם פה אפשר לעשות קיצור דרך משמעותי – לא חייבים לקלף את הארטישוק הירושלמי!
    אפשר פשוט לשטוף טוב טוב, ולבשל באותו אופן. זה טעים באותה מידה, אבל כמובן, הרבה יותר אלגנטי ללא הקליפה.
    איזה כיף זה חורף.
     

    הגב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2011 at 18:12 (13 שנים ago)

      באמת?! אבל זה היה כל כך מלא בבוץ! קשה לי להאמין שאפשר לבשל את זה בלי לקלף…

      הגב
      • איה רוזן
        12 בינואר 2011 at 2:17 (13 שנים ago)

        אפשר ואפשר, פשוט משרים את הארטישוק הירושלמי  לשעה במים חמימים ואז שוטפים טוב טוב. זה בהחלט מקצר.

        הגב
  7. barva
    11 בינואר 2011 at 22:33 (13 שנים ago)

    איזה לינקים מהממים בישלת לנו הפעם!! ליאונרד ורונה קינן בתנור יחד עם ערמונים וביצועים מחממי לב.
    ממממ  את לא מפסיקה לחדש בשילובים שלך.
    כמו של. כהן מחדש כל פעם ,  איזה ביצוע. איזה ביצוע. איזה שיר. איזה איש.

    הגב
  8. לירון
    13 בינואר 2011 at 19:09 (13 שנים ago)

    עלמה המדהימה,
    אנחנו לא מכירות אבל תדעי שאני אחראית, בקשר טוב עם האקסים ועם ההורים, לא מעשנת ואפילו מבינה במדרגות מס.
    אבל לפחות פעמיים בשבוע אני במטבח ושם הזמן עוצר מלכת (חוץ מהטיימר של התנור). וגם כשאני קוראת את הבלוג שלך הזמן עוצר כי את באמת באמת מוכשרת. ואנשים עם כשרון כמו שלך אסור שיבזבזו אותו על להיות אחראיים

    הגב
    • dvarimbalma
      13 בינואר 2011 at 22:40 (13 שנים ago)

      תודה 🙂 האמת היא שכל הקטע הזה של אחראיות הוא גם חצי בצחוק, כי הרי ברור שאני רוצה להיות אחראית יותר לפעמים. לפחות כשאנחנו מוציאים את הזבל וכל השקית נקרעת, שוב ושוב

      הגב
  9. ציפי
    14 בינואר 2011 at 19:14 (13 שנים ago)

    טוב, קודמכל, אני חייבת לציין שאת כותבת מעולה כתמיד. לא יזיק.
    חוצמזה, שני טיפים בנוסח אודטה:

    שמן זית זה יופי של קרם ידיים טבעי.
    גיליתי שהדרך הכי יעילה לקילוף בטטה קסביה (ככה אשתו המופלאה של אחי קוראת לארטישוק ירושלמי ואימצתי) וג'ינג'ר היא עם כף. פשוט מחזיקים את הכף הפוכה ומגרדים את השורש עם הקצה שלה מלמעלה למטה. נסי ותהני.
    ודבר אחרון- המלצה חמה חמה חמה לבשלנים צמחוניים ובשלנים בכלל, יותם אוטולנגי, שאחרי "ספר המתכונים" שלו עם סמי תמימי הפך לשף האהוב עלי גם אם לא טעמתי שומדבר שהוא עשה בעצמו מימיי, הוציא ספר צמחוני בשם "Plenty". אין לי מה לומר יותר מאו מיי גוד, זה ספר מהמם ומלא השראה. מוכנה להדגים ולספק במחיר מוזל, אני מסיונרית של אוטולנגי וגאה בזה.

    הגב
    • dvarimbalma
      15 בינואר 2011 at 9:55 (13 שנים ago)

      קודמכל- תודה.
      לגבי שמן זית לידים- זה נכון מאוד מאוד, ואצלנו בבית א' לימד אותי להשתמש בשמן זית גם כתרופה מידיית לכוויות, וגם בשביל לטפל בקטע המעצבן הזה שהעור סביב הציפורניים מתקלף ומכאיב. בהחלט יש לשמן הזה הרבה מאוד סגולות נפלאות.
      לגבי הקילוף- בחיי שאלו הרגעים שבהם אני שמחה שיש לי בלוג בישול, כי כל כך הרבה אנשים מלמדים אותי עצות ושיטות חדשות!!! תודה. מעניין אותי איך בדיוק היא עושה את זה עם הכף, כדי שאוכל לנסות גם

