שיפודי סלמון ומנגו ברוטב טריאקי (קופרודוקציה עם הגרפומנית)

שיפודי סלמון ומנגו ברוטב טריאקי (קופרודוקציה עם הגרפומנית)

"אתה בטוח שזה בסדר?" שאלתי את א' כשקבעתי עם הגרפומנית את התפריט להפקה המשותפת שלנו, "אתה הרי לא אוכל דגים בכלל".

"זה בסדר", ענה לי א' באבירות, "מתכון של דגים זה רעיון טוב. גם ככה אני מתעסק בדרך כלל בעיקר בצילום".

הגרפומנית, בחורה שיודעת לעריך אוכל, לא האמינה לי שזהו המצב, עד שהיא ראתה אותנו בפעולה. א', בחור די רגוע באופן כללי, נעשה מאוד רגיש ופרפקציוניסטי כשזה קשור לתאורה ולפוזיציות של הצילום שלו.

"אם הייתי ג'ימס בונד" רטנתי לעומתו כשסיים לצלם את השוט ה3000 של קילוף המנגו, והחל לטפס על כיסאות כדי ליצור זוויות חדשות "ואתה היית נערת הג'ימס בונד שלי, זו שמנהלת איתו רומן לוהט ועוזרת לו לחטוף את הרכבת, היה באמת כל כך מפריע לנו שהרכבת מוארת מכיוון דרום?"

"אני לא מתערבת" הכריזה הגרפומנית בעודה משרטטת גרפים לעצמה:

in-the-kitchen1.jpg

בסופו של דבר היה יום נפלא. יש כל מיני סוגים של ימים נפלאים.

יום נפלא לדגי הבננה הוא יום כזה שקווי הטלפון תפוסים מרוב פרסומאים. יום כזה שנשים נושפות על הציפורניים, מייבשות את הלק. יום כזה שהמוות תופס אותך בעקבים, משחק איתך באמצע ים כחול. יום כזה.

אחרי תקופה מבולבלת, תקופה של מבחנים, מעברי דירה, גרירות וחיבוטים, היה סופסוף יום נפלא לדגי המנגו.

ימים נפלאים לדגי מנגו הם בדרך כלל ימי שבת. שבת קייצית, חמה, עם שני חברים טובים ובקבוק יין קר ותוסס.

ימים שבהם, באורח פלא, כל הקווים פתוחים, ויש פנאי לשתות קפה בנחת ולקרוא עיתון בבוקר. ימים פשוטים של עונג, ועוד כזה שבו עונג מרגיש משהו כל כך הגיוני.  בלי חרטות ובלי חארטות.

על המרפסת עם א' והגרפומנית, שניים מהאנשים האהובים עליי בעיר הזאת, יושבים וחושבים על החיים. גם כל הדברים המבאסים משעשעים אותי ביום כזה על המרפסת.

דגי מנגו VS דגי בננה: היום דגי המנגו מובילים בענק.

base-of-living1.JPG

כמה טיפים חשובים:

דבש VS סילאן. מאז שגיליתי כמה הוא נפלא, סילאן מחליף אצלי את הדבש כמעט בכל מתכון. בטריאקי אמיתי יש בד"כ דבש, אבל העדפתי כאן את הסילאן כי הטעם שלו עשיר הרבה יותר לדעתי. אם אתם קונים סילאן כדאי לקנות סילאן ראוי לשמו, ואני מזהירה אתכם שיש בשוק הרבה מאוד מתחזים. תעיפו מבט על התווית, אם כתוב שזה מכיל רק מיצוי תמרים, זה לעניין. הסוגים שמכילים גם סוכר פשוט מהולים בסירופ סוכר, שזה מעפן (אם הייתי רוצה סירופ סוכר הייתי ממיסה סוכר במים, לא?).

שחור VS לבן. בטריאקי רגיל בד"כ מוסיפים שומשום. אני העדפתי שומשום שחור כי הוא חתיך יותר בצבעים האלה, אבל מבחינת הטעם אתם לגמרי יכולים לבחור בשומשום הרגיל, שהוא זול יותר וקל יותר להשיג אותו (טיפ לנחושים: חפשו בחנויות הטבע).

קיפוד VS שועל. עבור אסכולות מסויימות של אינטלקטואלים, לקיפוד ולשועל יש משמעויות הרבה יותר פיוטיות, אבל בשבילי אלו שתי השיטות לקילף מנגו. צרפתי כאן מסך מפוצל של שתיהן, כדי שתראו ותבינו מה עושים בכל שיטה. הקיפוד: חותכים את המנגו ל-4 פאותיו, כך שמתקבלים חצאי עיגול. חורצים בהם בעזרת הסכין קווים לאורך ולרוחב, ויוצרים"רשת". דוחפים את בשר המנגו החוצה בעזרת האצבעות, כך שהעיגול מתהפך ובולטות ממנו קוביות (זה מה שאמור להזכיר צורה של קיפוד לבעליי הדמיון שבינכם). את הקוצים של הקיפוד הזה אפשר לחתוך החוצה בסכין, והופה, יש לנו קוביות מנגו קלופות. השיטההזו מתאימה למנגו בדרגות שונות של בשלות. השועל: זו השיטה לשועלי מנגו מנוסים, כאלה שמסוגלים לקלוט את דרגת בשלותו של הפרי ברגע לפי המגע והריח. אם מדובר במנגו בשל אבל מספיק קשה, ניתן לקלף אותו בעזרת קולפן ירקות פשוט, ואחר כך לחתוך את הפרי הקלוף כאילו הוא נקטרינה. ערמומי.

