פטוצ'יני זריז עם אפונה וחסה

יום אחד, אם אכנס גם אני לטרנד הסוחף רבות מהקולגות שלי (בלוגריות-תלאביביות-בנות-עשרים-ומשהו) יהיה גם לי בלוג שנון וחלקלק על סצינת הדייטים והזיונים של העיר הזו.

בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לראות את הבלוג הזה (יקראו לו בוודאי "גברים בעלמה") ואת האופן בו גם אני, כחלק ממגמת הקארי-בראדשו-בשנקל השוטפת את הרשת, אחלוק איתכם בתקתוקי מקלדת מעושנים את חוויותיי המשעשעות, המרגשות והנוגעות ללב.

הבלוג ההוא יפליג (במין רכות פוסטפמיניסטית שכזו) בין אדוות הבכי והשחוק אל התובנה הניצחת כי אין בעולם אהבה כמו זו של חברותייך הטובות ושל נעלי המעצבים שלך.

תהיה לי בבלוג ההוא, כמתבקש, גם פינה שתציג (כמו בפינה המיתולוגית ההיא ב"משולש") גברבר נבחר שיזכה באותו שבוע לתואר "בייב השבוע". הפינה הזו תאכלס מידי שבוע סמלי-סקס רבים שידועים, ובכן, בהיותם סמלי-סקס, כמו ג'ורג' קלוני, ג'וני דפ, ובראד פיט, והם ידורגו באופן היררכי, כשכותרות זימה שובבות ומבדחות מתנוססות מעל גופם החטוב.

אין ספק בליבי כי פינה כגון "בייב השבוע" תתאים היטב ל"גברים בעלמה", אבל אם להיות כנה לרגע, אני די סקפטית לגבי האפשרות שאי פעם אפתח בלוג כזה.

אורח חיי סביב קו המינוס, הכולל בגדים מויצ"ו ונעליים שאני קונה בתחנה המרכזית, מציב איזה מחסום בין קארי וביני. אם נוסיף לחשבון גם את העובדה שהעיר לא באמת גדולה, ורובה בנויה ממכרים שלי מירושלים, ואת זה שא', הצלם של הבלוג הנוכחי שלי, הוא גם זוגתי-שתחיה, נראה לי ש"גברים בעלמה" הולך ומתרחק ממני.

יתכן שזה לא רק עניין של עוני ומונוגמיה, סוג הבלוגרית שאני (יואל הופמן כתב את זה פעם הכי יפה: "בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה").

בסופו של דבר הבלוג שלי היה ויישאר מה שהוא, בלוג בישול והגיגים של בלוגרית-תלאביבית-בת-עשרים-ומשהו, וההערצה שלי תוקדש, במלא המסירות, לא לכוכבנים הולידווים חלקי חזה, אלא לבשלן חיים כהן.

כן, אני יודעת, יכול להיות שנמאס לכם כבר לשמוע כמה שאני מעריצה אותו.

זה הולך ונהיה נלעג כמעט כמו הבחורה עם הקראש על אובמה, אבל זה נכון, ואין מה לעשות. אני מעריצה את חיים כהן, והאיש הזה לימד אותי המון, דרך הספרים שלו, על בישול, תיבול ובחירת חומרי גלם שבאמת מחמיאים למטבח הישראלי.

כמו רבים מהגאונים הגדולים של ההיסטוריה, הוא מצליח לבחור משהו שכולם מכירים, ולטפל בו אחרת לגמרי. הנה למשל מתכון שמבשלים בו חסה (!) ויוצא לא פחות ממדהים.

כמה טיפים חשובים:

זמן איז מאני. זה באמת מתכון מהיר לאללה, אבל חשובה ההקפדה על הזמנים. העניין עם הפטוצ'יני הוא שבערך 10 שניות יותר מידי של בישול פירושן סבל נורא ואכילת עיסה. בעיקרון הכי כדאי לקרוא את ההוראות על העטיפה של הפסטה הספציפית שאיתה אתם עובדים, אבל בכל מקרה אני מעדיפה להכין את הפסטה קצת פחות מידי ולהוציא אותה קשה. יש לה אחר כך כמה רגעים עם הרוטב להוסיף להתרכך. גם בבישול של החסה והאפונים צריך להיות קמצנים עם הזמן שאתם נותנים לתהליכים. האפונה אומנם קפואה (החלטתי שלא להכריח אתכם לקלף תרמילי אפונים טריים) אבל חשוב שלא לבשל אותה יתר על המידה כי היא מתרככת במהירות, והחסה בכלל נהיית סמרטוט תוך רגע. אנחנו מנסים לשמור פה על רעננות ועל ירוק, אז מבשלים ממש מעט.

