פילה ברבוניה עטוף בעלי גפן ועגבניות, ברוטב טחינה ורוד

פילה ברבוניה עטוף בעלי גפן ועגבניות, עם רוטב טחינה ורוד

יום אחד, כשאהיה חדה ומשכילה הרבה יותר, אולי תמצא לי סופסוף איזושהי תשובה משכנעת לשאלה הנצחית שלי לגבי ספרות ("מה בעצם אנחנו קוראים כשאנחנו קוראים ספרים?"). כמו בקליידסקופ זרחני, חלקי העלילה מצליחים להסתדר כל פעם קצת אחרת, לפי הקורא ולפי זמן הקריאה.

קטעים שלמים ששכחת לגמרי, ובקריאה מחודשת נראה שהם לב העניין. או דמויות (כאלה שהוספת או שהקפדת לשכוח). או שיחה מקרית עם ידיד שקרא את אותו הספר וזוכר סצינות שונות לחלוטין. או אנשים שממציאים ספרים (אלו שזוכרים, בבירור משהו שבכלל לא הופיע בטקסט עצמו).

פילה תחת גפנו?

הומברט הומברט סיפר אי שם בפתיחה של "לוליטה" על הספרייה האקראית והמטופשת שנמצאת בכלא. הברית החדשה, כמה רומנים, כרך אחד מאינציקלופדיה לנוער. ואיך הוא יושב שם עם הכרך הזה ומקדיש תשומת לב מיוסרת, במשך שעות, לתצלום של ילדונת באחד הדפים.

כל אחד קורא משהו אחר כשהוא קורא ספרים.

ובאשר לי; איך אני נוטה לזכור, באופן מביך, תיאורים פרטניים של מאכלים וארוחות. יש לי חשבון ארוך, לא פתור, עם הספרות העברית ותיאורי המזון הלא-מספקים שלה (במיוחד בסיפורת של המאה ה-19, שתמיד מכריזה באופן כללי על חמיצות, קשינאות, לביבות, בלינצאות, כיסנים, חמיטות- בלי שום הסבר פרטני יותר).

יש סופרים טעימים יותר ופחות. יש ארוחות-ספרותיות שמעוררות בי תגובה פיזית מיידית. יש ספרים שניתן ממש לבשל לפיהם (מלפפונים כבושים וזביונה אצל מאיר שלו).

אני לא יודע לאן הם הולכים, אמר הבלש וינטר בעודו מגלגל באצבעותיו פילה ברבוניה ורדרד וטרי, אני רק יודע שאחכה להם שם, איפה שלא יהיו.

החיבה היתרה שלי לספרי בלשים מותירה אותי די מתוסכלת מן האספקט הזה. על פניו, נראה שאף אחד לא אוכל שם. הבלש תמיד שותה הרבה קפה (והמון אלכוהול), מעשן כל הזמן, אבל לא אוכל.

בסיפור הבלשים האחרון שקראתי, אם אינני טועה, הבלש לא אכל יותר משלושה ימים (ובסוף טיגן לעצמו חביתה בדירה הריקה). אני מקבלת את העובדה שהבלש הזה (אם נרד לפרטים הוא היה ממש קרוב לפיצוח החקירה) לא התפנה לעסוק בבישול שדורש זמן רב, אבל אני לא מבינה מדוע הוא לא הלך על מתכון זריז שהוא גם טעים ומעניין יותר.

הרבה מאוד מסוגי הבישול אינם דורשים זמן רב של הכנה או של התעסקות. למעשה, כל העניין הפרגמטי הזה (אין לי זמן לבשל, אני עסוקה) נשמע לי די מוזר.

הרבה מאוד פעמים אין לי זמן לנקות את הבית. או לעשות ספורט. או לכתוב עבודות לאוניברסיטה. או להתאמן בנגינה. אבל לבשל? נו, באמת. כמה זמן כבר לוקח להכין ברבוניות עם עלי גפן?!

שתי שניות של קיפול, וסיימנו.

ועוד כמה רגעים לחתוך עגבניות. וזהו, לתנור.

ואז קצת זמן אפייה. ובינתיים להכין רוטב טחינה. ולשטוף כלים. ולאכול. כולה כמה רגעים, בקטנה (ושוב אין לי זמן לכתוב את הסמינר הארור ההוא).

חיתוך עגבנית שרי, אפשר גם לעבוד עם עגבניות רגילות, אבל זה טיפה פחות יפה

כמה טיפים חשובים:

זמנים. האמת היא שבאמת מדובר במתכון זריז שדורש מעט מאוד כלים שנצטרך לשטוף אחר כך, ומעט זמן הכנות (במיוחד אם לא מכינים את הרוטב בצד). אבל כמו שרמזתי לעיל- כל הסיפור הזה של "זמן לבשל" או "מתכונים בחמש דקות" הוא קצת, הממ, סובייקטיבי. אני באמת ממליצה על המתכון הזה כאופציה מעניינת, בריאה וזריזה לארוחה של אמצע השבוע, למרות שזה לוקח קצת יותר זמן מלהפשיר פיתה במיקרו.

