ספגטי ברוטב תרד ואגוזים

/

הבמאית י' סיפרה לי לא מזמן שלפי ביוגרפיות שפורסמו בעשור האחרון, מסתבר שברכט היה גנב ערמומי. כל הרעיונות הגדולים שלו, המחזאי החשוב והמשפיע ביותר של המאה העשרים, נהגו בכלל על ידי הנשים והמאהבות שלו, שנותרו, כמעט תמיד, בצילו הענק.

זה פנטסטי בעיניי. אני חושבת על ברכט, שודד הדרכים האהוב עליי, פיראט קומוניסטי שכמותו, חזיר קפיטליסט של קרדיטים ומחמאות.

הוא באמת אמן נפלא, אני חושבת, אם הוא הצליח להתאהב בנשים חכמות ומוכשרות כל כך.

/

בין סדיניה הלבנים של פראו שטפין אני מדמיינת אותו, מלקט ממנה רסיסי יהלומים של מטאפורות וחרוזים. חוזר בבוקר אל אישתו החוקית עם ריחות של השראה בשקע הכתף (שבו נח בלילה ראשה הבלונדיני של אחרת).

הנה הוא מגיח בדמיוני סופסוף אל שולחן הכתיבה, כמו פליט מספינה שוקעת שהגיע אל חוף, מנסה להציל מן הגוף ומן הזיכרון את הפואטיקה שדיברו אהובותיו, ולהעניק לה דיו ונצח.

הוא היה איש נאה, או, לכל הפחות, כריזמטי, ובעיני רוחי אני רואה אותו נפלט ממיטות ובתי קפה וקונצרטים וחוזר שוב לבד, אל שולחן הכתיבה, לספר. הנה הוא גונב ואוהב ונשאר בסוף לבד ובגלות, מניף דגל אדום ומצטרף לתנועה פוליטית חדשה. מקים תאטרון, משנורר, בוגד ומתאהב מחדש.

באמת, ברכט היה אמן גדול, אם הוא ידע איך לאהוב כל כך הרבה וכל כך בשקדנות את הנשים הללו, ככל הנראה המבריקות ביותר של המאה העשרים. זו אולי אומנות מסוכנת הרבה יותר מאומנות התיאטרון. הגרגרנות שבה זקר את אוזניו למשמע עקבים טופפים בשדרה הגשומה.

.

וכך, אני רוצה להיות בשלנית גדולה. בדיוק באותו האופן. ללקט מפיהם של האנשים שאני אוהבת את הרעיונות הקטנים שהם מספרים לי מבלי משים. לאכול דברים שבישלו לי ואז לשבת שוב לבדי במטבח, להתגעגע ולשחזר. אני רוצה לבשל משהו נפלא באותה הטפילות שבה ברכט כתב, להתמכר לספסרות השפלה הזו, שבה אומנות חייך היא לאסוף סביבך אנשים גאונים.

באמת, הייתה זו כנראה בחירה אומנותית מבריקה, לאהוב את האנשים שאני אוהבת. אבא שלי שלימד אותי שהצבעים באוכל צריכים להתאים. ע' שלימדה אותי להוסיף טחינה, י' שלימדה אותי להוסיף וודקה.

וכמובן החברה הכי טובה שלי (שמתקראת לפעמים באינטרנט סאנשיין), בת זוגי הנצחית לאהבת המזון ומי שלימדה אותי איך מטפלים בתרד.

.

"בייבי" היא הדריכה אותי אי שם לפני שש שנים בשיחת טלפון בהולה "קודם כל תשטפי אותו כאילו חייך תלויים בדבר. יש שם כמויות של חול שאת לא מאמינה. ושימי לב שמיליון תרד הופך תוך דקה לחופן תרד, ותוך שתי דקות לקווץ' ירוק כהה, אז בישול קצר".

ואני, פיראטית של אוכל וזכרונות, ובעיקר אולי אמנית גדולה בלאהוב את האנשים הנכונים, גונבת את ההערות שלה ומביאה אותן לכאן. מכינה לבדי במטבח, וארבע שנים אחרי שהיא עברה לקליפורניה, רוטב לפסטה שכולו על טהרת התרד.

כמה טיפים חשובים:

תרד. הטיפול בתרד צריך להיות, כאמור, מסור. צריך לנקות אותו היטב (כי יש לו עלים בשרניים שמתמלאים בכמויות של חול). אני הפרדתי את העלים ושמתי אותם בקערת מים קרירים, כדי לתת לחול לרדת, ואז סיננתי. תרד מתכווץ מהר ומתקוצ'ץ' מהר- אז צריך לבשל אותו מעט מאוד זמן, כדי שישמור על הצבע הירוק המדהים שלו ולא יהפוך לחום-ירוק מבאס.

פסטה. ברטבים מהסוג הזה, שהם יחסית קלילים, עדיפה פסטה דקה יחסית. אני הלכתי על הספגטי הארוכים עם החור באמצע, שקורים להם בשפה הרשמית בוקטיני.

אגוזים. הרעיון היה להסמיך את הרוטב דרך טחינה של אגוזים פנימה, ולכן צריך לרכך אותם קודם בקצת מים רותחים, ולטחון אותם עם מעבד מזון טוב או עם מערבל שיוכל לכך.

.

אגב:

פרויקט המקררים עודנו בעיצומי, וימשיך לפעול עד יום שישי הבא. אתם מוזמנים להעלות תמונות של המקרר שלכם לדף הפייסבוק של הבלוג, יחד עם סיפור אישי קצר (אין צורך ברשימת מכולת מלאה של כל מה שיש שם, אני דווקא יותר מתעניינת לשמוע על מה שלא בתמונה).