פרמזן איז לאבלי. בבקשה, אל תוותרו על התוספת של הפרמזן בסוף! זה בכלל רעיון לא רע להחזיק גוש קטן כזה במקרר. הם עולים 20 שקלים בשוק ומחזיקים לנצח. אני הגשתי את הפטוצ'יני עם גרוד נדיב של הגבינה, בערך 2 כפות בכל מנה, וזה ממש מוסיף ומדגיש את הטעמים.

יאללה למטבח! (רכיבים לשלוש מנות)

  • חצי ראש חסה טריה וטובה
  • שתי שיני שום
  • חצי בצל חתוך
  • כוס וחצי אפונה קפואה
  • 40 גרם חמאה
  • כפית גדושה של מלח גס
  • כפית של פלפל שחור גרוס
  • 2 כפות שמיר קצוץ
  • 2 כפות של פרמזן מגורר לכל מנה (בקיצור תביאו את הגוש לשולחן ותגררו כמות נדיבה מעל הצלחת של כל סועדת)
  • 250 גר' פטוצ'יני שמבשלים קצת פחות מידי

  • מפרידים את עלי החסה ומנקים היטב. זה ממש מלא בחול ובאדמה בדרך כלל, אז שימו לב שגם החלקים שממש בסוף הגבעול נקיים. חותכים את העלים לרצועות בעובי של 3 סנטימטרים בערך ונותנים להם להתייבש קצת במסננת.
  • את הבצל חותכים לקוביות קטנות, ואת השום ממש קוצצים לחתיכות פצפונות.
  • ממיסים במחבת את החמאה ומוסיפים לה ישר את השום והבצל, כדי שהם לא יטגן וישחימו אלא רק יהיו רכים ושקופים.
  • בשלב הזה מוסיפים למחבת את האפונה ונותנים לה להפוך מגוש קרח למשהו בצבע ירוק בהיר (לא לחכות עד שזה כהה).
  • מוסיפים את החסה, שעלולה לגדוש את המחבת עד קצהו, ולא מתרגשים מזה. תוך שניה היא תתכווץ ולא תזכרו ממה נבהלתם. מעל החסה מפזרים את המלח והפלפל, ובוחשים את הכל עם כף עץ.
  • נותנים לחסה להתרכך ולהצטמצם, אבל שומרים אותה עדיין לא מכובסת לחלוטין, ומכבים את האש. מוסיפים בערבוב לתערובת החמה את השמיר הטרי כמו שהוא.
  • את הפטוצ'יני אתם כבר יודעים לבשל במים רותחים לחלוטין עם קצת מלח וקצת שמן זית, ולהוציא כשהוא עדיין קצת קשה למסננת. מהמסננת מעבירים אותו חזרה אל הסיר, ושם בוחשים אותו עם התערובת הירוקה. אם העניינים הספיקו להתקרר אין בעיה לעשות את זה עם אש קטנה מתחת לסיר, אבל שוב, אל תגזימו עם הזמנים כדי שלא ניתקע עם עיסה.

שיהיה לכולכם שבוע טעים ונהדר

עלמה

17 Comments על פטוצ'יני זריז עם אפונה וחסה

  1. טליה
    29 בינואר 2010 at 18:05 (7 שנים ago)

    אני אוהבת מאוד את הבלוג והמתכונים הנהדרים שלך וגם את הצילומים היפים.
    מזלי שאת לא כמו החברות שלך…

    להגיב
  2. ינון
    29 בינואר 2010 at 22:14 (7 שנים ago)

    איחרת בכמה שעות. כמעט כל המרכיבים במקרר – אם הייתי רואה את הפוסט לפני הקניות יום-שישי הייתי נותן צ'אנס לפטוצ'יני..

    להגיב
  3. dvarimbalma
    29 בינואר 2010 at 22:27 (7 שנים ago)

    כן, תכננתי להעלות את הפוסט עוד בבוקר אבל הייתי עסוקה בלהעמיד פנים שאני לומדת ולשחק עם האינטרנט שלי במקום זה. עניין של סדר עדיפויות, אני מניחה.

    להגיב
  4. גבריאלה
    30 בינואר 2010 at 2:11 (7 שנים ago)

    שאלה לי אלייך,
    אני מתעבת אפונה. מהי האלטרנטיבה הטובה ביותר לדעתך להחלפתה ?
    גבריאלה.