קניות. אשרי אשת החיל שיושבת בכפר תחת גפנה ותחת תאנתה, חוגגת את ימיה בשמחה ובנישנוש, וקוטפת עלים ישירות מגפנה באשר תזדקק להם. באשר לנו, נשות החיל הרבות המתגוררות הרחק הרחק מהטרסות והפרדסים, הדרך הטובה ביותר להשיג עלי גפן היא לקנות אותם כבושים לפי משקל בשוק. הם נמכרים לפי משקל ומאוד בזול בכל השווקים (וזו עוד סיבה להפסיק לעשות קניות בסופר), אבל נוטים להיות מלוחים מאוד, בגלל הכבישה. לפני שמשתמשים בעלים הללו צריך לשטוף אותם במים כמה וכמה פעמים, כדי להיפטר מהמלח. עדיין נשארת קצת מליחות, אבל מתאזנת אחרי הבישול ובגלל המתיקות של העגבניה, ובעיקר העניין של להוסיף לכל המנה רוטב טחינה בסוף.

רוטב. הוי, טחינה, טחינה. זו פשוט התוספת המושלמת לכל דבר (נראה לי שהדבר היחיד שלא הוספתי אליו טחינה מעולם זה קפה). בהקשר של מאכלים חריפים או מלוחים מאוד, השמנוניות האגוזית של הטחינה מפליאה לאזן את הטעמים מחדש. כאן עשיתי הרוטב ורוד, גם כי המתיקות המסוימת של הסלק הוסיפה לדעתי טוויסט מעניין לטעם הכולל, וגם כי הורוד הופך לדעתי את המנה כולה לססגונית ומקורית יותר. חשוב לזכור לגבי השימוש בסלק שהוא מאוד מלכלך, וצריך לקחת את זה בחשבון כשקולפים וחותכים, וגם כשטוחנים אותו ברוטב להשתמש בקערה עמוקה. היזהרו מהרסיסים של הורוד-ורוד הזה (ורוד זה עניין של אובססיה).

זכויות יוצרים. רק חייבת לציין שההשראה לשילוב הזה של ברבוניה ועלי גפן לקוחה מספרה של אשת החיל המדהימה חיים כהן, שמפליאה לשלב טעמים מקומיים ומזרח תיכוניים. כפרה עליו, אין דברים כאלה.

מסדרים את העגבניות מעל העלה המגולגל

יאללה למטבח! (חומרים ל-4 מנות)

12 פילטים של ברבוניות

14-12 עלי גפן כבושים

12-14 עגבניות שרי

שמן זית

פלפל שחור גרוס

רוטב:

חצי סלק חתוך לקוביות

4 כפות טחינה גולמית לבנה

6 כפות מים

מיץ מחצי לימון

pink- it's my new obsession1. מחממים את התנור לגובה מקסימאלי.

2. מתבלים כל פילה בכמה טיפות שמן זית, ובוזקים מעליו ממש קמצוץ פלפל שחור.

3. עוטפים כל פילה של ברבוניה בעלה גפן, כשהצד של עורקי העלה (הצד המחוספס, לא החלק, כן?) מופנה כלפי מעלה, כלומר, מתגלגל כלפי פנים. מסדרים את הפילטים העטופים בתבנית רחבה על גבי נייר אפייה.

4. חותכים את עגבניות השרי ל-3-4 פרוסות עגולות. אפשר גם לחתוך עגבניה רגילה לפרוסות, אבל זה יוצא קצת פחות יפה בסוף. מסדרים מעל העלים המגולגלים פרוסות של עגבניה.

5. אופים את הדגים בתנור כחצי שעה בחום גבוה (200-180 מעלות).

6. טוחנים בבלנדר או בקערה עם בלנדר יד (לי אין בלנדר, אז זה מה שעשיתי) את חומרי הרוטב. מגישים את הדגים חמים עם רוטב ליד, ופלח לימון טרי.

pink get's me high as a kiteשיהיה לכולכן ולכולכם שבוע נהדר, מלא בכופתאות ובמיני תרגימא,

עלמה

(וכמובן- עוד סט צילומים)

16 Comments על פילה ברבוניה עטוף בעלי גפן ועגבניות, ברוטב טחינה ורוד

  1. שרי
    12 בדצמבר 2009 at 18:20 (8 שנים ago)

    1. כמה זמן לא ראיתי את הקליפ ההזוי הזה! תודה! כלכך מגניב (:
    2. טחינה ורודה! וואו… עוד יותר מגניב! איזה טעם יש לזה?.. כמו של טחינה רגילה רק ורודה?….. מעניין מתי אני אשבר ואפשיל שרוולים לבדוק (:

    הגב
  2. ציפי
    12 בדצמבר 2009 at 23:28 (8 שנים ago)

    בלי קשר למתכון (אני לא אשת דגים), רציתי לספר שיש מישו ששכחתי את שמו שבדיוק סיים לכתוב דוקטורט במחלקה לספרות עברית בבן-גוריון על "האוכל, האכילה והגוף האוכל בספרות ההשכלה". מעניין, לא? חוצמזה, יש תיאורי אוכל לא רעים גם אצל דורית רביניאן, ואולי לא סופר עברי, אבל יהודי אינדיד- לקראת סוף "הרפתקאותיהם המופלאות של קוואליר וקליי" של מייקל שייבון יש מתכון מפורט ומעורר תיאבטו למק אנד צ'יז.

