דברים בעלמה

.

לא פשוט לי להבין את הכאב שבלהיות זרה. גם מפני שאני רגילה לחשוב על עצמי כאישה שששה אליי הרפתקאות ואוהבת את תחושת הזרות והמסע, גם כי מערכת היחסים שלי עם הארץ מאוד לא פשוטה, ובעיקר כי לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה.

הבית שלי הרי היה ועודנו מקום שאני חולקת עם א' ומדברים בו עברית. האינטרנט מאפשר לי להיות בכל המקומות כולם ובאף מקום. לקרוא בלוגים וחדשות מהארץ, לראות את כל החברים שלי ברשתות החברתיות, לראות את הפנים בסקייפ.

ובכל זאת. האמת הפשוטה ואולי המובנת מאליה היא שזה לא קל בכלל להיות זרה. ושאת מוצאת את עצמך לרגעים בתוך תחושה עמוקה של תלישות, חוסר נחת. והרבה מאוד געגועים לדברים שהיו לך במקומות אחרים, וגם לדברים שלא היו לך מעולם, אבל את נכספת אליהם.

להמשך קריאה »

.

דברים שאת מתחילה באינטרנט, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו.

למשל לפתוח בלוג. לגלות שזה צובר תאוצה. שאנשים קוראים.

לחשוב שאת כותבת מתכונים, ולגלות שאת כותבת. לגלות שכל החיים שלך כמעט מתועדים פתאום בין מתכון לעוגה ומתכון לטופו.

להמשך קריאה »

.

(בתחתית הפוסט: הפתעה)

אחר כך יש ברדיו עטור מצחך זהב שחור. היא אומרת, אולי זה כמעט מובן מאליו להגיד, אבל זה השיר הכי יפה ששמעתי אי פעם בעברית. אני מחייכת אליה ועושה עם הראש, כן, מקווה שנמשיך עוד ועוד לנסוע ככה בלילה, בירושלים, עם יוני רכטר ברקע.

לנסוע עוד ועוד באוטו. מישהו בטח כבר הביע משאלה דומה בעבר (אינני זוכרת אם חרזו כך בשיר). אני יודעת שעוד מעט היא תהיה שוב על טיסה לאמריקה, אל הבית שלה ואל החברים שלה שם, ואל הפסנתר שבו היא תנגן את רכטר, ואת ציפור האש של דביסי.

להמשך קריאה »

.

הדרך לירושלים רצופה כוונות טובות, אבל אני תמיד מגיעה מאוחר מידי או מוקדם מידי. לא בזמן. הקור מפתיע אותי וגם התחושה של הזרות, וגם התחושה של ההיכרות. אני שותה אצל אלברט מקפה זיגמונד סיידר תפוחים חם וסמיך. עם מקל קינמון.

הגשם יורד בחוץ בכוח ואני קצת עצובה וקצת שמחה שהגעתי לא בזמן, ועכשיו עליי להעביר אותו.

יש אנשים שמעבירים את הזמן בהאזנה למוזיקה (הצלילים דוחפים את הזמן קדימה, בזה אחר זה).

אחרים מעבירים את הזמן על ידי שיטוט ברחוב (הצעדים שלהם דוחפים את המדרכה אחורה, בכוח, עד שזו מזרזת קצת את סיבוב כדור הארץ שמתחתיה, והם גולשים מרחוב עזה לרחוב טשרנחובסקי, ובגלל הסיבוב המואץ של הכדור, ומרחקו היחסי מהשמש, הערב יורד).

להמשך קריאה »

'

בגיל 14 הוא התחיל להבין שמשהו כנראה קורה. בגיל 16 הייתה הנשיקה הראשונה שלו. באותה שנה הוא סיפר לאמא שלו שהוא אוהב בנים.

היא שלחה אותו לפסיכיאטרית, שהסבירה לו שיפסיק עם זה, ואולי הוא חושב שזה מגניב או מיוחד אבל זה כבר שנים לא  באופנה, ההומואויות. באותה שנה הוא ניסה בפעם הראשונה להתאבד.

אנחנו נפגשנו כמעט עשר שנים לאחר מכן, בברלין, ודיברנו די הרבה על פנקייק. הוא מדבר במבטא רוסי עמוק ובאנגלית מהודקת, את המ"א שלו עשה באוניברסיטה אמריקאית.

השנה הוא ובן הזוג היפה שלו התחילו שניהם דוקטורט באותה האוניברסיטה, ואת הקיץ הוא עשה בברלין, באותו סמינר איתי.

להמשך קריאה »

אוכל, כפי שרבות מבין נשות החיל בקרבכם בוודאי יודעות, הוא גם עניין של שילוב. מדובר במערכת יחסים לכל דבר: בזיליקום אוהב עגבניות, שמן זית אוהב חומוס חם, גבינה בולגרית אוהבת אבטיח.

ערן ועידית כתבו לא מזמן על פרויקט מגניב של כימיכאי חובב מזון שמפיק בכל פעם רשימה של שילובים מוזרים (שלפי מפתח כימי כלשהו אמורים להתאים בטעמם) ושולח אותם למגוון בלוגרים ברחבי העולם לניסוי. הכל עניין של שילוב.

יש שילובים קלאסיים, ויש שילובים מקוריים, ויש שילובים מתבקשים. כל שילוב הוא אפשרי כל עוד הוא השילוב הנכון.

להמשך קריאה »