אגסים ממולאים בגבינה ומבושלים ביין

אז העניין הוא כזה:

שלושה חודשים, לפחות 100 כוסות קפה שחור, 117 הערות שוליים, 3 התקפי יאוש, 2 שינויים מוחלטים של נושא הכתיבה שהחזירו אותי לנקודת המוצא, כמה נסיעות מיותרות לארכיון בירושלים, כ-80 שעות במצטבר של קונטרול טאבים וצפייה במערכונים מדובבים ביוטיוב, ובסוף, 33 עמודים כתובים. סיימתי לכתוב את עבודת הסמינר הבלתי נגמרת שלי על מלחמת העולם הראשונה.

האמת, היה גרובי.

או בכנות, היה מלא סבל וייאוש, התקפי זעם ושעות של טרחנות מתישה בתיקון הביבליוגראפיה, אבל גם מעניין.

אשרי אשת החיל שסיימה לכתוב עבודת סמינר. אשריה, שהרי, אשת החיל שבידה צבר דפים מודפס וחתום שכזה יהא גווה זקוף ועינייה מאירות, רוחה שקטה וביתה צוהל, ותמלא פניה בעוז ובתחושת בינה (פחות או יותר).

יש משהו כל כך מהנה בכתיבה הזו, התקינה, הסטודנטיאלית. זה כיף כמעט כמו לכתוב מתכונים.

לטעון טענה, לסייג אותה, להראות איך מישהו טען משהו אחד, להסתייג ממנו, להתייחס למטאפורה, לומר שזה מטאפורי, אבל גם לא, וחוזר חלילה. הכל איכשהו חשוב כל כך. אפשר לתלוש את שיערות ראשך מרוב זעם כשאת לא מצליחה למצוא את תאריך הירחון שממנו ציטטת. אפשר להתרגש עד דמעות מספר שמישהו לא החזיר בזמן לספרייה ואת מחכה לו. אפשר להתחנן למזכירות לעוד שבוע של דחייה.

ובו זמנית כל כך בלתי חשוב. את קוראת על בוץ ואימה בחזית המערבית בבוקסר וגופייה, על המרפסת מלאת הארגזים שלך בפלורנטין. אנגליה רחוקה כל כך, והמלחמה ישנה כל כך, וכל כך הרבה חכמים ממך כבר כתבו עליה מאז. את מדפיסה, והדפים הללו, שיוכנסו לתיקייה יפה, יקראו רק על ידי זוג עיניים אחד, מלבדך, ויקבלו ציון כלשהו, וזהו.

איכשהו ציפית לאיזשהו "דינג" שיסמל את זה, שסיימת סופסוף.

כמו הברנש ההוא על הבמה המתרוקנת, בסצינת הסיום של "הרטיטי את ליבי". אין לך אלא לצעוק אל הדפים המהודקים: "הכל היה חשוב כל כך…! היה לנו או-הו!"

אז העניין הוא שסיימתי. וזו כל כך שמח, למרות שאין ממש שום "דינג". נראה לי שזו בהחלט סיבה להרים כוסית. למעשה, זו בהחלט סיבה להרים בקבוק שלם של יין ולבשל בתוכו משהו טוב ומתוק.

כמה טיפים חשובים:

סכינים. כדי לרוקן את האגסים צריך סכין עגולה מיוחדת, כזו שמרוקנים איתה גם קישואים כשמכינים ממולאים (זה נקרא, בחנות כלי הבית החביבה עליי בפלורנטין, "הזה של הקישואים" ועולה עשרה שקלים). אני מניחה שכנשות חיל סטודנטיאליות אין לכן אחד כזה בדירה, אבל יש סיכוי שכדאי לכן לקנות אחד, זה באמת מאוד זול אם הולכים על הפשוט (וכמובן שתלכו על הפשוט).גם אם לא משתמשים בסכין כזו כל יום- תמיד אפשר להכין בעזרתה כלי נגינה מירקות (ההקלקה באחריותכם בלבד).

גבינה. אני השתמשתי כאן בגבינת עיזים שמנה ורכה, מסוג "פרומעז". אם יש לכם אופציות יותר מפנקות, כמובן שאפשר להחליף, אבל שימו לב למרקם (מרקם רך מאפשר לכם לשחק עם הצורה שלה יותר בקלות). פרומעז היא נחמדה בגלל שמאוד קל להשיג אותה בסופר, אבל גבינה איכותית יותר ובטעם חזק יותר (בגבינות באמת טובות יש משהו כמעט חריף) תשדרג את המנה. אגב, בתמונה פה הכנתי נחש כזה של גבינה ואז דחפתי אותו פנימה, אבל מהר מאוד גיליתי שזה לא הכרחי ואפשר פשוט לדחוף את הגבינה כמו שהיא.

צימצום. אל תוותרו על הצימצום של הנוזלים בסוף, שיוצר סירופ נפלא ומרוכז להגיש בתוכו את האגס. צימצום פירושו להגדיל את האש, לפתוח את המכסה, ולתת לאדים להתנדף ולעשות את העבודה. זה יכול לקחת זמן, ובעיקר, כדאי לשים לב שאתם לא שורפים את הסיר. ערבוב של הנוזל תוך כדי יעזור לכם גם לשלוט בסמיכות וגם למנוע שריפה של העסק.