      הגב
  10. שאלה לציפי
    14 בינואר 2011 at 23:20 (13 שנים ago)

    ציפי
    בבקשה תסבירי , לא הבנתי , האם הכונה עם ידית הכף, או עם החלק המקומר שלה? אני מוותר על הארטישוק הירושלמי בגלל הקילוף המסובך, אשמח להקלות

    הגב
  11. ציפי
    15 בינואר 2011 at 11:19 (13 שנים ago)

    משום מה אני לא מצליחה להגיב ישירות לשאלה, אז אני מקווה שתשובתי תגיע על כל פנים אל השואל המסתורי.
    הכוונה היא ממש לקצה הכף מהצד הקעור שלה, זה שאיתו בדרך כלל אתה מתחיל את החפירה אל תוך המרק או ערבוב של תערובת. פשוט צריך להחזיק את הארטישוק ביד אחת (החלשה יותר), וביד השניה להחזיק את ידית הכף כך שהצד הקעור פונה אל הארטישוק והצד הקמור פונה אליך, ולהתחיל לגרד את הקליפה עם קצה הכף. הקליפה תרד בגירודים-גירודים, והארטישוק עצמו כמעט ולא ינזק.

    הגב
    • dvarimbalma
      15 בינואר 2011 at 13:24 (13 שנים ago)

      מדהים. אני צריכה לנסות ולהעלות לפה תמונות של זה, למען ידעו כל הקוראים

      הגב
  12. גיל
    15 בינואר 2011 at 13:41 (13 שנים ago)

    חברים יקרים, לא אערער על סמכותה של ציפי בנושא, אבל יש אינטרנט והוא מלא בכל טוב! נתקלתי גם אני בשיטה הזו ולהלן הסבר מפורט:
    http://www.youtube.com/watch?v=Tp27F1VGKuo&feature=fvw

    הגב
  13. ציפי
    15 בינואר 2011 at 16:51 (13 שנים ago)

    בדיוק! מדגימה להפליא, מרת'ה. וברור לי שלא המצאתי את השיטה, אני פשוט ממש לא זוכרת מאיפה למדתי אותה.

    הגב
  14. שוקי
    16 בינואר 2011 at 2:46 (13 שנים ago)

    [… מוטב מאוחר וגו' ]
    רק כדי להעמיד דברים על תיקונם ולהכניס לקונטקסט נכון, נזכיר שהכנה של חומוס בדרך-כלל מתפזרת על-פני יומיים או שלושה – וזה לפני שסופרים את קניית המצרכים והאכילה.
    מעבר לזה, אני לעיתים קרובות נהנה מבישול או (בעיקר) מאכילה של תבשילים שהכנתם היא בבישול ארוך, ומאד אוהב את הריח שמתפשט ברחבי הבית כשסיר עומד על הכיריים במשך שעות או נח בתנור במשך לילה.
    ובכל זאת, לפעמים הרעב דורש פתרונות מהירים וקיימים כאלה – גם שיטות הכנה פשוטות וזריזות, כמו טיגון או הקפצה, וגם מאכלים פשוטים כמו סלט או סנדוויץ' טוב או קערית טחינה עם פיתה עסיסית.

    הגב
    • dvarimbalma
      16 בינואר 2011 at 9:00 (13 שנים ago)

      מממ בא לי קערת טחינה עם פיתה עסיסית

      הגב
  15. השואלת מלמעלה
    22 בינואר 2011 at 19:35 (13 שנים ago)

    תודה לציפי ותודה לגיל על הקישור המועיל. יללה למטבח

    הגב
  16. הלה
    14 במרץ 2011 at 21:03 (13 שנים ago)

    הי עלמה (אם את עוד קוראת את התגובות לפוסט הזה),
    הגעתי, בעקבות הגוגו של "ניימן 3.0" דרך "חומוס להמונים" אל הפוסט המשעשע שלך. נחמד האינטרנט הזה.
    אם את אוהבת קדרות עם אורז כדאי לך לנסות להשתמש באורז מלא עגול. האורז סופג את טעמי התבשיל ושומר על מרקם נגיס (טיפ שלמדתי מהילה קריב בביסים).
    הלה
     
     

    הגב
  17. קוראת
    2 באפריל 2011 at 3:37 (13 שנים ago)