    הגב
  3. ציפי
    12 בדצמבר 2009 at 23:29 (8 שנים ago)

    "תיאבטו", עילגת אני, זה "תיאבון".

    הגב
  4. ירדן
    13 בדצמבר 2009 at 0:52 (8 שנים ago)

    ליחיל צבן יש באוניברסיטה שלנו קורס על אוכל בספרות.
    וגיל חובב מתעתד להגיש תכנית בישול שכל כולה תבשילים של מאכלים שצויינו או שמתכוניהם פורטו בספרים.

    הגב
  5. העז המיסתורית
    13 בדצמבר 2009 at 1:12 (8 שנים ago)

    הרנה כמה זמן לא קראתי בבלוגך המרנין- כרגיל את כותבת נפלא ומבשלת נפלא- נשמע טעים אך כמובן שלא אבשל זאת- אנצל את הפריבלגיה של אלה הקשורים בקשר דם ואבוא לאכול אצלך! הא! תתקנאו קוראים פשוטים

    הגב
  6. ציפי
    13 בדצמבר 2009 at 7:48 (8 שנים ago)

    יחיל צבן! נכון, זה שמו של הדוקטורנט.

    הגב
  7. עדי
    15 בדצמבר 2009 at 23:35 (8 שנים ago)

    ווריג'יניה וולף בחדר משלך. טוב ברור שהיא מביאה את האכל כדי להוכיח את מה שהיא רוצה להוכיח, אבל גם ברור שהיא עושה את זה נהדר

    הגב
  8. אמיתי סנדי
    19 בדצמבר 2009 at 17:29 (8 שנים ago)

    חשבתי שאת צמחונית, לא זכרתי שהיו פה כבר דגים. איפה את קונה את הברבוניות, גם בשוק?

    הגב
    • dvarimbalma
      19 בדצמבר 2009 at 23:38 (8 שנים ago)

      הממפ… זה נושא די מורכב, וברור שיש בו משהו מאוד אישי (בלוגרית או לא בלוגרית). אני קצת אמביוולנטית לגבי הצמחונות. הייתי צמחונית בערך 10 שנים, וכנראה שזה לא כל כך מתאים לי מבחינה בריאותית. בכל אופן, בשר של ממש די מגעיל אותי, אבל בשנתיים האחרונות התחלתי לאכול דגים מידי פעם. 

      הגב
      • dvarimbalma
        19 בדצמבר 2009 at 23:41 (8 שנים ago)

        אה, וברור שקונה ברבוניות בשוק. יש כמה אנשים טובים בשביל זה שם (מומלצים במיוחד ציון ושבתאי).

        הגב
  9. יעל
    12 בינואר 2010 at 16:51 (7 שנים ago)

    איך זה יוצא עם דגים אחרים כדוגמת אמנון?

    לגבי עלי הגפן, במידה ואינכם גרים בעיר גדולה עם זיהום אוויר רב, לפעמים מוצאים גפן ברחובות קטנים שפולשת מגינה פרטית אל הרחוב. הצטיידו בעלים והקפיאו. לפני הבישול משרים במים רותחים, וזה מוכן לשימוש, נטול כל מיני חומרים כובשים או משמרים.
    (לי לשמחתי יש גפן בחצר, אז בעונה אני קוטפת סטוק להקפאה)

    הגב
  10. dvarimbalma
    12 בינואר 2010 at 21:22 (7 שנים ago)

    מדהים יעל, תודה על הטיפ!
    אני רחוקה מאוד מלגור במושב כרגע, אבל אני שמחה ששיתפת עם שאר הקוראות. תבורכי

    הגב
  11. יעל
    16 בינואר 2010 at 13:59 (7 שנים ago)

    אין צורך במושב – גם בשכונות של בתים פרטיים בעיר כמו כפר סבא למשל אפשר למצוא עלי גפן בשפע (אם את מגיעה לאזור, שלחי מייל ואכוון אותך).

    הגב
  12. נועה
    28 בפברואר 2010 at 8:58 (7 שנים ago)

    טחינת סלק – שילוב מהמם, שני מרכיבים אהודים ותוצאה פסיכדלית שהיא גם טעימה, גם ככה על סלט. כבר כשקראתי רציתי לנסות ואתמול גם קיימתי. תבורכי

    הגב
  13. צמרת
    14 באוגוסט 2012 at 16:47 (5 שנים ago)

    נראה נהדר! יעבוד גם עם דג אחר? נסיכת הנילוס אולי?
    (התנסות ראשונה שלי עם דגים מהצד המכין) 

    הגב

כתיבת תגובה