סלט אבוקדו ודלעת אפויה

'

כתום וירוק. כמה יפה. זה היה רעיון טוב לנסוע עכשיו, ביום הזה שאינו גשום, לראות את פאר העלים הנושרים בין העצים הענקיים הללו והשקט.

ר' שלח בבוקר מייל. שאל אם כבר יש שלכת והמליץ לי ללכת. מגיע לשם קו 7, תחנת גרוונולד. את תכירי, זה המקום הזה עם הרכבת שהיינו בו בסיור של הסמינר, אז שם. יש יער מאחורה.

.

ברלין מספקת, למי שרוצה בכך, הרבה מאוד הזדמנויות להיזכר ב"היסטוריה הנוראית ההיא". קראנו לזה, בדיון באוניברסיטה, "תרבות זיכרון". אנדרטאות, מוזיאונים, סמלים, שלטים. נראה שבכל מקום פה כמעט אפשר לראות עוד איזשהו פרויקט אמנותי שקשור בהנצחת עוולות השלטון הנאצי.

בחורה יהודייה, שסיימה עשרים ומשהו שנים של חינוך ישראלי, מספקת לברלין הרבה מאוד הזדמנויות להזכיר לה את השואה. כל שנה הטקס בבית הספר (לא נתנו לי מעולם: להקריא), והבגרות בהיסטוריה (שם הספר: שואה ותקומה), והספרים (למשל: יומנה של אנה פרנק וכו') והשירות הצבאי (נאום המפקד: לא עוד). ואז התואר באוניברסיטה, בהיסטוריה, על שלל קורסים של גרמניה בעת ההיא.

ברלין מציעה, גם למי שאיננה מעוניינת בכך, מלא החופן הזדמנויות להיזכר בשואה. גם אם היא מרגישה שנמאס לה כבר, וזה לא מתאים, ואין לה כח להבנת' דה ג'ויש פיפל ספרד אינף הזה. גם אם יש לה ביקורת עצומה על איך עובדת פוליטיקת הזיכרון הזו, וגם אם לפעמים בא לה סתם לדבר על אוכל.

.

אז תחנת גרוונולד, ממש במערב. מהתחנה הזו יצאו המשלוחים ברכבת מזרחה, אל מחנות ההשמדה. עכשיו יש כאן אנדרטה צנועה ויפה, על הרציף ישנם לוחות עם תאריכים, יעדים, וכמה אנשים נשלחו.

באנדרטה הייתי כבר בסיור של הסמינר, עכשיו אני פונה אל הצד השני והולכת לטיול ביער, לתבוע ברשרוש השלכת הזה. קר מאוד, אבל יש שמש, ובשביל מטיילים כמה אנשים וכמה כלבים. אני מצלמת. תמיד כשאני לבד עולה בי הצורך הזה במצלמה. אולי בשביל שעוד מישהו יזכור את המראות יחד איתי.

איכשהו בכל זאת בדרך חזרה אני עולה אל הרציף ההוא להציץ. מביכה את עצמי עם הרעש הגדול שצעדיי מקימים בעלים, ולכן שולפת את המצלמה. יושבת על הרציף ומסתכלת דרך העדשה.

.

במדרגות עולים סבא ושתי נכדותיו. הוא מראה להן את הלוחות ואומר, מכאן שלחו את האנשים שנרצחו. הוא מנסה להסביר, אבל הן, בקפיצת צמות ובמעילים צבעוניים, רצות מהר יותר ממנו.

הגדולה מבינהן, בכיתה ב' אולי, קוראת באיטיות המאפיינת ילדים, קול רם ומונוטוני שמפרק את המילים להברות "תש-עה ו-ש-לוש מ-אות י-הו-דים" (בגרמנית המספרים עובדים אחרת מאשר בעברית), "אשוו-יץ". את תאריך המשלוח היא אינה קוראת. אחותה, שמנסה להתגרות בה, בועטת ערימה של עלים על האותיות ומסתירה לה את הלוח.

אני והמצלמה שלי עוקבות אחריהן מהרציף, כשהן צוחקות עם המעילים ומגפי הגומי. שני כתמים צבעוניים בתוך שלכת מפוארת של צהוב, כתום וירוק. הן נראות לי יפות ברגע הזה הרבה יותר ממה שהמצלמה, או אני, יכולות לזכור.

..

כמה טיפים חשובים!

ערבוב. בדרך כלל באפייה של ירק בתנור, אני מעדיפה לערבב אותו לפני כן עם השמן והתבלינים בקערה, במקום למזוג עליו את הרוטב. כשמערבבים את הכל בקערה הרוטב עוטף את הירק מכל הצדדים, וכמות הרבה יותר שפויה של שמן מספיקה כדי לאפות את הירקות בסבבה.

