דברים בעלמה

יום אחד, כשאהיה חכמה ומנוסה הרבה יותר, עוד ארקום בלוג שיאגד תחתיו מדריך שלם לסטודנטית הדלפונית, המשתדלת לשרוד ולשלם שכר דירה ולימוד בתל-אביב. בעיני רוחי אני מסוגלת כבר לראות את קצות הקרחון של בלוג כזה, ואת שלל העצות המועילות שניסיוני העגום כבר לימד אותי שחשוב להעביר הלאה.

הבלוג ההוא יכיל, מלבד מדריך הישרדות מפורט, גם שלל הלצות הקשורות במעללים שמזמנים החיים סביב קו המינוס, ויהיה בו אולי גם פתח לחשיבה על מצבו העגום של פלח שלם משוק העבודה בישראל, שמנסה לשרוד למרות שאינו חלק מההיי-טק או מתעשיות הביטחון.

עד אז, ובעודי מטלטלת אנה ואנה את ד' אמות הקיום התפרן והנוכחי שלי, אכתוב לכן רק את המדריך הסטודנטיאלי המקוצר לארוחת חינם. רעיון זה עלה במוחי בשבוע שעבר, עת נכחתי יחד עם שתי נשות חיל חביבות באירוע אומנות מסוים שאליו הגענו עטופות בטובות שבמחלצותינו במטרה ללגום כמה שיותר יין זול.

את האירוע, שאכן הכיל (מלבד צביר משונה של משקפיים ומילות ברכה בשפות זרות) שולחנות נאים ועמוסי שיכר ותקרובת, בחרנו על פי מפתח העקרונות לזיהוי אירועים-מכילי-כיבוד, שפותח בידי דורות של נשות חיל ומועבר לידיכן בזאת. השנים והניסיון המצטבר גרמו לי להבין שערכו של מגדיר אורבני שכזה לא יסולא בפז, שכן אירועי תרבות/אומנות/מפגש/ השקה שכאלה עלולים במקרים רבים להוביל למפח נפש שאין כדוגמתו, ולהתברר כבלתי-משביעים-בעליל. ואם ניגש הישר לעניין:

דברים שמעלים את הסיכוי לקבלת כיבוד חינם:	דברים שמורידים את הסיכוי לקבלת כיבוד חינם:
באירוע נוכחים יותר מאחד מהבאים: אמריקאי, גרמני, שר.	באירוע נוכחים יותר מאחד מהבאים: ערבי, אמא עם תינוק בעגלה, דב חנין.
נוכחות גאה: הומו עם חליפת פשתן	נוכחות גאה: לסבית גלוחת ראש
בכניסה מישהו מחלק ברושור	בכניסה מישהו מנסה להחתים אותך על רשימת תפוצה במייל
נותני חסות: חברות סלולר, קרן בינ"ל לקידום היחסים בין ישראל וגרמניה, חברות הכבלים.	נותני חסות: אוניברסיטת ת"א, הוצאת ספרים, מתנ"ס.
מילים שנאמרות בפאנל: "שלום", "עתיד", "הישג אומנותי פנומנאלי", "שיתוף פעולה".	מילים שנאמרות בפאנל: "כיבוש", "ג'נדריפיקציה", "התנגדות".
מישהו שר תוך כדי נגינה בפסנתר וניענוע הראש (למטה ולמעלה)	מישהו קורא שירה תוך הנפת ידיו ולכסון מבט מתגרה

לאחר אי-אילו שעות, כטוב ליבנו במשקה ובסנדוויצ'ים המשולשים, ציינה בפנינו א', בתדהמה, שרק ברגע זה הבחינה שהאירוע כולו מתנהל בגרמנית. א', סטודנטית לספרות בהכשרתה ומלצרית במקצועה, חשבה שיש לכך השתמעויות תאורטיות מרחיקות לכת. "תגידי," היא פנתה אליי, "את חושבת שהנוכחות שלנו כאן היא פארודית או סאטירית?"

