טופו מוקפץ עם אפונה, באקצ'וי ושומשום ירוק

אשרי אשת החיל שעיתותיה בידיה.

אשת חיל שכזו, שהזמן אינו דוחק לה, יהיו רכים בקריה ועמוקים חלומותיה, מסודר שולחנה ונקיים חדריה (והציפורים שבחלונה, הו הציפורים הללו, ישוררו לה נעימת בוקר טרייה שתתיר את קורי חלומותיה בעדינות).

אשרי אשת החיל הזו, אשריה ואשרי ביתה. תברך היושבת במרומים את שנת הצהריים שלה, את הספסל המזדמן שהיא עוצרת בו לנוח ולהרהר, ואת השעות הארוכות שבהן היא משוטטת על הטיילת, מונה עפיפונים בעודם משתדלים לחמוק אל הירח.

בלי שום קשר לעפיפונים ולעופות, השבועות האחרונים שלי היו דחוסים ועסוקים באופן די קיצוני.

זה לא רק הלימודים ועבודת הסמינר שהתחלתי סוף-סוף ממש לכתוב אותה (והרי כל הכותב 18 עמודים מעבודת סמינר כאילו כתב סמינר ומלואו. אבל רק כאילו), זה גם לארוז דירה (פלורנטין- היר וי קאם), להתמודד עם כחצי מליון טרדות בירוקרטיות, ונו, איך לא, לנהל בלוג.

אז לא עדכנתי כאן כמה שבועות. האמת שזה היה קשה. פעם אולי הייתי אישה עצמאית, ספונטנית, נהנתנית וקלת דעת– אבל עכשיו העלמה הפוחזת ההיא נכתשה תחת משקולות הברזל של המחויבות. ככה זה כשאת נהיית בלוגרית.

כאחרונת הפולניות שמקטרות ברגע שיצא להן משהו חגיגי/טעים במיוחד, ומתלוננות שחבל שלא הזמינו אורחים, כך קיטרתי גם אני בכל פעם שהכנתי משהו מוצלח. אדיו הריחניים של התבשיל רקדו בנחרי, אבל אני שמעתי רק את קול בלוגי, מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות (איך לא עשיתי מזה פוסט?).

אני לבלוגי ובלוגי לי, אלו הם חיי וזה מטבחי, וברגע שאני מזניחה אותו עולה וצומחת בי אי נחת מופלאה.

גם הוא, יצור אינטרנטי גרגרן ומפונק שכמותו, יודע להפעיל אצלי את הכפתורים הנכונים, שולח לי מיילים ותזכורות, דורש ממני לשדרג לו את הוורדפרס ולעדכן לו תוסף של "לייק" מפייסבוק.

זה היה קשה במיוחד ברגע שנכנס לחיי הבאקצ'וי. הבאקצ'וי, למי שלא יודע, נקרא גם "כרוב סיני" ואפשר להשיג אותו טרי וזול בעונה הזו בשוק, קשור בגומייה שמחברת יחד כמה ראשים. בהתחלה לא ממש הבנתי מה עושים עם היצור הזה, שנראה כמו מנגולד ונקרא כמו דמות ממשחק מחשב, אבל א', שהוא חסיד נלהב של אוכל סיני, לימד אותי שכמעט כל מחבת שמוסיפים אליה באקצ'וי וקצת סויה הופכת להרבה יותר שמחה.

כמה טיפים חשובים:

שומשום ירוק. מדובר למעשה בשומשום שמצופה בוואסבי, ונמכר בחנוית טבע או בחנוית הסיניות באיזור השוק. הציפוי של השומשום מוסיף לו טעם נהדר וחריף ומראה נהדר עוד יותר, אבל צריך לשים לב כשמשתמשים בו שהחום נוטה להמס את הציפוי ולהותיר אתכם עם סתם-שומשום. זו הסיבה שעדיף להוסיף אותו ממש ממש בסוף, כשכל אחד מוזג לצלחת שלו בשולחן (וזה גם מסייע להתמודד עם הנודניקים שלא אוהבים ואסבי).

עניין חם. הדרך הטובה ביותר לעבוד עם הווק שלכם היא לחמם אותו מאוד, ואז להוסיף לו כמות קטנה של שמן, שמעלה אדים תוך שניות. אחרי זה אפשר לזרוק פנימה את הירקות ולקבל הקפצה איכותית ולא שמנונית. (חם)

גודל. אני אוהבת במנה הזו לעבוד עם טופו שחתוך לקוביות ממש קטנות. אני יודעת, גודל זה אכן עניין יחסי, ולכן החלטתי לתת לכם תמונה של קוביית טופו לדוגמא, ולידה אפון בשביל הפרופורציה:

יאללה למטבח! (3 מנות)

