אורז צבעוני עם רימונים וקצח

/

ברגעים הללו, שבהם העולם נופל כלפי מעלה כמו במחילת הארנב הלבן, ברור לי שאגיע לירושלים. גדולים ממני ונואשים ממני עשו זאת לפני, עלו אל ההר לחפש נחמה. עכשיו אני.

יודעת בדיוק לאן פני מועדות, ומה היא תגיד כאשר היא תפתח את הדלת (כמה את יפה, כמה טוב לפגוש אותך), זה הזמן לדפוק על דלתה ברחוב ש"י עגנון.

שמה ע', ומאז שעברתי לתל אביב היא זכתה בכינוי ע' מירושלים, כאילו העיר כולה מתחממת לאורה. ובאמת, אורה מחמם אותי, עוד בפיתולים הראשונים של שער הגיא.

.

אין לי ספרים לשלוף על זה (אולי מיליוני שירים וספרים סיפרו לי כבר על אהבה בין אישה וגבר, אבל מעט כל כך סיפרו על הנס הזה של חברות טובות), ולכן אני עולה על קו 405 בלי שום דבר לקרוא, אלא רק עם אלה פיסצ'רלד באוזניות.

הנוף המוכר שלא ראיתי זמן רב מתגלגל במקצב קבוע, ואלה מוסיפה לו, שובי-דו-בם.

הולכת מהכניסה לעיר ברגל. רבים ונואשים ממני עשו זאת לפני. ירושלים יותר הגיונית ברגל, אם היא בכלל עלולה להיות הגיונית.

גן סאקר ועמק המצלבה נפרשים מולי, חושבת על ע' מירושלים שעוד רגע אפגוש, והדברים שאספר לה מתחילים להתארגן בראשי. למשל: בבוקר הראשון בארץ לא הצלחתי להיזכר איך מדליקים את הגז בבית שלי כדי להכין קפה. ואיפה הכוסות. האם אני נולדת מחדש, אשאל אותה. ואם כן, באיזה צבע יהיו שערותיי.

.

אני יודעת שהיא, ורק היא, תוכל לאסוף את הקצוות הפרומים שלי, ובאצבעות מיומנות משנים של ניסיון, למולל מהם משהו דק וחזק שניתן יהיה שוב לרקום בו. הגוש הזה בגרון, אולי יש בו עלבון מול העולם שהשתנה בהעדרי. אולי יש בו עלבון מול העולם שלא השתנה.

אולי יש בו משהו מן הסחרחורת שלאחר שתית שיקויי קסמים, ואז את כמו אליס, גדלה וקטנה עד שידייך פורצות מחלונות הבית וראשך מציץ מן הארובה.

כמה דברים שיש לי לספר לה. ארבעה חודשים שם, ועוד את כמה הימים כאן, עם כל הכאב והבלאגן שלהם, ועם הזרועות שפורצות מחלון הדירה שלי בפלורנטין. או להפך, להיות קטנה-קטנה עד כדי שא' צריך להרים אותי אל השיש ואני רצה עליו ומתחבאת בתוך קופסת הגפרורים.

כמה דברים שאספר לה. ברגעים כאלה, כשהעלייה לרחוב טשרנחובסקי מביאה עימה משב רוח קריר, אני אוהבת שוב את ירושלים.

.

והנה אני יכולה להגיע עד הצומת, ברגל זה יותר הגיוני, ואחרי טשרנחובסקי ופיכמן לא לפנות שמאלה, אל הפלמ"חים והכובשים והטייסים, אלא דווקא להמשיך ישר עם המשוררים המתים עד לש"י עגנון.

כל הדברים שאספר לה נפרמים בתוכי בשקט בחדר המדרגות. אני אוהבת לא להדליק בו את האור, כדי לראות את הפס הזהוב שמתחת לדלת לפני שהיא נפתחת.

ואחרי שהיא נפתחת (כמה את יפה, כמה טוב לפגוש אותך), אנחנו יושבת במטבח, שותות מים ושותקות שעה ארוכה. כל מיני דברים צבעוניים מתגרדים, ואורז מלא, ויהלומים קטנים ונוצצים של רימון.

כמה טיפים חשובים: (והשבוע: פסקול של אלה פ.)