שילוב. הסלט הזה נחמד כשהוא ככה, אבל אפשר כמובן להכניס גיוונים. אגוזי מלך קצוצים הולך טוב, רוקט או ירוק אחר גם מוזמנים, ואפשר למען האמת גם לאכול רק את קוביות הדלעת ככה, זה יוצא מאוד טעים ומתובל.

קיטוב. האבוקדו, אם הוצאתם אותו מהמקרר, די קר. הדלעת, כשהיא ממש יוצאת מהתנור, חמה לאללה. הרעיון הוא שהסלט כולו הולך טוב כששניהם מגיעים לטמפרטורת החדר, ונפגשים בקו האמצע.

עיצוב. הדלעות פה נראות אחרת, ויש כמה וכמה סוגים. כדי שלא נסתבך פה עם הכמויות, מדדתי קוביות דלעת בכוס (הבעיה עם לשקול היא שיש הרבה משקל שיורד כשמנקים את הדלעת מגרעינים).

יאללה למטבח! (2 מנות)

  • 3 כוסות מלאות בקוביות דלעת (קוביות בגודל 2X2 ס"מ)
  • חצי כפית קינמון טחון
  • רבע כפית פלפל לבן
  • רבע כפית פלפל שחור
  • כפית מלח
  • כפית זרעי כוסברה שלמים
  • 6 כפות שמן זית
  • חצי אבוקדו גדול
  • מיץ מחצי לימון
  • עוד כף שמן זית

  • קולפים את הדלעת ומנקים אותה מגרעינים. חותכים לקוביות קטנות של 2X2 ס"מ.
  • מערבבים בכוס את 6 כפות שמן הזית, וכל אבקות התבלינים, למן משחה ריחנית שכזו.
  • בקערה גדולה, ובעזרת כפות הידיים (צאו מזה, ללכלך את הידיים זה כיף) מערבבים את קוביות הדלעת עם משחת התבלינים. תחשבו כאילו אתם מערבבים סלט, ותנסו לעטוף את קוביות הדלעת מכל הצדדים בציפוי של שמן ותבלינים.
  • מניחים את קוביות הדלעת על נייר אפייה, בשכבה אחת, ואופים בחום גבוה למשך 40-45 דקות, עד שהדלעת שחומה וריחנית.
  • נותנים לדלעת קצת להתקרר.
  • קולפים את האבוקדו בקולפן, וחותכים אותו לקוביות.
  • מערבבים (בזהירות! של ימעך) את האבוקדו והדלעת. מוסיפים מיץ מלימון וכף שמן זית.
  • בתאבון

שיהיה שבוע טוב ושבע,

עלמה

27 Comments על סלט אבוקדו ודלעת אפויה

  1. ליאור
    19 באוקטובר 2010 at 5:53 (7 שנים ago)

    המתכון נקרא מעניין רק לא פירטת מה את עושה עם משחת התבלינים [השמן והתבלינים]

    תודה

    להגיב
    • dvarimbalma
      19 באוקטובר 2010 at 7:49 (7 שנים ago)

      כמובן, מערבבים עם קוביות הדלעת בקערה עד שהן מכוסות מכל הצדדים. זה לא יצא מובן מהמתכון ומהטיפ..?
      אתקן את זה עכשיו בכל מקרה. תודה רבה!

      להגיב
  2. תו זמיר
    19 באוקטובר 2010 at 7:02 (7 שנים ago)

    מעניין מאד האופן שבו אנחנו בוחרים להוציא מצלמה כדי להתרחק ,כדי להתמודד, ומה זה אומר על מי מביננו שהו צלם.זה כלי להתרחקות…:)
    סוף סוף גם כאן יש אבוקדו. אז ננסה את ההצעה הזאת היא נראית מעולה, ומתאימה לאסכולת הבישול בצבעים שלי….
    תודה

    להגיב
  3. 4ME
    19 באוקטובר 2010 at 9:17 (7 שנים ago)

    את כותבת הקדמות מקסימות 🙂 אני אוהבת את הבלוג שלך.