פילטים VS קוביות. זו רוב ההתעסקות במתכון הפשוט הזה: שלב החיתוך של הדג. צרפתי לכם כאן תמונות כדי שההסבר יהיה יותר בהיר, אבל באופן כללי חשוב לדעת להרחיק את העור מהצדדים ואת האידרה מהאמצע בעזרת סכין חדה ומוצלחת. מתקבלים שני חצאי פילה מאורכים, ואותם חותכים לקוביות.

חיתוך הדג

סלמון VS טונה. הרעיון המקורי שלי היה להכין את השיפודים האלה עם נתחים של טונה אדומה. תקציבי הסטודנטיאלי, אפעס, דחק בי לפנות לכיוונים קצת יותר צנועים. לדעתי התוצאה יצאה ממש טעימה, והעלות הכוללת של המצרכים הגיעה לבערך 40 שקלים, אז זה נחמד, אבל קוראים מבוססים יותר מוזמנים לנסות את האופציה של הטונה ולחזור לדווח.

תנור VS טוסטר אובן. עוד דבר שהופך את המנה הזו ליותר מוצלחת עבור סטודנטים, או סתם אנשים עם מטבח לא מאוד מצוייד: אפשר בהחלט לצלות את השיפודים גם בטוסטר אובן. חשוב רק להניח אותם על רשת, ולשים משהו מתחת, כדי שהרוטב לא יטנף את כל התנור.

קיפוד VS שועל

יאללה למטבח! (חומרים ל-3 מנות או במקרה שלנו ל-2 בחורות עם תאבון מאוד בריא)

3 שיני שום כתושות

חצי כף זנגביל כתוש

5 כפות רוטב סויה

2 כפות סילאן

3 כפות שמן זית

1 כף גרגירי שומשום שחור

2 מנגואים בשלים אך קצת קשים (שלא יתפרקו מהבישול)

600 גר' פילה סלמון חתוך לפרוסות (תבקשו מהמוכר)

8-9 שיפודי עץ

קצת עירית

יוצקים את הרוטב ומשרים

1. כותשים בכותש שום את שיני השום. חתוכים חתיכה מהזנגביל, מסירים את הקליפה החומה, וכותשים גם אותו בכותש שום לחתיכות קטנטנות.

2. מערבבים בכוס את השום, הזנגביל, הסויה, הסילאן והשמן, לרוטב אחיד. מוסיפים את השומשום ומערבבים.

3. מרחיקים את הקשקשים ואת האידרה, וחותכים את הפילה לנתחים. חשוב שהדג לא יתייבש, ולכן הנתחים צריכים להיות לא קטנים מידי (אנחנו רוצים שהוא יהיה צרוב מבחוץ ורך מבפנים).

4. קולפים את המנגו בשיטת השועל או בשיטת הקיפוד, וחותכים אותו לקוביות באותו הגודל בערך.

5. יוצקים את הרוטב על המנגו ועל הדג, ונותנים להם לשרות בתוכו באיזו קערה למשך חצי שעה בערך. זה זמן טוב להתעדכן בחוויותיה של הגרפומנית משחיית הבוקר בים.

6. מחממים את התנור לחום מקסימלי.

7. משפדים את המנגו והדג על שיפודי עץ, 5-6 חתיכות על כל שיפוד. צריך לעשות זאת בזהירות כדי שהם לא יתפרקו. שומרים את הרוטב שנשאר בקערה בצד.

8. צולים את השיפודים בחום מקסימלי בתנור. מניחים אותם על רשת, ומתחת לרשת מניחים תבנית נוספת שתאסף את הרוטב שנוזל, כדי לא ללכלך את התנור יותר מידי. אני שונאת לכתוב זמנים בכל מה שקשור בתנור, כי כל תנור עובד אחרת, אבל מדובר בצלייה מאוד קצרה (בסביבות ה6-7 דקות). חשוב שתסתכלו על מצב השיפוד ותראו שהוא לא מתייבש, הרעיון הוא רק לצרוב את הכל מבחוץ, כדי שהדג לא יתייבש והמנגו לא יהפוך לריבה.

9. מגישים לצלחת, מוזגים מעל קצת מהרוטב שנשאר בצד, ומקשטים בעירית קצוצה שתוסיף צבע ורעננות. בתאבון!

עירית

את הפוסט של הגרפומנית אפשר למצוא כאן, בבלוג החדש ושובה הלב שהיא הקימה.

אני חוזרת ומזמינה את מי מהקוראים שמתחשק לו להצטרף אליי לקופרודוקציה בלוגרית מתישהו. תרימו לי מייל ונדסקס את העניין.

