/ יום אחד, כשאהיה כנה וחכמה הרבה יותר, עוד אכתוב משהו מלא ומושכל על כל העניין הנשגב, הפרוע, השמרני ומלא הנצנצים הזה, מדונה. בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לדמיין את קצה-קצהו של הפוסט ההוא, שיכה כמובן בעובי הקורה, ויכלול התבוננות מדעית ורצינית בשאלה איך לעזאזל היא תמיד כל כך, כל כך קולית. יהיו בו הסברים […]
וזה לא רק זה שהשנה זה נופל במקרה על יום כיפור. וזה לא רק בגלל שיצא לי להיות ממש חולה כבר שבועיים. זה פשוט התאריך. אין מה לעשות, ימי הולדת מביאים לי ת'בלוז. משהו במוכרחים-להיות-שמח הזה. משהו בריח פלסטיק של בלונים. משהו בזמן שחולף, לעזאזל. והכלכלה. בימים כתיקונם כלכלה היא ממש לא הצד החזק שלי, אבל ביום […]
אם אין לחם, תאכלו בירה. פגשתי כבר יותר מאדם אחד שהסביר לי ברצינות תהומית שבירה זה ממש-בדיוק-כמעט-כמו לחם, רק קצת יותר משמח לבב אנוש. האמת היא שיש בזה משהו, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הדברים הנחמדים שקורים לשמרי הבירה יחד עם קמח וסודה לשתייה (רמז: זה קשור לתפיחה).