משמשים בחמאת וניל, רום ויוגורט כבשים

משמשים בחמאת וניל, רום ויוגורט כבשים

אוכל, כפי שרבות מבין נשות החיל בקרבכם בוודאי יודעות, הוא גם עניין של שילוב. מדובר במערכת יחסים לכל דבר: בזיליקום אוהב עגבניות, שמן זית אוהב חומוס חם, גבינה בולגרית אוהבת אבטיח.

ערן ועידית כתבו לא מזמן על פרויקט מגניב של כימיכאי חובב מזון שמפיק בכל פעם רשימה של שילובים מוזרים (שלפי מפתח כימי כלשהו אמורים להתאים בטעמם) ושולח אותם למגוון בלוגרים ברחבי העולם לניסוי. הכל עניין של שילוב.

יש שילובים קלאסיים, ויש שילובים מקוריים, ויש שילובים מתבקשים. כל שילוב הוא אפשרי כל עוד הוא השילוב הנכון.

ויש שילובים שהם לא רק של אוכל-ואוכל. שילובים אחרים של אוכל-ואיזשהו-דבר, וגם אצלם אותו עניין (יש מקוריים, ויש מתבקשים, ויש קלאסיים, אבל כל עוד הם מתאימים זה בסדר). אוכל ומקומות, אוכל ומצבי רוח, אוכל ומוזיקה.

השילובים של יין/סוד, ים/אבטיח, או זה של וודקה/מין כבר ידועים ותוארו במקומות רבים, אבל יש גם כאלה, קלאסיים לא פחות, שאיכשהו לא ממש מתייחסים אליהם. אדים של מרק ועצב, למשל. או ילדות וענבים. או ירושלים ולחמניות.

משמשים

השילוב הקבוע שלי לעונה הזו הוא כמובן פירות טריים וגעגועים.

אשרי אשת החיל שיש בידה פירות קיץ ויש ביכולתה להתגעגע. ויש רבות כאלה.

חוט סמוי ועיקש קושר בינינו, אוהבי הפירות, המכורים למתוק ולחולף, למלכלך ולגעגועים. כל פרי עונתי שכזה מקפל בתוכו (כמו פתק שנשכח במעיל מן החורף שעבר, ויש בו איזו כתובת או מספר) זכרונות מקיץ דאשתקד, ומהקיצים שלפניו, ומאלו שעדיין לא התרחשו.

אשרינו, אוהבי הפירות. אין לנו צורך באמירת "שהחיינו". אצבעותינו, שיודעות לבקע משמש ראשון של יוני גם בעיניים דומעות, לוחשות זאת מעצמן. (הלב, אולי מפני שהוא קרא לא-מעט ספרים של יואל הופמן בשנה האחרונה, לא מסוגל להכיל).

הלב (אולי בגלל שהוא קרא יותר מידי ספרים של יואל הופמן, וכולי)

והגעגוע המתוק מכולם, הנדיב והרחום מכולם, הוא הגעגוע שחשים כלפי משהו בזמן שהוא עוד מתרחש. זה הגעגוע באכילת פרי, שכבר ידוע לך שעונתו קצרה ובקרוב הוא יתחלף באחר.

פירות הם, כמובן וכמובן, נפלאים תמיד בעצמם וכמו שהם. ובכל זאת, הבישול המהיר בחמאה ווניל נותן לזה עוד טוויסט נחמד, שמחזק דווקא את הטעם ואת הצבע המקורי של הפרי, ולא מוחק אותו.

היא רוצה וניל

כמה טיפים חשובים:

היא רוצה (וניל). יש בעצם שלוש אפשרויות לקנייה של וניל: התמצית הכי זולה שמוכרים בסופר בשני שקלים ולא עשויה מוניל (לכן כתוב עליה "בטעם וניל"), התמצית היקרה שעולה בערך 23 שקלים, אבל מצד שני מחזיקה ליותר זמן (כי היא עשויה מוניל אמיתי, ולא צריך לשפוך בקבוקים שלמים שלה רק כדי שיהיה לתבשיל רבע טעם) ומקל וניל אמיתי (שמוכרים בשוק, בחנוית אפיה ובחנויות טבע למיניהן, ועולה 8-13 שקלים ליחידה). האופציה של הוניל האמיתי (במקל או בתמצית) היא כמובן יקרה יותר, אבל הטעם פשוט נהדר ומרוכז באופן בלתי נתפס. מקל וניל הוא המשובח ביותר (וגם היקר ביותר, וגם הקשוח ביותר מבחינת התעסקות), אבל יש לו פלוסים גם בתחום הטעם, וגם במראה (אלו הגרגירים השחורים והסקסיים שיש בסוף). בעוגות ובקינוחים אפויים השימוש בוניל פחות איכותי הוא בדרך כלל לא ממש נורא, אבל ברגע שמדובר בקינוח לא אפוי, שוניל הוא הטעם העיקרי בו, שווה להשקיע.

גירוד (וניל). הגירוד של הוניל צריך להיות עם סכין חדה. חותכים את המקל לאורכו, ומגלים בפנים המון גרגירים שחורים וריחניים. זה מה שאתם רוצים. גורפים אותם החוצה עם סכין וזה כל העניין.

יוגורט (כבשים). יוגורט אמיתי, בניגוד לדברים לבנים, נוזליים ודלי שומן שמסתובבים בסופר ועושים פרצוף של יוגורט, הוא יצור סמיך, מבריק, ומלא טעם חמצמץ. הקינוח הזה עובד טוב עם יוגורט של 4% שומן ומעלה. אני מצאתי יחסית די בזול כלי ענקי של יוגורט כבשים עם חמישה אחוזי שומן, וזה עבד מצויין.