שיהיו לכולכם ימי-דגי-מנגו בינתיים. הנה אחד חמוד של שלומי שבן על ניו יורק VS יחזקאל.

בתאבון,

עלמה

לעוד תמונות מהסט- הפליקר של א'

גרררררררר

7 Comments על שיפודי סלמון ומנגו ברוטב טריאקי (קופרודוקציה עם הגרפומנית)

  1. barva
    29 באוגוסט 2009 at 22:32 (8 שנים ago)

    הסיפור של סאלינגר על דגי הבננה נפלא. תודה על הקישור. גם כתיבתך שלך נאה. את ממש מביאה שמחה ונחת.

    להגיב
  2. ענתוש
    30 באוגוסט 2009 at 1:50 (8 שנים ago)

    אני לא מאמינה פעם שלישית שעפה לי התגובה אויש זה מעצבן. לא נורא
    נו טוף אז בפעמיים הקודמות הרעפתי עליך מליון מחמאות על הבלוג היפיפה ועל הכתיבה ההורסת שלך שגורמת לי לשאוג מצחוק , קראתי את כל הפוסטים בשוונג ואף הרחקתי עד הודו וקראתי את מה שהיה שם בבלוג הקודם שלך. קיצר בלוג מגניב יש לך.
    טיפ קטן לגבי שידרוג של מאכלי ירקות מבושלים שאילתרתי לאחרונה וזה שוס תנסי:
    אחרי שכל הירקות מבושלים או מוקפצים אני מוסיפה כפית גדושה של ממרח תמרים-זה שקונים לעוגות בסופר זה זול וטעים ועל כל זה אני מפזרת בנדיבות קוקוס מגורר
    ומערבבת עם יוגורט של תנובה -הוא קצת חמצמץ וטעים מאוד. תנסי נראה לי שתאהבי.
    אם אני לוחצת עכשיו שלח וזה עף לכל הרוחות אני …..אני….אתחרפן לי פה בשקט

    להגיב
  3. dvarimbalma
    30 באוגוסט 2009 at 9:16 (8 שנים ago)

    תודה רבה ענת! זה נשמע רעיון מעניין, ואני גם ככה חובבת תמרים ידועה, אז נראה לי שזה יהיה מעולה.
    אני יודעת שהבלוג מוחק לי תגובות, אולי אינשאללה בבוא היום אהפוך לבלוג עצמאי ותקאלים כאלה יהיו קצת יותר נדירים. אמן. כרגע אאלץ להסתדר עם מה שיש. תודה שהמשכת להשתדל לשלוח תגובות כל פעם 🙂

    להגיב
  4. ליר המלך
    2 בספטמבר 2009 at 14:31 (8 שנים ago)

    המתכון מעורר תיאבון וצילומים הולכים והופכים מקצועיים בטירוף! שילוב של פירות ודג זה מאוד מתאים לקיץ, בטוסטר שלי לא נראה לי שזה ילך אבל אני דווקא ממש רוצה לנסות את המתכון הזה. מה בדבר מלון עם פרה? נראה לי יש בזה איזה פוטנציאל. בכל אופן צריך שניים למנגו

    להגיב
  5. dvarimbalma
    3 בספטמבר 2009 at 0:52 (8 שנים ago)

    תודה לך ליר, זמן רב רציתי לפגוש אותך כאן, בעיקר כדי לספר לך שתזהר מכל העניין הזה עם קורדילה והבנות.

    (טיפ של אלופים: משפחה עלולה לבגוד בך, אבל טריאקי יפתיע אותך רק לטובה.)

    לעניינו-
    כצמחונית רבת שנים בעבר, וכחצימחונית בהווה ("חצי צימחונית"= לא אוכלת פרות ותרנגולות, אוכלת דגים) השאלה שהעלית קשה בעייני. אני משערת, מנסיוני הדל בבשר, שצריבה מהירה לא מספיקה לו, ולכן אולי זה לא מתאים, אבל אין לי באמת מושג. אתה מוזמן לנסות ולחזור לספר. בכל אופן מלון נשמע לי כמו רעיון בעייתי, כי הוא מאוד מיימי ואני לא בטוחה איך הוא יגיב לצלייה.

    להגיב
  6. רעות
    16 ביוני 2010 at 10:12 (7 שנים ago)

    פעם ראשונה בחיי שכותבת תגובה.. בדרך כלל בבלוגים של אוכל אני ישר קופצת למתכונים ואין לי סבלנות לכל השאר. אבל אצלך-נסחפת ונהנית ומחכימה…תודה

    להגיב
    • dvarimbalma
      16 ביוני 2010 at 10:56 (7 שנים ago)

      תודה רבה, רעות. מניסיוני, בדרך כלל אחרי שמתחילים להגיב (ונחלצים ממבוכת ה"אני? טוקבקיסטית?") מגלים שזו דווקא דרך נחמדה למדי לשתף אנשים בעצות לגבי בישול או בהגיגים לגבי החיים בכלל. מקווה לפגוש אותך פה שוב

      להגיב

כתיבת תגובה