  • 250 גר' תרד טרי (לשטוף טוב, זה תמיד מלא חול)
  • 450 גר' טופו, לחתוך לקוביות קטנות
  • ספל גדול, גדוש באפונה מוקפאת
  • בצל אחד, חתוך לקוביות
  • 2 שיני שום, חתוכות לעיגולים
  • כף וחצי של זנגביל, חתוך לקוביות קטנטנות ככל האפשר
  • 4 צלעות של סלרי
  • חבילה שלמה של באקצ'וי
  • 4 כפות יין לבן
  • 3 כפות סויה
  • קצת פלפל שחור גרוס
  • לפחות כף של שומשום ירוק לכל צלחת (בהגשה)

  • מחממים את הווק. מוסיפים לו מעט שמן זית או שמן שומשום. מטגנים את הבצל, הזנגביל, והשום.
  • אחרי דקה מוסיפים את הטופו, ונותנים לו להשחים מכל צדדיו.
  • בינתיים חותכים את הסלרי לפרוסות דקות, ומוסיפים גם אותו.
  • את הבקאצ'וי מוסיפים רק אחרי שהטופו כבר שחום היטב, בגבעולים שלמים (פשוט מפרידים אותו לעלים ומוסיפים אותם, זה מאוד מתכווץ בבישול. אם יש לכם עלים גדולים במיוחד של באקצ'וי אפשר כן לחתוך אותם לחצי, אבל זו לא חובה).
  • מוסיפים לווק את היין, הסויה, וקצת פלפל שחור גרוס, נותנים לבאקצ'וי להתכווץ.
  • מוסיפים את האפונה והתרד (השטוף היטב-היטב, כן?!), לכמה בחישות אחרונות (בערך עוד דקה וחצי, לא צריך יותר).
  • בהגשה: מפזרים הרבה שומשום ירוק בכל צלחת.

שיהיה לכולכם שבוע נהדר,

אני מקווה שניפגש בקרוב שוב, והפעם מהדירה החדשה,

עלמה

האלבום המלא

(תגובות שנוגעות להמלצות קולינאריות באיזור פלורנטין יתקבלו בברכה)

12 Comments על טופו מוקפץ עם אפונה, באקצ'וי ושומשום ירוק

  1. לירון
    8 במאי 2010 at 15:28 (7 שנים ago)

    מצוינת!
    תענוג לקרוא ולצפות, ואולי בעתיד גם להכין ולטעום. 🙂

    הגב
  2. חיה
    8 במאי 2010 at 15:49 (7 שנים ago)

    כיף לקרוא  את מה שאת כותבת.
    מנה ראויה בהחלט ושווה ניסיון.
    תודה

    הגב
  3. יוש
    8 במאי 2010 at 17:06 (7 שנים ago)

    זה נראה מאוד טעים ובוודאי ינוסה השבוע, אבל יש לי הערה אחת: באקצ'וי איננו כרוב סיני. כרוב סיני נראה כמו הכלאה בין כרוב לחסה אמריקאית ומאורך. באקצ'וי דומה למנגולד, כמו שכתבת.
    גם כרוב סיני (מן הסתם) מוצלח מאוד להקפצות.

    הגב
    • dvarimbalma
      9 במאי 2010 at 19:42 (7 שנים ago)

      אבל יוש! ויקי אומרת אחרת! והיא בכל זאת בחורה מאוד רחבת אופקים

      הגב
  4. יונתן
    9 במאי 2010 at 15:06 (7 שנים ago)

    מי אמר שהחוג לספרות עברית מת?

    הגב
  5. סאנשיין
    9 במאי 2010 at 20:41 (7 שנים ago)

    יוש, אתה לא לחלוטין טועה. בוקצ'וי הוא זן של כרוב סיני שנקרא באנגלית
    "chinese cabbage". הכרוב שאתה חושב עליו הוא זן מאותה משפחה שנקרא "napa cabbege".
    וכן, עלמה, אני יודעת את זה כי אני סינית. צ'ינג צ'ונג מי וונט אגרול.
     

    הגב
  6. סאנשיין
    11 במאי 2010 at 0:13 (7 שנים ago)

    יו, אני מתה על הקטע הזה 🙂
    "this is not the salad of my people!"

    הגב
  7. Barva
    12 במאי 2010 at 17:07 (7 שנים ago)

    אהבתי את האפון על גג הטופו .
    בשלתי עם מה שהיה לי בבית, עלי סלק במקום הבאקצוי , שומשום רגיל במקום ירוק.  יצא נפלא. טעים. וקל להכנה

    הגב
  8. זלדה
    8 ביוני 2010 at 3:17 (7 שנים ago)

    יוווו, אפשר להתחתן איתך ?

    הגב
  9. אנה
    16 בדצמבר 2016 at 9:46 (10 חודשים ago)

    נראה מעולה! מתכננת להכין מחר 🙂
    לא מצאתי בוקצ׳וי.. האם מנגולד מתאים כאן במקום?
    יום טוב!
    אנה

    הגב
    • עלמה
      20 בדצמבר 2016 at 19:07 (10 חודשים ago)

      אפשר, אבל באקצו'י יותר מתאים בטעמים…

      הגב

כתיבת תגובה