    להגיב
  4. רונלי
    19 באוקטובר 2010 at 11:15 (7 שנים ago)

    קודם כל, כתבת מאוד יפה.
    יש לי בעיה עם ברלין: היא עיר נהדרת, די אידאלית כשחושבים על זה, אבל איך אפשר לומר שאוהבים את המקום הזה?! איך אפשר לא להצטמרר כשעולים שם על רכבת?
    בכל מקרה- המתכון נקרא טעים, ינוסה בקרוב 🙂

    להגיב
  5. רוני
    19 באוקטובר 2010 at 11:57 (7 שנים ago)

    הקיצוניות של הסמבוליות של המקום והתום והיופי של הילדות. אהבתי.
    המתכון נראה מקסים. מקווה שאוטוטו יהיו כאן אבוקדויים ראויים

    להגיב
  6. דרור בורשטיין
    19 באוקטובר 2010 at 12:50 (7 שנים ago)

    אני ניגש להכין. שוקל צנוברים. ייתכן. סביר ש. בטוח.

    להגיב
    • dvarimbalma
      19 באוקטובר 2010 at 15:41 (7 שנים ago)

      לכבוד ולעונג לי, הר בורשטיין. אשמח מאוד לשמוע אילו שידרוגים עשית ואיך יצא.

      להגיב
      • דרור
        19 באוקטובר 2010 at 21:14 (7 שנים ago)

        זה טעים מאוד, ממש, אבל יש במתכון הזה קצת מרוח התנגשות הטיטאנים. מלחמת העולמות. כלומר הוא קצת בינארי. הלימון עוזר לזה אמנם, אבל היתה לי הרגשה שחסר מרכיב דומיננטי שלישי. אפילו משהו נייטרלי כמו טופו. אבל חוץ מזה ממש תענוג.

        להגיב
        • dvarimbalma
          19 באוקטובר 2010 at 21:46 (7 שנים ago)

          כן, אני מבינה מה שאתה אומר. לפעמים דרושים לי טיטנים בצלחת. בכלל, לפעמים יש לי צורך הכרחי בטעמים חזקים ובצבעים מנוגדים.
          כתוספת אני דווקא חשבתי על ירוק כלשהו, כמו רוקט או חסה.
          אני שמחה מאוד לשמוע בכל מקרה שהיה טעים. המתכון שלך לפסטו-זוקיני הוא אחד הפופולאריים פה בבלוג.

          להגיב
  7. גל
    19 באוקטובר 2010 at 19:34 (7 שנים ago)

    פעם הייתי מצלמת כל הזמן. הייתי מצלמת כל כך הרבה, עד שגיליתי שיש לי מאות תמונות – ואני לא נמצאת אפילו באחת מהן.
    זה יוצר תחושה טרנסצנדנטית. עולם שלם שאת מתבוננת בו מהצד, לא משתתפת. כמעט ולא מתקיימת. זה מתכתב יפה עם ההיסטוריה חסרת הזמן הזו של השואה. אנחנו חיים עם הנרטיב הזה כל כך הרבה, אנחנו חיים במדינה שההיסטוריה הזו חקוקה על דגלה, כמעט באופן מילולי, אנחנו נוסעים למשלחות בפולין – ואנחנו בכלל לא שם באמת. רק עדויות.
    אני חושבת שהקסם האמיתי שבצילום הוא שאיכשהו הפעולה הטכנית הזו מעלימה את הפרדוקס הזה. אנחנו לא צריכים להיות שם.
    ובנימה פחות מקאברית – המתכון נראה מעולה, אני הולכת לנסות אותו!

    להגיב
    • dvarimbalma
      19 באוקטובר 2010 at 22:03 (7 שנים ago)

      מעניין, מה שאת אומרת. ראיתי תערוכה פה במוזיאון של אומנות מודרנית, אמן אמריקאי בשם ברוס ניימן, שעובד על אורות ועל חללים. התערוכה הכילה הרבה עבודות שהיו חדרים כאלה עם כל מיני סוגי מראות או צבעים. הייתה שם עבודה בשם: החדר, בלי הנשמה שלי בפנים.
      קצת דומה למה שתארת עם התמונות. אני בדרך כלל מסתמכת על זה שמישהו לידי, א' או מישהו אחר, יצלם.

