אם נבקש לחלק את האנושות, במלא האחריות המדעית והרצינות ההיסטורית, לשתי קבוצות עיקריות, הרי שיהיו אלה בוודאי החומוסים והטחינאים. (חלוקה כזו, יש להקדים ולומר, זונחת כמובן מחוץ לגבולות הראויים להתקרא "אנושות" את כל אלה שאינם חומוסאים ואינם טחינאים. נו, אחריות מדעית, יו נואו).
למשך שבוע בערך, אי שם בתחילת מאי, כולם מברכים על כך שהגיע האביב: סנדלים נרכשות, כתפיות נחשפות, הימים מתארכים. יש תחושה של אופטימיות באוויר. אפשר לדמיין פרחים, או שדות שטופי שמש ושמלה לבנה. אי שם באמצע מאי, באיבו של גל החמסינים הראשון, האשליה הזו נראית מגוחכת כמעט כמו הניסיון לתרגם את השיר הזה. "אביב דמיקולו", […]
"אם וכאשר אתחיל ללכת לאנליטיקאי, אני מקווה מאוד שיראה את הנולד ויצרף רופא עור להתייעצות. מומחה לידיים. יש לי צלקות על הידיים מנגיעה באנשים מסוימים. פעם, בפארק, כשפראני הייתה עדיין בעגלה, הנחתי את ידי על כיפת הראש הפלומתית שלה, והשארתי אותה שם זמן רב מידי. פעם אחרת, ב"לואס" ברחוב 72, עם זואי בסרט מפחיד. הוא […]
בחיל ורעדה העליתי פה את הפוסט הקודם. עוגת גבינה, ועוד כזו שחוסלה ביום אחד. אלוהים אדירים, מה אעשה כשאמא שלי, שקוראת את הבלוג באופן קבוע, תראה את זה? החרדה שלפתה אותי במחשבות על תגובתה הצפויה של אימי, שבמשך שנים מטיפה לי לאכול רק מזון בריאות אורגני ומונבט, הרעידה את שלוותי המפוטמת. "אוי לי ואוי לבטני" […]