    הכנתי עם תפ"א במקום תפ"א ירושלמי, והוספתי שומר כי אני אוהבת אותו בקדירות שורשים.
    שתי שאלות:
    1. הכמויות נוזלים מאוד קטנות. מה נפח הקדרה שבה השתמשת? נאלצתי להכפיל אותן כדי שהירקות לא יתייבשו בבישול הארוך.
    2. הכמויות נוזלים באורז – שתי כוסות מים על כל כוס אורז, למה ככ"ך הרבה? גם אחרי 40 דקות בישול לא כל המים נספגו (והאורז היה מוכן). בפעם השנייה הכנתי כמו שאני מכינה אורז רגיל, עם כוס וחצי מים על כל כוס מים, ורק 20 דק' בישול, ויצא הרבה יותר טוב. השאלה היא אם יש איזה סיפור עם הכמויות מים הגדולות והבישול הארוך שאני מפספסת.

    הגב
  18. יוכי שיין
    12 בנובמבר 2011 at 23:23 (12 שנים ago)

    החלטתי שאני מכינה, רק עם הירקות שיש לי. היו לי תפוחי אדמה, גזר שום ובצל. הכל קולף נחתך ותובל בשמן זית בלסמי דבש מלח ופלפל וכמובן יין. לדעתי מיותר לנסות להמיס את הדבש ברוטב כי הוא סמיך מאד, אפשר ישר לסיר ומהחום הוא מתערבב בנוזלים.
    עמד על הכיריים על אש נמוכה וברתיחה קלה במשך שעתיים.
    יצא מדהים!!!
    תודה רבה. אני מבשלת הרבה שנים, כזה טעים עוד לא היה לי!!!
    כמון שלא היה אורז אדום אבל גם האורז הלבן אהב את הרוטב המדהים ואת הירקות.

    הגב
    • dvarimbalma
      13 בנובמבר 2011 at 12:20 (12 שנים ago)

      כיף לשמוע! תודה!

      הגב
  19. n_lee
    17 בנובמבר 2011 at 13:59 (12 שנים ago)

    האם אפשר להשתמש באורז לבן במקום באורז אדום במתכון הזה (לצערי אני אלרגית לאורז אדום ולכל סוגי האורז המלאים)
     

    הגב
    • dvarimbalma
      17 בנובמבר 2011 at 17:36 (12 שנים ago)

      כמובן, ואפילו הכנו את זה פעם עם אורז רגיל ויצא טעים טעים.

      הגב
  20. טל
    18 בפברואר 2012 at 23:13 (12 שנים ago)

    הבטיחו סערה שכמותה עוד לא היתה. אז הצטיידתי מראש במרכיבים למתכון, חוץ מהארטישוק הירושלמי שפשוט לא הצלחתי להשיג (אבל החלפתי בתפו"א ובטטה), ויצא מעולה! כלומר, סערה וחורף עז לא היו, אבל חם בבטן ובלב- לגמרי. יצא נפלא, תודה.

    הגב
    • dvarimbalma
      19 בפברואר 2012 at 20:48 (12 שנים ago)

      כיף לשמוע. תודה שחזרת לספר!

      הגב
  21. בשלנית
    19 בינואר 2013 at 20:29 (11 שנים ago)

    חורף וסערה. שנה אחר כך. ושוב זה טעים ומתאים למזג האוויר השבוע. גם עם סלק שיש כעת בשפע. איזה בלוג מהמם.

    הגב
  22. נטע
    6 בינואר 2014 at 18:50 (10 שנים ago)

    הי עלמה,
    כיוון שרק לא מזמן גיליתי את הבלוג המקסים שלך, הגעתי למתכון המדהים הזה באיחור של שלוש שנים, אבל הרגשתי צורך לשתף בחוויה. הכנתי את קדרת השורשים ביום שישי לארוחת השבת. הריח היה מבטיח והטעם לא איכזב. יצא מעולה. טעים ומיוחד כל כך. לא כדאי לוותר על הארטישוק הירושלמי, ממש שווה את הטרחה של הקילוף. בכלל, לא כדאי לוותר על אף מרכיב במתכון המופלא הזה. השילוב של השורשים עם הרוטב, שהוא כשלעצמו שילוב מדהים, יצר מאכל מעודן, יפה לעין וטעים לחיך. אני ממש מודה לך. הבלוג שלך מקסים. אני צמחונית (אמנם לא טבעונית) וכל מאכלי הירקות והקטניות בכל הצורות, הצבעים, אופני האפיה, אופני הבישול, אופני החיתוך או הצליה מקובלים עלי ביותר. אגב, אין לי קדרת חמר והכנתי בתבנית פיירקס, אבל עכשיו עשית לי חשק לרכוש כזו (היכן משיגים ובמחיר סביר?). תבורכי והמשיכי להפתיע.
    נטע

