עוגיות שוקולד צ'יפס רכות

חברה, משטר, ותרבות במערב אירופה במאה ה-19. ממממ

על מבחנים, עבודות, ועוגיות

קשים ימייה ומרים לילותיה של הסטודנטית למדעי הרוח. לא בגלל ההתמודדות היומיומית, העקובה מדם, מול דודות, נהגי מונית, חברים, וזרים גמורים ברחוב שנועצים בה את ה"ומה תעשי עם זה?" שלהם (מה-תעשה-עם-הפרצוף-שלך, היא משיבה).


ולא בגלל תחושת החרדה וחוסר האונים כשהיא חושבת על כסף. שוב, היא מנסה לבצע קריאה חתרנית בחוזה השכירות שלה (לקראת הראשון בחודש באטלר ודרידה נעשים אמינים פחות ופחות). "מתי כבר אפתח את העיתון ואגלה רצף מודעות כמו למשרד מתרחב ברמת החייל, דרושה אינטלקטואלית עם חיבה לפואטיקה?", היא מהרהרת בעודה מגרדת עוד 50 שקלים ממלצרות ובייביסיטינג, מחייכת בחביבות לבעל הבית הזועם.

לא. זה לא זה. זו רק תחושת חוסר התוחלת הפורמת את כל זה. תחושת הקבס והמיאוס, העולה בה, אחת לאיזה זמן מוגבל, מול שטף המילימילימילים, (והצורך המגנה לקרוא, להסביר, ללהטט בהן).

בקיצור– לא קל לה, לא קל.

תנו לגדול בשקט. רווחים

קשים אף יותר חייה של הסטודנטית באם נגזר עלייה, באותו פרק זמן המכונה בלעג לרש "חופשת סמסטר", לכתוב עבודה סמינריות.

כמו פו הדוב, המתחקה אחר עקבותיהם של הסועלים, יוצאת הסטונדטית לטיול אל הספרייה המרכזית. צעדיה קלים, ראשה זקוף, ליבה ער. (אוהבת היא הרי, לאמיתו של דבר, את תחום לימודיה).

וקוראת הסטודנטית מאמר, ושונה וקוראת, זורה רסיסים של מרקר צהוב ואופטימי לאורך הדף. ולאחר שהיא סובבת את יער ת"ק הפרסאות בשנית, מבחינה היא בשמחה שהנה נצטרפו לעקבות הראשונות עוד סט של עקבות טריות. "האח" חושבת הסטודנטית "הנה נצטרף אל הסועל הראשון סועל נוסף! מה דינאמי ומרגש הוא תחום מחקרי, וכמה אני מתקדמת בו בצעדי ענק, אקדמאית חדה-כתער שכמוני".

אי שם בהגיעו של הסועל השלישי, מחליטה הסטודנטית שעמלה די לבוקר זה, ויוצאת להשיב את נפשה בכוס קפה הפוך במחיר מופקע בקפיטריה של גילמן. מה רבה שמחתה של הסטודנטית, ברגע שכזה, כשהיא מבחינה בידידה משכבר הימים חזרזיר, יושב בקפיטריה ומפריח עננות עשן מהוינסטון-לייט שלו.

לא יוצאת שעה קלה, והסטודנטית וידידה חוזרים שניהם בהתרגשות את הספרייה המרכזית. והנה- רק נצטרף הידיד למסע- וניתן להבחין לאחר סיבוב אחד בזוג עקבות טריות, מסוג שונה לחלוטין. "תועל!" מכריז הידיד בהתרגשות, "הנה נצטרף תועל אל שלושת הסועלים שכבר מצאת! ואפילו, נדמה לי, ניתן לראות בבירור את עקבותיו של סועל רביעי, שגם הוא הצטרף לחבורה!" "כמה טוב שהצטרפת אליי, ידידי המבריק חזרזיר" אומרת לו הסטודנטית בהתרגשות. "כעת, לאחר שעברנו כברת דרך כה משמעותית, שללא ספק תשנה את פני המחקר במדעי הרוח מעתה ועד עולם, נצא להפסקה קלה של צפייה במערכונים של החמישייה הקאמרית ביוטיוב ואכילת עוגיות שוקולד צ'יפס."