יאללה למטבח! (6 מנות)

  • 6 אגסים יפים וגדולים
  • 150 גר' גבינת עיזים מסוג פרומעז או משהו דומה
  • בקבוק שלם של יין אדום (הכי פושט, זה שעולה 20 שקל)
  • 3 מקלות קינמון
  • 3 כפות גדושות מאוד של סוכר לבן

ממלאים את האגסים עם האצבע

הופה!

  • מקלפים את האגסים ומרוקנים אותם באמצע בעזרת סכין עגולה.
  • ממלאים כל אגס בגבינה, כמה שאפשר לדחוס.
  • מסדרים את האגסים שיעמדו יפה בסיר עבה. בינהם דוחפים את מקלות הקינמון. שופכים מלמעלה בקבוק שלם של יין.
  • מבשלים בסיר מכוסה. מביאים לרתיחה ראשונה, ומפזרים מלמעלה את הסוכר. מעבירים לאש קטנה ומבשלים שעה (כן!), עד שהאגסים שיכורים כלוט ורכים מאוד.
  • מוציאים את האגסים לצלחות ההגשה. ממשיכים לצמצם את הרוטב על אש גדולה ובמכסה פתוח, עד שיש סירופ סמיך (לי זה לקח 25 דקות, אבל זה תלוי בקוטר הסיר ובגודל האש).
  • מגישים כל אגס בנפרד, עם הראש שלו מלמעלה, ועם הרבה סירופ בצלחת.

אני ארטיט קצת את ליבי באגסים, ואז אתחיל עם שאר העבודות שצריך לכתוב עכשיו (נשות חיל עם ידע מעניין על אצ"ג מוזמנות ליצור קשר עם המדור, תודה),

שיהיה שבוע נהדר,

עלמה


20 Comments על אגסים ממולאים בגבינה ומבושלים ביין

  1. אמיתי סנדי
    24 במאי 2010 at 20:54 (7 שנים ago)

    1. החוק הראשון של מועדון הבישול זה שלא מבשלים עם יין שלא היינו שותים.
    2. היופי של האינטרנט הזה זה משהו הוא שהסמינריונית לא חייבת להשאר בינך לבין הבודק. אם את לא מתביישת ביצירה, את יכולה להעלות קובץ לרשת. אני עשיתי ככה עם העבודה היחידה שהייתי גאה בה, ובערך היחידה שכתבתי באקדמיה, והשיתוף העניק לי סיפוק רב, כמעט כמו הסיפוק של לבשל לאנשים.

    להגיב
  2. גבריאלה
    25 במאי 2010 at 0:23 (7 שנים ago)

    לדעתך המתכון הזה יתאים גם לתפוחים?
     
    -יש בעיה עקרונית עם אגסים-

    להגיב
    • dvarimbalma
      25 במאי 2010 at 8:01 (7 שנים ago)

      נראה לי שכן, אבל עדיף תפוחים ירוקים חמוצים (סמית) כי הם מתאימים יותר לבישול.
      ולמה בעיה עקרונית עם אגסים, למה..?

      להגיב
    • dvarimbalma
      25 במאי 2010 at 12:55 (7 שנים ago)

      את יודעת, מישהו צריך לשלם לך על הבקיאות הזו ביוטיוב. אומנות השיטוט שאינה מוערכת דיה

      להגיב
  3. אולגה
    25 במאי 2010 at 8:57 (7 שנים ago)

    חמוד. אהבתי.
    אך עדיין לא הצלחתי לסווג את המתכון, אולי בגלל מילוי הגבינה. האם את מגדירה אותו כקינוח? נשנוש? סוג של תוספת? 🙂

    להגיב
    • dvarimbalma
      25 במאי 2010 at 12:54 (7 שנים ago)

      תראי, אני כמעט מתפתה לטעון עכשיו טענה בדבר הגבולות הפרוצים בין קינוח ונישנוש בעידן הפוסטמודרני, להסתייג ממנה, לתת הערת שוליים למישהו חשוב יותר, להסתייג, וכן הלאה-
      אבל תכל'ס: קינוח.
      (גם אם קינוח בטוויסט שהוא לא רק מתוק-מתוק)

      להגיב
  4. אליסה
    25 במאי 2010 at 10:48 (7 שנים ago)

    כתיבת עבודות, עבודות גמר, פתאום הבנתי שיכול להיות שהוידאו "פרוקרוסטיניישן" הוא פרוייקט גמר ארס-פואטי במיוחד
    http://www.youtube.com/watch?v=37wR_TWdVy0&feature=related
    אבל עם כבר לפקרסטינייט אז ללא ספק עם גבינת עזים – בתוך אגס – בתוך הבטן

    להגיב
  5. ליר המלך
    25 במאי 2010 at 13:38 (7 שנים ago)

    בהזדמנות זו אני רוצה להגיד בוז לאגסים החוליים! אני מתכוון לכל אותם נוכלים שנראים כלפי חוץ עסיסיים ומלאי טעם, אך כאשר נוגסים בהם המרקם החולי גרגירי סופח את כל הנוזלים מהפה וממלא את אותו בטעם של אכזבה ממורמרת מתובלת בהונאה מקוממת. בוז! יוחזר האגס לעסיסיותו! אני אבדוק האם התוצרת האורגנית אמינה יותר בהקשר ואחזור אליך…

    להגיב
    • dvarimbalma
      26 במאי 2010 at 23:46 (7 שנים ago)

      כל כך צודק. כל כך צודק. מילים כדורבנות.