      להגיב
  8. .
    19 באוקטובר 2010 at 23:34 (7 שנים ago)

    הרננה

    להגיב
  9. barva
    24 באוקטובר 2010 at 23:16 (7 שנים ago)

    בישלתי וזללתי. היה חסר לי ירוק, אז כמו שכתבת הוספתי עלים (מן רוקט חריף וטוב). אבל לא ברור לי איפה הצנוברים שנזכרים באחת התגובות לעיל? אצלי על הצג לא מופיעים צנוברים במתכון, אז מה הוא שוקל שם צנוברים? י

    להגיב
    • dvarimbalma
      24 באוקטובר 2010 at 23:26 (7 שנים ago)

      אין צנוברים במתכון, דרור החליט להוסיף אותם למתכון בעצמו, כי זה מתאים. שמחה שבישלת, שמחה שזללת

      להגיב
  10. הילה
    25 באוקטובר 2010 at 21:01 (6 שנים ago)

    הכתיבה שלך כרגיל מענגת! 
    מאחלת לך חזרה רכה שתצליח לקחת את החויה ולצמוח ממנה. והלאה. שמחה שהמתקתי שעות אחרונות 🙂
     

    להגיב
  11. גדי
    25 באוקטובר 2010 at 22:51 (6 שנים ago)

    נראה מרענן במיוחד, ועושה תיאבון, במיוחד לחובב דלעת שכמותי…

    להגיב
  12. דרור בורשטיין
    22 בנובמבר 2010 at 19:25 (6 שנים ago)

    היום היתה לי ההתגלות: כשמוסיפים לסלט אבוקדו (כוונתי לבסיסי, עם ביצה קשה, אבל גם אולי בזה) זילוף של שמן אבוקדו – הטעם מתחזק ומתדגש. שיפור זעיר ונהדר. זה נשמע כמו לחזק מים בקרח – ובעצםן, זה בדיוק מה שזה!

    להגיב
    • dvarimbalma
      23 בנובמבר 2010 at 12:12 (6 שנים ago)

      נשמע טוב

      להגיב
  13. פורמלג
    2 בדצמבר 2010 at 11:29 (6 שנים ago)

    שלוב גאוני, ובדיוק יש לי אבוקדו בשל וודלעת שלא ידעתי מה כבר אפשר "להוציא מהם".
    נהנתי לקרוא.

    להגיב
  14. מאיה
    11 בינואר 2011 at 20:56 (6 שנים ago)

    כשלתי.
    זה לא עבד.
    הוספתי שלושה אלמנטים: מוצרלה בפאלו, גרגירי רימון, ורוקט.
    האבוקדו, הרימון, המוצרלה, והרוקט [אפילו הרוקט!] היו טעימים
    אבל הדלעת…..
    הדלעת הייתה די מגעילה.
    והיא לא הריחה או נראתה מוזר לפני כן. ועקבתי אחר ההוראות.
    לא דיברתי איתה מספיק? קניתי דלעת רעה? מה השתבש?
     

    להגיב
  15. דנה
    19 בנובמבר 2011 at 18:00 (5 שנים ago)

    הכנתי ונהנתי מכל התהליך.
    זאת הפעם הראשונה שאני משתמשת בדלעת כחומר גלם במטבח והריחות המדהימים שאפפו את הבית היו שווים כל רגע!
    היצר הפולני שבי החליט שצריך להוסיף סוכר לדלעת לפני האפייה, אבל אז עצרתי את עצמי:)
    היה טעים ומיוחד, ובעיקר קליל!
    כיף שיש מלאי גדול של מתכונים כאן שטרם ניסיתי- יש למה לצפות!

    להגיב
  16. מיכל
    21 בדצמבר 2012 at 10:41 (4 שנים ago)

    דלורית תעבוד?

    להגיב
    • dvarimbalma
      21 בדצמבר 2012 at 10:55 (4 שנים ago)

      כן!

      להגיב
      • dvarimbalma
        21 בדצמבר 2012 at 12:05 (4 שנים ago)

        אבל קחי בחשבון שלוקח לה יותר זמן להאפות מאשר לדלעת. ושצריך לבחור דלורית טובה אחרת זה יבש וסיבי וחסר טעם

        להגיב
  17. ענבל
    8 באפריל 2013 at 20:34 (4 שנים ago)

    סוף סוף, לאחר שנים שבהן לא הבנתי אנשים שמתלהבים מדלועים למיניהן (למעט דלעת ערמונים), מצאתי מתכון דלעת שגורם לי ללקק את האצבעות! תודה!

    נ.ב אני לא אוהבת ללכלך יותר מידי כלים או את הידיים (כי חלק מהתבלינים נשארים על הידיים וחבל..) אז אני מערבבת את הדלעת עם השמן והתבלינים בתוך שקית ניילון פשוטה כזאת של סנדוויצ'ים, עובד מצוין! אך לא אקולוגי במקצת.. 

    להגיב
    • dvarimbalma
      8 באפריל 2013 at 22:58 (4 שנים ago)

      נהדר! תדעי לך שדלעת זה תענוג, אחרי שנכנסים לזה, מתמכרים.

      להגיב

כתיבת תגובה