, בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה. מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.
. הרגע שבו החפצים מתרוקנים מהיותנו, מאישיותינו, מהמגע. גם החפצים הקרובים, אפילו הקרובים שבקרובים (חולצת הטריקו האפורה שרך לישון בה, נעלי הבית, הדפים, המחברות, מברשת השיניים) מתרחקים מאיתנו והופכים חלולים וריקים בתכלית. שקיות-שקיות החפצים שלנו מתעטפים בלובן פלסטיק אטום, נערמים, נעשים זרים. הנה הן מתעופפות ממני והלאה- עדת ציפורים גמלוניות, מקרטעות, מתקשות בתעופה- הנה הן […]
המון דברים שאני עוד צריכה לכתוב כאן בבלוג. על זה שכל החיים שלי שוב נאספו במזוודה. על זה שאנחנו אוטוטו שוב בארץ. על זה שהתחיל כאן פתאום סתיו השבוע. על טופו מעולה שהכנתי, וכמה מנות ירקות, שעדיין לא הספקתי להעלות לבלוג. וגם, לבקשת הקהל, פוסט שירכז המלצות לטיול בוארשה. אל תחשבו ששכחתי. אבל לפני שיהיה […]