    הגב
    • dvarimbalma
      6 בינואר 2014 at 19:07 (10 שנים ago)

      הי נטע,
      תודה על התגובה המשמחת! באמת שווה להשיג קדרת חימר. אני לא בטוחה איפה הכי כדאי לרכוש אחת, את שלי קיבלתי בירושה מחברים שלא רצו את זו שהייתה להם. אני חושבת שקדרות חרס כאלו נמצאות די הרבה בשוק היד-שנייה והמסירה, כי הן תופסות הרבה מקום במטבח אז מי שלא משתמש בהן בד"כ שמח להעביר אותן הלאה וכך מי שרוצה לבשל בהן (כמוני) מרוויח 🙂

      הגב
  23. נילס
    27 בינואר 2014 at 16:25 (10 שנים ago)

    היי,
    מאוד רוצה להכין את הקדרה לסופ"ש אבל אנחנו נמנעים משימוש באלכוהול (כולל בבישול…). האם אפשר לוותר על היין/להחליף אותו במשהו אחר? 
    תודה מראש!

    הגב
    • dvarimbalma
      30 בינואר 2014 at 7:24 (10 שנים ago)

      כן אפשר בהחלט. אני מאוד אוהבת טעם של יין בבישול אבל אפשר בדכ להחליף במים או ציר ירקות כלשהו או מיץ תפוזים.

      הגב
  24. נעה
    18 בינואר 2015 at 11:41 (9 שנים ago)

    ראיתי את הפוסט הזה והייתי בטוחה שהוא פורסם לפני שבוע! (11.1) רק לא שמתי לב לשנה..
    מקווה שאת קוראת תגובות גםלפוסטים ישנים 🙂
    לא הייתה לי קדרה, ארטישוק ירושלמי, או יין לבן, אבל מתחילת השבוע תכננתי להכין את זה בסופ"ש החורפי הקרוב.
    אילתרתי ממה שהיה במטבח, הכנתי בסיר על הגז במקום, במקום יין לבן שמתי מרטיני (בהתחלה הריח מוזר..) ויצא פשוט מעולה!!!

    הגב
    • dvarimbalma
      18 בינואר 2015 at 18:42 (9 שנים ago)

      בהחלט קוראת תגובות גם לפוסטים ישנים. תודה על המילים החמות 🙂

      הגב
  25. שני
    12 בפברואר 2015 at 10:35 (9 שנים ago)

    עלמה, האם רכז רימונים ילך כאן במקום היין? תודה!

    הגב
    • dvarimbalma
      12 בפברואר 2015 at 20:05 (9 שנים ago)

      לדעתי רק מעט רכז רימונים ולמהול אותו בקצת מים. אבל זה יהיה פחות טוב מהיין, אני חושבת

      הגב
  26. דנה
    28 במרץ 2015 at 20:35 (9 שנים ago)

    הי עלמה,
    שאלה קטנה. את חושבת שאפשר להכין את הדקירה הזאת בסיר של פויקה? מחפשת מתכון פויקה צמחוני טוב 🙂

    הגב
  27. גיא
    10 בנובמבר 2015 at 9:39 (8 שנים ago)

    הכנתי. יצא מעולה!

    הגב
    • dvarimbealma
      13 בנובמבר 2015 at 4:00 (8 שנים ago)

      תודה, כיף לשמוע!

      הגב
  28. מרים
    29 בנובמבר 2016 at 22:46 (7 שנים ago)

    הי, נראה מעולה. מתכוונת להכין את הקדרה ליום הולדתה של בתי. אפשר להוסיף מרווה, טימין, פטרוזיליה ואורגנו? זה מתאים בטעמים? תודות!!

    הגב
    • עלמה
      20 בדצמבר 2016 at 19:23 (7 שנים ago)

      כן, זה נשמע לי מצויין!

      הגב

1Pingbacks & Trackbacks on קדרת שורשים וערמונים עם אורז אדום

Leave a reply to dvarimbalma לבטל

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.