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 בינואר 2010 at 10:29 (7 שנים ago)

      לתעב אפונה?.. חבל, כפרה, חבל.
      בכל אופן, אם חייבים ליצור תחליפים נראה לי שפול ירוק יכול לעבוד יפה. גם אותו אפשר להשיג קפוא כזה בשקיות.

      להגיב
  5. סאנשיין
    30 בינואר 2010 at 3:33 (7 שנים ago)

    אני חושבת שצריך להוציא לפועל את "גברים בעלמה" ברטרו.

    להגיב
  6. חנה
    30 בינואר 2010 at 10:54 (7 שנים ago)

    את כותבת נהדר. ואני, את חיים כהן כבר פחות אוהבת. התכנית החדשה שלו לא משתווה ל"שום, פלפל ושמן זית" האלמותית.

    להגיב
  7. יעל בת דב
    30 בינואר 2010 at 11:44 (7 שנים ago)

    אני חושבת שגברים בעלמה לגמרי יכול לצאת לדרך
    אבל במתכונת אחרת, משהו כמו: הסיטואציות שעלמה מוצאת את עצמה מול הגברים החושקים ואיך היא מתמודדת וחוזרת לזרועותיו החזקות של א'. (א', ראית איך פרגנתי?)
    חוצמזה, בכלל אין עלבון פה מצד חברותיך הבלוגריות. אהמ אהמ.
    * נו טוב, לפחות כתבת שאני שנונה 🙂

    להגיב
  8. עדיה חפרי בור
    30 בינואר 2010 at 15:15 (7 שנים ago)

    לעיניו של הקורא המסור יואל הופמן (שבוודאי מתפנה בין מסיבת השקה לאחרת של ספרו החדש) – אני לא חושבת שקיים ייצור שכזה כובסת עליזה. ובוודאי שמעולם לא פגשתי באחת. גם לא במכבסות האופנתיות שאותן פוקדות כל אותן רווקות הוללות.

    להגיב
  9. שמנתמתוקה
    30 בינואר 2010 at 20:18 (7 שנים ago)

    הבלוג שלך נפלא בדיוק איך שהוא.

    גם אני אוהבת אוהבת אוהבת את חיים כהן, עוד מימי קרן באבן גבירול
    (שזה בערך כשהיית ילדה?)

    להגיב
  10. סאנשיין
    30 בינואר 2010 at 21:44 (7 שנים ago)

    אלוהים אדירים, אני לא מאמינה שלחצן הפייג'דאון הארור דילג על הפסקה שבה איזכרת את "המשולש"! מזל שקראתי בשנית.

    להגיב
  11. barva
    30 בינואר 2010 at 23:27 (7 שנים ago)

    הינך מוכשרת מאד. נראה ששלבת שני מקורות השראה מעולים, יואל הופמן בכתיבתך, וחיים כהן במחבתך, ויצא תבשילבלוגך משובח . אמממ…

    להגיב
    • dvarimbalma
      31 בינואר 2010 at 8:39 (7 שנים ago)

      תודה, למרות שנראה לי שזה קצת מרחיק לכת לקשור את הכתיבה שלי כאן לזו של יואל הופמן… (לא כל גמלי השלמה דומים זה לזה).

      להגיב
    • dvarimbalma
      7 בפברואר 2010 at 18:56 (7 שנים ago)

      אין לי טלוויזיה, אז עוד לא ראיתי את התוכנית הזו.
      בכל אופן, אני חייבת לומר לך שהאנשים בטלוויזיה ממשיכים גם כשאנחנו לא רואות:
      http://www.youtube.com/watch?v=wYErOQlBs5o
      ומארינה- אני מבסוטה עליה, כך או כך.

      להגיב
  12. א
    30 ביוני 2010 at 16:41 (7 שנים ago)

    נזכרתי היום במתכון הזה שהעלת לפני זמן מה כשהסתכלתי במקרר וכל מה שראיתי היה חסה ואפונה, החלטתי לנסות ויצא מעולה!! אני חושבת שבגלל שבישלתי את הכל על חום גבוה מדי זה יצא מאוד יבש אז הוספתי כף שמנת מתוקה בסוף וזה יצא ממש טעים (לא היה לי שמיר אז אני לא בטוחה אם זה היה עובד עם שמיר גם…).
    בכל מקרה, תודה שוב על מתכון מצויין!

    להגיב

כתיבת תגובה