הרעיון הוא ליצור תקשורת בין הפריט הקטן (והחשוב) הזה מחייהם של אנשים זרים, על ידי מצגת שמאחדת את כל זה לאלבום (אפשר לראות אותו כאן, ותודה לא' על ההתעסקות עם פליקר).

ביום שבת הזה (1.1) תוכלו לשמוע אותי מתראיינת על פרוייקט המקררים ולמה לדעתי הוא מעניין בתוכנית התרבות של ענבל גזית ואיתי מאוטנר "אפשר לחשוב". התוכנית משודרת בגל"צ בשבת בין 12:00 ל- 14:00,  אבל הקלטנו את הראיון אתמול בלילה. האמת שזה היה קצת מאוחר והייתי עייפה, אז אני לא בטוחה שהצלחתי להסביר שם מה בדיוק הרעיון שלי. בכל מקרה, אתם מוזמנים להאזין בשבת ולהגיד מה דעתכם.

תודה רבה לאביב על המצלמה, ושיהיה לכולכם המשך שבוע מצוין,

עלמה

14 Comments על ספגטי ברוטב תרד ואגוזים

  1. katzefet
    30 בדצמבר 2010 at 16:56 (6 שנים ago)

    עלמה, זו הפעם הראשונה שאני מגיבה, וזה כי הכתוב שלך הרעיד לי את כל הבפנוכו.
    עשית לי לבכות, זה טוב.

    תרד אני פחות אוהבת.

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 בדצמבר 2010 at 17:17 (6 שנים ago)

      תודה

      להגיב
  2. אמיתי ס
    30 בדצמבר 2010 at 17:06 (6 שנים ago)

    אני מעדיף את התרד מקווצ'ץ'.

    להגיב
  3. סאנשיין
    30 בדצמבר 2010 at 18:29 (6 שנים ago)

    גם ברכט וגם תרד… איזה פוסט משובח! עכשיו שקראתי את הפוסט אני נזכרת בהערה על התרד הקווצ'י. הייתי מאוד רצינית בעניין מניעת הקווץ'.

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 בדצמבר 2010 at 18:31 (6 שנים ago)

      אני יודעת. דברייך גם נלקחו מאוד ברצינות. (כל דברייך, מאז ועד עצם היום הזה.)

      להגיב
  4. ב.
    30 בדצמבר 2010 at 21:41 (6 שנים ago)

    זה שהספגטי מונח מתחת לתרד ולאגוזים ולא מעליהם מראה שזהו יום של נצחון הדמוקרטיה בישראל , וכל העולם יודע שיש כאן צדק. אוי למדינה שאלה נשיאיה ואלה חדשותיה. טוב שיש את הבלוג שלך למצוא נחמה

    להגיב
  5. שון
    10 בינואר 2011 at 16:21 (6 שנים ago)

    (תוהה לעצמי אם מסננים תגובות לא חיוביות)
    אני לא כל כך התלהבתי מהרוטב, הוא יצא קצת טפל
    המנה באמת נראתה מאוד יפה..הטעם זה כבר עניין של טעם אני אישית לא אהבתי.
     
     

    להגיב
    • dvarimbalma
      11 בינואר 2011 at 9:36 (6 שנים ago)

      הי שון,
      אתה לא צריך לחשוש, לא מסננים פה תגובות כאלה.
      לגבי הפסטה- הרעיון הוא להוסיף את המלח והפלפל בסוף, כדי שיהיו מורגשים יותר, ונפרדים יותר מהמנה. אפשר להוסיף יותר מלח או בשלב קצת יותר מוקדם, ואפשר גם להעשיר את הרוטב על ידי הוספה של 3-4 כפות שמן זית לתערובת.
      בכל אופן, זה כאמור עניין של טעם, אני העדפתי את הרוטב בצורתו העדינה ביותר, כדי שיהיה קליל ומאוד תרדי.
      אני מקווה שיצא לך לאכול מכאן דברים אחרים שיהיו לך טעימים יותר,
      עלמה

      להגיב
  6. עינת
    10 בינואר 2012 at 10:51 (5 שנים ago)

    כיף לקרוא בלוג של בשלנית שהיא גם משוררת וגם אינטלקטואלית. 

    להגיב
  7. עינת
    10 בינואר 2012 at 23:27 (5 שנים ago)

    אני לא מכירה את ברכט. אבל הטיפוסים האלו- המאהבים הארטיסטים- נראים לי נוראים למדי. נרקסיסטים שלא מסוגלים לחיות את החיים האמיתיים אלו מלאי הדם היזע והדמעות. אני אוזרת אומץ ומנסה את הפסטה לארוחת ערב עם חברה. 

    להגיב
  8. סיון
    4 באוגוסט 2012 at 15:24 (5 שנים ago)

    לנו יצא מאוד טעים 🙂 
    הוספנו כרוטב לצד לזניה טבעונית  
     

    להגיב
    • dvarimbalma
      4 באוגוסט 2012 at 16:03 (5 שנים ago)

      כיף לשמוע!

      להגיב
  9. עדי
    23 בדצמבר 2013 at 20:38 (3 שנים ago)

    כבר לא מעט שנים אני נהנית ממבחר המתכונים הנמצאים בבלוגים השונים ברשת אך זו הפעם הראשונה שבחרתי לכתוב תגובה. הערב הכנתי פסטה עם הרוטב שלך ויצא נפלא. פשוט, מרכיבים הנמצאים בכל בית וטעם מיוחד. בני הבית, שאינם חובבי תרד או אגוזי מלך אכלו בשקיקה. תודה רבה.

    להגיב
    • dvarimbalma
      25 בדצמבר 2013 at 1:05 (3 שנים ago)

      שמחה לשמוע! תודה!

      להגיב

כתיבת תגובה