"גם וגם" ניסיתי לענות לה בטון המלומד ביותר שיכולתי לגייס מגרוני עמוס עגבניות השרי, "הנוכחות שלנו כאן היא חקיינות חתרנית שמזדהה גם עם המדכא, דוגמא מאלפת לזהות כלאיים ולמורכבות הקשר בין קאנון וההתנגדות אליו. לא היית בקורס על פוסטמודרניזם?"

"אני חושבת שלא" השיבה א' בעודה נוגסת בבצק פילו עם מילוי זעיר, "אבל אנחנו חייבות לבוא לאירועים כאלה יותר".

יום אחד, כשאהיה מבוססת ומרווחת הרבה יותר, אשב בדירתי רחבת המידות ואספר לכם איך להכין בפחות מ-2 דקות בצק פריך מהמם במעבד מזון משוכלל. עד אז, ובעודי מגלגלת את עצמי לאירועי תרבות בתל אביב כדי לאכול חינם, בואו ונדבר רגע על הכנת בצק פריך ביד-

כמה טיפים חשובים- בצק פריך:

הכנה ידנית- עם השנים יצא לי לקרוא עשרות מדריכים שניתחו את נושא הבצק הפריך מכל כיוון, ובמתכון הזה ניסיתי ליישם כמה דברים שהצליחו לי:

• חמאה. זה הרכיב המשמעותי ביותר בבצק פריך, ולכן חשוב לתמרן נכון את החמאה שלכם. מניסיוני, הכי נוח לחתוך אותה לקוביות קטנות ולעבוד איתה קרה מאוד. זה יאפשר לכם ליצור פירורים ובצק בלי לעבד אותו יותר מידי.
• קירור. אז חמאה, אמרנו? כמו כל דבר שיש בו שומן, הקור יתן לבצק שלכם להתגבש למשהו יציב שניתן אחר כך לשטח בתבנית. אחרי שהבצק מוכן, ניתן לו שעה במקרר או רבע שעה בפריזר. בספרי המתכונים ממליצים הרבה פעמים לעטוף בניילון נצמד, אבל לדעתי פשוט ונחמד יותר לעשות את זה בתוך שקית ניילון. (פה בתמונה אפילו שיחקתי אותה עם שקית נאטמת).
• פירור. את הטיפ הזה קראתי באיזה פורום אפייה וחשבתי שהוא מעולה: נסו ליצור פירורים, אבל אל תגבשו את הכל לגוש אחיד של בצק. מקררים את זה במצב הזה (שימו לב איך זה נראה בתמונה), והכל מתגבש כבר כשמשטחים בתבנית ודוחסים עם האצבעות.
• אפיה. כדי לתת לבצק את המרקם הנכון ביחס למלית, אפיתי אותו לפני המלית בערך רבע שעה. ההמלצה המסורתית היא להניח עליו נייר פרגמנט שמעליו חופן שעועית (נייר פרגמנט כדי שלא ישרף, ומעליו השעועית כדי שלא יתפח), אבל הניסיון שלי מראה שיכול לצאת גם אחלה בצק בלי זה.

ולטובת הקוראות המבוססות יותר:

במעבד מזון- פשוט שימו את הכל במכשיר (החמאה חתוכה לקוביות, כן?) ותלחצו על און. תפסיקו את פעולת המכשיר ברגע שיש גוש בצק אחיד. העבירו את הגוש הזה לשקית ניילון קטנה של סנדוויצ'ים, ושימו בפריזר.

עוד כמה טיפים חשובים:

קימוח. את השיטה הנחמדה הזו למדתי רק לא מזמן, וחיי לא חזרו למסלולם. במקום להתעקש עם גוש חמאה על התבנית, מורחים באלגנטיות מעט שמן קנולה עם נייר סופג. אחר כך מפזרים קצת קמח ומשקשקים את העניין (כולל השוליים). כל הקמח המיותר יפול בצ'יק כשתהפכו אותה מעל הכיור. איזה כיף.