חדר הוא חדר. העניין הזה של "טמפרטורת החדר" הוא אחד הביטויים החביבים עליי ביותר מספרי בישול (זה ו"קורט"). אולי בגלל שיש כל כך הרבה טמפרטורות שונות בחדרים שונים, ונחמד לי לחשוב שאפשר להגיד שכולם דומים. בכל אופן, המנה הזו מתאימה במיוחד כשהיא בטמפרטורת החדר, וזה אומר שהיא איפשהו בין הסלט והתבשיל. בניגוד לאורז לבן, אורז מלא לא הופך במנה הזו לסמרטוטי ולכן זו מנה שאידיאלי לקחת בקופסא לאנשהו ולאכול אחרי כמה שעות בהפסקת צהריים (רק אל תוסיפו את הרוטב, תביאו אותו בנפרד בכלי קטן). (בית הוא לא הבית).

חיים פשוטים. ברור, כל הגירור הזה יהיה יותר נקי ויותר זריז עם פודפרוססור, ואפשר בהחלט לקצוץ את הגזר והסלק במעבד כזה (עם הלהב שעושה גירור גס) אבל. קודם כל אני משערת שמרבית הסטודנטיות לא מחזיקות פודפרוססור בביתן, ושנית, כשמדובר בגירור גס ושל יחסית מעט ירקות, אני משתמשת בפומפיה ובידיים וזה בדרך כלל בסדר גמור. ואולי אפילו לוקח פחות זמן, אם לוקחים בחשבון ניקוי של מעבד מזון. (תנו לי חיים פשוטים).

גרסאות כיסוי. אני הלכתי על עירית, אבל אפשר וכדאי להוסיף גם נענע, פטרוזיליה, או כל ירוק נחמד אחר שעולה על דעתכם. את מיץ הלימון אפשר להחליף גם במיץ תפוזים טרי, כדי להדגיש את הגוונים המתוקים של הסלק והגזר. ע' לא אוכלת גרידת לימון, אבל גם זו תוספת מוצלחת. עוד גיוון שכמובן אפשר לעשות הוא להחליף את השקדים בצנוברים. (כיסוי).

.

יאללה למטבח! (שתי מנות יפות)

  • כף שמן זית
  • כוס אורז מלא
  • 1.5 גזרים גדולים
  • חצי סלק גדול
  • חצי רימון
  • 3 כפות עירית קצוצה
  • 3 כפות גדושות של פרוסות שקדים מולבנים
  • רוטב: 3 כפות שמן זית, מיץ מלימון שלם, מלח, 2 כפיות קצח.

.

,

  • שוטפים את האורז במסננת דקה.
  • מחממים כף שמן זית בסיר קטן, מוסיפים את האורז ומערבבים עד שהשמן מצפה את כל האורז. זה צריך להיות פחות מחצי דקה, כדי שהאורז לא יתחיל להשחים ולהפוך לפופקורן. מוסיפים 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה. אחר כך מורידים לאש קטנה ומבשלים חצי שעה בערך (עד שאין יותר מים והאורז מוכן). פותחים את הסיר ונותנים לאורז קצת להתקרר בזמן שמתחילים להכין את הסלט.
  • קולפים ומגררים בפומפיה גסה גזר וסלק. אני מעדיפה להתעסק עם הגזר ראשון, כי הסלק צובע את הידים וכל דבר אחר שבסביבה. מעבירים לקערה גדולה (כדי שיהיה מרחב לעירבובים).
  • מפרידים את גרגירי הרימון, ומוסיפים לקערה.
  • קוצצים את העירית, ומוסיפים. מוסיפים גם את השקדים.
  • מערבבים את חומרי הרוטב, שופכים אל הקערה, ומערבבים בידיים.

.

שיהיה לכולכם שבוע מצויין, עם כל מיני משקאות קסמים שמכריזים "שתי אותי",

וכל מיני נשות חיל שמחלצות אתכם ממחילות הארנב,

עלמה.

לאלבום הפליקר המלא- כאן.

.


15 Comments על אורז צבעוני עם רימונים וקצח

  1. נטלי
    31 באוקטובר 2010 at 10:50 (7 שנים ago)

    נראה מעולה. נתת לי רעיון מצוין לארוחות צהריים זריזות לקחת לעבודה, יחי הגיוון 🙂

    הגב
  2. תו זמיר
    31 באוקטובר 2010 at 16:49 (7 שנים ago)

    התיאור הזה של ירושלים יפה כל כך, לגבי יצירות אמנות על חברות טובות, אולי תכתבי אחת בעצמך. את עושה את זה כל כך יפה.

    הגב
    • גלמוש
      7 בנובמבר 2010 at 17:15 (7 שנים ago)

      קיבלתי את האתר שלך מתבי שכתבה לי הנה דברים שתאהבי  ממי שאינה מאותגרת  טכנולוגית.