      להגיב
  6. ערן
    25 במאי 2010 at 17:31 (7 שנים ago)

    אגסים עם יין. ממממממממ…. אחד הדברים האהובים עלי. אם אעבור לאי בודד, הוא חייב להכיל עץ אגסים (וגם דובדבנים ובננות, למעשה).
     
    ויקב. כמובן.

    להגיב
  7. חנה ליכט
    26 במאי 2010 at 22:45 (7 שנים ago)

    ברכות והצלחה!
    המתכונים שלך נהדרים ומגרים בעיני

    מצאו חן בעיני התיאורים שלך לטקסטים, המאפיינים על כך טקסטים בני זמננו, בו בזמן שחוקים כל כך אבל רק כך נוגעים בנו וממסמסים את הזרות.

    להגיב
  8. מאיה
    29 במאי 2010 at 1:50 (7 שנים ago)

    מזל טוב!
    ותודה לך על המילים החמות שכמעט החזירו לי את החשק לחזור לחיק הפרו"ס הבלתי גמור שלי בשעת ערב מאוחרת זו 🙂
    הנושא: לארס פון טרייר וסרטו המחריד-לצפייה "אנטיכרייסט". YAY!

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 במאי 2010 at 0:31 (7 שנים ago)

      בייבי, זה נשמע נורא. על אשת חיל כמוך סמכתי שתכתבי על הפרק של ג'יימי אוליבר עם הפאי שוקולד האפוי. זה לא יכול להיות פרו"ס בקולנוע?
      חוצמזה, עבדתך הנאמנה כתבה סמינריונית שלמה על הפרות של החוק הבינ"ל בפלישה לבלגיה. גופות מרוטשות היו הלחם והחמאה שלי איזה 4 חודשים. בתואר הבא אני בעד לכתוב תזה על שיטות שונות לבישול ביין, שכוללת גם חלק מעשי. נשמע לי יותר בריא

      להגיב
  9. אנה פרויד
    29 במאי 2010 at 15:32 (7 שנים ago)

    מסתמנת פה תסמונת נפשית חמורה של איבוד הזמן של שארית חייך, המתקצר מרגע לרגע, בשיטוטים והקלקות ביו טיוב .  התסמונת מתפשטת בין כותבים, קוראים, ומגיבים.  בולימיוטוביה?
    חוץ מזה המתכון נראה מצוין, אצלנו בוינה היינו מוסיפים שלאג- זאנה.

    להגיב
    • dvarimbalma
      30 במאי 2010 at 0:23 (7 שנים ago)

      אנה, אנה, מה הוא השיטוט העצל, הממלמל, בנבכי התודעה על ספת הפסיכולוג, אם לא שיטוט יוטיובי מתמשך של הובלה ממערכון למערכון?
      אפילו מר פ' בעצמו לא יכול היה להגות דבר אקראי ולא-מודע יותר מההקלקות.
      מה שמזכיר לי, שאם לא ראית עדיין את סרט החתונה של קארין ועמוס, את חייבת את זה לבריאותך הנפשית.
      בתאבון.

      להגיב
  10. יול
    29 במאי 2010 at 19:01 (7 שנים ago)

    חחחח אנה

    ולאחר שטעמתי את האגסים אני יכולה להעיד בלב שלם ובבטן מלאה- יאמי

    להגיב
  11. בר
    31 במאי 2010 at 13:13 (7 שנים ago)

    יצא נורא טעים (:

    להגיב
  12. זלדה
    8 ביוני 2010 at 3:15 (7 שנים ago)

    אוווו…. זה נראה ממש טעים !

    להגיב
  13. סיון
    28 באפריל 2012 at 12:48 (5 שנים ago)

    הי עלמה,
    הכנתי עכשיו את האגסים, אבל עם גבינה כחולה (דנאבלו).
    לצערי הרב, הגבינה נמסה מתוך האגסים והפכה את הרוטב לדבר פירורי ולא ברור…
    אני לא בטוחה כמה ישפיע לרעה על הטעם (בכל זאת, אגסים וגבינה כחולה הם שילוב מנצח), אבל נראה לי שעדיף לדבוק בפרומעז או באחת מדודותיה. 
    כיף לקרוא אותך! מקווה לפגוש אותך בקרוב במסדרונות גילמן. 

    להגיב

כתיבת תגובה