משמשים במחבתיאללה למטבח! (3 מנות)

  • 5 משמשים
  • 1 מקל וניל אמיתי
  • 25 גרם חמאה
  • כף סוכר חום
  • 3 כפות רום
  • 6 כפות יוגורט כבשים סמיך ואיכותי

מה עושים?

  • מחממים במחבת את החמאה והמשמשים. כשהם מתחילים להתרכך, מפזרים סוכר ורום. הסיפור מתחיל להפיץ ניחוחות ונוזלים. מנמיכים את האש למינימום, מגרדים פנימה וניל.
  • בכל קערה מניחים שתי כפות גדושות של יוגורט, ומעליהן מפזרים משמשים.

בתאבון, ושתהיה שבת נעימה,

עלמה

15 Comments על משמשים בחמאת וניל, רום ויוגורט כבשים

  1. חיה
    3 ביולי 2010 at 16:10 (7 שנים ago)

    כמה פשוט ,ככה גאוני….
    תודה על מתכון מנצח!

    להגיב
  2. גבריאלה
    3 ביולי 2010 at 16:24 (7 שנים ago)

    הפוסט עצמו יפהפה, מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת על פירות קיץ/געגוע.
    אני הולכת מחר לשוק לקנות משמשים, בדיוק קניתי אתמול יוגורט כבשים, כמדומני אותו אחד שאת קנית.
    גבריאלה

    להגיב
    • dvarimbalma
      3 ביולי 2010 at 22:16 (7 שנים ago)

      כן, יכול להיות שזה אותו יוגורט. הם נוטים להיגמר מהר מידי, נכון?

      להגיב
  3. ליר המלך
    3 ביולי 2010 at 17:11 (7 שנים ago)

    איזו שירה! פוסט מעורר מחשבה והשראה. לא התחברתי לירושלים לחמניות… אולי כי אני גר שם ולא אכלתי לחמנייה כבר חודשים רבים. הקשרים נוספים: קינואה-ייאוש, קבב ואופטימיות שלווה, שיפוןחיטה מבושלים ואופטימיות נמרצת, חיפה ופשטידה.
    חוצמזה אקנה לי ווניל רציני יותר בהזדמנות

    להגיב
    • dvarimbalma
      3 ביולי 2010 at 22:15 (7 שנים ago)

      כן, זה בעצם רעיון די טוב לקנות מקלות וניל לפעמים. שמונה שקלים זה מחיר גבוה לדבר קטן כל כך, אבל מצד שני הפער בטעמים הוא באמת תהומי. ובעצם, כשחושבים על זה תוך כדי שהמשמשים מפיצים ריח משכר של חמאה ווניל בכל הבית, מה זה כבר שמונה שקלים (אנשים מוציאים סכום כזה על בקבוק קולה, וקולה זה ממש מגעיל)

      להגיב
  4. סאנשיין
    3 ביולי 2010 at 19:38 (7 שנים ago)

    פוסט נהדר! ירושלים ולחמניות מתקשר לי לזיכרון אחד – כיכר לחם לכל אחד בגן ציבורי בשכונת הבוכרים עם שמנת חמוצה בשש בבוקר אחרי סיור סליחות.
    אשרי המתגעגעים.

    להגיב
  5. barva
    3 ביולי 2010 at 21:12 (7 שנים ago)

    ירושלים ולחמניות זה במאפיית אביחיל (היא עוד קיימת? ליד גאולה) באמצע הלילה, הטרי טרי הזה אחרי שגומרים טיול לילי בעיר.
    חוץ מזה תודה על ההסבר המאלף לגבי הווניל, ממש למדתי ממך. אשמח להסבר דומה לגבי רום, אולי בפוסט אחר. גם לגבי רום יש כל מיני תמציות זולות ודומות לתמצית בטעם וניל.

    להגיב
  6. ענבר
    3 ביולי 2010 at 21:58 (7 שנים ago)

    ובסופר ליד הבית כבר נגמרו המשמשים. עונה קצרה קצרה.
    אולי  נשארו בשוק?

    להגיב
    • dvarimbalma
      3 ביולי 2010 at 22:13 (7 שנים ago)

      אני ראיתי אחלה משמשים בכרמל ביום שישי (אז הם גם במחירים טובים)

      להגיב
  7. ערן
    3 ביולי 2010 at 22:51 (7 שנים ago)

    אני כל כך אוהב יוגורט ופירות. זה שילוב שאין לו מתחרים.
     
    ואגב לקרוא את יואל הופמן, הראית את זה? http://twitpic.com/1vtkx3

    להגיב
    • dvarimbalma
      4 ביולי 2010 at 8:30 (7 שנים ago)

      כן, ראיתי את זה כשפרסמת. צילום מקסים 🙂

      להגיב
  8. ינון
    4 ביולי 2010 at 0:19 (7 שנים ago)

    דאמיט וומן, ריגשת אותי.
    ועשית אותי רעב. שזה פחות טוב

    להגיב
  9. joe
    7 ביולי 2010 at 0:55 (7 שנים ago)

    את כותבת כל כך יפה  ומרגש..תמיד אבל היום באופן מיוחד. תודה! נראה טעים אבל אני עדיין מחפשת זוקיני ראויים למתכון הקודם.

    להגיב
  10. אורית
    31 ביולי 2014 at 9:59 (3 שנים ago)

    את מהממת!!! אפשר אותו דבר עם תאנים?

    להגיב
    • dvarimbalma
      4 באוגוסט 2014 at 5:28 (3 שנים ago)

      כן! בוודאי

      להגיב

כתיבת תגובה