/ ברלין, 1932. מרשם האוכלוסין וספר הכתובות העירוני. מנסה לפענח את הכתב הגותי ולהבין את השמות. זה נמאס עליי ומעייף אותי, ושוב אני נוטשת את המחשב ונכנסת למטבח להפיג את התסכול: חלאס. לפני שטסתי לחצתי על אמא שלי למצוא את המסמכים, שאדע אילו שמות אני מחפשת. כשהגעתי כמעט התחלתי את עבודת הארכיון, אבל היה עומס […]
קובנה, ליטא, נחיתה. הטמפרטורה בחוץ קר ואפור, ההתרגשות בשיאה: מסע. הוא מחכה לנו בשדה בדיוק בשעה ובמקום שקבענו, נפלא כמו שזכרנו אותו מברלין, עם חיוך גדול ויאללה בואו נעוף מפה לשתות קפה איפשהו. "היסטוריון עם אקדח," מתלוצץ איתו א', מופתע עד אין קץ כשהוא נוכח שהוא חמוש, "מה השלב הבא, פילוסוף עם ארטילריה?" ט', ידידנו […]
תנועת האנשים ברחוב בדקות הראשונות של הגשם. אלו המגבירים את צעדיהם, ממהרים להיבלע במדרגות הכניסה לרכבת התחתית. אלו שמתעלמים, ממשיכים בנחישות, זה רק טיפטוף. אלו העוצרים ופותחים ברגע מעיל או מטריה. אלו שמאיצים על האופניים, מחשבים את המרחק המועט שנותר להם ומנסים להגיע לפני שהגשם עוד יתחזק. אלו שמושכים את רגליהם פתאום, אולי בהתרסה, והולכים […]
"אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים," פתח ידידי ג' את הרצאתו המלומדת בציטוט של מורתינו ורבתינו גלוריה סטיינם. "ולכן, למרות הפוטנציאל הלסבי האדיר שלך, ומאחר וכבר התארגנת על גבר, תהיי דגיג אחראי ותשיגי אופניים כבר בשבוע הראשון שלך בברלין. זו הדרך לזוז בעיר גדולה וחדשה, ללכת לאיבוד, לראות את הרחובות". כמו שיעידו נשות […]
"אולי תפסיקו כבר לשחק אותה מושב-בגליל-תחתון?" סנטה מ' לעברינו, חבורת נשות חיל שהתארחו בדירתה, אכלו פשטידה, ולמדו יחד למבחן. השיחה נסבה, כדרכן של שיחות בעת למידה משותפת למבחנים, סביב שפע של נושאים אקראיים לחלוטין שאין כל קשר בינן לבין נושא הבחינה. בשלב מסוים, וכטוב ליבנו בפשטידה ובדיונים הפוליטיים, התחלנו להחליף טיפים על גידול צמחי תבלין […]
רוח בלהות מהלכת על פני תל אביב: רוח הבלהות של החמסינים. החל מאוטובוסים של דן, דרך אולם הקולנוע וכלה בחדר ההרצאות באוניברסיטה, כל המעצמות הממוזגות חברו יחד כדי ללחום עד חורמה ברוח הבלהות הזו. זו אולי הסיבה לכך שביום ממוצע בתל אביב אשת חיל שרוצה להיכנס לחלל סגור כלשהו צריכה להצטייד בסוודר וכפפות, כשהפער בין […]
– אשרי אשת החיל שעיתותיה בידיה. אשת חיל שכזו, שהזמן אינו דוחק לה, יהיו רכים בקריה ועמוקים חלומותיה, מסודר שולחנה ונקיים חדריה (והציפורים שבחלונה, הו הציפורים הללו, ישוררו לה נעימת בוקר טרייה שתתיר את קורי חלומותיה בעדינות). אשרי אשת החיל הזו, אשריה ואשרי ביתה. תברך היושבת במרומים את שנת הצהריים שלה, את הספסל המזדמן שהיא […]
יום אחד, כשאהיה כנה והגונה הרבה יותר, עוד אעשה חשבון נפש מלא שיתן דין וחשבון על האופן שבו המגורים מעל שוק הכרמל בשנה האחרונה השפיעו על תפיסת המציאות שלי.
(והשבוע: הפתעה מיוחדת בסוף הפוסט!) אשרי אשת החיל שיש בבעלותה יום חג ומועד ראוי לשמו להתהולל בו. שהרי אשת חיל שיש בבעלותה ראוי-לשמו שכזה יהיו משעשעים בקריה ומרנינות מסיבותיה, טובות ארוחותיה ונעימות מתנותיה, ויזהרו עיניה בבוהק עז וחגיגי. רוב החגים, אפעס, נוטים להיות סוג של עונש בעל גוון רגשי כבד ותחושת צרבת מעיקה של יותר-מידי-ארוחות-חג. […]
הזקן היפה (אף על פי שיהיה זה מרחיק לכת לשער שהכיר את השיר ההוא של זלדה) נפרד בשבוע שעבר מעולם המעשים. יש משהו מביך במוות. על יופיו, חגיגיותו והבנאליות שבו. יש בו מילים שחייבות להאמר, טקסי אבלות וטהרה, כוסות נס קפה שחייבות להימזג במיחמים ובכוסות קרטון. המוות מביך אותנו, בני תמותה שכמונו. המוות מביא אותנו […]