דברים בעלמה

.

גבר שאהבת אותו זמן קצר, למשל, ארבעים וחמש דקות נסיעה מתל אביב לירושלים, את יכולה לומר עליו שהוא כזה וכזה. אבל מישהו שאהבת אותו זמן מה, ואפילו זה היה רק מתחילת עונת הגויאבה ועד עונת האפרסמון- אין לך שום דבר לספר עליו.

את יודעת, למשל, שיש לו יותר משם אחד, ויותר מבית אחד, אבל את לא יודעת איזה מהם הוא באמת. ראית אותו אוכל גם אפרסמונים וגם גואיבות. אין לך מושג איפה הלחי שלו נגמרת ואיפה בדיוק מתחיל הסנטר, או לפחות, קשה לך לתאר את זה, במיוחד אם צפית בו, כמה עשרות פעמים, מתגלח.

את קוראת לו בכל מיני שמותיו, בערבוביה, בימים שונים. אין לך מה לספר עליו, לא לעצמך ולא לאחרים, הרי פעם ראית אורחת גמלים שקטה חוצה את גבו בלילה, בין הדיונות הרכות של השכמות.

נגעת בגופו והעור כולו היה חול חם וזהבי, אבל הוא לא זכר בבוקר את צעדי הגמלים, וגם את, למרות שראית אותם בבירור, לא מצאת אותם מאז ואינך יודעת איך לספר לאחרים לחפשם.

להמשך קריאה »

.

ברלין, אלכסנדרפלאץ. ולא רק בגלל הכותרת של הרומאן שקראתי כאן כשהגעתי (בכל פינה מסתתר מאז איזה ביברקוף).

הפלאץ הממשית, הענקית, עם המזרקה. זו שד' טוען שהיא המקום המנוכר ביותר בעולם. זו של מיליוני האנשים העולים ויורדים את תחנת הרכבת. זו שביני לביני, בחוצפה מופלגת, כיניתי לעיתים "אלכס", כפי שעושים המקומיים. ברלין, אלכסנדרפלאץ, מכאן מתחיל מסע הפרידה.

להמשך קריאה »

קובנה, ליטא, נחיתה. הטמפרטורה בחוץ קר ואפור, ההתרגשות בשיאה: מסע. הוא מחכה לנו בשדה בדיוק בשעה ובמקום שקבענו, נפלא כמו שזכרנו אותו מברלין, עם חיוך גדול ויאללה בואו נעוף מפה לשתות קפה איפשהו.

"היסטוריון עם אקדח," מתלוצץ איתו א', מופתע עד אין קץ כשהוא נוכח שהוא חמוש, "מה השלב הבא, פילוסוף עם ארטילריה?"

ט', ידידנו הליטאי, מסביר לו בקיצור ששיעור הפשע בקובנה הוא כזה שכדאי להסתובב עם אמצעי כלשהו להגן על עצמך, והסוג עם הכדורים הקטנים לא דורש אפילו רישיון או הכשרה. אחר כך הוא מסביר לי את התפריט ומה זה הדבר הזה שאופים עם פטריות. יש כאן סוגי פטריות שלא ראיתי בחיים.

הבתים כולם נעולים עם שתי דלתות, אזעקה מאסיבית מותקנת בכניסה. הדירה אינה מחוממת. כמו כל הבתים שנבנו בחלק הזה של העיר, כלומר, תחת הכיבוש הסובייטי, מערכת החימום והבידוד של הקירות הותקנה באופן בלתי יעיל להחריד. עלות החימום של בית כזה בחורף שווה לסכום המלא של משכורת ממוצעת.

כשבנו את זה זו לא הייתה בעיה, מסביר לי ט' בחצי חיוך ציני, כי אף אחד לא שילם את הוצאות החימום. בכלל, לא היו בעיות בתקופה הסובייטית, כי הם פשוט נעלמו: אי אפשר היה לראות או לדבר עליהן. אחר כך נשארה כלכלה מרוסקת, מאפיה שהשתלטה על העיר, בתים שאי אפשר לחמם וחרם שחסם אספקה של אוכל ודלק. הוא זוכר כילד את התורים. בהתחלה תחת הגוש הסובייטי, ואחר כך בלעדיו, פשוט כי אין מה לקנות.

להמשך קריאה »

….

מחר בבוקר, כך אני יודעת, יהיה כאן קר. זה לא יהיה בדיוק בוקר (קצת יותר כמו אמצע הלילה) ובכל אופן, הקור המיוחד של רכיסת תרמיל.

פרננדו פסואה כתב פעם יפה כל כך על הקור המיוחד של בוקר הנסיעה, הקור הזה של שעת לילה מאוחרת או בוקר מוקדמת, הקור של התרמיל (חרדת העזיבה, צמרמורת הבשר התאב/ היוצאת מן הלב ומגיעה עד העור./ שבעצם בוכה למרות החדווה).

להמשך קריאה »

יום אחד, כשאגיש סופסוף את אחרונת העבודות שמסרבות לכתוב את עצמן ואזכה לסיים את התואר, עוד אערוך חשבון נפש אמיץ אודות ההרגלים הרעים שפיתחתי באוניברסיטה.

הרשומה ההיא, שסביר מאוד להניח שבעקבותיה אשנה את דרכי ואהפוך את עצמי, כמו גם את רבבות קוראיי, לסטודנטית יעילה, חרוצה וחיובית,  תמנה אחת לאחת את כל תופעות הדחיינות, הבכיינות, ורגשות האשם והנחיתות שכרוכים במשעולי הדרך האקדמית.

להמשך קריאה »

בשבוע החולף נפלה לידי הזכות לנסוע לטיול בן שלושה ימים בגליל. זכות נדירה זו אינה דבר של מה בכך, מאחר ואל הטיול הנ"ל התלווה אליי לא אחר מאשר התלאביבי א', בחור שמתייחס בחשדנות-מה לכל הצעה או רעיון לנסוע מחוץ לעיר.

להמשך קריאה »