ירקות. אני אהבתי את שילוב הירקות הזה בעיקר בגלל הצבעים, אבל אתם מוזמנים לגוון ולשחק עם זה לפי מה שבעונה ומה שיש במקרר. הדבר שכן כדאי לשמור עליו הוא הפרופורציות בין הירקות ושאר המרכיבים, ולכן ניסיתי למדוד בכוס את כמות הירק הכוללת. מדובר בבערך 2 ספלים וקצת של ירקות חתוכים ממש קטן.

טיגון. טיגון הירקות לפני האפייה נועד לרכך אותם קצת. חשוב לי שלא יהיה להם טעם של טיגון וצבע חום (כי אז הלך על כל העניין של מגוון צבעים וטעמים), ולכן אני ריככתי אותם מעט מאוד זמן ובחמאה שרק נמסה, ועדיין לא רתחה וביעבעה (כשמטגנים ירקות בשמן חם מאוד התוצאה יותר קריספית, פה הכוונה היא יותר לאידוי).

יאללה למטבח! (כמות לקיש בגודל תבנית 26)

לבצק פריך:

1.5 כוסות קמח

100 גר' חמאה

0.5 כפית מלח

4-5 כפות מים קרים

למילוי:

1 גזר קטן

1 קישוא קטן

1 פלפל צהוב

ספל גדול של פרחי ברוקולי מופרדים קטן (אם אתם מפרקים ברוקולי טרי, מדובר בבערך חצי ראש גדול)

3 ביצים

2 גביעים של שמנת חמוצה 15%

170 גר' גאודה

1 סקי 5%

10 עלי בזיליקום

מלח, פלפל שחור גרוס

0.5 כוס שקדים

1. לשים ומפוררים בין האצבעות את החמאה, המלח והקמח. מוסיפים מים קרים לפי הצורך. יוצרים פירורים שמתגבשים לגוש אחד. מכניסים לשקית, ואז אל הפריזר לרבע שעה.

2. בינתיים משמנים את התבנית ומקמחים לפי התמונות וההסבר. מחממים את התנור ל180 מעלות.

3. (עברה רבע שעה, כן?) משטחים את פירורי הבצק בתבנית, כולל חצי מהשוליים. מהדקים טוב (אל תדאגו, עם כזה קימוח כלום לא נדבק).

4. אופים את הבצק כ-10 דקות, עד שהוא קשה אבל לא אפוי לחלוטין. ביינתים חותכים את הירקות קטן-קטן.

5. במחבת ממיסים גוש יפה של חמאה, ומיד אחר כך מוסיפים את הירקות לבישול מהיר, ששומר על צבעם.

6. קוצצים את השקדים גס בעזרת סכין גדולה.

7. קוצצים את עלי הבזיליקום (הכי קל זה לעשות מהם ערימה קטנה ולחתוך לרצועות דקות).

8. מגרדים את הגאודה על פומפיה גסה.

9. מערבבים בקערה את הביצים, השמנת, הגבינה הלבנה והגאודה. מוסיפים את הירקות המרוככים, את הבזיליקום, ואת השקדים. מערבבים והכל מוסיפים קצת מלח ופלפל שחור.

10. יוצקים את המלית אל התבנית עם הבצק החצי-אפוי. מכניסים לתנור לעוד 30-40 דקות.

אני מצטערת שהתעכבתי כל כך הרבה עם עדכון של פוסט חדש. זה נבע בעיקר מכל מיני בעיות טכניות בהקטנת התמונות. אני חייבת תודה רבה לליאור על הסיוע בעת-צרה.

שיהיה לכולכם שבוע מקסים. אם יש למישהו פודפרוססור מיותר, השמיעו קול.

נתראה באירוע ההשקה הבא,

עלמה

תמונות נוספות מהפוסט הזה- הפליקר של א'

תגיות:כסף, תרבות