"הוצאת לי את המילים מהפה" משיב חזרזיר בחיוך. שוקולד צ’יפס. לא קל

כמה טיפים חשובים:

רוך וקושי. מהמחקר המקדים שערכתי ברשת, נראה לי שהבעיה העיקרית עם העוגיות האלו זה שהן עוגיות של אמריקאים, כלומר- יש אינסוף ויכוחים של אמריקאים טיפשים לגבי הדרך האולטימטיבית להכין את העוגיה הזו. אחת הסוגיות המורכבות היא האם העוגיה צריכה להיות יותר רכה מקראנצ'ית, או יותר קראנצ'יץ מרכה. נראה לי שבסוגייה התלמודית הזו אני שייכת לאסכולה שתומכת בעוגיה רכה. זו הסיבה לכמות החמאה, להוראות ההקצפה והשילוב של שני סוגי סוכר, וכן לצורך להקפיד על משך האפייה.

קונקרטי ומופשט. עוד משהו חשוב בעניין האפייה- גם כפית אחת של תערובת מסוגלת להתפשט לקוטר די רחב, ולכן ממש צריך לשמור על מרווחים בין התלוליות של העיסה בתבנית. צילמתי לכם כאן את הרווחים לפני ואחרי האפייה, כדי שתאמינו.

ואחרי האפייה…

יאללה למטבח

225 גר' חמאה ללא מלח (חבילה גדולה ורבע של חבילה קטנה)

3/4 כוס סוכר לבן

3/4 כוס סוכר חום דביק (לא דמררה החום בהיר! הסוג השני, הכהה מאוד!)

2 ביצים

2 כפיות תמצית וניל

כפית אבקת סודה לשתיה

כפית מלח

2 ורבע כוסות קמח לבן

2 כוסות פתיתי שוקולד צ'יפס

1. מרככים קצת את החמאה במיקרו. שופכים לקערת המיקסר, ומערבבים עם שני סוגי הסוכר. צריך להקציף מספיק זמן (בערך 2 דקות) עד שהכל נעשה באמת מוקצף, אחיד, ואוורירי. 2. מוסיפים את הביצים ותמצית הוניל, ומקציפים היטב. אנחנו מנסים ליצור תערובת מושלמת לפני השלב של החומרים היבשים, כי ברגע שנכנס קמח לעניין צריך להקפיד על כמה שפחות עירבובים. 3. מוסיפים קמח, מלח, וסודה, ומערבבים רק עד שהעניין אחיד. לא באמת בדקתי את זה במיקרוסקופ, אבל יש שמועות ברשת שערבוב יתר גורם לגלוטן שבקמח לעשות מהעוגיות האוריריות עוגיות חנק של צבא. אני חייבת לומר שההסבר נשמע קצת מצחיק, אבל מלאתי אחר ההנחייה הזו, ויצא סבבה.

4. מוסיפים את השוקולד ומערבבים. יש לנו עיסה יפה. מחממים תנור ל180 מעלות. מרפדים את התבניות הגדולות בנייר אפייה, ומסדרים בעזרת שתי כפיות עיגולי עיסה קטנים. חשוב מאוד להקפיד על המרווחים, כי העוגייה מתפשטת.

5. אופים 5-7 דקות.

6. מצננים את העוגיות על הרשת של התנור. תנו להן להתקרר טיפה לפני שאתם מקלפים מהנייר אפיה, אחרת זה מתפרק ויש באסה רבה. בתאבון, ושתהיה לכולנו חופשת סמסטר מעולה.

נום נום נום.  עוגיות

6 Comments על עוגיות שוקולד צ'יפס רכות

  1. סתם אחד
    31 בינואר 2009 at 13:42 (9 שנים ago)

    את חייבת לכתוב ככה יותר, את יודעת?

    הגב
  2. נעמה
    15 בינואר 2010 at 14:09 (8 שנים ago)

    אויש את כותבת מאמם.

    הגב
  3. מפלי שוקולד
    4 בדצמבר 2010 at 14:20 (7 שנים ago)

    ואוו מגרה תודה רבה , סוף שבוע הבא ננסה..

    הגב
  4. רעות
    27 ביוני 2013 at 12:40 (4 שנים ago)

    כמה כיף לדעת שאני לא היחידה שמקבלת הערות בנוסח: "את דווקא אינטיליגנטית, למה את לומדת את זה?" (ועוד תואר שני!)

    הגב
    • dvarimbalma
      30 ביוני 2013 at 1:19 (4 שנים ago)

      ספרי לי על זה… זה פוסט ישן מאוד. אני כבר בדרך לתואר שלישי בתחום…

      הגב

1Pingbacks & Trackbacks on עוגיות שוקולד צ'יפס רכות

כתיבת תגובה