      תודה עךל המתכון למי שחובבת סלק כמוני ונדונה לאכול אותו בבדידות כיון שלסלק כמו לכוסברה יש  אוהבים או שונאים.
      מתכון נפלא לסלק מצוי אצל אוטולנגי בספר הבישול שלו.
      שבוע טוב

      הגב
  3. איתי
    31 באוקטובר 2010 at 23:10 (7 שנים ago)

    נראה מעולה
    ברוכה השבה
     

    הגב
  4. אליסה
    1 בנובמבר 2010 at 9:24 (7 שנים ago)

    מעבדי מזון הם חסרי נשמה. משהו באחידות היבשה הזו מרגיש לי עקר ולא הוגן כלפי הירק, שנגרס לפני שהספיק לקחת נשימה עמוקה. מה גם שלא נשאר השוונץ בסוף שנותנים לכרסם למי שאוהבים, בזמן שכל אחד (גם הנותן וגם המכרסם) נזכר באמא שלו.

    הגב
    • dvarimbalma
      1 בנובמבר 2010 at 9:29 (7 שנים ago)

      את גאונה.
      אוכל שמזכיר לכל אדם את אימו, ואוכל שיש בו נשמה.
      נראה לי שמיצית במשפט אחד את כל מה שאני מחפשת בבישול.

      הגב
  5. יובל
    3 בנובמבר 2010 at 8:15 (7 שנים ago)

    נו, היה שווה לחכות שתחזרי!
    אם יש משהו שאני מת עליו, זה אוכל צבעוני – ואם יש משהו שאני אוהב באוכל צבעוני, זה את הצבעים הכל כך עמוקים של הסלק ושל הרימונים (וחס וחלילה שלא תחשבי שאני מזלזל בגזר, הוא פשוט קצת פחות עמוק, מבחינת הצבע).
    ונראה לי, רק נראה לי, שזה יכול ללכת מעולה גם עם קוסקוס, ואולי אפילו עם גרגרי חיטה שלמים או אפילו "ג'רישה".

    הגב
  6. הילה
    5 בנובמבר 2010 at 12:01 (7 שנים ago)

    היי עלמה 🙂
    כל שבוע מכינה את מתכונייך והשבוע אני מכינה את שקשוקת החצילים 🙂
    בכל מקרה,זאת נראית לי מנה נהדרת להכין גם כן,ורציתי לשאול-במידה ואני מחליפה את מיץ הלימון במיץ תפוזים טרי מהי הכמות המספיקה לדעתך?

    הגב
  7. barva
    8 בנובמבר 2010 at 22:59 (7 שנים ago)

    טוב לעיניים וללב

    הגב
  8. הילה
    10 בנובמבר 2010 at 2:14 (7 שנים ago)

    אני מישהי שהיא נזירת תגובות ואת, איכשהו, מצליחה לסחוט ממני המון כאלו.
    את כותבת נפלא וישראל  אפילו מוסיפה לך יופי 

    הגב
  9. גדי
    11 בנובמבר 2010 at 22:41 (7 שנים ago)

    נראה מופלא, כרגיל. סוף סוף מנת אוזר לא משעממת – ועוד עם רימונים שאני כ"כ אוהב. שאפו.

    הגב
  10. לירון
    18 בנובמבר 2010 at 11:51 (7 שנים ago)

    עלמה, את מדהימה
    את מבשלת כמו שאת כותבת ולהפך. היצירה שלך ממש מרגשת. עד שנתקלתי בבלוג שלך לא האמנתי שזו צורת תקשורת שיכולה לגעת ככה באנשים
    תודה

    הגב
    • dvarimbalma
      18 בנובמבר 2010 at 12:51 (7 שנים ago)

      וואו. תודה. זה כל כך משמח אותי לקרוא דבר כזה, שאני לא יודעת בכלל מה להגיד עכשיו חוץ מ"וואו, תודה".

      הגב
  11. טל
    25 בספטמבר 2011 at 10:25 (6 שנים ago)

    ואו, זה נראה מדהים וטעים!
    למרות שיש לנו גם מעבד מזון וגם מיקסר, אני הרבה פעמים בוחרת לעבוד עם הידיים,ככה מרגישים יותר:)
    פשוט פוסט מקסים, קצת עשה לי עצוב לקרוא, אבל בסוף זה השתפר, ומקווה שכך גם הרגשתך

    הגב
  12. נורית
    25 בספטמבר 2011 at 14:25 (6 שנים ago)

    זו נראית מנה מושלמת לראש השנה: רימון, סלק וגזר הם ממאכלי החג המסורתיים.
    איזה יופי.  תודה.

    הגב

כתיבת תגובה